כתב סופר יורה דעה קעא

דלא הוצרך הרמב"ם לתת טעם בנולד מהול דלכך לא יברך משום דעל הספק אין מברכים דס"ל לרמב"ם דגם מאן דס"ל דמברכים על הספק מודה בנולד מהול מטעם שכתבנו, לכן כתב מלתא בטעמא ואנדרוגינוס דהי' יכול לברך ברכה שמברכים בוודאי מילה ממש, נקט הטעם דאין מברכים על הספק משום דאיכא רבותא יותר דאין מברכים אותה ברכה שכבר נתקנה על ספיקא וקמ"ל רמב"ם בהלכה זו לא זו אף זו וא"ש, וא"ש במרווח יותר, הא דלא השיג הראב"ד בנולד מהול דמברך דבנולד מהול מודה הראב"ד דאינו מברך מטעם דכתיבנא והוא נכון לפענ"ד

ובמאי דכתיבנא אתיא לן שפיר מה שצ"ע להסוברים דאין מברכים בנולד מהול ברכת לה להטיף ע"כ ס"ל דלא מברכים על הספק ולמה סבירא להו דמברכים ברכה דלהכניסו בבריתו של אברהם אבינו מאי שנא להטיף דלא מברכים ולמ"ש א"ש דס"ל דמברכים על הספק כמו על הוודאי והיינו ברכה זו עצמו שמברכים על הוודאי והיא ברכה להכניסו, אבל ברכה להטיף דלא תקנו על הוודאי, ועכ"פ ספק הוא לנו אם תקנו על הוודאי דתליא בספק אם גר צריך להטיף דם ברית או לא, לכן אין מברכים בנולד מהול להטיף דם ברית כמ"ש לעיל, לפ"ז מאן דס"ל דאין מברכים על המילה באנדרוגנוס והטעם משום דעל ספק אין מברכין ה"ה גם להכניסו אין מברכים ועיי' ש"ך סי' רס"ה סק"ח

עוד הביא לנו פר"מ ני' ראיי' וסמך ללבוש דנ"מ מהול רק מדרבנן צריך הטפת ד"ב מדפסק הרמב"ם הלכות תרומות פ"ז הלכ' י"א דנולד מהול אוכל בתרומה ואנדרוגינוס אינו אוכל שהוא ספק, ש"מ דנולד מהול א"צ להטיף מספק דאורייתא רק מדרבנן, ואני מוסיף והולך ומביא ראיי', הנה דין זה שכתב הרמב"ם דנולד מהול אוכל בתרומה מברייתא יבמות דף ע"ב ומברייתא זו מוכח דס"ל דנולד מהול א"צ להטיף ד"ב, וצריך טעם למה לא זכר מברייתא זו בש"ס שבת דף קל"ה, דסתם ברייתא ס"ל א"צ להטיף, מזה ראיי' דמאן דס' דצריך להטיף אינו אלא מדרבנן ואינו מעכב לאכול בתרומה משו"ה לא מביא ברייתא ביבמות דין דלהטיף דם ברית וזו ראיי' ברורה לכאורה, וראיתי ביש"ש יבמות שם דכתב דברייתא זו ע"כ ס"ל דא"צ להטיף דם ברית, וכיון דש"ס יבמות שקיל וטרי בה והיא במקומה הכי נקטינן דלא כשיטות הפוסקים וראשונים עיי"ש, ובמח"כ לא יצא ליישב הא דלא מובא ברייתא זו בסוגיא דש"ס שבת, וגם תמיהתו קיימת על הפוסקים דלא כסתמא דברייתא זו והיא במקומה מכ"ז נראה דאין מברייתא הכרע דאפשר דס"ל כמ"ד דצריך להטיף ד"ב, אלא מאן דס"ל הכי אינו רק מדרבנן

וכבר כתבנו לעיל דפשטות הסוגיא דשבת לא אזלא הכי ומוכח דרי"ף ס"ל דהוא מדאורייתא ולא נמצא לאחד מן הראשונים דאמר הכי דהטפת דם ברית אינו אלא מדרבנן, וקשה מברייתא זו דס"ל דא"צ להטיף ד"ב ומדלא מייתי ש"ס שבת ברייתא זו מוכרחים אנו לומר נולד מהול שאני גם אם צריך להטיף ד"ב (מדאורייתא) אינו מעכב מלאכול תרומה, ופסח, דמשונה ערלה זו בתולדה ולא ממועט מקרא דמעכבא, ולא ממעטינן אלא ערל גמור ולא נולד מהול ועפ"ז א"ש הכל, והא"ש דפסק הרמב"ם להאי ברייתא הגם דפוסק דצריך להטיף ד"ב דמוכח מדלא נזכר מברייתא זו בסוגיא ש"ס שבת שמע מינה לכ"ע אינה מעכבת בתרומה, ומוכח דזהו טעמו של הרמב"ם מדלא כתב בנולד מהול דאוכל בתרומה משום שאינו מעוכב הטפת דם ברית רק מדרבנן כמ"ש בהלכה ה' במושך ערלתו, ש"מ דבנולד מהול צריך להטיף מדאורייתא וטעם אחר איכא דלא מעוכב מלאכול בתרומה כדכתיבנא

והנה מ"ש לרמב"ם נולד מהול צריך להטיף מדאורייתא מספק הגם דס"ל לרמב"ם ספק דאורייתא מן התורה לקולא, כבר כתוב ע"ס חו"ד רסי' ק"י דלא דברה תורה על הספק דבספק נבילה וכדומה מותר מטעם דוודאי נבילה אסרה תורה ולא ספק, ונהפוך בחיוב המצוה דדברה תורה על הוודאי שצריך שיהי' יודע שיצא בוודאי ידי חובתו עיי"ש, וכן השריש לנו אבא מאוה"ג זצ"ל מדנפשי' ואמת נכון הדבר, אלא שיש לעיין אולי דווקא אם הוא בחזקת חיוב מצוה זו בוודאי, וספק אם קיים מצוה זו, אבל אם הספק הוא אם מחויב מעיקרא במצוה זו כמו בנולד מהול דנולד הספק מעיקרא, אם יש בזה חיוב למוהלו מדאורייתא, אפשר ספק כהנ"ל גם במצות עשה להקל ובמקום אחר הארכתי ואכ"מ

העולה מדברינו כי הטפה ד"ב בנולד מהול ספק הוא ומדאורייתא צריך להטיף ד"ב מספק, ולפ"ז קשה לי טובא לפי דס"ל לרמב"ם הלכתא כמ"ד מקלקל בחבורה פטור, ומילה תיקון הוא, היינו קיום המצוה עצמה היא התיקון כדס"ל לתוס' שבה דף ק"ו, א"כ למה לא יטיף דם ברית בנולד מהול בשבה מכח ממ"נ אי צריך להטיף דערלה כבושה היא, והוא מתקן בהטפהו, הרי עושה המצוה, ואי לאו הוא מקלקל בשלמא בספק מילה שלא בזמנו אי בן ח' או בן ט' הוא ל"ק דהא עושה וודאי מצוה ומתקנו, אלא שאם אינו בזמנו אינו דוחה את השבת, וכיון דאיכא וודאי מצוה מתקן הוא בוודאי ואולי אינו בזמנו ואינו דוחה שבת, לכן אסור למוהלו בשבת אבל מספק דנולד מהול קשה, (ואיני מבין לפי סברת אבא מאה"ג זצ"ל לעיל בד"ה וכבר כתבנו וכו' דצריך הטפת דם ברית מן התורה ואעפ"כ מותר לאכול בתרומה דלא ערל כזו מיעטה התורה מלאכול בתרומה ה"ה לא מילה כזו התירה התורה בשבת החמורה דווקא מילה ממש המעכב' מלאכול בתרו' ולא הטפת דם ברית וסברא זו דלא ניתנה שבת לדחות בהטפת ד"ב איתא בש"ך יוד"ע סימן רס"ב סעק"ב)

והנה באמת קושיא כזו מקשים העולם על קושית הש"ס שבת דף קל"ו ממהל היכי מהלינן, הא איכא ממ"נ הנ"ל ומצאתי ראיתי בחידושי אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל שכתב דקושית ש"ס הוא הא מוצצין אח"כ וכל אומנא דלא מייץ מעברינן ליה דסכנתא הוא וכו' ומציצה תיקון גמור הוא, גם אי ליכא מצוה ושם בארה ליישב סוגיא דשבת דף ק"ו דמילה בעצמה תיקון הוא או דמקלקל חייב לא התירה תורה למול ולדחות השבת משו' מציצה שאפשר למול סמוך לחשיכה ולמצוץ בלילה מיד, וזה לא יועיל לנו להא דפסק הרמב"ם דנולד מהול אין מטיפים דם ברית בשבת הא איכא ממ"נ ומשום מציצה ליכא בהטפת דם ברית, ומאנדרוגינוס לא קשה לי, די"ל משום מציצה, אבל מנולד מהול קשה וצ"ע

ומתחלה הי' נראה לומר דרמב"ם ס"ל כשיטת רש"י ורשב"א בשבת דף ק"ו דתיקון דמילה הוא משום שעושה אותו גברא שלם שיוכל לאכול בתרומה ופסח, ולטעם זה כיון דנולד מהול מעוכב לאכול בתרומה ופסח מספק איכא תיקון אפילו קמא שמיא גליא דא"צ הטפת דם ברית, מ"מ כיון דאנחנו לא נדע וצריכים להטיף ד"ב, ועד דלא הטיפו מעוכב בפסח ותרומה, הו"ל מתקן וודאי, ומצוה ספק

אלא הא הרמב"ם ס"ל דנולד מהול אינו מעוכב מתרומה ופסח וע"כ דס"ל דתיקון מילה הוא משום המצוה עצמה וליכא ממ"נ וגם נ"ל להביא ראיי' דס"ל דמצוה עצמה הוא התיקון, הנה הטור יו"ד ס' רס"ו מביא בשם ר"א אם יש מוהל אחר לא ימול האב בשבת ועיין תה"ד סי' רס"ז דס"ל דתיקון מילה משום דעושה גברא שלם ודווקא אב, אבל אחר לא איכפת ליה והוה פסיק רישיה דלא ניחא ליה עי"ש, וצ"ע ממתני' שבת דבנולד בה"ש בע"ש התינוק נימול לעשרה, למה תודחה המילה עד לאחר זמנו לגמרי ימול אחר בשבת דאולי בזמנו הוא ובאחר ליכא מתקן, וצ"ל דתנא דמתני' סבר כמ"ד מקלקל בחבורה חייב ורמב"ם דפסק דנדחה המילה בשבת בספק זמנו ופסק מקלקל בחבורה פטור קשה דימול אחר בשבת, וזה בוודאי דוחק לאוקמא מתניתין דמיירי בליכא אחר, וע"כ דס"ל דקיום מצוה הוא התיקון וליכא חילוק בין אב לאחר דבאחר ג"כ איכא מצוה ותיקון כמ"ש בתה"ד שם באורך, א"כ הדרה קושיתי על הרמב"ם, דבנולד מהול נימול בשבת ממ"נ וביותר קשה על המחבר דלא פסק כש כשיטת ר"א שבטור, דאם יש אחר לא ימול האב, וע"כ דס"ל דקיום מצוה הוא התיקון, וקשה נולד מהול למה לא מטיפים דם ברית בשבת משום ממ"נ, עוד קשה לי מש"ס שבת דף קל"ה דמקשה על רב א אדא בר אהבה דאמר דעבר על דרב ועל שמואל לא עבר מספק לא היה לו לחלל שבת, דלמא ס"ל מקלקל פטור ואיכא ממ"נ הנ"ל

וקושיא זו י"ל על דרך פלפול עפמ"ש לעיל דמקשים כקושיא זו על קושית ש"ס דף קל"ו ע"א הא מוהלים ממ"נ, וישוב אבא מאוה"ג זצ"ל, דמקשה היכי מהלינן ומוצצין ג"כ, ודבריו א"ש בקושית ש"ס, אבל על תירוץ רב אדא בר אהבה דמוהלי' ממ"נ, אי' לאו בר קיימא מחתך בבשר בעלמא הוא משמע דבא לתרץ על דמוהלים "ומחתכים" בבשר, קשה, וצ"ל דר"א ב"א ס"ל מקלקל בחבורה חייב, והי' קשה לי' מחיתוך עצמו, ומתרץ דמחתך בבשר בעלמא הוא ולא הוה חבורה, והא"ש דמקשה בדף קל"ה על ר"א ב"א לשיטתו מדשמואל לב"ק

ובשיטת הרמב"ם וש"ע לא ידעתי פתר, רק כיון דמקלקל פטור, אבל אסור מדרבנן העמידו דבריהם, ולא התירו משום ממ"נ ויש ראיי' מכח קושית עולם הנ"ל בקושית הש"ס דף קל"ו דמקשה על רשב"א היכא מהלינן, וכן מקושי' ש"ס על ר"א ב"א דף קל"ה ע"א דהעמידו דבריהם במקום איסור דרבנן דמקלקל ועיין

וזאת תורת העולה בנדון שלפנינו, דאית לנו ב' צדדים היתר להטיף דם ברית, ביט"ש ש"ג, א) לפמ"ש ש באות א' דספק ח' ספק ט' גם הרא"ש מודה דמוהלין ביט"ש ש"ג, הה"נ נולד מהול דמותר להטיף ד"ב, בין לטעם ראשון שכתבנו דא דאיכא צ"ק דספק מצוה מיקרי צורך קצת דמהני באיסור דרבנן שייך ג"כ בנולד מהול, דספק זה שמא צריך להטיף צ"ק מקרי, וגם לטעם שני שכתבנו דמודה הרא"ש משום דא"א שיהי' בגוף אחד ביט"ר וביט"ש וליכא זלזול דיט"ש כ"כ, הא איתא נמי בנולד מהול דא"א שיהי' מחמירים ביט"ר ולהקל ביט"ש ש"ג בגוף אחד דאם הוא ביט"ר בזמנו א"כ ביט"ש כבר עבר זמנו, ואם הוא ביט"ש בזמנו (דיאמרו) שלא היינו