כתב סופר יורה דעה קצב

אחד"ש הטוב הנני למלאות מבוקשך להעלות על הספר ובדיו שמעתתא ואגדתא שאמרתי במקומך בש"ק פ' בשלח חמשה עשר בשבט בחינוך ס"ת שלך למען יהיו לזכרון לפני עיניך ימים רבים

הנה הרמב"ם ה' ס"ת כתב וז"ל כל איש ואיש מישראל חייב לכתוב ס"ת לעצמו שנאמר ועתה כתבו לכם השירה הזאת כלומר כתבו לכם ס"ת שיש בה שירה לפי שאין כותבים את התורה פרשיות פרשיות עכ"ל

ובשאגת ארי' סי' ל"ד נכנס בבית הספק אם כוונת הרמב"ם דליכא מצוה רק לכתוב השירה כדכתיב ועתה כתבו לכם השירה הזאת דווקא השירה אלא כיון שאין כותבים מגי' מגילות ע"כ צריך לכתוב כולה, ואם כתב בדיעבד רק השירה או שהיתה כולה כתובה ובלה חוץ השירה שנשארת לבדה דיוצא ג"כ ואין צריך לכתוב ס"ת מחדש או נימא כיון דאסור לכתוב השירה לבדה ממילא מפרשים הקרא כתבו לכם השירה תורה שיש בה השירה דחייב לכתוב כולה עיי"ש, ונלפענ"ד להוכיח דשיטתו של רמב"ם דמצוה לכתוב כולה דווקא ולא קיים מ"ע בכתיבת שירה לחוד, ונקדים הנה הרמב"ם בספר המצות כתב דאשה אינה מחויבת במ"ע דכתבו לכם וכן משמע מלשונו בה' ס"ת כל איש מישראל וכו' משמע דנשים לא, והש"א סי' ל"ה טרח למצוא טעם כיון דמצות עשה דאין הז"ג היא למה אשה פטורה ולא מצא טעם הגון, ולפע"ד נרא' טעם לשבח ע"פ שהתעורר הש"א בעצמו דיש מקום לומר כיון דאינה מחויבת בכל המצות ורוב מ"ע שהז"ג פטורה לכן ליכא מצוה גבה לכתוב ס"ת, ודחה דבר זה דהא כמה מצות דישנו בכהן שאינן בישראל ומצות מלך וכדומה שאין שייך באחר ואעפ"כ חייבים בכתיבת ס"ת וע"כ כיון שמחויב כ"א במצות דשייכו גבי' חייב לכתוב ס"ת כולו וכן יש לומר גבי נשים, ולפע"ד דיש לחלק בחלוקא רבא בשלמא באנשים הגם שיש מצות שנצטוו הכהני' לבדם וכן למלך לבד מ"מ אתנייהו בכל ישראל בערבות ולכן ההלכה אעפ"י שיצא מוציא משום שערבים זה בזה ויוכל לברך וציונו על חיובו של חבירו, ועיין ר"ה ס"פ ראוהו ב"ד ולכן מצוה על כל אחד ואחד לכתוב ס"ת וכל המצות שבו כי שייך בכל המצות ויש לו חיוב בכולם, וכ"ז אנשים דאיתנייהו בערבות אבל נשים דליתניי' בערבות כמ"ש הרא"ש ברכות פ' שלשה שאכלו ואינני מבין הא דיצא מוציא מיירי שאיננו מחויב עתה שכבר יצא אבל מחויב הי' קודם שיצא אבל במי שאינו מחויב מעיקרא בעיקר המצוה איננו מוציא לחבירו יעוין ח"ן ריש מגילה ובירושל' שם ומכש"כ בשאר מצות וה"ט דאין מחויבים במצות כתיבת ס"ת דהרבה מצות אינם מחויבות ולית להו שייכות כלל במצות אלו כנלפע"ד

ואם כנים דברינו אלו עלה בידי לפשוט ספיקת הש"א הנ"ל דעכ"ח ס"ל לרמב"ם דמ"ע שיכתוב ס"ת כולה אבל בכתיבת שירה לחוד לא יצא דאם עיקר המצוה רק לכתוב השירה לחוד, אלא ממילא צריך לכתוב כולה משום אין כותבים מגילות מגילות ואם בדיעבד כתב רק השירה או שבלה הס"ת ונשאר רק השירה לבדה יצא, א"כ גם אשה תהיה מחויבת לכתוב השירה למען תהי' לה לעד על מצות שמחויבת בהם שכתיבת שירה אין לחלק בין איש לאשה דכל הפרשיות חוץ מן השירה אינו אלא טפל לשירה, וע"כ דס"ל להרמב"ם דמ"ע דכתיבת ס"ת הוא בכל פרשיות לכן אשה פטורה כמ"ש והבן

