כתב סופר יורה דעה קפב

וא"ש קושי' ש"ס ממהל היכי מהלינן (כיון דחייב לימול מצד ספק מצוה הוה תיקון מצוה והוא תיקון קצת ולא הוה משאצל"ג)

ומצאנו מקום יישוב בדברינו לשיטת י"א שברשב"א דמפרשי התנאי קאי על רשב"ג דאי על ראב"א איך אמר כ"ע מת הוא, הא ס"ל לרשב"א בטריפה, וע"כ כתנאי על רשב"ג קאמר, והקשה רשב"א איך אפשר דאמר כ"ע כרשב"ג ס"ל וכיון דכטריפה הוא ליכא ממ"נ דר"א וקשה לדדהו ממהל היכי מהלינן עיין בו, ולמ"ש א"ש די"ל דס"ל דמקלקל בחבורה פטור ול"ק ממהל היכי מהלינן, וקושי' ש"ס ותי' ר"א קאי להלכתא דקיי"ל כרשב"ג וכר"ש וא"ש

היוצא לנו מדברינו דמוכח או דהלכתא כר"ש, או דטעמא דר"י משום תיקון מצוה, אבל לומר דהלכה כר"י ומשום תיקון גברא שעושהו שלם א"א, ולפמ"ש לעיל והוכרחנו דרמב"ם ע"כ ס"ל משום תיקון גברא (וברמב"ם פרק ב' מהלכות שגגות הלכה ט' מבואר להדיא דאית ביה משום תיקון גברא וחייב וז"ל שם נמצא חובל בשבת ולא עשה מצוה כשלא גמר המילה בשבת עד הלילה וחייב חטאת יעוין שם) מדס"ל מל של אחה"ש בשבת דחייב, ופסק כר"י וקשה עליו כהנ"ל, וי"ל דרמב"ם תרתי אית לי' משום תיקון גברא ומשום תיקון מצוה ובמל של אחה"ש בשבת חייב משום מתקן גברא, ובמל ספק בן קיימא לולי ממ"נ דמחתך בבשר הוא היה חייב משום תיקון מצוה וא"ש הרמב"ם, אבל הרא"ה וטור דס"ל כר"י ומשום תיקון גברא לחוד א"א, אם לא ע"פ דוחק דרצה ליישב דרשב"ג לכ"ע אפילו כר"ש ודלא כהלכתא

ויש אתנו מקום יישוב שיטה זו של הרא"ה בדרך מרווח, והיא בהקדם חקירה אחת וגדולה היא שראיתי בחידושי של רבינו משה אבא מאוה"ג זצ"ל והיא כתובה בחידושיו שבת דף ק"ו, וז"ל הטהור, ויש לי לחקור לפי המבואר לקמן פראד"מ דמציצה מלאכה דאורייתא היא דדם מחבר חבר א"כ ממהל היכי מהלינן בצפרא דשבתא, ומחללין יום שבתא במציצה, נמתין עד סמוך לחשיכה, ותהא המילה בסוף היום, והמציצה בלילה, או אפילו בין השמשות, ועכ"פ ביום לא נחלל שבת, וכי משום זריזין מקדימים נחלל שבת, וי"ל אה"נ משום זריזים מקדימים מחללים במציצה כיון שכבר נתנה שבה לדחות בחבורה ע"י מילה חיתוך ופריעה, שוב לא איכפת לן בהוספת חבורה ע"י מציצה כדי להקדים המצוה, וכעין זה מבואר במנחות פ' ר' ישמעאל, גבי אברים ופדרים משום דכבר דחתה שחיטה את השבת עיי"ש, מכש"כ הכא דהכל מלאכה אחת עשיית חבורה ודחי' אחת היא, וגם אפשר שיחתוך ויפרע וימציץ בלי סילוק ידיו כלל והכל מלאכה אחת יחשב, כנלפע"ד, ע"כ דברי קדשו ככתבו וכלשונו הטהור וש"י, היוצא לנו מדברי קדשו כי לולי שכבר נדחה שבת ע"י חיתוך ופריעה לא היה רשאי למול עד קרוב ללילה, או ספק חשיכה כדי שלא לחלל שבת ע"י מציצה כיון שאפשר בלא חילול שבת זה, וי"ל לפ"ז דקושי' ש"ס ממהל היכי מהלינן לכ"ע קאי הגם דמשום חיתוך ופריעה איכא ממ"נ דאם לאו ב"ק הוא מקלקל הוא איך מוהלים ומוצצים (הגם דנקט רק מימהל משמע מגוף המילה דהיינו החיתוך מקשה יש לפרש הכי בשלמא אי וודאי מצוה הוא יכול למול הגם שיודחה אח"כ שבה מ"מ אין לך למצוה אלא שעתה כסברת הרמב"ן אבל בספק מצוה לעשות מעשה שיודחה אח"כ וודאי שבת לא וא"כ היכי מהלינן מעיקרא בבקר ויודחה השבת במציצה אח"כ) כמו שזריזי' מקדימי' בכל מצוה דעלמא דכבר דחתה המילה את השבת, אבל כאן להך צד דלאו בר קיימא הוא לא דחתה מילה את השבת דהרי מקלקל הוא ואיך מוצצים ביום דוודאי תיקון הוא דכל דלא מייץ סכנתא היא ועד דלא ידע מתירוץ רב אדא בר אהבה דנפל כמת בוודאי מצוה ותיקון הוא להצילו ועכ"פ תיקון הוא שאינו מת מחמת מילה, ומתרץ ר"א מוהלים ממ"נ אי לאו ב"ק הוא מחתך בבשר בעלמא וליכא משום חבורה וא"כ מציצה לא הוי תיקון כלל דמוצץ בבשר המת הוא

