כתב סופר יורה דעה קצה

מש"ס שם דאמרו רבנן לולב מצוה שיאגדנו דכתיב ואנוהו ואם לא אגדו כשר, ולשיט' תוס' לא הקשה המהרש"א מידי, המורם מזה אם משום ואנוהו פסול בדיעבד הוא תליא בפלוגתא דרש"י ותוס' סוכה ונראה דתוס' ס"ל דאינו אלא דרבנן ולכתחילה, ולרש"י אפשר מדאורייתא הוא דפסול, ומהרש"א נראה דס"ל דמסתבר דאינו רק דרבנן ועכ"פ פסולו בדיעבד אינו אלא מדרבנן

ושיטת תוס' סוכה צ"ע מסוגיא דגיטין לראב"י דס"ל דטעמא דרבנן משום זה אלי ואם משום זה אלי לא מפסל בדיעבד הא התם דיעבד הוא לפסול הס"ת או יריעה א' ולגנוז כל השמות שכתובים בקדושה, וכן קשה לר"ח דהא רבנן לר"י קאמרי דלדידי' אינו מן המובחר והא בדיעבד כשר ודוחק לומר דס"ל לתוס' דווקא אם נטל יצא דזה מקרי דיעבד אבל להעביר יריעה א' לא מקרי דיעבד וצ"ע לכאורה אבל למעיין במס' סופרים ומובא בירושלמי שבת הנ"ל שם מבואר דרבנן אמרו שימחוק הכתב ויכתוב השם ע"ג מחק ור"י אמר דא"צ לכתוב ע"ג מחק מוטב שיעבור עליו קולמס ויקדשו, אמרו לו רבנן אף זה אינו מן המובחר ע"כ, אמרו אף זה דר"י ס"ל שאין מן המובחר לכתוב על המחק ואמרו רבנן גם כשיעבור בקולמס אינו מן המובחר ועדיף לכתוב על המחק ולק"מ על תוס' דכאן לרבנן ליכא דיעבד דאפשר לכתוב ע"ג מחק וס"ל לרבנן דזה עדיף מלהעביר בקולמס ור"י או דס"ל דמעביר בקולמוס מן המובחר הוא ועדיף מן כתוב ע"ג מחק או דס"ל דבמעביר בקולמוס גם כן ליכא משום ואנוהו רק כלפי דאמרו רבנן דיטריח למחוק ולכתוב עוד הפעם על המחק אמר הוא דא"צ לכל הטורח הזה דיכול להעביר קולמס מיד בלי מחק, וכן צ"ל דפליגו ר"י ורבנן בלולב אי צריך אגד דר"י ס"ל דלית בזה משום ואנוהו, דדרשא גופא דואנוהו מודה ר"י וכן מבואר בגיטין פ' הנזקין דף נ"ד ע"ב עד כאן לא אמר ר"י אלא באזכרה אחת אבל בכל אזכרות לא דמחזי כמנומר הרי ס"ל דרשה דואנוהו ופליגו אם בשם א' ליכא הידור ולכן פליגו בלולב ופליגו בסברא כנ"ל, ועיין ח"ס י"ד סי' קנ"ז לגנוז יריעה א' כ"ז דלא מדובקין היריעו' לאו דיעבד הוא וא"ש בלאו"ה

כתבתי כ"ז לפי שמצאתי ראיתי בכתבי קודש של אבא מאוה"ג זצ"ל ר"פ לולב הגזול שהקשה על תוס' שם מהא דראב"י דחזינן דאפילו בדיעבד פסול, והאריך ע"ד פלפול דר"י ורבנן בלולב לטעמיי' דפליגו לענין העברת קולמס דר"י ל"ל משום ואנוהו ותרוויי' לטעמיי' לראב"י, ולר"ח גם לרבנן ל"ל משום ואנוהו, ודברי קדשו לא אוכל להבין מ"ש דר"י ל"ל משום ואנוהו הלא מפורש בגיטין דר"י אית לי' כמ"ש, וגם לר"ח ס"ל לרבנן דפסול משום ואנוהו דהא לדברי ר"י השיבו, ובעיקר הקושיא על תוס' מרבנן דר"י פשיטא לי' דדיעבד הוא למעיין במ"ס לק"מ וא"ש

אלא דקשיא לי מש"ס גיטין דף נ"ד ע"ב דמסיק דר"א גם כר"י אתיא דמודה בכל אזכרות דמחזי כמנומר ועכצ"ל דס"ת פסול הוא דהא אמר ר"א דמפסיד כל שכרו דס"ת דאזכרות שבו לא כתובים לשמם לא שווי' כלום, ועוד הא שם כבר נשלם הס"ת והוא דיעבד גמור משם בוודאי צ"ע על תוס' סוכה וצריכין אנו למ"ש אבא מאוה"ג זצ"ל שם בישוב קושיתו על תוס' דצ"ל דס"ל לתוס' דוקא בכתיב' השם דכתיב זה אלי דווקא בזה אלי דהיינו בכותב שם עצמו בקדושת השם בעי לאנוהו, וכן בד' מינים שבלולב דכתיב ביה הדר שם מעכב גם בדיעבד, אבל בשארי מצות אינו מעכב ואינו רק למצוה בעלמא דלא ילפינן מני' אלו דברי קדשו זצ"ל וא"ש נכון, ובדברי קדשו א"ש מ"ש מהרש"א בשבת לתוס' דאפילו בדיעבד פסול ותמהני הא תוס' ס"ל דמשום ואנוהו לא פסול בדיעבד ולהנ"ל א"ש בשם שאני דמפורש קרא, וצ"ל דאינו רק אסמכתא ומדרבנן והיכא דמצאו אסמכתא החמירו אפי' דיעבד ובשארי מצות לא אמרו רק לכתחלה

ובנדון שלנו לפי שיטת הרמב"ם בה' גירושין פ"א ופ"ג דפוסק כר"ח בגט שהעביר עליו קולמס בטל הה"נ לא מהני העברת קולמס מדאורייתא ולר"ח ורשב"א דס"ל דחוששין לקידושין שמא הלכה כראב"י בנדון שלנו איכא ספק דאורייתא כשיעבור בקולמס ואיכא וודאי דרבנן דמדרבנן מיהת פסול משום ואנוהו

ובתחלה עלה במחשבה לפני דיש לצדד דבנדון שלנו ליכא משום חשש דאורייתא משום כתב ע"ג כתב אפילו לר"ח, דהנה הט"ז סי' רע"א נדחק בישוב הקושי' למה נקיט פלוגתא דר"י ורבנן בהי' כותב יהודה וטעה וכו' ולא נקיט כפשוטו אם לא קדש השם מה יעשה ונדחק להשמיענו כחא דהתירא דלר"י אפילו נתכווין שלא לשמו ג"כ מהני העברת קולמס וכ"כ ש"ך בנקה"כ ולא מצאו ישוב אחר, ופ"י גיטין הקשה מנ"ל לר"ח בפשיטות בכתב גט שלא לשמה דל"מ לרבנן העברת קולמס די"ל דלא פליגו רבנן רק בנעתק לשם אחר והא ר"ח סתמא קאמר אפילו לא כתב לשמה, ונדחק דלקושטא אין זה סברא לחלק בין נעתק לשם אחר לענין העברת קולמס מ"מ רבותא לר"י איכא עיי"ש וזה דוחק דאיכא רבותא לר"י מנ"ל לעשות פלוגתא רחוקה בין ר"י לרבנן אפילו היכא דלא כתב לשם אחר, והי' נ"ל ע"פ דדייק תוס' בע"ז כ"ז ע"א דצריך דווקא שיכתוב מפורש לשמה ודייק כן מלשון ש"ס גיטין דף נ"ד אזכרות שבו לא כתבתי לשמם ואי סתמא לשמה הול"ל כתבתי שלא לשמה שהתכוין שלא לשמה וע"כ סתמא ג"כ פסול וכדדייקא בלשון ר"ח גט שכ' שלא לשמה היינו שהתכווי' שלא לשמה באנו למחלוקת ר"י ורבנן לרבנן כמו דפסול בס"ת בהתכוין לכתוב יהוד' כן בגט שכתב שלא לשמה במכוין ולק"מ קושית פ"י דר"ח סתמא אמר דהא דייק בלישנא ונקיט שכתב שלא לשמה ול"א שלא כתב לשמה וא"ש

והנה הרמב"ם והמחבר סי' קל"א נקטו לשון ר"ח גט שכתבו שלא לשמה בטל י"ל דווקא כשכתב שלא לשמה אבל כשלא כתב לשמה היינו שלא התכווין לשמה גם לר"ח אליבא דרבנן כשר, וי"ל עוד דווקא בשהתכווין לכתוב שם אחר, יהוד' תחת השם הקודש, אבל כשמתכווין לכתוב אל במקום אל לא דמי לזה לנעתק לשם אחר אלא דהוה ככותב אותיו' השם בלא כוונה וקדושה דהא התכווין לכתוב תיבה זו, ויש לחלק והעיקר נ"ל דמ"ש בין התכוון להיפוך או לא מלבד דמצד הסברא אין לחלק כיון דסתמא פסול כמו דל"מ להכשיר ע"י העברת קולמס בהתכווין לשם אחר כן לא יועיל בסתמא, והא דש"ס עירובין דמחלק אם נעתק דגרע, היינו די"ל דסתמא לשמה משא"כ בנעתק לשם אחר, אבל לפי דנקטינן דסתמא פסול שוב אין סברא לחלק בהכשירו וכ"כ הפ"י בעצמו דלאמת אין סברא לחלק, אלא רבותא לר"י קמ"ל והוא דוחק, ועוד נ"ל להוכיח לרבנן אפילו בסתמא פסול מש"ס שבת דף ק"ד דאמר ר"ח מתני' דלא כר"י, וכ' תוס' ורשב"א דס"ל דמתני' סתמא קתני אפילו במתקן בכתיבה שני' כגון ס"ת וגט, ואם נאמר דלרבנן ג"כ אינו פסול רק כשהתכון לשם אחר גם כרבנן לא א"ש מתני' דהא מתני' בכל גווני מיירי אפילו בכתב סתם שלא לשמה דפטור, וע"כ לרבנן ליכא חילוק, וכן לא מצינו לא' מן הפוסקים דמחלק בזה

ובישוב הקושי' הא דפליגו רבנן ור"י כשהתכווין לכתוב יודא נ"ל בשאומר דהא דס"ל לרבנן דאין השם מן המובחר לפי הפשוט הוא משום מנומר ור"י ס"ל בשם אחד לא מחזי כמנומר, ומודה בשכתב כל האזכרות כדלקמן דף נ"ד, ודוחק שיחלקו ר"י ורבנן בזה אם שם א' כמנומר או לא, ולכן נ"ל דגם רבנן ס"ל דשם א' לא מחזי כמנומר וטעמא דפסלו הוא משום שאין זה כבודו של השם שהי' כתוב מתחילה בכוונה לשם אדם וטעה ודילג ד' ויהי' נכתב שני' ע"י העברת קולמס לשם השי"ת על דרך זה אין השם מן המובחר שלא ניכר מעשה חדש שעושה דהוי דיו ע"ג דיו ולא נתוסף בו מעשה רק ע"י מחשבתו משוי' לי' מעשה אין זה כבודו של שם שיהי' כתוב עד"ז ואין זה ואנוהו אבל כשנכתב לשם השם רק שלא קידש השם כראוי' מודים חכמים דאין בזה משום זה אלי ומשום מנומר ליכא ולכן נקטו הפלוגתא בזה האופן שכתב יהוד' שנעתק לשם אדם בהא פליגו רבנן וסברי שאינו מן המובחר, וגם לר"ח א"ש דהא לדברי ר"י אמרו לדבריך עכ"פ אינו מן המובחר והיינו בכה"ג, וקמ"ל רבותא לר"י דגם כה"ג ס"ל מן המובחר וא"ש

ויש לי לעשות סמוכים לדברינו מש"ס גיטין דף נ"ד דאמר ר"י ניהי דהפסיד שכר אזכרות שכר ס"ת כולו מי הפסיד, והקשה הרשב"א קושיא עצומה אי ס"ל דלא בעי לשמה גם אזכרו' לא הפסיד ואי ס"ל דבעי לשמה פשיטא דס"ת כולו פסול, ותירץ דר"י ס"ל כר"י דאפשר להעביר בקולמס ועד שאין מעביר הפסיד שכר אזכרות, ור' אמי ס"ל כרבנן דלא מהני העברת קולמס והא דקאמר כמאן נימא דלא כר"י, ר"י הוא דאמר, וכל הרואה יראה כמה נדחק הרשב"א לומר דר"י ס"ל כר"י דבכל מקום הלכה כרבים ויותר קשה דהקשה על ר"א שכר ס"ת כולו מי הפסיד הא רבנן דרבי' נינהו חולקים על ר"י וס"ל לרב אמי כוותי' דרבים ועל סתמא דש"ס דקאמר כמאן נימא דלא כר"י לא קשה דכן דרך הש"ס דמהדר לאוקמי ככולי עלמא אבל על ר"י דהקשה בכח על ר"א קשה, ונ"ל עפמ"ש דרבנן דווקא כשכותב לשם אחר פליגו וס"ל אין זה מן המובחר, והתם דקאמר אזכרות לא כתבתים לשמן היינו סתמא כמו שדייק תוס' הנ"ל בכה"ג לא פסלו רבנן משום שאינו מן המובחר, ולכן סבירא לי' לר"י דס"ת כשר דאפשר להעביר בקולמס על דרך שכתב הרשב"א ולמ"ש אפילו לרבנן כשר, והיינו דס"ל כראב"י דלא אמרו רבנן רק משום שאינו מן המובחר, ור"א השיב על זה וסלקא דעתא דש"ס דס"ל כר"ח ופסול לרבנן משום כתב ע"ג כתב דל"מ, ולכן כל הס"ת פסול ומפרש כמאן נימא דלא כר"י אלא כרבנן משום דכתב ע"ג כתב ל"מ ובזה אין חילוק אם כתב לשם אחר או כתב סתם, ומתרץ אפילו כר"י אתיא משום דמחזי כמנומר דבכל השמות איכא טעמא אחרינא דמיחזי כמנומר ואפילו בכתב סתם לא מהני העברת קולמס דמחזי כמנומר ולפ"ז גם ר"א אפשר דס"ל כראב"י וכל אזכרות שאני משום מנומר ואפילו בכתב סתם שלא לשם אחר גם כן פסול דאינו מן המובחר וא"ש הסוגיא במרווח: