כתב סופר יורה דעה קפא

אחר, שבתי וראיתי דראי' דידי כראי מוצקת, דהא כתב התה"ד עוד צד להתיר, גם אם מקלקל פטור לטעמי' דתוס' דמתקן דמילה הוא שעושה מצוה מה לי אב מה לי אחר כי כן שפיר נדחה ראי' דידי' מדר"א לשיטת הר"א דס"ל דתיקון גברא הוא דאיתא באב וליתא באחר, די"ל דר"א לא מל מעולם והא דמל לבסוף משו' דחשש זה שמא יקלקל אינו אלא חשש דרבנן דס"ל דמקלקל פטור מ"מ לא רצה למול משום דבאחר ליכא תיקון גברא פטור, וכל שסבור היה שיש מוהלים אחרים לא רצה להכניס עצמו בספק איסור דרבנן ש"מ דס"ל לתה"ד גם אי מקלקל פטור דוחי' מצות יום השמיני מפני חשש דרבנן שמא יקלקל ועיי' היטיב

היוצא לנו מתוך דברינו א) דאפילו ליכא מוהל אחר שכבר מל דוחים מצות מילה דיום השמיני לגמרי משום חשש שמא יקלקל ב) וכש"כ בדאיכא מוהל שמל והאב לא מל דנדחה מצות האב, וימול מוהל אחר שכבר מל פעם אחת ג) בתינוק שנולד מהול מוהל שלא מל עדיין תינוק כזה לא ימול בשבת בדאיכא אחר שכבר מל כזה, אבל לא דחינן משו"ה מזמנה של יום השמיני בדליכא אחר שכבר מל נולד מהול פ"א דליכא חשש כ"כ בזה שמא יקלקל ד) דאם איכא אחר דכבר מל פ"א נולד מהול והאב לא מל עדיין כזה ימול אחר ואל ימול האב לכתחלה בשבת דנדחה מצותו דאב משום חשש שמא יקלקל בכה"ג, דמצוה דאב שיש בו יותר מבשאר אנשים איננה דוחה שבת ואפילו לחששא דלא שכיח חיישינן ונדחה מצות האב ולפמ"ש הד"מ סי' רס"ו וחולק על הא"ז, דבמצוה דאב אפשר בשליחות כמו בכל המצות, והרי אפשר לאב שיעשה שליח במקומו ולא יפסיד מצוה דילי' דשלוחו כמותו, אמנם לדעת הש"ך סי' רפ"ה דליכא שליחות במצוה זה דאב צריכים אנו לדברינו ולכל מ"ש בזה

חדא ועוד קאמינא אפילו נימא היכא דליכא אחר שמל כבר דלא נדחה מצות מילה בזמנה ביום השמיני מפני חשש דשמא יקלקל דאיסור דרבנן הוא, וכבר הרגיש תשוב' חו"י סי' קנ"ט על דברי המרדכי ועל סתירת הש"ע ממה שפסק דעוף הנדרס מותר לשוחטו ביו"ט ול"ח לרעותא, ונאמר משו"ה דלא נקטינן לחומרא במילה רק בדאיכא אחר, אבל לא לדחות לגמרי מצות מילה משום חשש דרבנן, מ"מ נ"ל דגם אם נימא הכי מ"מ אב שלא מל מעולם לא ימול היכא דאיכא מוהל אחר הגם שהאחר גם כן לא מל מעולם ימול אחר ולא האב, ואפרש שיחתי בהקדמת מילין טובא

הנה הטור יו"ד סי' רס"ו בשם ר"א הלוי, דאם יש מוהל אחר לא ימול האב בשבת ולא מביא שום חולק עליו, והב"י מביא תה"ד סי' רס"ה דמלמד זכית על שלא נהגו כן ואין חוששים לשיטה זו, והנה יגע וטרח והפליא לעשות, וצדד צדדים להתירא להשען עליהם באומרו דשיטת הרא"ה דימול אחר ולא אב דס"ל כשיטת הרמב"ם, דמקלקל בחבורה פטור ומילה שאני דמתקן גברא וס"ל כרש"י דמתקן שעושה גברא שלם וזה דווקא באב אבל באחר ליכא תיקון זה שאינו מכוון לכך ולכן עדיף אחר מאב, ואנן לא נהיגין כן משני טעמים, אחד גם אי הלכה כר"י דמקלקל בחבורה פטור לשיטת תוס' שבת דף ק"ו דמצוה מחשבי' לי' מתקן דעושה מצוה א"כ מה לי אב מה לי אחר דג"כ למצוה קמכוון, ועוד הא לא ברירא דקיי"ל כר"י, דמתוס' שבת שם נרא' דס"ל הלכה כר"ש דמקלקל בחבורה חייב ובהג"א שבת מסופק הלכה כמאן וסומכים על ב' צדדי היתר דלמא הלכה כר"ש דמקלקל בחבורה חייב א"כ מה לי אב מה לי אחר, וגם אי הלכה כר"י דלמא כטעם תוס' דהתיקון משום מצוה הוא ומה לי אב מאחר, אלו דברי התה"ד מה מתקו לחיך לקיים מנהגן של ישראל שכתורה הוא

והנה שיטת הרא"ה שבטור והסכים עמו הטור מדשתיק ל' וס"ל תרתי דהלכה כר"י והטעם דמילה דמתקן הוא תיקון גברא, והוציא התה"ד טעם זה מרש"י וכ"כ ברשב"א שעושה גברא שלם שיהי' ראוי' לתרומה ופסח, ומצאתי לו חבר לרא"ה, היינו מאן דס"ל דהלכה כר"י ומה"ט דעושה גברא שלם, והוא הרמב"ם דס"ל הלכה כר"י דמקלקל בחבורה פטור וס"ל נמי ע"כ דתיקון גברא הוא התיקון במילה, והוא מכח קושית ש"א סס"י נ"ב שהקשה לפי דהוכיח בראיות ברורות דמל בתוך שמנה לא קיים מצוה כלל למה במל של אחר השבת בשבת חייב הא מקלקל הוא ולא עשה מצוה, וכ' די"ל דמתניתין אתיא כר"ש דמקלקל בחבורה חייב, אבל הרמב"ם דפסק כר"י קשה, ולא מצא מענה ביישוב קושיתו רק ע"צ דוחק כיון שפטור אח"כ למוהלו מקרי תיקון, וכמה גדול הדוחק ורחוק מן השכל, אבל כשנאמר דס"ל לרמב"ם דמילה תיקון הוא משום שעושה גברא שלם שהוא מוכשר עי"כ לפסח ולתרומה, ופשיטא כיון שנימול הגם שהמל לא עשה מצוה שנימול קודם זמנו מ"מ תיקון גברא הוא שעשהו שלם בגופו וא"ש הרמב"ם, וזו ראי' ברורה דתיקון מילה תיקון גברא הוא, ויצא לנו ממילא דלרמב"ם אסור האב למול כשיש אחר וכשיטת הרא"ה וטור

ועלה במחשבה לפני תחלה דיש ראי' למנהגינו ממ"ש הראב"ד שברא"ש יומא פיוה"כ דכתב דמותר לשחוט לחולה, במקום שיש לו נבילה דכבר נדחה שבת ע"י בישול והבערה, ועוד שא"א שלא יהיה קנון בסוף העולם, כוונתו בועוד שי"ל דבמלאכה זו דשוחט וחובל לא נדחה שבת לכן הוסיף שא"א שלא יהי' קטן א' שצריכים לחלל שבת ע"י חבורה שעושים במילה ונדחה שבת לגבי חובל והיא היא מלאכת השחיטה דחייב עליה משום חובל, ואי ס"ל כרא"ה וטור דבאחר ליכא תיקון במילה דאינו מכוין לתקן גברא, ומקלקל פטור ואי איכא אחר לא ימול האב אלא אחר, איך כתב שא"א שלא יהי' קטן אחד שצריכים לחלל שבת במילה די"ל בוודאי יש תינוק למול בשבת, אבל אפשר שלא מל האב אלא אחר (דבכל העולם כולו שנולדים תינוקות בכל יום כמעט א"א שלא יחול יום השמיני של אחד מהם בשבת אבל זה אפשר שיהי' בהנימול הרבה מוהלים חוץ מהאב) ובאחר ליכא חילול שבת כלל דמקלקל הוא, ועכצ"ל או דס"ל כר"ש דמקלקל בחבורה חייב או דס"ל דטעמא דר"י משו' תיקון מצוה וגם באחר איכא דחיית שבת ויפה כ' דא"א בכל העולם שלא יהי' שבת נדחה אצל תינוק אחד

ואחר התבוננת כמעט רגע, ראיתי כי ראי' זו דחוי' היא דהא כל אומנא דלא מייץ סכנתא הוא ומחללין עליה השבת, ויש בו משום חובל נ"נ או מפרק ומותר מפני הסכנה, ויש בה תיקון גמור וכבר נדחה שבת לחולה שיש בו סכנה והיא מלאכה כמלאכת שחיטה, והרא"ה וטור דס"ל דימול אחר הגם שסוף כ"ס יהי' דחיית שבת במציצה דמתקן גמור הוא לכ"ע מ"מ דחי' זו מפני פקוח נפש דדוחה שבת, אבל מצות מילה עצמו דדוחה שבת היינו בדאי אפשר בלא"ה וכיון שיש לקיימה בלא דחיית שבת אין המצוה דוחה שבת והבן

