כתב סופר יורה דעה קסט

אורחים טוב ומטיב לאחרים כש"כ דמרחם על בנו יחידו, והיינו אחר הדברים האלו הקודמים וה' נסה וכו' כדי שילמדו ממנו דורות הבאים וזה היה תכלית הנסיון למען נלמוד ממנו שגדול אהבתו לה' מאהבתו לבנו יחידו כדכתיב ואת בניו לא ידע, ולקיים מצות ולמדתם את בניכם וכו' אומרי' תחלה ואהבת את ה' בכל לבבך ובכל נפשך אפילו נוטל את נפשך, וכן נלמוד לבנינו שיהיה נפשם מסורה לה' תמיד וכאאע"ה דכתיב למען אשר יצוה וכו' ויתקוים בנו, יען אשר עשית וכו' כי ברך אברכך, הכ"ד אביכם קשור בעבותות אהבה חותם בכל חותמי ברכות, ברכת התורה וברכת אהבה רבה פ"ה פ"ב ג' לסדר קדושים תהיו תרל"ג לפ"ק

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה קטז שלום תנינא, מאת שוכן מעונה, להרב המאוה"ג, מעוז ומגדול, מלא עתיק חרוץ בע"פ כש"ת מו"ה ר"ש נ"י

שני כתובים, הבאים בענין אחד מאתו קבלתי ע"נ, ועל הראשון שבא ביום הושענא רבא בשעה שאין הלבלר יוצא בקולמסו להורות הוראת שעה, מצאתי עצמי מוכרח לצאת בעטי למהר להשיבו מה שנ"ל למעשה וסמכתי על פר"מ ני' כי הוא מרא דאתרא ודעובדא שלא יעשה מעשה עד יעיין היטב, והנה אחר שכבר עשה מעשה להתירא כתב לי שני טעמים ונימוקו, ופלפל בחכמה שמתי תמול עין עיוני על הנדון עצמו ועברתי על בתרי דבריו, ואוסיף כפלים לתושיה על מ"ש ואוסיף מיא וקמחא כיד ה' הטובה עלינו

הנה פר"מ ני' שאל כהלכה, בדבר הלכה ולמעשה, שבא לפניו תינוק א' שנולד מהול, אם מותר להטיף דם ברית ביט"ש של ימים אחרונים של חג שאז זמנו הוא, יום השמיני וודאי, וכדי להשיב תשובה שלימה בנדון שלפנינו צריכין אנו לבאר, א) אם מותר למול ביום טוב שני של גליות ספק בן שמונה או בן תשעה ימים, ב) לבאר דין נולד מהול להטיף ממנו דם ברית בשבת ויו"ט אם יש בו חשש איסור דאורייתא או דרבנן ואח"כ נבוא למטרת כוונתינו וה' יאיר עינינו

א) הנה מתניתין דשבת דף קל"ז ע"א למדנו שני דברים דספק בן שמנה או בן שבעה ימים או ספק בן תשעה ימים אין מוהלין אותו בשבת דוודאי מילה שלא בזמנה אינה דוחה שבת וה"ה ספיקו, עוד למדנו ממתני' דמילה שלא בזמנה איננה דוחה יו"טא, וגם יו"ט שני דראש השנה איננה דוחה ומפורש שם במתניתין דספק אינו דוחה שבת ומכש"כ וודאי משלב"ז וגם דוודאי מילה שלא בזמנה אינה דוחה יו"ט, אבל שספק מילה שלא בזמנה אינה דוחה יו"ט לא נשמע משם, ורמב"ם פ"א מהלכות מילה הלכה ט"ו כתב וז"ל וכל מי שאינו דוחה את השבת אינו דוחה את היו"ט וכו' נראה דקאי על כל מ"ש בהלכות שלפנינו שכללם יחד ספק וודאי וא"כ ספק משב"ז איננה דוחה יו"ט כמו שאיננה דוחה את השבת, וטור ססי' רס"ו מעתיק לשון הרמב"ם, ובשו"ע כתב המחבר מפורש וכן אינו דוחה יו"ט מספיקא, ולא מצאתי מי שמראה מקום לדין זה היכן מפורש, ונ"ל דמקורו הוא בברייתא דש"ס חולין דף פ"ד ע"ב דאמר ר' יוסי, מה מילה שוודאי דוחה שבת אין ספיקו דוחה יו"ט והיינו בספק נולד בה"ש ועיין רש"י שם מפורש דס"ל לר' יוסי דאין ספק דוחה יו"ט

