כתב סופר יורה דעה קעב

מחמירים ביט"ר משום ספק, אלא משום דשלא בזמנו הי', ב) נוסף ע"ז אפילו לשיטת המחבר דספק בזמנו אין מוהלים ביט"ש הא דנולד מהול עדיפא טובא ממה שבארנו באות ב', בשבת עצמו הא דאין מטיפים ד"ב אין בו רק משום ספק איסור דרבנן שמא אין צריך להטיף והו"ל מקלקל בחבורה דאסור מדרבנן וה"ה דאסור בי"ט, אבל ביט"ש ש"ג בוודאי אין לדחות מצות מילה (הטפת דם ברית) משום ספק מלאכה דרבנן דיט"ש דקיל טובא, ועוד הרי איכא ס"ס שמא צריך להטיף ואת"ל א"צ שמא לאו יו"ט הוא, וב' ספיקות בדרבנן (הוא במלאכה דרבנן) והדגו"מ כתב דמחבר מחמיר בס"ס דספק אחד דאורייתא הוא דילמא היום יו"ט ולמ"ש ב' ספיקות בדרבנן הם, וכיון דבספק מילה בזמנו הדעת נוטה להתיר, וכבר הורה אבא מאוה"ג זצ"ל להקל מטעמי' דידי' ואנן הוספנו ביאורים וטעמים לשבח שיש לנו להקל גם בנולד מהול, די"ל גם המחבר מודה, ומשבח אותנו, כי טוב לנו שלא לדחות מצות מילה מספק יו"ט של גליות, וה' יגאל אותנו בקרוב הנלפענ"ד כתבתי להלכה אחר שכבר נעשה מעשה בעזרת אומר ועושה, הכ"ד פה פ"ב יום ב' ג' חשון כת"ר לפ"ק

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה קיז שלום וכ"ט למ"כ תלמידי הרב הותיק מורג חרוץ ושנון מו"ה ליב בערגער ני' רב בק"ק וואשוואר יע"א

מכתבו קבלתי ונפשו בשאלתו, ע"ד אשה אחת שילדה, זה שתי שנים תאומים ומתו שניהם מחמת מילה, ועכשו ילדה תאומים בן ובת, וגם אחותה מתו בניה מחמת מילה, וגם אמה מתו בנים כולם מחמת מילה, הנה בש"ע ס"י רס"ג סעי' ב' איתא אשה שמתו שני בניה מחמת מילה לא תמול השלישי עד שיגדל ויתחזק כחו, ובנוב"י תנינא חיו"ד ס"י קס"ה גמגם טובא על זה הדין דאם נתגדל ונתחזק כחו דמוהלין אותו, וכבר ראו עיני תלמידי מ"ש בח"ס יו"ד רמ"ה, להעמיד דין זה על מכונו, ואני בעני' בשנה אשתקד הכינותי תשובה ארוכה בזה, והעלתי אם לא נתחזק אלא בשני פעמים בוודאי ראוי' לנו לסמוך על אומדנא והמשוער כשיגדל ויתחזק יותר למולו, דהא נקטינן לעיקר דתלתא זמנא הוי חזקה רק במקום סכנות נפשות מחמירין בתרי זמנא לכן סמכינן למוהלו כל שנתגדל ונתחזק, לפי ראות עינינו, כיון שכל זה שלא למוהלו לאו מוודאי רק מחומרא דסכ"נ הוא ולכן לכל היותר רק ספק הוא, וסמכינן על אומדן דעתינו כשיגדל ויתחזק כחו למולו ובזה א"ש דקדוקו של הנב"י ממשמעות ש"ס יבמות דף ס"ד דרבי ורשב"ג סתמו דבריהם דאין מוהלים אותו משמע לעולם אין מוהלין, ולמ"ש א"ש, דרבי ורשב"ג אזלו באתחזק בוודאי כל אחד לשיטתו או בתרי זימנא או בתלתא זימנא אבל אנן להלכתא מחמירין בב' זמנא הגם דלא אתחזק בוודאי ומשו"ה סמכינן בשנתגדל ונתחזק, והנב"י מביא ראיי' לשו"ע מדרבי נתן פא"ט דף ע"ב וקשה עדיין ממשמעות דרבי ורשב"ג ולמ"ש א"ש דר"נ ג"כ משום סכנת נפשות אזיל לחומרא בתרי זמנא, לכן צוה לימול השלישי כשנתגדל ורמב"ם וש"ע נקטו קולא זו (למולו כשיתחזק כחו) רק במתו שני בני' אלו דברי ושם בארה