ועיקרן של הדברים אם מצוה לכתוב כולה או דסגיא בשירה לחודה נ"ל דתליא בפלוגתא, דוודאי משמעות הקרא כתבו לכם השירה משמע דווקא השירה, ואם נאמר דמצוה לכתוב כולה צריך לדחוק כתבו לכם השירה תורה שיש בה השירה עיי' ב"י סי' ע"ר ופשיטא דקרא משמע רק השירה לחוד, אלא דמסתבר יותר דעל כל התורה קאי דלמה יצוה דווקא לכתוב השירה שאין כתובה בה מצוה לעשות אותה, ונ"ל למ"ד תורה מגילה מגילה נתנה וכ' מרע"ה כל מצוה ופרשה בפ"ע כשנאמרה לו נ"ל כי מיד העתיקו כ"א מישראל כל פרשה ופרשה והי' מצווי' מפי משה על כך וכן משמע לשון מגילה נתנה וכשהגיע לשירה נצטוו שיכתבו השירה הזאת הגם שאין בת צווי מ"מ יכתבו וטעמו בצידו למען תהי' השירה הזאת לעד וכו' (ואינני מבין דהא כמה פרשיות יש עד השירה דאיננה כתובה שום מצוה בהם כגון מעשה בלק ובלעם וכדומה) ומדויק לשון ועתה אחר שכתבתם עד הנה, אבל למ"ד חתומה נתנה ולא נכתב שום פרשה עד שנגמרה תורה כולה מדלא אמר כתבו לכם התורה הזאת דהי' הכל נכלל בו גם השירה ש"מ דליכא מצוה רק בכתיבת השירה, וצריך לכתוב כולה משום דאין כותבים מגילה מגילה וכשבלה השאר או בדיעבד יצא כנ"ל ועיין

ולפמ"ש אם נשים מחויבות בכתיבת ס"ת תליא בפלוגתא אי תורה מגילה מגילה או חתומה נתנה דלמ"ד חתומה נתנה עכ"ח דליכא מצוה רק בכתיבת שירה לחודה גם נשים מחויבות ומנ"ל להפקיעם ממצוה זו, אבל אי מגילה מגילה נתנה אין לנו הוכחה מקרא דליכא מצוה רק בשירה ומסתבר דאיכא חיוב בכולה, ודווקא אנשים אבל לשים לא, והרמב"ם דפסק דנשים פטורות וע"כ דס"ל דאיכא מ"ע לכתוב כולה כמ"ש וכן משמעות לשונו כמ"ש הש"א, צ"ל דס"ל הלכתא כמ"ד מגילה מגילה ניתנה כדפסק הרי"ף אלא דרי"ף ס"ל דבאמת משו"ה מותר לכתבו מגילה מגילה וכבר תמהו עליו הא מסקינן כיון דאדבק אדבק והרמב"ם הגם דס"ל הלכתא מגילה מגילה נתנה מ"מ פסק שפיר דאין כותבים מגילה מגילה מטעמא כיון דאדבק אדבק כנ"ל

ובמאי דכתיבנא עלה בידינו ליישב קושית ש"א סי' ל"ה על הרמב"ם דנשים פטורות מכתיבת ס"ת והקשה מש"ס קדושין דף ל"ד ועירובין דף כ"ז מדלא קחשיב ומני בהדייהו כתיבת ס"ת דלאו מ"ע שהז"ג הוא ואעפ"כ נשים פטורות והניח בצ"ע, ולמ"ש דהך מלתא דנשים פטורות או חייבות תליא בפלוגתא אם התורה מגילה מגילה או חתומה נתנה ולכן לא קחשיב ס"ת בהדייהו דלא פסיקא לי' הא מלתא כמאן ותליא בפלוגתא הגם דאזיל שם לר"י דס"ל מגילה מגילה נתנה מ"מ כיון דלאו כ"ע הוא לא קחשיב וא"ש

עוד אמרתי ליישב קו' ש"א הנ"ל בשנאמר מלתא בטעמא דנשים פטורות מכתיבת ס"ת דבס"ה המצוה שיכתוב לו כל אחד ס"ת ואפילו הניחו לו אבותיו ס"ת מצוה לכתוב משלו כבש"ס סנהדרין ועיין תורת חיים שם מדכתיב כתבו לכם משלכם ועיין רמב"ם וטוש"ע סי' ע"ר דאם לא יוכל לכתוב בעצמו יכתוב ע"י אחר ועיקר המצוה שיכתוב בעצמו, ולכן נשים דפסולות לכתוב ס"ת דממועט מדכתיב וקשרתם וכתבתם דפסולה לכתו' מזוז' וס"ת ואיך תצוה התורה שתכתוב ס"ת ואינה יכולה לקיים בעצמה רק ע"י אחר, וקרבנות שאני דכהנים שלוחי דרחמנא נינהו לכן בוודאי לא נאמרה מצוה זו אלא לאנשים ולא לנשים דא"א לקיים המצוה רק ע"י אחר הכותב, או בכתוב כבר וקנתה מאחר שכבר כתב ובלא"ה לא תוכל לקיים, והא דמצות מזוזה גם נשים מחויבת כדאמרו חז"ל שם בקידושין נשי לא בעי חיי ואעפ"כ פסולה לכתוב מזוזת הגם שנצטווה בה, שאני מזוזה אע"פ דבלשון כתיבה נאמרה אין מצוה כלל בכתיבת מזוזה ולא מצינו דמצוה לכותבה משלו דווקא, רק המצוה הזו היא שתהי' מזוזה קבועה במזוזת ביתה ונאמרה בלשון כתיבה דא"א בלא כתיבה וצריכה הכשר כתיבה כמו בס"ת אבל אין המצוה לכתוב בעצמו ולעצמו או ע"י שלוחו או לקנות בדמים שלו וכשיש לו משל אבותיו יצא, משא"כ בס"ת דבכתיבה תליא עיקר המצוה והבן

