כתב סופר יורה דעה יח

ולכן בחר התב"ש בשמ"ח ביותר בטעמו של היש"ש דציין הש"ך עליו דכ' דשוחטים שלנו שאין מורים בספיק' ועושי' שאלת חכם, ואין מורים רק וודאי לא יחשדו שהכשיר האיסור משום הנא' דילי', ומורה הוראה שאני דמורה ספיק' והיינו הך דחולין ודבכורות, והנה הש"ך סס"ק ל"א הניח בצ"ע אחר שציין על היש"ש בחולין שלמד זכות משמע דלא נראה לו ברור מש"כ היש"ש ועיין פר"ח

ובאמת גם על היש"ש קשה, מהא דעדים המעידי' דלא תלי' בשיקול הדעת כלל, ומ"מ חשידי, לולי דב"ת ליכא חשד' ומ"מ מכוער הדבר וכ' בתב"ש דצ"ל כיון שאין קוני' רק מזה יבואו לידי חשד יותר ודוחק, ונ"ל דיש לצרף דברי הש"ך ויש"ש יחד דבוודאי לחשוש שאוכל טריפות לתוך מעיו חשש רחוק הוא, אלא בדבר התלוי בשיקול הדעת הרבה יחשדו שע"י הנאתו נסה לבו להתיר ודמיונו כוזב לו ולא דקדק כ"כ ולפי מחשבתו כשר הוא ואוכל היתר, אבל דבר שאין תלוי בשיקול הדעת כלל, ולחשדו שיתיר האיסור משום הנאתו כ"כ לא יחשדוהו רק שמכשיל אחרים אבל לא שיאכל בעצמו דבר האיסור כנ"ל ועפ"י פשרה זו לק"מ מכל המקומות דקשות על הש"ך ועל היש"ש ומתורץ הכל על נכון ועיין

וזאת תורת העולה מדברינו לדינא, ליטול שכר ממון מכשירות ולא מטריפות לא יאות אפי' היכא שאין השוחטים מורי' בספיק', אבל ליטול כרכשו' מהכשירות במקום שאין מורים רק וודאי ולא ספיק' בכפר קטן שאפשר שיאכל הכל, יש לצדד להקל בצירו' מ"ש הט"ז דכרכשו' דבר מועט הם, ומכ"ש היכא דעיקר שכרם בממון והכרכשו' טפל להן כמ"ש לעיל, ובמקו' שטבחים נכרי' שוחטים כ"כ עד שימצאו הישראלי' דים בשר כשר כ' בפר"ח ובתב"ש ובכרתי דבכה"ג ליכא חשדא כלל, אם לא ע"צ רחוק ול"ח בכהאי והכי נקטינן. ואפשר הטור בח"מ והרב בהכי איירו וזה דרך היותר קרוב

וכל זה בסתמא יש לכנוס בסברות וצרופים שכתבנו לעיל, אבל היכא שהעם מרננין אחרי השחוטים שמהדרי' להכשיר שלבם בכסף תלויה, ועיניהם על ממונם, מסתמא מצאו מקום לחושדם עד כי חשודים הם בעיניה' בוודאי ראוי לעמוד בחוזק יד למנוע מהם דבר זה ואפילו יש להם בלא"ה שכר מקופ' הקהל ועיין ריב"ש סימן תצ"ח ותצ"ט

ופה קהלתנו זה רבות בשנים אאמו"ר מאוה"ג בעח"ס זצ"ל בקעה מצא וגדר גדר שלא יקחו כרכשו' ושום דבר וגזר אומר בגזירה חמורה וקבלו עליהם השוחטים באיסור חמור, לאסור איסור על נפשם אפי' לקנות בדמי' בבית מטבחיי' כרכשו' וכדומה ואפי' בשר לא, ואנחנו החזקנו הדבר הזה פעמים, כדי שיהי' לבם פנוי רק למלאכתם שהוא מלאכת שמים, כ"ז היותם בבית מטבחים, וה' יאיר עינינו, יחיינו מיומים, הכ"ד אוה"נ חפץ בשלומו והצלחתו, פה פ"ב ה' פ' וישב תרי"ט לפ"ק

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה יב

שפעת של ומים, מגבהי מרומים, מהתם ומתמם עם תמימים לה"ה ידידי הרב המופלג המאוה"ג בע"פ בן צדיק כש"ת מו"ה איצק בדאנצקי ני' אבדק"ק גערמענד יע"א