ונבוא לנדון שלנו דלא אתחזק רק בתרי זמנא כאשר אבאר, דנלפע"ד ממה שמתו שני בניה תאומים מאז לא נתחזקה לנולדים אח"כ לא מבעיא אם ילדה אח"כ אחד לבד דלא אתחזק ממיתת שני בנים תאומים כי ידוע כי תאומים בטבעם חלושים המה ואין לחזק מתאומים על שנולד לבדו שכחו חזק יותר ויותר, גם בנדון דידן שילדה גם עתה תאומים בן ובת, נ"ל דלא אתחזקא ממה שמתו שני בניה תאומים על תאומים שילדה אח"כ לומר דג"כ חלושים המה כ"כ עד שלא יוכלו לסבול מכת מילה, כמו שאין מחזיקים במת רק אחד על הנולד אחריו שמא במקרה היה זה הראשון חלוש כ"כ, וכן אין לדון מתאומים זה לתאומים שלאחריו שמא תאומים הראשונים הי' חלושים ביותר ותאומים השניי' אינם חלושים כ"כ, הגם שבטבע שתאומים חלושים מתינק שנולד לבדו מ"מ הרי רוב נולדו תאומים אין מתים מחמת מילה, ומעשים בכל יום שמוהלים תאומים וע"י שמתו ב' בניה תאומים לא אתחזקא שימותו כל בניה התאומי' שתלד כנ"ל ברור

ועוד נרא' לומר מאחר שילדה עכשיו בן ובת אפילו כבר מתו לה, שני פעמים תאומים שילדה פעמים בזה אחר זה מחמת מילה מ"מ לא הוחזקה שימות בן זה שנולד עם בת ע"פ שאמרו חז"ל אשה מזרעת תחלה יולדת זכר, איש מזריע תחלה יולדת נקבה, והעיקר בזכר משלה, ובנקבה משלו (עיי' ספ' כלי יקר, פ' פנחס לס' נוחלי' ור"פ תזריע) וי"ל להטעים טעם בזה דע"כ מאן דס"ל דבמתו בניה מחמת מילה היינו אם באשה זו מתו שתי בניה ולא באיש משתי נשים עיי' רמ"א סי' רס"ג ססעי' ב' ובט"ז שם, ולדידי נראה הטעם משום דבזכר עיקר משלה ולכן תליא בה ולא באיש, ולפ"ז אין לדון מתאומים זכרים שמתו מחמת מילה, דבשניהם עיקר' מטיפה שלה, לכן חלושים ביותר, משא"כ בתאומים בן ובת אולי הזכר חזק יותר כי רק הוא משלה והבת משלו, ועיין יו"ד סי' שע"ד בתאומים שמת א' תוך למ"ד דא"צ להתאבל על השני שמת, אחר למ"ד, והלבוש החזיק בשיטה זו ועשה ביאור לדבריו להציל עצמו מהשגות ש"ך וט"ז, וגם החולקים ע"ז היינו דכיון דחי אחר שלשים, לא אמרינן שאינו בר קיימא משום שאחד מת תוך למ"ד, אבל עיקר הסברא והטבע מודים שבאים מטיפה אחד וכל א' חלוש כיון שנחלקה הטיפה לשנים, ולמ' ש לשיטת המחבר והלבוש יש לעיין בתאומים בן ובת אי ג"כ אמרינ' מדהאי לאו ב"ח ולשון המחבר בלשון זכר נאמר ר"ל דקאי דווקא ען זכרים ועיין

ועוד נ"ל כיון שבוודאי נימול תאומים הראשון ביום א' לא נתחזקה עי"ז לזמן אחר, דקיי"ל כרבי יודא דווקא ריחק נגיחותו חייב עיי' ב"ק דף כ"ג ע"ב ובתענית דף כ"א, דווקא בשלשה מתים בשלשה ימים הוי דבר ומדמהו לפלוגתא דר"מ ור"י בב"ק שם, ועיי' מג"א סי' קי"ד ס"ק י"ג דגבי דבר אמרינן דאיתו היום היה אויר משונה, וכן י"ל במתו לאשה שני בניה או שלשה מחמת מילה ביום א' כל שמתו ביום א' אפילו טובא לא הוחזקה לאלו שנולדו לה בזמן אחר דאמרינן אויר משונה שבאותו יום גרם, הגם שנימולו בנים אחרים באותו יום ולא מתו, אלו מתו מחמת חולשה, וריבוי דם בצירוף אויר משונה ואין מחזיקים מיום ליום ומזמן לזמן ודומה ממש להא דש"ס תענית כנלפענ"ד נכון לדינא בכה"ג, וכן כיוצא בו במתו בני' אחרי' שנימולו ביום א' דאין מחזיקי' שלישית שילדה בזמן אחר, אלא ביש לג' אחיות בנים ומתו שניהם ביום א' מחמת מילה שלישי' לא נמול באותו יום, ולמעשה עדיין צ"ע

ולפ"ז בנדון שלנו לא הוחזקה אשה זו מחמת עצמה, שמתו בניה תאומים כמ"ש ולחוש יען כי של אחותה מתו גם כן מחמת מילה ולפי הנראה מלשון מע"כ תלמידי הרב ני' מתו לאחותה בנים טובא מחמת מילה, ונ"ל משום שמתו בנים טובא לאחותה, לא נתחזקה זו דדווקא כשמתו לב' או לג' אחיות הוחזקו כל אחיות אחרות, אבל לא במתו לא' מן האחיות כל כך עד שנתחזקה זו מ"מ עי"ז לא הוחזקו שארי אחיות דגופים חלוקים הם, ובש"ס יבמות קתני הוחזקה ע"י שנים או שלשה אחיות כנ"ל פשוט וברור, אלא בנדון שלנו גם לאמם מתו הבנים מחמת מילה, ופשוט בעיני דגם מאם להבת מהני החזקה כמו מאחיות דמאי שנא, ובש"ס יבמות מעשה שהיה כך היה באחיות שמתו בני' וה"ה מאם לבת, ונתחזקה אתתא דא מכח אמה ואחותה כנ"ל

והדרן לדברינו כיון דלא איתחזקא רק בשני פעמים מאמה ואחותה, כי מה שמתו לה שני בנים תאומים אין לצרף כלל כמ"ש דתאומים חלושים בטבע, ואין לדון מתאומים ראשון לתאומים שניה מתרי טעמא שכתבתי, והא דמחמירים בתרי זימנא הוא מספק או מחומרא דסכנת נפשות בוודאי ראוי' לנו לסמוך על הרמב"ם וש"ע בנתחזק ונתגדל כנלפע"ד, מ"מ צריך להיות מתון מאוד בדבר זה לשער דבר זה אם נתחזק והוא בריא, ובזמן מוכשר לכך יום חום ואויר צח וזך כמ"ש בנב"י בסופו, מכ"ש בתאומים שחלוש בטבע בלא"ה, ומה טוב שיתיעץ עם רבנים ראוי' לסמוך עליהם כיון דמלתא דסכנתא וספק נפשות הוא, וה' יציל נפשות עמו מכל צער ונזק, מצות מגינות עלן הכ"ד יום ו' ז' מרחשון תרכ"ו לפ"ק פה פ"ב יע"א

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה קיח

שלום רב, לשוקד בחוקי חורב, ה"ה י"נ הרב הוותיק, חדית מלא עתיק, מורג חרוץ בע"פ מעמיק בהלכה כש"ת מו"ה עזריאל אייזיק קעללער ני' רב בק"ק שאמקוט והגליל

יקרתו קבלתי סמוך לפורים ממש זמן קהלה לכל, וגם לע"ע נפישא טרדות דציבורא כידוע וגם שאילנא ביותר לתלמידים בפרקא דכלה, לכן הנני בקוצר אומר על שאלתו לפי מסת הפנאי בעיון מעט מזער והקיצור יספיק לו אחר שעיין ובדק בכ"מ, והראה פנים יפות

על דבר תינוק אחד שמתו שני אחיו מחמת מילה דקיי"ל שלישי אין מוהלים דחמירא סכנתא ונקטינן להחמיר כרבי ביבמות דף ס"ד ע"ב כמו שכתב הרי"ף ופסק הרמב"ם וטוש"ע סי' רס"ג, והנה הנמק"י יבמות כתב בפשיטות דאין מוהלים ביום שמיני רק ממתינים עד שיגדל ויתחזק כחו, וכ"כ הרמב"ם בהלכות מילה דאין מוהלים בזמנו עד שיגדל ויתחזק כחו, ובנב"י תנינא ס' קס"ה נתקשה מנ"ל לרמב"ם חידוש דין זה, דמש"ס יבמות דף ס"ד דאמר רבי ורשב"ג דאין מוהלים משמע דאין מוהלי' לעולם, והראה הנב"י מקום, שהוציא הרמב"ם והנמ"י