ולפ"ז תליא הך דינא דנשים פטורות מכתיבת ס"ת בפלוגתא דתנאי אם כשרה לכתוב תפילין, וברייתא דגיטין דס"ת שכתבה אשה פסולה יליף מהיקש דאיננה בכתיבה דכמו דליתא בוקשרתם ליתא בוכתבתם וה"ה ס"ת ומזוזה עיין ש"א שם, וזהו דווקא למ"ד לילה לאו זמן תפילין, ולר"מ דס"ל לילה שבת ויו"ט זמן תפילין ונשים מחויבות בתפילין לא אפסלו נשים מכתיבת תפילין דהם בוקשרתם וכתבתם וה"ה בכתיבתם ס"ת, והא"ש מדלא קחשיב מתני' ס"ת דפטורה דסתם מתני' ר"מ ולדידי' אשה כשירה לכתוב ס"ת ממילא מחויבת נמי במ"ע דכתיבת ס"ת וא"ש

ולפום רהיטא קשיא לי לפמ"ש הרמב"ם בפ"ז מס"ת דאין כותבים ס"ת מגילה מגילה, אבל מותר לכתוב מגילה של ג' תיבות בכל שיטה א"כ אפשר לכתוב השירה לבדה שלושה תיבות שלושה בכל שיטה ושיטה וצל"ע כעת

ומדי דברי ברמב"ם הנ"ל אמינא בי' מלתא דלא נודע מקומו מאין יצא לו שיעור ג' תיבו' דכותבי' ומקו' שהרא' כ"מ המקו' דחוק כי שיעור ג' תיבו' מניין לו וראיתי בס' בני יונה ה' ס"ת בפלפול ארוך כ' דנפיק לו לרמב"ם מבריי' ריש גיטין ג' כותבי ד' אין כותבי' מפרש הרמב"ם דלא פליג ר"י על בריי' זו אלא דר"י בלא שרטו' לכן ג' אין כותבי', אבל ברייתא בשרטוט ומשו' אין כותבי' מגילה דוקא ד' אין כותבי', והא דמייתי ר"י וברייתא דאי לאו בריי' היה מקום לומר דר"י בשרטוט מיירי ומשום אין כותבי' מגילה קאי לכן מייתי ברייתא ממילא דר"י משום שירטוט אלו דבריו זצ"ל, ודבר שכלי דיבר

אלא דדבריו תמוהים לי הא הרמב"ם פסק בה' ס"ת דג' כותבי' ד' אין כותבין ופסק כברייתא נגד ר"י, ולדבריו ליכא דפליג על דר"י דהא ברייתא מאיסור אין כותבים מגילה איירי וצ"ע, ובאמת בלא"ה הקשו על הרמב"ם דפסק כברייתא דלא כר"י דהא לא נראי' לר"י הברייתא כמ"ש תוס' בשם בה"ג ריש גיטין ורא"ש במגילה, וגם אביי אמר ואי משום דלא ידע לדר"י, ול"א דלא ידע ברייתא ש"מ הברייתא לאו הלכתא היא, ונלענ"ד ליישב כ"ז ע"פ דרכו של הבני יונה ואומר בוודאי רחוק מאוד לפרש הברייתא דמיירי דכתב בשירטוט ומשום איסור אין כותבים מגילה דלפי מסקנת ש"ס יבמות דשלא ללמוד מותר לכתוב צ"ל דכ' להתלמד ורחוק הדבר בעצמותו מי שכותב ג' תיבות או ד' להתלמד מתוכו, ואם כי יש במציאות רחוק להעמיד הברייתא בהכי אבל מסתמא קאי משום איסור כתיבה בלא שרטוט, אלא למאן דס"ל ביבמות דגם שלא להתלמד אסור וכן ס"ל לאביי כמ"ש מג"א סי' ל"ב בפי' קו' הרא"ש ביבמות שם ולדדהו שפיר יש להעמיס בכוונת הברייתא משום איסור דאין כותבים מגילה בת ארבע אותיות והא"ש דר"י דאמר ג' אין כותבים לא פליג על ברייתא אלא מפרש הברייתא משום איסור אין כותבים מגילה וס"ל כמ"ד ביבמות דאפילו שלא להתלמד אין כותבים וכן ס"ל לר"י דאמר דרב אביתר לאו בר