מע"י אצבעותיו הגיעוני, ונפשו איותה לשמוע אם האמת השמיעו לאזניו שהורה אבא מאוה"ג זצ"ל לשוחטי דמתא באותן חדשים שנוטלין הרגלים מן האווז שישליכו א' מעשרה ויסמכו על ביטול ברוב הכשירות, והוא תמוה בעיניו, מפני שמצא בספר לחם הפנים סי' א' ס"ק ח' שכ' דרגל אווז מקרי ראויה להתכבד כמבואר ברמ"א סימן ק"א וצריך לעשות סי' לרגל שניטל כדי שיכיר רגל של האווז הנמצא טריפה. לא ידעתי מה זו תמיה גברא אגברא קארמית, ויש לי לתמוה על פשיטותו של לה"פ דרגל אווז מקרי ראויה להתכבר, דממ"ש רמ"א סי' ק"א דרגלי עופות חוץ רגלי אווז וכו' לא חשיב כלום, מזה לא מוכח דרגלי אווז ראויה להתכבד קודם שהוחרך אלא אח"כ ורגלי שאר העופות ובהמה לא חשיבי בעצמותם כלל אפילו אחר בישול, אבל רגלי אווז חשובים, ודוקא אחר הטרחא להפשיט עורם, ועיין ש"ך ס"ק י"א, ועוד אפשר לומר קודם שנתבשלו לא מקרי ראויה להתכבד דהרי המחבר פסק בכל בשר חי לא מקרי ראויה להתכבד, ורמ"א נקיט כשיטת המחמירים אפי' קודם בישול מקרי ראויה להתכבד י"ל דוקא כשראויה לבשל בפ"ע, אבל רגלי אווז שאין ראויה לבשל בפ"ע אלא בצירוף שאר אברים ובשר ומחוסר צירוף ד"א עמו כ"ז שלא נתבשל לא מקרי ראויה כי בעצמותו אינה ראויה דמחוסר כל מעשה בישול וצירוף ד"א עמו, וזכר לדבר לענין ברכה שיטת ר"י היכא דליכא עלוי' אחרינא ע"י בישול רק ע"י בישול עם בשר לא יכנס בסוג עלוי, דבעצמותו ל"ל עלוי' דחשיבא מכמו שהוא חי לפנינו, לכן מה דפשיטא לבעל לה"פ מדברי רמ"א יש להסתפק בו טובא ואפי' אחר שנחרך כ"ש קודם שכחרך והדעת נוטה דקודם שהוחרך וחסר מעשה זה ומעשה דבישול ולצרף עמו ד"א שמתבשל עמו ל"מ ראויה להתכבד ונ"ל כפשיטותו של אבא מאוה"ג זצ"ל

ונ"ל הא דצריכים לביטול חד בתרי דוקא אחר שנודע שנמצא א' טרפה, אבל כ"ז שלא נודע א"צ השוחט לחוש גם אם לא היה בטל משום חהר"ל כדעת לחה"פ, ואפרש שיחתי, הנה בדיקה זו דוושט של אוחים הפטומים כ' רמ"א סי' ל"ג דנוהגים בעירו לבדוק מכקבים דשכיחי יותר מסרכו' הריאה, והנה הא דבדקינן אחר סרכות הריאה יש ג' טעמים, א' משום דשכיחי סרכ' ב' כת' רשב"א חולין ט' ע"א משום שהוא דבר הנראה וניכר הו"ל כמעלים עין, ג' דסרכא כראה וניכרת מיד ויבוא לידי מכשול, ובתה"ב כ' משום דמצוי' ונראה לעיכים צירוף ב' טעמים יחד, ועיין בפמ"ג בפתיחה לסי' ל"ט, ולפי ב' טעמים האחרונים אין ללמוד לבדוק הוושטים מבדיקת סרכות הריאה כמובן, ורמ"א נקיט לעיקר משום דסרכות מצויה בריאה, ומשו"ה נהגו לבדוק הוושטים דשכיחי יותר, וראוי' ונכון הוא כמ"ש הש"ך ס"ק כ"ג, ושם ציין על תשובות מהרמ"מ ועיינתי בו ושם כאמר דאם השליכו הוושטים והראשים אפי' בוחיד מותר דהא רבו הדיעות דגם בריאה מותר הגם דאנן כקטי' כמ"ש המרדכי בשם ר"י טעמו בצדו משום דבריאה יש כמה מיני טריפות, אבל בוושט דליכא רק מין א' שנטרף ע"י כ"ע מודים דמותר בדיעבד אפי' השליך במזיד אלו דבריו ז"ל, ואני מוסיף להטעים טעם לחלק בין בדיקת וושט לריאה, בריאה מלבד טעם דמצוי טרפות יש עוד טעמים כמ"ש רשב"א שהבאנו, אבל בבדיקת הוושט ליכא רק טעם אחד דמצוי', ועוד אומר לפמ"ש הש"ך סי' ל"ט לכן מחמירין בדיעבד דא"כ מה הועילו חכמים בתקנתן, כוונתו כיון דבדיקת הריאה מגמרא דידן ובירושלמי הוא כמ"ש הראשונים ותקנה תקנו חז"ל לבדוק הריאה, אם נתיר כשהשליך הריאה מה הועילו בתקנתן כ"א יעשה כן ותעקר התקנה, וראויה לקנוס כמו מבטל איסור לכתחלה במזיד דיעבד אסור וכ"ז בריאה, אבל בבדיקת וושטי' ליכא תקנת חז"ל, גם לא תקנת קמאי דקמאי הוא רק שנוהגי' כן משום שראו דשכיחי טרפות כמו בריאה בודאי ראויה לחוש לבדוק לכתחילה, אבל אם השליך לא שייך למקנס משום אם כן מה הועילו חכמים בתקנתן כנ"ל חילוק נכון וברור

