כתב סופר יורה דעה קצד

כיון שבמקום שכ' על המטלית א"א רק לדבק ואם יהי' הדבק רפוי' ברוב הימים יהי' השם נפרד ולא מועיל התפירה למעלה רק דליכא למיחש שיפול המטלית ויהי' מונח בבזיון, אבל לא יצאנו מידי חשש שיהי' המטלית במקום שכתוב חצי השם רפוי רפיא ויהי נפרד מן היריעה ויהי' פירוד בין הדביקים ולהיות כי אין עת לכפול דברים הנאמרים מאז הנני שולח לו העתק מקצת דמקצת מן התשובה ההוא השייך לענינינו, (עיין לעיל תשובה קכ"ח) ונ"ל טוב מן הכל מ"ש בספר תפאר' למשה דאם השם כתוב בשיטה עליונה מותר לחתוך כל השיטה עם כל הגליון שלמעלה ולדבק מטלי' אחר במקומו, ואין בזה בזיון כיון שאין מנקב היריעה בחתיכת השם דנראה כקודר אזכרות וכתב אפשר לזה נתכווין הרמ"א שכ' כי אין לחתוך השם ולעשות נקבים ביריעה משמע דווקא אם עושה נקב אז אסור סילוק השם מהיריעה וכ' שהורה הלכה למעשה בשם שהי' כתוב בשיטה שלמעלה וכו' וכן יש להורות בנדון שלפנינו לחתוך הב' שיטות העליונות עם גליון של מעלה, ולדבק שם מטלית גדול להשלים כל החסרון, ולצאת מהחשש שברוב הימים יפול המטלית יש לתופרו ובלא"ה צריך לתופרו כיון שחותך גם מגליון שלמעלה ויצאנו מידי כל החששות שחששנו להם כנלפענ"ד

מ"ש מע"כ ני' להעביר בקולמס על מקצת שם שנשאר לא ידעתי צורך בזה ועיי' בטור ססי' רע"ו דאם יש דבוק וכתוב ותקנו א"צ להעביר בקולמס כי כבר נכתב בקדושת השם, אלא שהאותיו' לא היו כהלכתן וכשתיקן האותיות הרי השם כהלכתו עיי"ש, הגם שהי' השם פסול שהיו האותיות דבוקים זה בזה או רק אות א' דבוק באחרת או נפסל מ"מ ל"צ לקדש השם וכן ה"נ בנדון שלנו, ובתשובה א' הוכחתי מדברי טור שהוא מתשובת הרא"ש הא דאמרו רבנן אינו מן השם, ולראב"י משום זה אלי, אין הפסול משום דס"ל דהעברת קולמס בשם אחד הוי משום מנומר כמו דס"ל לר"י בשמות הרבה, כבש"ס פ' הניזקי' ורבנן בהא פליגו ואפילו בשם אחד דא"כ, איך כ' הרא"ש וטר דא"צ להעביר משמע אבל רשאי אם ירצה הא הוי כמנומר וקיי"ל כרבנן, וע"כ דוודאי לא מיפלגו רבנן ור"י בהא אי העברת קולמס בשם א' כמנומר או לא, אלא דס"ל לרבנן דלא מן השם הוא כשכתב שלא לשמה ואח"כ מעביר הקולמס הגם דכתב כזה לתקן הוי כתב דתחלה לא הי' לשמו מ"מ יש בזה משום זה אלי ואנוהו שאין ראוי' לכתוב השם כתב ע"ג כתב, שאין ניכר מעשה כתיבה שני' רק במחשבתו שמתחלה לא הי' לשמה ועכשיו לשמה, ולפ"ז כשכתוב כראוי לו לשמה אין מזיק העברת קולמס דלית בה משום הקרא זה אלי דאינו כמנומר ושם בארה באורך, ונקיטנא כאן מקצת דמקצת ממ"ש שם לאשר ראיתי מע"כ ני' כ' דיש לפקפק על עצתו להעביר מקצת השם הנשאר בקולמס דהוי כמנומר, לכן הראיתיו לדעת הנלפענ"ד

ואשעשע קצת במ"ש בישוב הרמב"ם פ"ג מגירושין גם שכתב שלא לשמה אם העביר בקולמס אינו גט שהקשה הרשב"א גיטין כן למה פסק כר"ח הא ראב"י פליג עליו ומנ"ל דהלכתא כר"ח, וכ' מעלתו עפמ"ש בשעה"מ פ"ג מגירושי' בשם מהריט"ץ דל"א אי עביד לא מהני רק היכא דאי נימא דל"מ לא עשה עבירה משא"כ בשוחט בשבת ה"ה בכותב גט בשבת וי"ט, ולפ"ז בכתב ע"ג כתב והראשון שלא לשמה אי אמרינן ל"מ ממילא לא עבר עבירה לכן כתב ע"ג כתב כה"ג פטור, וא"ש מתני' דפ' הבונה לראב"י דמשו"ה פטור, משום אי עביד לא מהני, ולפי שיטת מהר"ש יפה שבמ"ל פ"ח מהלכו' מלוה ולוה דס"ל לרמב"ם אי עביד מהני עכצ"ל כר"ח דאל"ה קשיא מתני' דשבת אלו דבריו, גם אני כן אמרתי, אלא דהוספתי דברי' דלכאורה ניהו דאמרינן א"ע ל"מ, מ"מ הרי לקי דעבר אמימרא דרחמנא, וה"ה דחייב בשבת משום מלאכה וקשיא מתני' דשבת דתנן כתב ע"ג כתב פטור, וכשאני לעצמי אמרתי, דווקא בדבר שהאיסור מפורש בתורה שלא לעשות דבר זה והוא עבר ועשה הגם דלא מהני מ"מ לקי כיון דעבר אמימרא דרחמנא שלא לעשות דבר זה והוא עשה, אבל לענין מלאכת שבת אטו כתיב לא ישחוט או לא יכתוב, אלא שלא לעשות מלאכה ושחיטה וכתיבה מלאכה הוא, ובשחיטה אלו היינו מרוויחים שלא נעשה האיסור אי אמרינן לא מהני הי' ג"כ פטור דמקלקל הוא ולא תיקן, ממילא לאו מלאכה הוא ולא עבר על מימרא דרחמנא דלא יעשה מלאכה בשבת הרי לא עשה מלאכת כלל וא"ש מתני' דפטור כנ"ל

ובישוב הרמב"ם בארתי יותר דתוס' גיטין דף י"ט כתב לראב"י צ"ל דמתני' דשבת לא קאי בכותב ס"ת או גט, וש"ס דקאמר הא מני רבנן היינו לר"ח משום דמשמע לש"ס דמתני' מיירי גם במתקן ס"ת וגט ועיין מהרש"א שם מ"ש דיו ע"ג דיו דאמר ר"י ור"ל דפטור דסתמא דלא משמע דבתיקון ס"ת וגט איירי ומ"ש מתני' דמשמע לש"ס דגם בכה"ג איירי ונ"ל דר"י ור"ל דאמרו דיו ע"ג דיו משמע שלא תיקן ולא הוסיף בכתב השני' רק דיו שהי' כתב בדיו והוסיף עוד דיו, אבל במתני' קתני כתב ע"ג כתב משמע שיש כתב שניי' ואם שניהם לשמה או שניהם שלא לשמה לא מקרי כתב ע"ג כתב אלא דיו ע"ג דיו שיש תוס' דיו אבל הוספת כתב ליכא שהוא כמו שהי' ולכן ס"ל לש"ס דמתני' קמ"ל כתב ע"ג כתב שכתב שניי' מתוקן יותר שהשניי' לשמה והראשון שלא לשמה כנ"ל

אלא לפ"ז דוחק דלראב"י מתני' לאו בכה"ג איירי, ולכן ס"ל לרמב"ם דלראב"י צ"ל משום דאמרינן אי עביד ל"מ וש"ס דקאמר מתנ' מני דרבנן היינו לר"ח, ומדסתמא דש"ס קאמר מתני' כרבנן הא לראב"י עכצ"ל משום א"ע ל"מ כן ס"ל לר"ח ומדפשיטא לש"ס לומר מתני' דלא כר"י מזה עצמו הוכיח הרמב"ם דקיי"ל בזה כאביי נגד רבא דקיי"ל א"ע מהני וגם קיי"ל כר"ח נגד ראב"י וא"ש ועיין

אלא די"ל דאפשר בכה"ג גם אביי ס"ל א"ע ל"מ דהרי אביי הקשה לרבא מדלקי ש"מ אי עביד ל"מ ול"ל דלוקה משום דעבר אמימרא ובקש לעשות, ונ"ל דלפמ"ש במלאכת שבת אי אמרי' א"ע ל"מ לא עבר אמימרא דרחמנא ולא עשה איסור מלאכה כלל גם אביי מודה דאמרי' א"ע ל"מ ובזכרוני שכעין זה כתוב בטורי אבן ר"ה כ"ח

ומדי דברי בענין הנ"ל אזכיר פה מה דצל"ע על הרמב"ם ה' שבת דפסק דיו ע"ג סקרא חייב משום כותב, הא ר"י אמר וכי מפני שאנו מדמי' וכו' ועיין רש"י דגם בשבת כן ואיך פסק הרמב"ם דחייב וצ"ע, ואפשר י"ל דרמב"ם ס"ל דיש לחלק בין חתימת עדים דבעי שיחתמו הם ולכן גבי כתב אחר לא הוי כתב, ושאני בשבת כל שמעלה הכתב חייב, ועיין מהר"מ שיף שם שכ' כעין זה, וכדאמר ר"י דאינו כתב והקשה לו ר"ל מדס"ל דהוי כתב לענין שבת ומדמה חתימת עדים לשבת השיב ר"י האמת שכן הוא בעדים כמו בשבת מ"מ כיון שיש מקום לחלק מפני שאנו מדמים מסברא עדות לשבת לא נעשה מעשה שיש קצת לחלק ביניהם אבל לענין שבת לא מספקא לר"י ועושה מעשה כנ"ל

ומ"מ צ"ע שלא הרגיש אדם בזה, וד' יאיר עינינו, הכ"ד בחפזון רב אוה"נ דוש"ת חותם בברכ' התורה, פה פ"ב כאור בקר ליום ו' עש"ק ח' אדר תרכ"ו לפ"ק: הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה קלא

שפעת שלומים מהתם ומתמם עם תמימים לידידי הרבני המופלג מלא פלג חרוץ ושנון זית רענן פרי צדיק נש"ת מוה' אהרן שמואל אסאד ני' בשבת תחכמוני בק"ק נ"ש יע"א

מע"י אצבעותיו הגיעני ואותיותיו שאלוני בדבר הלכה בטעות שנמצא בס"ת בפ' ויאמר יעקב אל יוסף אל שדי טעה הסופר וכתב רק ויאמר יעקב אל שדי, ויש כאן ספק אם התכוון וכ' ויאמר יעקב אל ושכח ב' תיבו' יוסף אל, או טעה ודילג אל יוסף וכ' אל שדי הב' שמות בקדושה, והנה תלמידי ני' לא הודיע לי אם מעשה שהי' כך הי' במקו' מושבו, או מסופק לעצמו אם יהי' כן או שמע שכך הי' במק"א, ואם במקומו אין ראוי' להשיב ליחיד במקום שיש בד"צ מורי הוראות קבועים ועליהם להורות הלכה ברורה או לדרוש ולשאול לברר הספק, ולהיות שבטוח לבי במע"כ תלמידי ני' כי לא ירים ראש נגד מורי דאתרא לכן שמתי עין עיוני על שאלתו ואשיב אשר נלפענ"ד כיד ד' הטובה עלי למען שמו הגדול

הנה בש"ס גיטין דף כ' ע"א פליגו ר"ח וראב"י אליבא דרבנן, דר"ח ס"ל אליבא דרבנן דל"מ העברת קולמס דכתב ע"ג כתב אינו כתב וצ"ל דהא דאמרו רבנן אין השם מן המובחר לדברי ר"י קאמרי וכן מפורש בירושלמי שבת פ' הבונה ומביאו הרשב"א, וראב"י אמר ודילמא לא הוא ע"כ לא אמרו רבנן, דבעינן זה אלי ואנוהו וליכא, ולר"ח העברת קולמס ל"מ והס"ת פסול מדאוריי' ולראב"י יש לעיין אם משום הקרא זה אלי פסול מדאורייתא או מדרבנן ולא מצאתי גילוי דעת בזה רק בגליון רי"ף ברכות דף נ"א גבי הא דתניא עשרה דברים נאמרו בכוס של בהמ"ז דמשום הידור מצוה פסול מדאורייתא, ודבריו שם צ"ע דהא הידור כוס וודאי דרבנן דהא דבה"מ טעונה כוס זה גופו רק מדרבנן ועיין מנחת יעקב כלל א' ס"ק ו', ועכ"פ נרא' דסבר להגה' רי"ף שס"ל דזה אלי דאורייתא הוא ולא בריר אבל מצאתי ראיתי במהרש"א שבת דף ק"ד ע"ב על תוס' ד"ה אמר ר"ח וכו' דכ' דמשום זה אלי ואנוהו לא מסתבר שיהי' פסול מדאורייתא אלא מדרבנן, מדבריו למדנו ב' דברי' א' דזה אלי ואנוהו אינו מדאורייתא, ב' דמדרבנן פסול דיעבד, ואפשר דכוונתו זה אלי ואנוהו דרשה דאורייתא הוא שיתנא' לפניו, אלא שאינו מעכב ומדרבנן הוא דפסול אפילו דיעבד

ודברי מהרש"א נפלאו ממני שהי' נעלם ממנו במח"כ לפי שעה דאיכא פלוגתא בין רש"י ותוס' אם משום זה אלי וכו' פסול בדיעבד או רק לכתחלה והוא בסוכה ר"פ לולב הגזול דכ' רש"י יבש פסול דבעינן מצוה מהודרת דכתיב ואנוהו, ותוס' הקשה על רש"י