כתב סופר יורה דעה קצ

השם שכתוב בו זהו כבוד של שם לחתכו ולגונזו לבדו כיון שהוא הגורם כנ"ל

ועוד נ"ל מסברא דבנדון כעין שלנו כ"ע מודים ואפילו הר"י בן הרא"ש שאוסר דווקא בשם שנכתב שלא במקומו שפוסל הס"ת מצד יתר ס"ל דאין לחתכו דיש בזה בזיון קצת וכבודו שישאר במקומו, אבל כאן שכל עצמינו שמצריכים סילוק היריעה להניחו במקום מוצנע משום כבודו של שם זה שלא יפול לארץ או שלא תופסק קדושתו ע"י שיתפרדו האותיות זה מזה כמ"ש, אבל כשיהיה מונח במנוחה בלי טלטול ומשמוש ידים ישאר בכבודו א"כ בזה עצמו שחותכים ממנו השם, הוא לכבודו כדי שלא יתבזה וירד מקדושתו הגם שיש לעשות בדרך אחר לגנוז כל היריעה כולה ולא יהי' אפילו קצת בזיון מ"מ כיון דעי"ז ירדו כמה שמות מכבודם ע"י גניזתן לא קפדינן כולי האי על בזיון קצת של שם אחד שלא יבוזו ע"י כמה שמות וגם יש היכר טפי בקדירה שניכר מפני כבודו של שם זה ולאשר ע"י נפסל, ולאשר דבר זה אין לו שורש ועיקר בש"ס וכמה סברות כעין זה נאמרו בענינים אלו אמרתי גם אני בעניי והוספתי דברים ואם כי הם סברות צנומות דקות בלי ראייה

בהא סלקינן אם מקצת אות אחת של שם כתוב על מטלית, נ"ל טוב לקדור השם דבהא כבר החליטו גאוני בתראי לדינא כהב"ח, וא"כ דמי ממש לשם שנכתב בטעות ושלא במקומו דנוהגים לקדר, אבל בכתוב רק מקצת אותיות מהשם על מטלית אם כי נ"ל כמ"ש, מפני שאנו מדמים לא נעשה מעשה, ולא מלאני לבי לעשות מעשה להקל לקדור השם אלא להחמיר להחליפה באחרת זולת אם יסכים עמי רב מפורסם בהוראה, ואני בעניי הכינותי כ"ז בעיון מעט לפי מסת הפנאי וחזותי' דכתב מוכיח עלה הכ"ד בחפזון רב מאוד חפץ בהרמת קרנו למען ישב שקט על התורה תורת ד' תמימה משיבת נפש פה פ"ב עש"ק י"ג תמוז תרח"י לפ"ק

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה קכח

שלום וברכה, שמורה בכל וערוכה, למעלת תלמידי חביבי הרב הגדול חרוץ וותיק מלא עתיק, פלפלא טבא חריפתא, כהן שדעתו יפה כש"ת מו"ה אברהם אייבניטץ כ"ץ ני' אבדק"ק גורבע והגליל יע"א

יקרתו קבלתי שבוע זו ולאשר השעה דוחקת להשיב שלא לעכב מצות כתיבת ס"ת חשתי לשום עין על שאלתו ע"ד ס"ת אחד שאחר תשלום ספר בראשית נמצא בפ' לך לך בפסוק ברוך אל עליון יוצא צוואר הלמ"ד של שם חוץ לשיטה, ועוד באותה יריעה יוצא מעט מזעיר מה' האחרונה של שם הוי' ב"ה ורוב עובי רגלה השמאלי', ומסופק מעלת תלמידי ני' מה דינה של יריעה זו, ונבוך בג' דברי' א) אם נפסל ביוצא בדיעבד או אין בו רק לכתחילה, ב) אם רק לכתחילה לא יצא ובדיעבד כשר אם להצריך יריעה אחרת אם כ"ז שאיננה מחוברת ונשלם הס"ת בשלימותה אם גם זה מקרי דיעבד ג) אם מיעוט אות א' יוצא אם יש בו ג"כ קפידא, ועיני מע"כ תלמידי הרב שי' שפיר חזו במקומות הראוים וצידד להחמיר ואחוה דעה גם אני בעזה"י

א) בפסקי מהר"י סי' צ"ג כ' ס"ת שנמצאו ג' ויותר יוצאי' חוץ לשיטה שרי לקרות בה דבגמרא ובכל החבורי' איתא לא יכתבו ועל הסופר קאי ולא אמרו לא יהי' כתובי', משמע דאסופר קאי דלכתחילה לא יכתוב כך, וכ"כ באשרי דלא יכתוב לכתחילה ואם היינו מונעים מלקרות בו אפילו כשיש אחרת כשירה היינו פוגמים את זאת והוי כמו דיעבד, ומביאו הב"י בבדה"ב יו"ד סי' רע"ג וקיצר בהעתקתו וגם לא העתיק סוף דבריו וציין עליו בבדה"ב סי' רע"ו וז"ל ואע"ג דכ' הרא"ש בשם ר"ת אותיו' השם צריכים שיהי' כולם בתוך השיטה, מדנקט צריכים משמע אפילו דיעבד מזה לק"מ עכ"ל, מזה הוציא מג"א בסי' ל"ב סקמ"ז דמשמע לי' לתה"ד מלשון צריך דמעכב בדיעבד, והקשה דמצינו צריך לכתחילה ברפ"ב דגיטין ובטור סי' רי"ט, ותחילה אומר ביישוב קושית המג"א דלכאורה קשה על הטור עצמו מדידי' אדידי' דביו"ד סי' רע"ד חולק על הרמב"ם דס"ל דזיוני' מעכבי' מדאמר רבא זין אותיו' צריכי' ג' זיוני' נרא' דדייק הטור מלשון צריך דמעכב ובאו"ח סי' רי"ט מדייק מדאמר צריך לאודויי משמע דצריך לכתחילה ואינו מעכב וצל"ע לכאורה, ובט"ז סי' רע"ד הקשה על דיוקו של הטור מצריך דמעכב מש"ס רפ"ב דגיטין ולא זכר להקשו' עליו ממ"ש הוא עצמו באו"ח סי' רי"ט וכ"ז צ"ע

והנלפענ"ד דס"ל לטור דלשון צריך משמע דווקא שצריך הדבר להיות כך, אלא דאם נאמר על האדם העושה שצריך לעשות כך אם לא עשה כך לא עשה כאשר הי' מחויב לעשות, מ"מ מה שעשה עשוי' והיינו בהא דבש"ס רפ"ב דגיטין צריך שיאמר בפ"נ יש לפרש לכתחילה היינו שחיובא על השליח שיאמר ואם לא אמר לא מפסל הנתינה בכך אלא שהשליח לא עשה חיובו, וכן בהא דברכו' צריך לאודויי כו' קאי על המודה שחיובו שיעשה כך ובדיעבד יצא, אבל בהא דאמר רבא זי"ן אותיות צריכ', ואם הי' אמר זין אותיו' צריך לזיינם הוי קאי על הסופר שצריך שיזיינם מדאמר אותיו' צריכים קאי על האותיות שצריכי' שיהיו מזוינים משמע דמעכב שאם נכתבו ונגמרו בלא זיונם פסול כן נ"ל נכון

וממילא דל"ק על תה"ד דכתב מדנקטו צריכי' שיהי' אותיות השם וכו' משמע דבדיעבד מעכב בוודאי אם הי' אומרים בלשונם צריך הסופר שיכתוב שלא יצא אפילו אות אחת לא הי' מוכח דבדיעבד פסול, די"ל דעל הסופר קאי, אבל מדנקטו צריכים האותיות קאי על האותיות אחר גמרן משמע דמעכב ומיפסל בדיעבד כנ"ל

והנה התה"ד סיים מדנקטו צריכים משמע דיעבד מזה לק"מ, ולא גלה לנו למה לא לק"מ, ואם כוונתו דשם דחמיר מפסל ביוצא כדס"ל למג"א בכוונתו הו' לי' לפרש דשאני שם דחמיר ואין הדבר פשוט כ"כ עד דכתב לק"מ ומסתם סתם לן טעמא ונ"ל לפרש בכוונתו עפמ"ש דעיקר דיוקו מדנקטו צריכים האותיות משמע דהאותיות שכבר נכתבו צריכים להיות כך משמע דפסול בדיעבד וכ' דלק"מ די"ל דלשון צריך שייך לומר על זה שגם אחר שגמר הכתיבה במקום דאפשר לתקן צריך לתקן כמ"ש המג"א בשם הגאון מהר"י שאפשר להאריך השיטות ושפיר איכא קפידא גם לאחר הכתיבה ושייך לומר לשון צריכים שלא יצאו לחוץ, אבל אין דנין שא"א מדאפשר דהיכא דא"א לתקן בכה"ג אין צריך לתקן ואפשר דווקא בשם יוצא מן השטה בעי לתקוני כיון שלא נכתב כהוגן צריך להמשיך שיטות שלפניה הגם שיהי' צריך למעט או להרחיב האותיות ולכתוב על המחק כדי שיהי' שמות הקדושים כתובות על צד הכשרם לכתחילה, אבל בשארי תיבות אחר שכבר נכתבו שלא מן המובחר א"צ לטרוח ולדחוק בתיקון כזה ולכן נקטו אצל השם בלשון צריכים על האותיות ובשארי תיבות לא נקט כך רק שכתב דקאי על הסופר, אלא דמשמע לי מדברי תה"ד דגם בשארי תיבות יוצאות חוץ לשיטה ראוי' לתקן כשאפשר מדכ' דאם ימנע מלקרות בו הוי כדיעבד משמע דווקא כשהגיע זמן הקריאה ומניחו פוגמו בזה והוי דיעבד, אבל לתקנו בנתיי' כשאפשר הוי לכתחילה, ועכ"פ לא מוכח מתה"ד דס"ל דשמות מפסלו ביוצא בדיעבד כשא"א לתקן, אדרבא מדלא כ' חילוק זה דשם שאני דחמיר משמע דלא ס"ל לפסול בשם בדיעבד וכנ"ל