ואחר הוצעה זו אומר אכי בקהלה גדולה שרבים תושביה ושוחטים למאות בכ"י כמעט א"א הוא שיברר השוחט וישאל אם נמצא טרפה בנשחנוים וכי יחזור על הפתחים לשאול, גם א"א שישלחו להגיד לו אם נמצא טריפה כי לא מסמנא מלתא לעשות סימן בכל רגל כמובן, כ"כ האי הוי כדיעבד שנאבד או הושלך דא"א למבדק דמותר בלא בדיקה, מכ"ש דיש לסמוך על הביטול אפי' נימא דהוא ראויה להתכבד דאינו בטל רק מדרבנן שיש להקל דא"א למבדק כנ"ל

וכבר הורה לנו זקן זקנן ורבן של ישראל כבוד קדושת אבא זצ"ל דאפי' בנודע שנמצא טריפה יסמוך על ביטול חד בתרי, נראה טעמו ונימוקו ששיער הגם דיש מיעוט המצוי לא מצוי' כ"כ בעופות הרבה שנשחטו ונתערבו שלא יהיה הרוב מן רוב הכשרות ומיעוט דמיעוט הוא מן מיעוט המצוי ויש לכה"פ חד בתרי

ויש לבאר דאין כאן משום מבטל איסור לכתחילה דמערבין בידים כיון דעכשיו ליכא וודאי טרפה רק מיעוט המצוי לית בו משום מבטל איסור כמ"ש בתה"ד סיון קע"א, ומביאו הש"ך סי' צ"ב ס"ק ח' ולמעיין בתה"ד כ' בחיטין דקרוב לוודאי שיש בהם תולעים וספק דליכא תולעים אין לצרף אפי' לס"ס, וכ' כשיטחבם ליכא משום מבטל איסור כיון דליכא וודאי איסור, כ"ש וקו"ח דליכא רק מיעוט המצוי דליכא בשעה שמערב משום מבטל איסור, ואם נודע אח"כ שיש א' טרפה בוודאי כבר נתערב ונתבטל ופשוט

ועיין בסמ"ג בפתיחה לה' תערובת חקירה א' דנכנס לבית הספק היכא דליכא היתר מבורר מעיקרא ועל כ"א יש ספק לא בטל חד בתרי ונשאר בספק, הנה טעמי ספיקתו דלא תועיל ביטול חד בתרי כה"ג אינם לשבח וכראה דמהני ועיין רש"י חולין דאזלינן בתר רובא הלמ"מ הוא, ואפילו לדס"ל דילפינן מסנהדרין אין סברא לחלק לפע"ד, ואפילו לפי ספיקתו דווקא היכי דלא מבורר ההיתר מדאורייתא או מדרבנן לכה"פ אבל כאן בין מדאוריי' בין מדרבנן אתברר היתרא, ומשום חומרא נוהגים לבדוק בוודאי מהני ביטול

ויש לעיין היכא דנודע דנמצא א' טרפה בשחוטים דסומך השוחט על ביטול ברוב דקודם שהוחרך לאו ר"ל הוא אם נודע הטרפות אחר שכבר הוחרך מה דינו, דבסי' ק"ה כ' הפ"ת