ויש להביא ראי' בשיטת הרא"ה דקיי"ל כר"י ומשו' מתקן גברא, דכבר הרגישו המפרשים לשיטת תוס' נדה דהא דרשב"ג רק חומרא דרבנן הוא דרוב ב"ק נינהו איך מקשה ש"ס ממהל היכי מהלינן, הא אינו אלא חשש דרבנן, ונדחקו דקושי' הש"ס משו' חומרא דשבת היה לנו לדחות המילה ודוחק, ולפמ"ש דקושי' ש"ס איך מוצצים בשבת א"ש דהא המילה עצמה א"צ להדחות דהרי איכא ממ"נ דמקלקל הוא, ול"ק רק על דמוצצים ביום כמו בידוע דכלו לו חדשיו הא המציצה אפשר בחול, ושפיר הקשה כיון דמדרבנן מיהת חוששים למיעוטא משום הא דזריזים מקדימים היכא דלא נדחה שבת ע"י חיתוך ופריעה היה לנו לחוש לחשש דרבנן ולימול סמוך לחשיכה

וכי כן מוכח דהלכתא כר"י דמקלקל בחבורה פטור ומשום מתקן גברא, דלר"ש דמחייב במקלקל בחבורה או לר"י אם התיקון משום מצוה הרי נתחלל ונדחה שבת וכבר דחתה מילה את השבת ומשום חשש דרבנן לא דחינן המילה, וכיון דכבר נדחה שבת מוצצים ג"כ משום זריזים מקדימים וע"כ דהלכתא כר"י ומשום תיקון גברא ולצד שאינו ב"ק לא נתחלל שבת ושפיר מקשה עיין והבן

ומצינו בדברינו יישוב המיישב דעת הרמב"ם דתולש מן המת חייב ועיי' מג"א סי' תקכ"ו שהראה מקום מסוגי' דשבת קל"ו דבמת ליכא משום תולש דאל"ה ליכא ממ"נ דראב"א ונדחק בשיטת הרמב"ם ועיין מחצית השקל שם והארכתי במק"א, וכעת יאמר ע"פ האמור, דקושית ש"ס משו' מציצה, כיון שלא ניתן שבת לדחות אצל מילה, א"ש דמתרץ ראב"א ממ"נ אי לאו ב"ק ליכא משום חבורה דמציצה ומשום תולש איכא ממ"נ דמקלקל הוא וא"ש נכון, והא"ש דל"צ לומר דרמב"ם תרי טעמא אית לי' משו' תיקון מצוה ג"כ כמובן למעיין

ומיושב ג"כ שיטת י"א שברשב"א די"ל דקאמר כ"ע כרשב"ג ול"ק ממהל היכי מהלינן, דס"ל כר"ש וכבר דחתה המילה את השבת, ניהי דמשום תולש ליכא דמקלקל בתלישה פטור, אבל משום חובל דמקלקל חייב איכא לכל צד אפילו לאו ב"ק הוא דלדדהו כחי הוא, וכיון שדחתה מילה את השבת מוצצים ג"כ משום זריזים מקדימים ועיי', ויש להאריך עוד בזה עד"פ מקושי' ש"ס מברייתא ספק ב"ז וכו'

אלא דיש כאן דבר המתמיה לשיטת הרא"ה והטור ולמ"ש דכן שיטת הרמב"ם דאחר שמל ליכא תיקון ולדברי אאמ"ו זצ"ל דהיתר מציצה ביום משום שכבר ניתן שבת לדחות וא"כ אחר שמל יהי' צריך למול בשבת סמוך ללילה, דהא לא נדחה שבת מפני המילה דמקלקל הוא במילה ומתקן במציצה, והי' לרא"ה ולטור להשמיענו חדוש דין חדש מחודש כזה וכולי האי צריך להודיענו ולא לשתמיט שום אדם שיאמר דבר והאומרו אינו אלא כמתמיה וצע"ג