אלא דצל"ע למה לא יהי' ספק דוחה יו"ט כיון דספק הוא מחויב למוהלו בספק שמיני ספק תשיעי מספק מדאורייתא דמצות עשה היא שימול ביום השמיני דווקא ומצוות היום היא שא"א לאחרה דעברה מצות עשה של וביום השמיני ומעוות שאין יכול לתקון הוא, ומשום איסור יו"ט, נימא מתוך שהותר חבורה לצורך וכו' הותר נמי שלא לצורך והא איכא צורך קצת דמצות היום מיקרי צורך קצת, ומצוה הגם שאין בה הנאת הגוף צ"ק הוא כמבואר במתני' דביצה דף י"ב ע"א דאין מוציאין את הקטן ולא את הלולב וכו' וב"ה מתירין ומסקנא התם דמשום מתוך מתירין ב"ה ועיין כ"מ פ"ג מחמץ ומצה הלכה ח' כיון דליכא הנאה לגוף לא מיקרי צורך קצת דברים אלו נפלאו ממתני' ומתוס' שם דפי' דהמצוה מיקרי צ"ק ואחר זמנים טובא מצאתי כי כבר התפלא הפלאה ז"ל בכתובות דף ז' ע"א על כ"מ הנ"ל וצע"ג, (ולחומר הקושיא י"ל דהכ"מ מפרש שם בר"ח דדווקא מצות אלו שרי דהוו גם הנאת הגוף דמצות מילה עדיין עושין אותו בשמחה כמו שקבלו אותה בשמחה כדאיתא ר"פ ר"א דמילה ובלולב כתיב ושמחתם ובס"ת כתיב פקודי ה' ישרים משמחי לב והוי תרתי מצוה והנאת הגוף) ועיי' תוס' פסחים דף כ"ב ע"א דמצות ביעור חובת היום הוא, (יעוין בכ"ס או"ח תשובה ע"ד בד"ה אלא דדברי וכו') ועיי' מג"א סי' תמ"ו, וכאן בוודאי מצות היום הוא של יום השמיני (כמו שפירש בתוספות ביצה שם בד"ה ה"ג בשם ר"ח דלהוציא הקטן למולו מיירי) וצ"ע למה יהי' ספק אסור למולו ביו"ט ראשון (לרבא דיליף מילה שלא בזמנה מדכתיב לבדו לאו קושיא דלא משום מלאכה אסור משלב"ז אלא גזירת הכתוב הוא וספק אסור מגז"ה דילמא לאו זמנו היום אבל לרב אשי שם שבת כ"ה ע"ב דמסיק דטעמא משום דיו"ט עשה ול"ת הוא ומשום מלאכת יו"ט וכן פסק הרמב"ם פרק א' מהל' יו"ט הלכה ב' ופ' ג' הל' ח' קשה ובזה י"ל קושית התוספות דבביצה דף ח' ע"ב משמע דגם רבא סבר דיו"ט עשה ולא תעשה הוא י"ל דמצד עול"ת הוה מילה שבזמנו מותר מצד מתוך ואתיא לבדו לגזה"כ ובאמת גם ספק משלב"ז מיקרי צורך היום דהא כל שעה ושעה מחויב למולו ועושה איסור בכל רגע בעיכובו דהא בקטן שחלצתו חמה ממתינין שבעה ימים מעת לעת ואי כלו באמצע היום צריך למולו מ"ד ומעכבו מלאכול בפסחו כדפסק הרמב"ם בה' קרבן פסח ובזה ניחא הירושלמי הובא באור זרוע על מתניתי' אין מוציאין את הקטן ה"ה גדול ומפרש האו"ז דמיירי למולו הגם דהוה משבז"מ מ"מ צורך שעה הוא אך קשה מאי איסור בהוצאת גדול הא חי נושא את עצמו ודוחק דמיירי בהחזרה לביתו)

והנה הבאתי דדבר זה מפורש אמר ר' יוסי, ויש לדחות אולי ר' יוסי ס"ל כר"ש ור"ע דל"ל מתוך, ולהלכתא דקיי"ל כב"ה במתוך א"כ מנ"ל ומה טעם יש בה לאסור, וע"כ צריכים אנו לומר דס"ל לרמב"ם וטוש"ע דספק מצוה לא מיקרי צ"ק הגם דמחויב מדאורייתא מספק, וכן ס"ל לתוס' שם בד"ה תקיעת שופר וכו' דכתבו בתירוץ ראשון דאם האדרגינוס אשה הוא הוציאה שלא צורך דל"א מתוך רק בצורך קצת והא בספק איש ספק אשה מחויב מספק דאורייתא ע"כ דס"ל מספק לא מיקרי צ"ק, והוא נגד מה שכתב תוספות בכתובות דף ז' ע"א דאפילו מצוה דרבנן מקרי צ"ק, ולתוס' בכתובות שם צ"ל כתירוץ שני של תוס' חולין, ועיין, עכ"פ יש לנו תוס' בתירוץ קמא דס"ל דספק מצוה לא מיקרי צ"ק, ובאמת קשה להסביר למה לא יהי' ספק מצוה צ"ק, וכבר עמד בש"א סי' ק"ס על דברי תוס' הנ"ל, וכאן בספק מילה בזמנו קשה יותר דבשופר איכא ספק שמא אשה הוא וליכא מצוה (ובר חיובא מעיקרא) כלל, אבל כאן (בספק בן שמונה או בן תשעה) איכא מצוה וודאי גם אם הוא מילה שלא בזמנו חיובא הוא למוהלו, אלא שלא בזמנו אינו דוחה יו"ט, וכיון דאיכא ספק שמא בזמנו הוא למה לא יהי' עכ"פ נחשב לצורך קצת, ולא מצאתי טעם הגון לזה אבל מוכרחים אנו לומר כן בשיטת רמב"ם וטוש"ע ונ"ל דיצא לרמב"ם חידוש דבר זה מר' יוסי הנ"ל דאי ס"ל כבית שמאי דל"ל מתוך הו"ל לש"ס ביצה דף י"ב ע"א להביא דר' יוסי ג"כ ל"ל מתוך ולא מצא רק ב"ש ועיין תוס' שם שהקשה דלא מביא דרבי עקיבא ל"ל מתוך וכתבו כיון שאינו מפורש כך בדברי ר"ע להדיא ועיין פ"י וצל"ח דאין מוכח כל כך מר"ע די"ל כיון שאפשר לבער קודם יו"ט לא הוי צורך היום כ"כ, אבל מר' יוסי מוכח יותר דוודאי מצות היום הוא כמ"ש, ועוד מדאמר ר"י בפשיטות ואין ספיקא דוחה יו"ט משמע דמעשים בכל יום הוא וכן עמא דבר דדוחין ספק מילה שלא בזמנה ביו"ט, ואין מלין ועוד הרי הלכה כרב יוסי דנמוקו עמו

ועוד נ"ל להביא ראייה על דרך פלפול קצת דר' יוסי ע"כ ס"ל מתוך ומשום דספק מילה לא מיקרי צ"ק הוא דאסור, הנה תוספות ד"ה תק"ש בחד תי' כתבו דספק אשה אסור להעביר השופר דספק לאו צ"ק הוא, ותי' זה מוכח דספק מצוה לאו צ"ק הוא וי"ל דרמב"ם וטוש"ע נקטו כתי' זה דתי' שני מוקשה כמ"ש מהרש"א שם, ואין לומר דאמרו לו לר' יוסי ור"י גופא ל"ל מתוך דאי ל"ל לרבי יוסי מתוך אם כן גם וודאי לא יתקע ביו"ט משום שמא יעבירנו שלא לצורך וע"כ דוודאי מותר משום מתוך וספק אסור משום דליכא צ"ק נשמע מינה דספק מצוה לא מיקרי צורך קצת אלא דכבר כתבנו שאין מזה ראיי' לספק מילה שלא בזמנו דאינו דוחה יו"ט דבמילה וודאי מצוה קעביד והספק אם בזמנו הוא ודוחה יו"ט או לאו בזמנו הוא ואיננה דוחה יו"ט וכיון דוודאי מצוה איכא ורק ספק אי זמנו הוא דדוחה יו"ט מנ"ל דלא מקרי צ"ק, אלא כיון דמוכח מדאמרו לו לר"י שאין ספק תק"ש דוחה וכו' אית להו מתוך להשיבו לר' יוסי נראה דר' יוסי מודה בתק"ש דהי' ראוי' דאין ספיקא דוחה יו"ט משום שמא יעבירנו, ואמרו לו מודי' דספק מילה אין דוחה יו"ט גם דאית להו מתוך משום דספק מילה ל"מ צ"ק

ולהבין דברינו יותר אעתיק מה שאמרתי מאז ביישוב קושיו' שעה"מ הלכות יו"ט וש"א סי' הנ"ל על התוס' דס"ל דגם ביו"ט במקום דיש לחוש לשמא יעבירנו חוששים לו א"כ תקשי לר"ש ור"ע דל"ל מתוך וכ' לא היו תוקעין ביו"ט משום שמא יעבירנו וכ"ת משום שלא יכלו לעקור כל המצוה מכל וכל ועיין סברא זו במג"א סי' תקפ"ח בשם מהמ"פ, א"כ גם בשבת היו תוקעים לבית שמאי (דלדידהו אין חילוק בגזרת שמא יעבירנו בין שבת ליו"ט וכי היכי דביו"ט לא גזרו ה"ה בשבת דמאי שנא) ולא לשתמיט בשום מקום דלב"ש היו תוקעים בשבת וע"כ צ"ל ביו"ט דקיל לא גזרו, משום שמא יעבירנו, רק בשבת דהוא איסור סקילה גזרו אלו דבריו ז"ל והקושיא עצומה על התוספ', ואני בעניי הכינותי יישוב לקושיא זו בהקדם מה שדקדקתי בסידור