והנה מ"ש תה"ד דיש שני צדדים להתיר או דנקטינן כר"ש דמ"ב חייב או משום דלמא טעמי' דר' יודא משום תיקון מצוה בכ"ז לא נתיישב דעתי כיון דרא"ה וטור ס"ל כר"י ומשום תיקון גברא, ולפמ"ש גם הרמב"ם הכי ס"ל ע"כ מנ"ל להקל נגד הרא"ה וטור, והמחבר נקט להלכה בשו"ע להקל, ואחר הטורח כל הצורך מצאתי פנים מסבירות להלכה זו מסוגי' ש"ס היינו דא"א לאחוז החבל בתרי ראשים למנקט להלכתא כר"י דחובל בחבורה פטור ולמנקט טעמי' דר"י דמילה תיקון הוא משום תיקון גברא אם לא ע"צ הדוחק, והוא מסוגית ש"ס שבת דף קל"ו דמקשה לרשב"ג ממהל היכי מהלינן, וחידש לן רב אדא בר אהבה דמהלינן ממ"נ אי חי הוא שפיר קא מהיל ואי לא מחתך בבשר הוא, ושוב אמר הא דראב"א תנאי הוא אם נפל כמת יחשב, וקושי' מעיקרא ליתא דמוהלים ממ"נ דאם לאו ב"ק הוא לאו מתקן הוא ורשב"ג כר"י ס"ל דלולי דמילה תיקון הוא היה פטור משום דמקלקל בחבורה פטור, וכבר ראיתי קושי' זו בחי' לאבא מאוה"ג זצ"ל, וכדומה לי שהיא קושי' העולם, ואני מוסיף והולך גם אי ס"ל כר"ש לק"מ לפמ"ש תוס' דף ק"ו דגם לר"ש אי לא היה תיקון קצת היה פטור אלא דס"ל דהמצוה הוי תיקון קצת ולר"י המילה תיקון גמור הוא עיי"ש, ובין לר"י ובין לר"ש לק"מ ממה"ל היכי מהלינן וצ"ע

והנלפענ"ד לשיטת תוס' דעשיית מצוה הוא התיקון לא קשה קושית העולם דשפיר מקשה הש"ס כיון דחייב למוהלו מספק שמא בר קיימא הוא ואפילו בספק בן ז' או בן ח' וכש"כ בסתם וולדות גם אי קמי' שמיא גליא דלאו ב"ק הוא מ"מ אם לפניו גלוי לפנינו מי גלוי וצריכים למוהלו מספק דבר זה בעצמו תיקון הוא ומה לי אם מחויב לעשות המצוה מספק או בוודאי סכ"ס מצוה המוטלת אקרקפתי' הוא עושה ומתקן הוא, כנ"ל פשוט וברור (ואינני מבין דלאו עשיית המצוה גרידא תיקון הוא אלא דאם מקיים בילד הזה מצוה הוה מתקן הילד ע"י מעשה המצוה שמקיים בו שמצוה זו מחשיב לחיתוך זה בגוף התינוק לתקון התינוק ואי לאו בר קיימא הוא לא עשה מצוה בגוף הילד כלל ולא תיקון בחיתוך בילד זה מאומה רק הוא עושה מצוה שטרח ומקבל שכר) אלא תינח לשיטת תוס' אבל לשיטת רש"י ורשב"א דמשום דעושהו גברא שלם זהו התיקון, ולהך צד שאינו ב"ק פשיטא דלאו מתקן הוא שיהי' גברא שלם לאכול בפסח ותרומה (ויש לומר דע"י תיקון זה שנימול התינוק נעשה גברא שלם שלא יהא אביו מעוכב מלאכול בפסחו וצ"ל דמקשה ממעשים בכל יום דמהלינן ובשבת סמך לפסח מי יימר דהיו מוהלים אותו) כשיגדל כיון דאינו בר קיימא ואיכא ממ"נ דאם לאו ב"ק מקלקל הוא ולק"מ קושי' ש"ס, וצ"ל לשיטה זו דמקשה הגמרא ממהל היכי מהלינן להלכתא דקיי"ל כרשב"ג דהוה ספק נפל כדאמר שמואל הלכה כרשב"ג והלכתא נמי כר"ש דמקלקל בחבורה חייב ממהל היכי מהלינן, הגם דלר"ש ג"כ בעי תיקון קצת דלא להוי משאצ"ל, גם אי נקטינן גם בזה כר"ש דמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור ובעי תיקון קצת מ"מ מקשה שפיר די"ל הגם דרש"י ס"ל דתיקון מצוה לאו תיקון הוא, אלא תיקון גברא זה דווקא לר"י, דבעי תיקון גמור לכן תיקון מצוה לאו תיקון גמור הוא לר"י, אבל לר"ש דלא בעי רק תיקון קצת כדי שתהא צריכה לגופה מודה רש"י ורשב"א דתיקון מצוה תיקון קצת הוא,