כתב סופר יורה דעה קצג

סמכא הוא משום דר"י ולא אמר משום ברייתא דברייתא י"ל מיירי מאיסור אחר דאין כותבים מגילה, ואביי לשיטתו שפיר אמר וכי משום דלא ידע הא דר"י ול"א דלא ידע הברייתא דמברייתא אין מוכח ולק"מ לר' אביתר דסבר דדרך צחות מותר לכתוב מגילה כמ"ש הבני יונה או ס"ל כותבים מגילה, ור"י מייתי ברייתא דאי לאו ברייתא הי' מפרשים דר"י משום אין כותבים מגילה, והא"ש דפסק הרמב"ם הלכתא כברייתא הנ"ל דג' כותבי' בלי שרטוט, לפי דקיי"ל מסקנת ש"ס יבמות דכל שלא להתלמד שר' ע"כ ברייתא מתפרשת לענין איסורא לכתוב בלי שרטוט, וליכא דפליג חוץ דר"י חולק משום דמפרש ברייתא באיסור כתיבת מגילה, אבל לדידן א"א לפרש כן וא"ש

ומ"מ א"ש מה דפסק הרמב"ם דכותבי' מגילה ג' תיבות בשיטה אחת מדס"ל לר"י ואביי כן בברייתא דאיכא שיעור בכתיבת מגילה והוא ג' תיבות דכותבים הגם למסקנא אין אנו מפרשים הברייתא בהכי מ"מ הא ליכא מאן דחולק על דין דאביי ור"י בהך מלתא דכתיבת מגילה, קיי"ל כוותי' ומיושבים כל דברי הרמב"ם בעזהי"ת

ואבוא אל קושיא אחת שהקשני מעלת תלמידי י"נ הרב וכו' מו"ה זוסמאן ני' אבדק"ק האללאש יע"א ני' שנתקשה בספיקת תוס' סוטה דף י"ז ע"ב ד"ה כתב אם מהני שרטוט אחר הכתיבה והוקשה לו מש"ס מנחות פ' הקומץ דמקשה ואי מורידים מקדושה חמורה לקדושה קלה כותבים מזוזה הא מזוזה בעי שרטוט ואם מהני שרטוט אח"כ לא מקשה ש"ס מידי, קושיא זו עצומה לכאורה, ולפום רהיטא נ"ל דאפשר גם לסתמא דש"ס מספקא לי' בהא מילתא אי הקפדת הלכה למשה מסיני שיכתוב על השירטוט או ההלמ"מ שתהי' מזוזה משורטטת ולא משום הכתיבה וסגי כשמשרטטה אח"כ, ואי לא הוי מצא תנאי דפליגו בשרטוט הי' מוכרח מברייתא דאמר משום מורידים דקבלה הי' בידם דהלמ"מ דצריך שירטוט ולא דבעי לשרטט תחילה ולכתוב, אבל כיון שמצא תנאי י"ל ברייתא אתיא כהך תנא דל"ב שירטוט, ולמאן דס"ל הלמ"מ דבעי שרטוט נשאר הספק לדינא אם סגיא שרטוט אחר הכתיבה, ויותר נ"ל דקושית ש"ס קאי אלעיל דמשני דמזוזה על הדוכסוסטו' למצוה פי' וכיון שכבר כתובה לפנינו וא"צ תיקון עוד להכשירה הוא דיעבד שעומדת ומוכנת כשירה לפנינו, ואי מזוזה בלא שרטוט פסולה א"כ כמו שהיא לפנינו פסולה למזוזה ובעי תיקון לשרטטה הוי כלכתחילה ושפיר מקשה הא בעי שרטוט והדר קשיא מדוכסוסטו' כנ"ל בהשקפה ראשונת

ולענין דינא נראה מלשון הרמב"ם הלכ' ס"ת שכ' הלמ"מ שאין כותבין ס"ת מזוזה רק בשרטוט שהנה לשון הלמ"מ הנאמר בפ' הקומץ שרטוט הלמ"מ, נראה דרצה להשמיענו כי עיקר הקפידא כדי לכתוב ע"ג שרטוט, וזהו שכ' אין כותבים רק בשירטוט קודם הכתיבה, וכן נראה יותר בלשון המחבר סי' רפ"ח וז"ל צריך לשרטט ואם כתב בלא שרטוט פסולה מאריכ' לשון זה נראה דרצה לומר דאם כ' בלא שרטוט אע"פ ששרטט אח"כ פסולה דבכתיבה אחר השרטוט תליא מלתא והשרטוט משו' הכתיבה ולכן בתפלין דמכוסים ל"צ שרטוט, ונראה דהוציא כן מירושלמי דמייתי תוס' ריש גיטין ורי"ף בסוף הלכ' ס"ת, וכ"מ בה' ס"ת הלמ"מ שיהי' כותב בעור ודיו ומסרגל מלשון זה משמע להו דהכתיבה צריך להיות על השרטוט (הגם שיש לדייק איפכא מדלא נקט מסרגל תחלה משמע דיכול לכתוב ולסרגלה אח"כ) כנלפענ"ד עיקר לדינא

ובדרוש אגדה אמרתי לפרש הא דאמר רבא אעפ"י שיש לו ס"ת מאבותיו מצוה לכתוב משלו וגם הא דאמרו חז"ל כל הכותב לו ס"ת כאלו קבלה מהר סיני ונמק"י דחק משום דטרח כולי האי וודאי הי' מטריח ג"כ לקבלה מסיני, ונ"ל לתת תבלין בהקדמת שאמרתי במק"א בהא דאמרו כל המלמד את בנו תורה כאלו קבלה מהר סיני, ונ"ל כי יש ג' מדרגות במקיימי מצות השי"ת, יש עובד מאהבה ויס עובד מיראה ויש אשר אין עושים רק מפני שרגילים בהם והרגל נעשה טבע, ומנהג שנהגו אבותיהם מקטנותם בידיהם ככל ענין ודבר רשות שרגיל אדם בו מקטנותו, וקרא קצווח ותהי' יראתם אותי מצות אנשים מלומדה, והנה מי שעובד מאהבה או מיראה מלמד לבניו ושמרו דרך ד' לעשות צדקה ומשפט באהבתו את ד' או מיראתו אבל מי שאין בו אחד משנים אלו רק משום דכבר רגיל בו והרגל נעשה לו טבע וקשה עליו הפרישה זה לא ילמד לבניו תורה ולא ירגיל אותם בה כי גם הוא כבר הי' פורק עול התורה והמצות אם לא שהי' רגיל בו, ולכן כתוב שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי וכו' ובמדרש צריך שיהי' עינו ולבו לד"ת היינו שיהא עובד ד' בלב ועינו ולבו תמיד שם כי היא חיינו וכו' ומסיים ואשר תצום את בניכם וכו' שאם יה' עיניהם ולבם לד"ת יצוו גם בניהם לשמור ולעשות, והנה מי שמקיים המצות משום שהרגילו אותו אבותיו בהם, אם הי' עומד לפני הר סיני לקבל עליו עול התורה לא הי' רוצה לקבל התורה כי עכשיוו שכבר קבלוהו אינו מקיים רק מפני שאבותיו קבלו והרגילו אותו בהם, ויפה אמרו כל המלמד את בנו תורה מזה נראה כ' נפשו חשקה בתורה ומלמד בנו ומגדלו לתורה למען ילך אורחות חיים כאלו קבלו מהר סיני שאם הי' עומד שם הי' מקבל עליו עול התורה מחדש

ובמה דכתבנו נראה להמתיק ולתת טעם למצות כתיבת ס"ת שכ"א מצוה עליו לכתוב ס"ת מחדש להראות כי אינו מקיים התורה משום מנהג אבותיו שהרגילו אותו בו אלא שמקבל עליו התורה והמצות בכל לבו מחדש, ויפה אמרו ז"ל כל הכותב לו ס"ת כאלו קבלו מסיני שבזה נראה כי הי' מקבלו מסיני כשהי' עומד בתחלת קבלתו, והא"ש דאמר רבא אעפ"י שיש לו ס"ת מאבותיו מצוה לכתוב משלו, שלא תהי' התורה כמצות אנשים מלומדה מאבותיו וא"ש

ואיתא במדרש קהלת בפסוק אוהב כסף לא ישבע כסף אוהב מצות לא ישבע מצות ומי אוהב בהמון לא תבואה מי שעושה מצות ואינה עושה מצוה הקבועה לדורות כגון כתיבת ס"ת ובנין בהכ"נ גם זה הבל, והנה תמוה בוודאי העושה מצוה קבועה לדורות מעולה ביותר ממצוה שאינה קבועה שבמצוה קבועה כגון כותב לו ס"ת יש לו זכות גם אחר מיתתו כל פעם שקוראים בו בציבור וכן בהכ"נ וכיוצא בו, אבל משום זה לא יתכן לומר על העושה מצוה שאינו קבועה שגם זה הבל ח"ו, ונ"ל עפמ"ש לעיל כי יש עובד מאהבה ויש עובד מיראה ולתועלת עצמו ע"מ לקבל פרס ועיין רמב"ן בפ' אחרי בפסוק אשר יעשה אותם האדם וחי בהם כי מי שעובד ע"מ לקבל פרס בעוה"ז משלם ד' פעלו כחפצו ורצונו בעה"ז ומי שעובד ד' ע"מ לקבל שכרו בעה"ב משלם לו ד' בעוה"ב, ומדריגה העליונה שאינו מצפה לתשלום גמול כלל רק לעשות רצון ה' שכרו כפול בזה ובבא, והנה מי שעובד ד' ע"מ לקבל פרס בעה"ז ואינו מצפה לתשלום גמול בעה"ב וכל מאוי' נפשו רק שיתענג בדשן נפשו כל ימי חייו בעוה"ז זה אינו עושה מצוה הקבועה לדורות כדי שיהי' לו זכות אחר מיתתו ג"כ דאינו מאמין או אינו חפץ ורוצה בשכר עוה"ב אלא בעוה"ז ומה לו לעשות מצוה הקבועה לדורות אבל מי שיודע ומבין שכל מה שיש לו לאדם בעה"ז הכל הבל ומה לו אם יקבל שכרו בעה"ז ולא בעה"ב, עושה מצוה הקבועה לדורות שיקבל שכרו בעה"ב או לעשות רצון ד' גם לאחר פטירתו, וא"ש דברי המדרש אוהב כסף לא ישבע כסף ומפרש דקאי על אוהב מצות לא ישבע מצות משתוקק תמיד להרבות מצות ומעשים טובים אלא יש שאוהב לעשות מצות כדי להשיג במלואו הנאת עוה"ז, לכן מסיים ומי אוהב בהמון לא תבואה ג"ז הבל, ומפרש המדרש מי שעושה מצות ואינו עושה מצוה הקבועה לדורו' מזה נראה כי אוהב לעשות מצות רק להשיג עוה"ז במלואו וכן ישלם לו ה' תגמולו כחפצו ורצונו, גם זה הבל כי לא יהי' לו רק שכר עוה"ז שהוא הבל וריק וא"ש

ויובן בזה קרא מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש במדרש בכל עמלו יכול אפילו בעמלו של תורה לכן אמר תחת השמש אין יתרון אבל למעלה יש יתרון ויש לדקדק א"כ למה אמר בכל עמלו הול"ל מה יתרון לאדם בעמלו עוד י"ל כפל הלשון עמלו שיעמול ונ"ל כי גם מי שעובד ד' ע"מ לקבל שכר בעוה"ז אין לו יתרון כי יקבל שכרו בעוה"ז וגם זה הבל, ולכן אמר מה יתרון לאדם בכל עמלו אפי' בעמל של תורה אין יתרון אימתי כשיעמול תחת השמש היינו כשכל תכלית עמלו להשיג דבר שתחת השמש להשיג הצלחת עוה"ז שהוא תחת השמש, אבל למעלה מן השמש היינו כשתכלית כוונתו להשיג מה שלמעלה מן השמש שכרו טוב הצפון עין לא ראתה לזה יש יתרון, וכ"ש וקו"ח כשאין מצפה לשום תשלום גמול אשריו בעוה"ז וטוב לו בעוה"ב, והשי"ת יזכור אותנו לטובה ולברכה לעבדו בלי מניעה בלב שלם ובנפש חפיצה הכ"ד אחיך אוה"נ, פה פ"ב יום ה' כ' שבט תרי"א לפ"ק

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה קל

אלקי אברהם בעזרו, ה"ה י"נ הרב המופלג בתורה וביראה מלא עתיק המאוה"ג בעל פיפיות כש"ת מהו' אברהם ליב ני' אב"ד בק"ק שימאני יע"א

גי"ה קבלתי יום אתמול בעידנא דטרידנא טובא, ולכבוד קדושת שמו הגדול פניתי לשום עין על שאלתו על כי הנהו עכברא רשיעא שנשכו בס"ת ונחסר משני שמות הכתובים בשני שיטות זה תחת זה בתחילת היריעה ולא שלטו רק בקצה האותיות השם ב"ה וב"ש ביו"ד וה"א, ובשם השני בה"א האחרונה, ושם עצות בנפשו שלא להצריך לקדור השם כלל רק לדבק מטלית ולכתוב מקצת השם על המטלית ומקצתו כתוב על היריעה, הנה לכתוב שם על המטלית יש מחמירים ועיין ח"ס סי' רנ"ט, ובתשובה א' הארכתי בזה, ושם נאמר ג"כ לכתוב מקצת השם על היריעה ומקצתו על המטלית נלפענ"ד לאסור משום שבאורך הזמן אפשר ליפול או ירפה המטלית ויהי' השם נפסק, ומ"ש פר"מ ני' שיש לתפור המטלית כיון שהוא למעלה יש לתופרו ביריעה שאצלה, בכ"ז לא יצאנו ידי חשש הנ"ל