כתב סופר יורה דעה קפח

שיהי' עשה ול"ת ולכן אין שבות עליית אילן וכדומה דהוה עול"ת נדחה מפני מ"ע של תקיעת שופר לזה אסור לשחרר או להפקיר עבדו, בשביל לקרות פ' זכור, ואפילו לצורך מצוה דרבים כמו בשופר דאפילו ציבור צריכי' לשופר לתקוע בו לצאת ידי חובתם אפילו הכי אין עולין באילן ואפשר באיסור זה דאין מקדשין ואין מגרשין וכדומה השנוים שם במתני' דסוף ביצה הקילו במקום מצוה טפי מבמק"א ועיין תוס' ביצה שם ועיין או"ח סי' של"ט סע"ד בהג"ה שם

ומדי דברי אציע פה מה שהעלתי מאז, דווקא שבות מלאכה ע"י ישראל שעושה הישראל בעצמו עשו כעין דאורייתא שהוא בעשה ול"ת, אבל שבות אמירה לנכרי אינו רק בל"ת, דבב"י או"ח סי' רמ"ד מביא בשם סמ"ג דנפקא איסור מלאכה ע"י נכרי מדכתיב לא יעשה והוא רק אסמכתא ועיין טו"ז, וי"ל כיון שאסמכוה אקרא דכתיב לא יעשה ע"י אחרים ולא מצינו שאסמכוה רק בלאו דלא יעשה ולא אלמוה שבות ע"י נכרי רק כל"ת דאורייתא אבל לא שיהא בעשה ול"ת משא"כ שבות על ידי ישראל שעושה הישראל בעצמו עשאום כעין דאורייתא ממש כנ"ל ונכון

ועפ"ז אמרתי מלתא בטעמא דהקילו בשבות ע"י נכרי יותר משבות ע"י ישראל כמבואר בעירובין פ' הדר דף ס"ח ע"א, ולא שאני לך בין שבות דאית בי' מעשה משבות דלית ביה מעשה שפרשו הראשוני' שבות דלית ביה מעשה היינו באומר לנכרי לעשות שהוא קיל משבות ע"י ישראל ועיין רבינו יונתן שם שכתב טעמא דעל ידי ישראל אפשר לבוא לידי מלאכה דאורייתא בנקל עיי"ש, ולמ"ש א"ש טפי דמקשה שם מ"ש מהזאה ואיזמל שהעמידו דבריהם במקום כרת ומתרץ ולא שאני לך בין שבות דאית בי' מעשה ע"י ישראל היינו דע"י ישראל איכא עשה ול"ת משא"כ בלית בי' מעשה, רק ע"י אמירה נכרי ליכא רק ל"ת נדחה שפיר כנ"ל נכון

ובזה פירשתי סוגי' ש"ס שם דאמר מר אמר לי' זיל חיימו, ולפי שיטה זו דמחלק בין שבות ע"י נכרי נדחקו לפרש הך מי קאמר לי' זיל חיימי הא ג"כ מותר ועיין רי"ף שבת פראד"מ, ולמ"ש י"ל ע"פ מה שנסתפקתי ושוב מצאתי בפ"י ביצה פ"ג והפמ"ג בספרו שושנת עמקים אם חד עשה דוחה תרי לאוין או כמו דלא מנתיק תרי לאוין ה"ה דאין דוחה אותן וי"ל דזה שאמר מי אמר לי' זיל חיימי, אז היה תרי איסורי לאוין בישול והוצאה, ולא היה מילה דוחה, והעמידו דבריהם כמו באיזמל דאיכא עשה ול"ת אבל משום הוצאה לחוד, דליכא רק חד לאו ולא עשה רק ע"י נכרי מותר כנלפענ"ד

נחזור לדברינו, דצדקו דברי הרא"ש שהיה אפשר לומר דבשבת פ' זכור הי' אלא דלא נראה לרא"ש מסתימת ש"ס דהכי הוי ומכח זה דחה תוס' ורא"ש שיטת בה"ג, ולענ"ד לחזק ראיי' הרא"ש דא"א לומר דבשבת בפ' זכור היה דאי בהכי מוקי ש"ס למעשה דר"א אם כן מעיקרא לא הקשה מידי על ריב"ל דאמר תשעה ועבד מצטרפים הא ריב"ל קאי לצרפו לברכת המזון לנברך אלקינו, שהוא רק מדרבנן דבעי עשרה, והלבוש ס"ל דכל ברכת הזימון רק מדרבנן הוא וה"ה דמצטרף עבד למנין להתפלל בעשרה, דהא דדבר שבקדושה בעי עשרה רק מדרבנן כמ"ש הרא"ש, ודילמא דווקא במידי דבעי עשרה וכל עיקרו דרבנן ס"ל דעבד מצטרף כיון שג"כ חייב במצות כאשה, אבל למצוה דאורייתא דבעי עשרה מדאורייתא לפי מה דס"ל להרא"ש כן אי מיתוקם בפ' זכור ועיין מג"א סי' תרפ"ה וע"כ ס"ל לרא"ש דעשרה ג"כ דאורייתא דאל"ה ליכא עשה דאורייתא כדי לשחרר העבד, וע"כ דבעי לקרותה בעשרה מדאורייתא, ומנ"ל דס"ל לריב"ל דגם בדאורייתא עבד מצטרף ומאי מקשה הגמרא ועכצ"ל דמקשן ותרצן לא ניחא להו לומר דמעשה דר"א בשבת פ' זכור הוי, או אפשר דתרצן לרווחא דמלתא מתרץ אפילו תימא בתפלה דרבנן מ"מ א"ש וקמ"ל אגב גררא דתרי לא מצטרפי, ועכ"פ לא מוקמי דר"א בפ' זכור ומוכח ממילא כדמסיק מצוה דרבים שאני דלאו בפ' זכור הוי, ונתחזקה בזה ראיית הרא"ש ותוספות

ובדברינו ארווח לנו ליישב סתימת הסוגי' בגטין וברכות דחלו בה ידים ליישבה, ועפ"ז י"ל דש"ס גיטין פ' השולח מתרץ סתם מצוה שאני ולא הקשה מהב"ע היא די"ל בפ' זכור היה ומ"ע דאורייתא דוחה לאיסור עשה לב"ת כמ"ש הר"ן גיטין, והוא כ' אפי' דרבנן דוחה, וצ"ל משום דרבים היא, אבל אם בפ' זכור ל"צ לומר משום דרבים היא אלא דאיסור דשחרור קיל הוא ונדחה מפני פ' זכור, ובאמת ברא"ש ברכות לא משמע כן אלא אי מיירי גם בפ' זכור דאורייתא ג"כ צ"ל משום מצוה דרבים דהא כתב הרא"ש ודוחק דכוונת ש"ס דמיירי בפ' זכור, ש"מ דגם בפ' זכור דוקא משום דהוה מצוה דרבים דוחה איסור עשה דשחרור מ"מ לעצמינו נוכל לומר דבדאורייתא' לא צריך להיות דרבים, עפמ"ש הר"ן בגיטין, אבל בברכות דמקשה תחלה לריב"ל והתרצן אוקמי בתרי ולא רצה למוקמי בפ' זכור, או לרווחא דמלתא כדכתיבנא, מקשה שפיר איך אפשר דמעשה דר"א בתפלה דרבנן היה והא משחרר עבדו עובר בעשה וכו' מהב"ע היא וא"ש, ומיושב נמי מה שדקדקו דמה שייכות הך קושי' והא משחרר עבדו עובר בעשה להא דשקלא וטריא דמקשה ומפרק אליבא דריב"ל, ולדברינו א"ש כמובן, הכ"ד רבך אוה"נ חותם בברכה מרובה פה מרחץ פראנצענסבאד יום ב' ט"ו מנחם תרכ"ה לפ"ק: הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה קכז

שלום וכל טוב לרב טב, ה"ה תלמידי הרב המאוה"ג ותיק מלא עתיק חרוץ ובקי גן ההדסים וגל אגוזים כש"ת מו"ה אברהם יעקב קאפל ני' אב"ד דק"ק לאשאנץ יע"א

שבוע זו קבלתי מכתבו ונפשו בשאלתו להורות לו דרך ילך בה ע"ד ס"ת שנמצא ביריעה א' בשני מקומות שם וכתב חציו על הגויל וחציו על המטלית, וכן נמצא שארי תיבות בס"ת חצים על המטלית ומסופק מעלת תלמידי הרב ני' מה לדון בס"ת זה והאריך קצת וגבב כמה וכמה תשוב' אחרוני' ובכ"ז דבריו קצרים במקום שהיה לו להאריך, ולרוב טרדותי א"א לי לחפש חפש מחופש בכל ספרי תשובו' רבותינו האחרוני' שמביא, ולכן אחר אחרון אני בא ואכתוב מילי על מילי דאבוה' אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל בח"ס ונקיטנא בקצרה כל האפשר, הנה כשרון לכתוב על מטלית מקורו במהרי"ק שורש קכ"ב הוא שהמציא דבר זה מדנפשיה באומרו כי פלוגתא דתנאי בברייתא דאין כותבין על המטלית היינו במטלית שאינו של קלף ופסול לכתוב עליו ס"ת ובהא ס"ל לרשב"א בשם ר"מ דמותר דחסר תיבה או אפילו פסוק א' אינו פוסל בס"ת כמו במגילה דנקראת ספר, אבל במטלית של קלף לכ"ע כשר דדבק טוב הוא וכחתיכה אחת נחשב, ובח"ס סי' רע"ח קרא תמה על מהרי"ק מש"ס מנו ז דף למ"ד ע"א דמתמה אפשר ס"ת חסר אות אחת ומשה אמר לקו את ס"ת הזה נראה דפשיטא לי' לש"ס דאין נקרא ס"ת כל שחסר אות א' וע"כ צריך לחלק בין מגילה לס"ת אלו דבריו הקדושי' ז"ל. ולפענ"ד נראה ביישוב הקושיא דבלא"ה צריך לדקדק לפמ"ש מהרי"ק בטעמא דרשב"א א"כ מ"ט דת"ק דאוסר, ועוד אני תמה מת דפשיטא למהרי"ק דחסר אפי' תיבה ופסוק אחד כשר ומהרי"ק בעצמו כתב בפשיטות בסי' ק"ל דאפילו חסר אות אחת פסול, וכן כ' הרמב"ם בפ"ו מה' ס"ת ועיין טור וב"י סי' רס"ט דאין חולק בזה, והר"ן הובא בב"י כ' בפשיטות מדפסול בתפילין ומזוזות אפילו רק חסר קוצו של יוד כן גם בס"ת דאין בין ס"ת וכו', ולפענ"ד נראה ראיי' ברורה לזה מדאמר ר"ש בפ' הקומץ דף ל' ע"א אפי' מגיה אות אחת מעלה עליו כאלו כתבה ואם כשר בחסר אות אחת מ"ט יהי' נחשב כאלו כתבו, וע"כ ה"ט דכל שחסר אות אחת פסול לגמרי ואין בו קדושת ס"ת כלל כמ"ש הרמב"ם פ"ו מהל' ס"ת ולכן המתקן הס"ת ומגיה אות אחת כאלו כותבה ונקראת על שם המתקנו ומגיה וגמרה כנ"ל

וכל זה צ"ע על המהרי"ק שורש קכ"ב הנ"ל, ולכן נ"ל דדבר זה בפלוגתא תליא, דפלוגתא דר"י ואמרו לה ר"נ שבבריי' פ' הקומץ דף ל' ע"א דר"י או ר"נ דס"ל דס"ת הי' חסר שמונה פסוקים האחרונים ואמר משה לקוח ס"ת כו' ש"מ דנקרא ס"ת גם שחסרו איזה פסוקים ור"ש דאמר אפשר ס"ת חסר אות אחת כו' ס"ל דלאו ס"ת מיקרי, או דלאו ספר מקרי או דלאו תורה מקרי עכ"פ פליגו בזה, ונראה מש"ס שם דלא הדר ר"י מזה מדמקשה כמאן דלא כר"ש משמע דר"י עמד בדבריו, וכן מדמתרץ אפילו תימא ר"ש אבל ר"י לא ס"ל כוותי', ומינה מדמתמה כמאן דלא כר"ש משמע דהלכתא כר"ש דמסתברא דבריו הרי לנו דפלוגתא איכא בזה, ובהא פליגו ת"ק דבריי' על רשב"א בשם ר"מ, ומהרי"ק לא בא ליישב אלא טעמא דרשב"א בשם ר"מ, אבל קיי"ל כת"ק וכר"ש, והא דר"ש כל המגי' אות אחת וכו' הלכתא הוא, וכיון שיש לפרש ברייתא דמיירי במטלית שאינו של קלף כ' מהרי"ק דאין לעשות פלוגתא רחוקה ובשל קלף כ"ע מודים דכשרה ולפמ"ש דבהא מצינו פלוגתא דתנאי אי ס"ת חסר אות אחת כשר ולא רחוק לומר דת"ק ורשב"א דמס' סופרים ג"כ בהא פליגו, אבל אי נפרש הפלוגתא במטלית של קלף ג"כ ולומר דפליגו אי הדבק משוי' לי' כגוף אחד צריך לעשות פלוגתא חדשה שלא מצינו בו פלוגתא לכן טוב לנו לומר דבשל קלף כ"ע מודים כנ"ל לקיים שיטתו של מהרי"ק ודבריו

אלא דעל מהרי"ק בעצמו צ"ע ממ"ש עוד שם דלפי דברי הראב"י בלא ברייתא הנ"ל י"ל דכשר ע"י מטלית של קלף דאפילו אינו חיבור וחסר הוא מ"מ כשר ומשום בעל פה ליכא ועיין בו בפנים וזה וודאי צ"ע דלהלכתא וודאי כל שחסר אות אחת פסול מכל ראיי' שכתבנו, והוא בעצמו כ"כ בפשיטות בסי' ק"ל, ואין בידי ליישבו אבל מ"מ שיטתו קיימנו על דרך נכון

והנה לכתוב שם על המטלית כתוב בח"ס סי' רנ"ט בשם תשוב' חינוך ב"י ונמשך אחריו בעל זכרון יוסף דאסור לכתוב ובתשובת חינוך ב"י כ' ששמע כן מסופרים דנוהגים לקדור ואין נוהגים