כתב סופר יורה דעה קפט

לכתוב שם על המטלית, ואאמ"ו מאוה"ג זצ"ל הרא' שהי' נעלם מהם פשיטותו של הש"ך סי' רע"ה וגם כתב דלא הביא בתשובה טעם של סופרים דלא נהגו כן (וכ"כ בתשו' שבות יעקב ח"ב פ"ח) ולפענ"ד נראה טעם פשוט הגם דדבק טוב הוא מ"מ אפשר בזמן מן הזמנים שיפול המטלית לארץ ויבוא השם לידי בזיון אפילו נעשה ע"י אומן מלומד לזה ואמר לי סופר מומחה דלא יתקיים המטלית לעולם ויפול באורך הימים מהס"ת, ואמר לי שכמה פעמים מצא המטלית מונח בצידו של ס"ת וא"כ בוודאי לא נכון לכתוב השם על מטלית במקום שיש לחוש שיבא השם לידי בזיון ולפעמים יפול על הארץ בלי שירגישו בו וכמ"ש וקו"ח במטלית שעושים הסופרים שאינם אומנים בדבר כ"כ, ומ"מ כ"ז לכתחילה אבל דיעבד אינו נפסל משום זה, ואין כאן סתירה ממ"ש הש"ך בכוונת הרמ"א לאפוקי אם כתוב השם על המטלית מודה הש"ך דאין ראוי' לכתוב לכתחילה על המטלית רק אם קרה כן דכשר באופן זה ס"ל לרמ"א דמותר לקדור השם הכתוב על המטלית, וי"ל אפשר משו"ה ס"ל לש"ך דיש להקל יותר להסיר המטלית מלחתכו ובתשובת יעב"ץ כ' דאינו יודע הפרש בין זה לזה, ולפמ"ש א"ש כיון דאין השם נכתב כראוי בלא"ה ויש לחוש לעתיד יבא השם לידי בזיון מטלטול מקום ע"י שקוראי' בס"ת וממשמשים וגוללים אותו לכן יותר טוב להסיר המטלית מיד ממנו כנ"ל

והנה בח"ס סי' הנ"ל מביא ראי' בשם ס' נטע שעשועים מש"ס מנחות דף למ"ד ע"א דלא נזכר תקנתא זו לקדור ולכתוב שם על המטלית, ש"מ דאין כותבים שם על המטלית, ואאמ"ו זצ"ל דחה ראי' זו כלאחר יד דלא איירי שם אלא מתיקון ע"י מחיקה וגרירה ותלי' אבל מטלית מאן דכר שמי', ואין לי ספר זה לעיין בו, אבל נלפענ"ד דאין לדחות ראי' זו כ"כ דלכאורה נראה מדאמר רשב"א בשם ר"מ אין כותבים לא על המחק ולא על הגרר ואין תולין כיצד עושה מסלק את היריעה מדמצריך לסלק ש"מ דליכא שום תקנה ואי כותבים שם על מטלית הול"ל לתקן עד"ז לקדר ולעשות מטלית ולתלות הכתוב, וע"כ דגם זה פסול, והלא רשב"א בשם ר"מ הוא המקיל ביותר במטלית בבריי' דמסכ' סופרים, ומ"מ ס"ל דשם אין כותבים על המטלית, אלא דיש לדחות דבוודאי אין שם זה מן המובחר על מטלית כמו שאינו מן המובחר לתלות או על מחק וגרר ולרשב"א דפוסל באלו ה"ה על מטלית, אבל לדידן דס"ל כר"פ דכותבים ואפילו תולי' י"ל ה"ה על מטלית, אלא לפי"ז תנאי דאמרי תקנתא מוחק ור"י אמר גם תולי' ר"י אומר אף מוחק וכ"א מוסיף כמ"ש תוס' שם ורי"ף גרס תולי' לבסוף דגרע מכולהון, למה לא לשתמט אחד לומר גם כותב על המטלית ולומר דמטלית עדיפא מכולהון ולא צריך לומר למ"ד גורר אמר רבותא דגרע ממטלית דגם זה יוכל לעשות ובא ר"י והוסיף וכן ר"י מלבד שזה דוחק ורחוק גם אם נסבול לומר כן הדר תיקשי רשב"א דאמר לא כותבים לא על המחק וכו' הול"ל רבותא לא כותבים ע"ג מטלית אלא מסלקה ואפי' אם ירצה לטרוח לא סגיא אלא מסלקה דווקא וע"כ דלכתוב על מטלית גרע מכלהון ופשיטא דאין כותבי' לדידי' מכ"ש, מדאין כותבים על הגרר, ומדלא לשתמט אחד מהתנאים דמקילים לומר אף קודר ותולה הכתיבה, וכותב שם על מטלית לא אמר מוכח דזה לכ"ע אסור דאינו מן המובחר לכתוב שם על המטלית כנ"ל וזה ראי' נכונה ואין לדחותה אלא ע"צ דחוק ורחוק, ובכל הדחוקי' מוכח עכ"פ שבוודאי אין נכון לכתוב שם על המטלית, או משום שניכר שכתוב על מטלית ואפי' ע"י אומן נפלא א"א שלא יהי' בו היכר ואין זה כבודו של השם וגם טעמא רבא איכא כמ"ש לעיל שאם יפול לא יוטל בידי אדם כי אם נפול יפול לפעמים לארץ ויהי' מונח בבזיון, וקרוב לי יותר שפסול בדיעבד, מגמרא מכח ראי' הנ"ל וגם מסברא, ול"ד למ"ש מג"א סי' ל"ב דכל שלא נזכר בש"ס אין לפוסלו בדיעבד שאני התם דאיסור אם אחד יוצא לחוץ לשיטה מחודש מר"ת ובש"ס משמע דווקא ג' יוצא חוץ לשיטה ומסתמא דש"ס משמע דאין חילוק בין שם לשארי תיבות אבל היתר לכתוב על מטלית מחודש ממהרי"ק ודי לנו להורות כמותו בשארי תיבות אבל בשם הסברא נוטה שלא לכתוב על המטלית כי כן נראה מראי' שכתבתי וא"א לדחותה במרווח לכן יש להחמיר גם בדיעבד דמנ"ל לחלק בין לכתחילה לדיעבד כיון דלא נכון לכתוב שם על המטלית ומוכח כן מהגמרא מנ"ל להקל בדיעבד וכנ"ל

ואחר שבארנו כ"ז נבוא לבאר דין מקצתו על המטלית היינו מקצת אות אחת על המטלית שס"ל לב"ח ונמשך אחרי' הש"ך בש"ך ובנקה"כ דפסול וגם המהרי"ק מודה לזה וטעמו כיון שאם תסור המטלית יהי' מקצת אות על המטלית ומקצתו על הקלף, וה"ה כשאין מוקף גוויל רק ע"י מטלית פסול, והט"ז חולק באומרו כי אינו מן המדומה לנקרע האות וש"ך בנקה"כ כ' דאינו מוכרח, ולפענ"ד דהחילוק נכון ופשוט כי בנקרע האות ונפסל וע"י מטלית אתה מכשירה ונעשה מוקף גויל א"כ לא ע"י כתיבה נכשר עתה אלא ע"י דביקח המטלית וזה פסול כמו חק תוכות, משא"כ בנעשה חיבור ע"י מטלית ונחשב לאחד למה יופסל כן הסברתי סברת הטו"ז וחילוקו הגם שהדברים אין מבוארים כ"כ, ומ"ש הב"ח שאם יוסר המטלית יהי' חלק אחד על המטלית לא ידעתי מה לנו מה שיהי' וכי אסור לגרום מחיקה ושבירת אותיות ועכשיו כשר הוא, ולולי דבריו ה' נ"ל מלתא בטעמא דהחוש מעיד כל שיש מטלית מצד חוץ גם כשיהי' המטלית והקלף במקו' נקב דק מאוד מ"מ א"א שלא יהי' עובי הקלף יותר מן המטלית כיון שמונח זה ע"ז ולכן כשכותב אות א' מקצתו על הקלף ומקצתו על המטלית מקצת האות שעל הקלף באותו מקום שהאות יוצא מן הקלף ויורד אל המטלית א"א שלא יהי' נפסק האו' ע"י עובי של הקלף גם אם יהי' דקה מן הדקה אלא שאין נראה לעינים ההפסק כיון שגם על עובי הקלף היינו עובי הקלף שבמקו' נקב איכא דיו וכתוב מקצת דמקצת מן האות על עובי הקלף וזה לא יוכשר ואין דרך כתיבה בכך כנ"ל מילתא בטעמא טעם לשבח לפסול חצי אות על הקלף וחצי על המטלית, אבל לפסול אם כתיב כל האות על הקלף ומוקף גוויל ע"י מטלית מעיקרא לא אוכל להסביר לפי שכלי מה פסול יש בזה ומה טעם יש בה

בכל זאת אין לנו להקל מדברינו נגד הב"ח מאחר שהש"ך בנקה"כ ראה דברי הט"ז וכ' שאינם מוכרחי' ולא חזר ממה שהסכים עם הב"ח בש"ך, וכך בס' בני יונה כ' שאין להקל בזה ומייתי קצת ראיי' לדינו של הב"ח, וגם בח"ס סי' רע"ח כ' שאין להוסיף קולא ולא מצאתי מי שמקיל בדבר זה ואנן מה נענה בתראי דגאוני קמאי

ופשוט שכ"ז בכתוב מקצת אות על מטלית אבל כשכתוב אות אחת על המטלית ושאר האותיות של תיבה זאת על הקלף או איפכא לית מי דאמר דפסול, דאם יסתלק המטלית יושאר כל אות במקומו, ומכ"ש לפמ"ש אנו מילתא בטעמא אין כאן בית מיחוש אבל נ"ל בשם על המטלית גם אם נאמר דמותר לכתוב שם על המטלית ול"ח שיפול המטלית מונח בבזיון מבלי שיורגש וכבידו במקומו מונח בקדושתו אבל בחציו על המטלית היינו חצי השם או מקצתו בוודאי יש בו חשש טובא שאם יפול המטלית יהי' השם נפרד ח"ו ויופסק קדושתו קדושת השם הגם שראיתי בס' בני יונה דשם שנמחק מקצתו יש איסור מחיקה בהנשאר דגם בנשאר יש קדושה, מ"מ בוודאי אינו בקדושה כמו שהשם שלם ואסור לכותבו עד"ז, וכפי שאמר לי סופר דמתא א"א שיתקיים לעולם ואפילו ע"י אומן שמלאכתו ואומנתו בכך לא לעד יעמוד ואם עומד הס"ת במקום שיש לחלוחית וזיעה חיש מהר נופלים המטליתים מהס"ת וכ"ש בסופרים שאינם אומנים בכך בזמן לא כביר יפלו מהס"ת בוודאי כדאי בזיון לכתוב השם באופן שקרוב לוודאי שיופסק ויתבטל מקדושתו קדושת השם בזמן מן הזמנים וראוי' לפסול בדיעבד לכ"ע, ואפילו הטו"ז החולק על הב"ח יודה בזה מטעם שכתבנו

ואחר שבארנו כל אלה זאת תורת העולה לנדון שלפנינו, הנה מעלת תלמידי ני' כ' בשאלתו שהשם נכתב מקצתו על המטלית וכן שארי תיבות הרבה ולא כתב אם מקצת אות על ומקצתו עה"ג או מקצת תיבה ויש הקפת גויל להאות בלא מטלית ולא דקדק בזה, דנראה לו דגם זה פוסל הב"ח, ודא טעותא דבכה"ג לא עלה על דעת המחמיר להחמיר, ולאשר לא ביאר לנו כל הצורך צריך אני לבאר כל הצדדים

א) בשארי תיבות אם כתוב מקצת אות אחת על המטלית כבר נקטו גאוני בתראי להחמיר כב"ח וש"ך, ואף אם כל האות על הקלף והקפת גוויל ע"י מטלית ג"כ אין בידי להקל מה אני להרים ראשי במקום שראשי המורים לא מלאו לבם להקל, ובשארי תיבות אפשר לתקן בקל לחתוך ביותר ולתת מטלית אחר במקומו שיהי' כולו על המטלית וכמ"ש בח"ס בסי' רע"ח ופשוט

ב) בשמות הכתובות חציו על הקלף אם חצי האות על הקלף דינו פשוט כמו בשארי תיבות דפסול, גם אם קצת מהאותיות של השם על הקלף ומקצתו על המטלית, נראה לי לפסול מטעם שכתבנו לעיל ואפילו כולו על המטלית קרוב לי לפסול כמ"ש לעיל באורך, וצריך שיסלק היריעה כולה

ג) ואם האמת אתנו במ"ש, יש לצדד דא"צ לסלק היריעה כולה אלא לקדור השמות דכבר נהגו סופרי עלמא לקדר שמות שנכתבו בפסול או שלא במקומם וכתב הט"ז שיש להם סמך וסעד ממס' סופרים ומרמב"ם, ומסקנת בני יונה ובח"ס סי' רס"ד דבכה"ג מותר כיון שהפסול בא ע"י השם עצמו והוא הגורם פיסולו של הס"ת זהו כבודו לקצצו ולגנזו כי איסור מחיקה אין בו אלא ביזוי וזהו כבודו כמ"ש ביעב"ץ המובא בח"ס וכ'שם אבל כשהפסול בא ממק"א בגוני דאיירי הרמ"א וכיוצא בו לא שייך סברא זו דמי נדחה מפני מי, ונלפענ"ד להוסיף כל שאנו מחמירים לפסול הס"ת והי' צריך לגנוז היריעה גם דקמא שמיא גליא דכשר הוא אלא שאנו אוסרים מספק, או מחסרון שאין בידינו להכריע בין המחמירים ובין המקילים סכ"ס אנו צריכים לסלק היריעה ולגנוז כמה שמות שכתובים ביריעה אם הספק בא לנו ע"י