ובתשובת באר שבע מביאו המג"א בקיצור כ' להלכה לפסול בדיעבד ודייק כן מכפל ואריכות לשון הטור סי' רע"ג דכפל וכ' ולא יצא מהם כלל ש"מ דאפילו דיעבד פסול, וכ' והוצרך טור לזה כיון שמקור הדין מר"ת שכ' וצריכות וטור סי' רי"ט ס"ל צריך לכתחלה לכן הוצרך להוסי' מדילי' דאפילו בדיעבד פסול ורמ"א רמזו במ"ש ולא יצא כלל אלו דבריו, והנה מ"ש דטור לטעמי' דס"ל צריך לכתחילה כבר כתבנו לעיל דטור בעצמו ביו"ד מדייק מצריך דיעבד ועכצ"ל כמ"ש לעיל וא"כ כך תתפרש צריכי' שכ' ר"ת, מלבד זה וגם מלבד מה שהרגיש בעצמו דמנ"ל לטור להוסיף מדנפשי' דאפילו דיעבד פסול, בלא"ה דחוק ורחוק דטור בא ברמיזה להורות מיתור וכפל לשון ואין כן דרכו בקודש, ולכן היותר נראה לי לפרש דרצה להשמיענו דכל אותיות השם ואפילו הנטפל אליו לא יצא לחוץ וקאי אדלעיל מיני' שכ' דין שמות שאין נמחקים ואפילו הנטפלים ואח"כ כתב דין דיוצא חוץ לשיטה כל אותיות השם צריכים שיהי' כולם בתוך הדף ולא יצא מהם כלל היינו כל מה ששייך לשם והוא בקדושתו של שם לא יצא מהם חוץ לדף כנ"ל, ואם גם בפירושי יש דוחק קצת מ"מ נ"ל שהוא נכון יותר מפירושו של הב"ש, ועכ"פ אין דיוקו כדאי לחדש דין שלא נמצא מפורש בראשונים לאיסור, אבל נ"ל להתיר ממ"ש המרדכי וז"ל פי' רבינו יעקב שאם נזדמן לו השם בסוף השיטה לא יכתוב אפילו אות א' חוץ לשיטה, מלשונו משמע דהסופר לא יכתוב אבל כשכבר כתוב כשר כמו בכל תיבות שדייק התה"ד דמשמע מגמרא וראשונים דנקטו לא יכתוב דעל הסופר קאי, ומדכ' המרדכי גם בשמות לא יכתוב מתפרש ג"כ דווקא לכתחלה, ומ"ש רא"ש בשם ר"ת צריכי' שיהי' האותיות וכו' דקאי על האותיות נקט צריכי' כבר כתבנו דאין מזה הוכחה דמפסל בדיעבד וגם התה"ד לא דייק מזה מידי, ונלמוד סתום מ"ש רא"ש ותוס' בשמו בלשון צריכי' שיהי' דיש לפרש דיעבד ויש לפרש לכתחילה מן המפורש במרדכי דאינו רק לכתחלה, וכן בהגמיי' ה' ס"ת מביא שיטת ר"ת וז"ל אבל בשם, כתב ר"ת דאין לכתוב אפילו אות אחת חוץ לשיטה, מלשון זה נראה ג"כ דאינו רק לכתחילה דקאמר שאין לכתוב משמע דקאי על הסופר הכותב ועיין ב"י סי' רע"ג שהי' לפניו גרסא מוטעת ותמה עליו, וגם בגרסא שלפנינו צריך להוסיף תיבת כתב ועיי'

ועיין בד"מ א"ע ס' קכ"ה במקום עיגון אות אחת יוצא חוץ לשטה כשר דגם בס"ת כשר ועיין ח"מ וב"ש דלאו דווקא הוא דאפילו הרבה אותיות יוצאות חוץ לשטה כשר כמו בס"ת, ולפע"ד י"ל דדווקא