וע"כ לנו לומר דאין למצוה אלא שעתה וזריזין מקדימין למצוה, הגם שעי"ז יהי' צריך לחלל שבת במציצה משום סכנתא בזה לא איכפת לן כעין שסבירא ליה לרמב"ן באשתפיך חמימא הצריכים לאחר המילה דמותר למולו בשבת דלא איכפת לן במה שיהיה אח"כ דאז יהיה מותר משום סכנתא ובהיתר עושה הגם שיש לחלק דשם לא נדחיא המצוה של יום השמיני משו"ה אבל כאן הרי יוכל לקיימה סמוך לחשיכה ולא יבא לידי חילול השבת כלל ס"ל להרא"ה וטור דגם משום זריזין מקדימין אין לעכב המצוה משום מה שיהי' אח"כ כצ"ל אמנם כן הרמב"ם והרי"ף ורוב ראשונים דס"ל אפילו באשתפיך חמימא דדוחים מצות מילה בזמנה לגמרי משום שיהי' צריך לחלל שבת אח"כ אפילו כבר דחתה מילה את השבת כש"כ משום זריזין מקדימי' דאין לדחות את השבת ע"י מציצה משום סכנתא כיון דרמב"ם ס"ל כרז"ה ורשב"א כמ"ש הב"י יו"ד סי' רס"ו א"א לשיטתו לפרש הסוגיא משום מציצה ע"כ דס"ל דקיי"ל כר"י ומשום מתקן מצוה ג"כ איכא ותרתי טעמי של תוס' ושל רש"י אית לי' וכיון דשיטת רוב ראשונים באשתפיך חמימא דאין מוהלי' הגם דניתן שבת לדחות במילה זו כש"כ וקו"ח דאין לדחות את השבת ע"י מציצה משום זריזים מקדימים היכא דלא ניתן שבת לדחות לגבי' ולא לשתמט שום אדם שיאמר שצריך למוהלו סמוך לחשיכה ש"מ דל"ל כרא"ה וטור אלא או דקיי"ל כר"ש דמקלקל בחבורה חייב או כר"י משום תיקון מצוה וגם לפמ"ש לרמב"ם דאיכא תיקון גברא ג"כ וגם אחר שמל איכא חילול שבת ע"י מילה מוצצין ג"כ ביום ומינה דאפילו איכא אחר מותר האב למול בשבת דסוף כ"ס נדחה שבת מה לי תיקון אחד משום מצוה ומה לי עוד תיקון שיש באב משום תיקון גברא סוף כ"ס לענין חילול שבת מלאכה אחת היא מה לי אב מה לי אחר ומנהגן של ישראל תורה היא והושבנו וישבנו על מכונה בעזרת שוכן מעונה

ואחרי הוצעת דברינו נשובה נא אל המקום אשר יצאנו משם דמה שאין חשים לשיט' הרא"ה וטור הוא משני דרכים או משום שמא הלכה כר"ש דמקלקל בחבורה חייב מה לי אב או אחר או גם אם הלכה כר"י שמא משום תיקון מצוה הוא מה לי אב או אחר אבל משום ספק שמא הטעם לר"י משום תיקון מצוה בודאי לא היינו סומכים להתיר נגד הרא"ה וטור וכי כן היכא דאם לא מל מעולם ואיכא אחר דגם הוא לא מל גם אם נימא דלא דחינן המצוה דיום השמיני משום חשש דשמא יקלקל והיינו דסמכינן על שיטת הרמב"ם דמקלקל בחבורה פטור ותיקון דמילה ליכא לב' טעמים דלא תיקון גברא ולא עשה מצוה וכיון דמשו"ה מתירין לו למול משום דמקלקל בחבורה פטור אסור לו למול כל שיש אחר דאם לא יקלקל לגבי דידיה תיקון הוא ומחלל שבת במקום שאפשר לקיים שניהם לעשות ע"י אחר מה תאמר שמא הלכה כר"ש מה לי הוא או אחר אם הלכה כר"ש אסור למול כל עיקר מי שלא מל שמא יקלקל ויעשה איסור ולכן אב שלא מל לא ימול בשבת כדאיכא אחר הגם שגם אחר לא מל מעולם כנלפע"ד והוא נכון לדינא

ופה תהי' שביתת קולמס כעת, הכ"ד אוה"נ חותם בברכה מרובה משולשת בתורה: הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: