כתב סופר יורה דעה קצא

נקיט אות אחת, דצ"ל למה נחמיר באות אחת הא קשה לזייף נגדו של אות אחת בשיטה שלפניה, וצ"ל דמחמיר בחומרת ס"ת בכל הענינים כמו בשמות וכיון דאיכא משום זיוף החמירו ככל חומרת ס"ת, וס"ל לד"מ כיון דדומה לס"ת עשאהו והשווהו לחומרא היותר שבס"ת ודי להיות כמותו, אבל בשני אותיות או יותר דאיכא חשש זיופא קרוב אפילו במקום עיגון פסול כנ"ל, ומוכח דס"ל דאות אחת אפילו בשם כשר בדיעבד ובגט במקום עיגון דדיעבד הוא כנ"ל

ואין לנו מי שאוסר ופוסל בדיעבד אלא ממ"ש הרמב"ם בתשובה מובא בב"י ובבדה"ב סי' רע"ג שכ' ס"ת שנכתב מקצת שם בפנים ומקצתו בחוץ ראוי' להחליף היריעה ולגונזה, נ"ל דס"ל דאפילו דיעבד פסול, והנה לפי מה דס"ל לרשב"ץ בתשובה שציין עליו הב"י בבדה"ב ומביאו בתחילת הסי' בשיטת הרמב"ם דכל יוצא חוץ לשיטה גם בשארי תיבות פסול א"כ אין ראי' מתשובת הרמב"ם דס"ל דגרע שם היוצא חוץ לשטה משארי תיבות ואנן דפסקינן דכל יוצא חוץ לשטה רק לכתחילה לא יכתבנה כך כמו שדייק התה"ד מלשון ראשונים ורא"ש כ"כ מפורש וכן הוא בטוש"ע מנ"ל לחדש דבשם גרע דפסול אפילו בדיעבד, אלא דבאמת תמה אני על הרשב"ץ שכ' דרמב"ם ס"ל דכל יוצא חוץ לשיטה פסול הגם דלא מנה אותו בכלל הפסולים דממילא נשמע משום דהוא בכלל חסר, והא דבמיעוט תיבה יוצא חוץ לשיטה שס"ת כשר הגם שחסר אות אחת פסול מ"מ בזה כשר דמיעוט נגרר בתר הרוב וכ"כ מהרי"ק שורש ק"ל דהי' מקום לומר כן, אלא דלא משמע למהרי"ק כן מטעם אחר מדכתב הרמב"ם בסוף וכל אלו אינו מעכב רק למצוה מן המובחר, משמע דקאי על כל האמור בברייתא ותמה אני בלא"ה איך אפשר לומר כן הא הרמב"ם מפורש כ' אפילו בחצי' בפני' כשר ואי משום חסר אתי עלה למה אפילו חצי' כשר הא לא שייך דנגרר בתר חצי' שבפנים וצלע"ג

ולכן אין לנו בשיטת הרמב"ם בחבורו הגדול אלא כמ"ש מהרי"ק בסוף דאין יוצא חוץ לשיטה רק לכתחילה ולמצוה מן המובחר והא דכ' בתשובה בשם שמקצתו בחוץ דפסול ע"כ דס"ל דשם גרע וחמור שאפילו דיעבד פסול, ואפשר דרמב"ם לא פוסל רק במקצתו בפנים ומקצתו בחוץ, אבל במיעוט יוצא מבחוץ עדיף דמיעוט נגרר אחר הרוב הגם דלכתחילה לא יכתוב כלל מן השם בחוץ אבל בדיעבד אינו פוסל, ולכן נלפע"ד לדינא כיון דמלשון מרדכי והגמיי"מ נראה דאין חילוק בין שם לשארי תיבות לענין פסול דיעבד רק דיש קפידא אפילו באות אחת וגם מתה"ד משמע כן כמ"ש ועוד מצאתי באחרון א' בשם הרב המאירי דמכשיר ביוצא בשם, ראוי' לפסוק כוותי' נגד הרמב"ם בתשובה ולא כ' כלום מזה בחבורו הגדול, ובמיעוט היוצא אפשר דגם הרמב"ם מודה דמיעוט נגרר בתר רובא בוודאי ראוי' לסמוך על הכרעת המג"א הגם שלא ביאר כל הצורך ולא ראה במחכ"ת הרמב"ם בתשובה אבל אנחנו יצאנו ידי חובת ביאור בעזה"י

ב) מה נקרא דיעבד הנה הי' פשוט בעיני לסלק יריעה ולגונזה מקרי דיעבד אפילו אינו מחוברת לס"ת שלם כי שמות הקדושים בקדושתם קיימי והגניזה להם לבזיון מלבד פסידא דבעלים מקרי דיעבד מטעם הנ"ל לולי דחזיתי' לדעתי' דאאמ"ו מאוה"ג זצ"ל בח"ס חיו"ד סי' רנ"ז שהעלה דגניזת יריעה ל"מ דיעבד והסכים לראיי' השואל ממס' סופרים דיריעה שבלה צריך לסלק עוד שתיים עמה, וכ' הט"ז דזה רק לכתחילה, ואם סלק יריעה מקרי דיעבד א"כ לא משכחת להאי דינא כלל דלעולם צריך לסלק ב' יריעות וע"כ דזה מקרי לכתחילה ולא מקרי דיעבד רק לפסול יריעה מס"ת שלם ומחובר וצ"ל בהך דמס' סופרים כיון דהך ס"ת שבלה צריך לסלק הימנה היריעה שבלה שוב ליכא ס"ת מחובר, אבל אי כבר כתב יריעה אחת חדשה וחברה זה מקרי דיעבד כצ"ל בכוונת הטו"ז, ולפ"ז צ"ל הא דמייתי הט"ז ראי' מדנוהגים לתקן הס"ת הגם שהוא אח"כ מנומר ש"מ דיעבד כשר, צ"ל דווקא בעוד שכל הס"ת מחובר עוד מותר לתקנו אבל אם נוטל היריעה ממחברתו כיון שהוסר היריעה שוב מקרי לכתחילה וכ"ז דוחק ורחוק מסברא אם כי בוודאי עדיפא קדושתא דס"ת כולו אבל גם ביריעה אחת בפ"ע יש קדושה דשמות נכתבו בקדושה, ואביא לי ראי' מהימנא לזה ממהרי"ק שורש ק"ל אחר שכתב דכל האמור בברייתא דמנחות רק לכתחילה אתמר שוב הקשה לנפשי' הא בבריי' קתני ר"מ אומר וכו' כיצד יעשה יסלק היריעה ויגניזנה מדמצריך סילוק וגניזה ש"מ דיעבד פוסל, א"כ איירי ברייתא מפסולי דיעבד ונדחק בזה כדי לקיים דבריו דברייתא לכתחילה מיירי, ואגב מייתי ר"מ ואי סליקת יריעה בפ"ע לא מקרי דיעבד לא קשה מידי מר"מ דאיירי בסילוק יריעה קודם שנתחברה וכן משמע מסידו' ולשון הברייתא דאיירי בהכי, וע"כ דס"ל למהרי"ק דזה ג"כ דיעבד הוא לגנוז היריעה כשהוא בפ"ע כנ"ל וזה ראיי' ברורה, וע"כ הא דמס' סופרי' דצריך לסלק ג' יריעות צ"ל דפסול זה חמור ואפילו בדיעבד פסול ולא כט"ז ולכאורה יש להביא ראי' דביריעה א' רק לכתחילה הוא מיקרי דתוס' ר"פ לולב הגזול ס"ל דמשום ואנוהו אינו פסול בדיעבד, וצ"ע מהא דגיטין כ' ע"א דאמרו רבנן אין זה מן המובחר, וקשה הא משום ואנוהו לכתחילה דווקא וע"כ דס"ל לתוס' דלגנוז יריעה אחת מיקרי רק לכתחילה דלא כמהרי"ק, אלא דעל תוס' עדיין קשה מש"ס שם דף נ"ד ע"ב בס"ת שלא כתוב אזכרות לשמה הא כבר מחובר הס"ת ודיעבד הוא ועכצ"ל דשאני בשם הוי' ב"ה דכתיב זה אלי ואנוהו מודה תוס' לרש"י שם דבדיעבד פסול, וכ"כ בחי' אבא מאוה"ג זצ"ל בחי' ריש פ' לולב הגזול, ממילא אזדא ראיי' הנ"ל

ויש לקיים דינו של הטו"ז דכל שמחובר לס"ת חמירא קדושתא ויש לו עדיפותא יתירה בדיעבד כהאי לא מחמרינן דהוא דיעבד יותר מיריעה אחת אבל דיעבד כי האי לסלק היריעה היכא דבדיעבד כשר גם סילוק יריע' א' מקרי דיעבד כנ"ל, ועיין טור ער"ה וב"י דשיטת רמב"ם דס"ת שפסול מחמת פתוחות וסתומות צריך גניזה וכתבו ראשוני' דס"ל לרמב"ם דא"א בתיקון משום שצריך למעט הכתב וצ"ל הא למעט הכתב היא רק לכתחילה, ובתשוב' משאת בנימין סי' נ"ז נדחק מאוד, ולפע"ד נראה דס"ל לרמב"ם כיון שהיריעה פסול לפנינו מחמת פתוחות וסתומות לתקנה לכתחילה באופן שאין לכתוב לכתחילה הוי ככותב מתחילה כיון דכמות שהיריעה לפני פסולה לגמרי, ורשב"א ודעימי' ס"ל ג"ז מקרי דיעבד כדי להכשיר הפסולה עד"ז, אבל כל שכשר בדיעבד בלי תיקון כולי עלמא וגם הרמב"ם מודה דסילוק היריעה ולגונזה אפילו בפני עצמו דיעבד מקרי כנלפענ"ד

ג) בשיעור יציאת אות אחת לחוץ, הנה ספק זה איכא גם בשארי תיבות דלרא"ש תליא בג' תיבות אם בתיבה השלישית מג' תיבות אלו היוצאים לחוץ רובה לחוץ הוי ככל שלשה תיבות יוצאים לחוץ או אפשר אפילו מיעוטו של תיבה שלישית, וכן לרמב"ם דתליא ברוב תיבה יש לעיין בזה כמובן

וראיתי בפרמ"ג או"ח סי' ל"ב או' א' דווקא כולו ואפשר אפילו ברובו, אבל מקצתו ל"ל בה, וציון על מה שכ' ב"ש בשם הב"ח סי' קכ"ה דרובו ככולו, והנה מה דמספקא לי' לפרמ"ג ברובא מנ"ל הגם דבשם הקודש אפילו באות אחת והוא המיעוט יש קפידא טעמא משום שאו' אחת מן השם חשוב כתיבה בפ"ע בפרט בשם הוי' ב"ה, וכל אות מתפרש בפ"ע עיין או"ח סי' ה' במג"א שם, ולפמ"ש הרא"ש בתיבה של שלשה אותיו' שתיים מבחוץ כשר דלא אזלינן בתר רובא גם באו' אחת בשם רובו של אות אחת מבחוץ אין קפידא, ואפילו לרמב"ם דס"ל דתליא ביציאת רוב התיבה, ולכאורה לדידי' בתיבה בת ג' אותיות ושתיים מבחוץ דכשר והי' תמו' בעיני עד שמצאתי ראיתי בקצורי דברים של הפמ"ג דדייק מס מסידור ולשון הרמב"ם דס"ל שתיים מבחוץ כשר דבעי תרתי לריעותא רוב אותיות התיבה וגם שיהי' ג' אותיות בחוץ וא"ש, ולפ"ז גם להרמב"ם יש לצדד דרוב או' א' מן השם מבחוץ ליכא קפידא דלא אזלינן בתר רובה להחמיר רק כשיש ג' אותיות מבחוץ דווקא, וכ"ז באותיות השם אבל בשארי תיבות בשלשה יוצאים לרא"ש, ולרמב"ם רוב התיבה והם ג' דלא שייך זה מסתבר למיזל בתר רוב האות היכי קאי ועוד ויותר נ"ל מסברא דרוב אות לחוץ איני מזיק, עפמ"ש בלבוש יו"ד דלכן בתיבה של ג' אותיות ושתים ממנו נכתבו חוץ לשטה כשר כיון דלא נכתב רק או' א' בפנים ידעו הכל כי הכתוב בחוץ שייך לאות שבפנים, ופמ"ג מביאו וכ' כי מרמב' מוכח דלא כסברתו דא"כ לרמב"ם יהי' כשר כל שלא נכתב רק אות אחת בפנים אפילו בתיבה בת יו"ד אותיו' עיי"ש, ונ"ל כעין סברתו דווקא ביציאת האותיות שכל אות עומד בפני עצמו וע"י התחברות יחד נקרא התיבה, לכן כשרוב יוצא לחוץ לרמב"ם או ג' אותיות לרא"ש איכא קפידא דכל אות ניכר בפ"ע, אבל באות עצמו מקצתו בפנים ואפילו רובו בחוץ כיון שאין במה שבחוץ שום תמונת אות אם לא ע"י מה שבפנים וצריכות להדדי יש לומר ליכא קפידא, וכן נראה מסתימת הפוסקים דלא נזכר רק ממנין אותיות ולא מאות עצמו, ואם כי סברא הזו נכונה מ"מ לא אסמוך לדינא למעשה אבל במקצת לחוץ בוודאי פשוט וברור כמ"ש הפמ"ג, וכן מצא מע"כ תלמידי נ"י כתוב בסידור דרך החיים, וכן ס"ל לב"ח וב"ש בע"א סי' קכ"ה דמיעוט אין מקפיד רק רובו

ומכל הנ"ל פשוט בעיני דבנדון שלנו א"צ לסלק היריעה כשא"א לתקנה ע"ד שכתב המג"א ואפילו אפשר לתקנו נ"ל דא"צ דא"א שלא יוגרע הכתיבה ע"י תיקון השורות שלמעלה ומיעוט כזה שיוצא אין צריך תיקון כלל, וכעין זה כ' בפרמ"ג ב"ך מאלקיך שגג הכ' יוצאת לחוץ הגם שאפשר לגררה (מצד חוק תוכות) כיון שנשאר האות שלם כמבואר מ"מ מה לנו לתקן שאין בו צורך, הנלפענ"ד כתבתי בחפזי ומעלת תלמידי ח"נ ני' ישים עין עיונו עליו הכ"ד באשון לילה חותם בברכה חפץ בשלומו וביקרתו אוה"נ פה פ"ב נגהי ליום ה' י"ג שבט תרח"י לפ"ק

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה קכט

לכבוד אחי חביבי הרבני המופלג בתורה הנכבד המרומם הקצין המפואר היקר בנש"ק כש"ת מוה' יוזפא סופר יחי' לאי"ט: