כתב סופר יורה דעה קסח

אלא דבאמת נ"ל דגם בספק ב"ז סב"ח וכש"כ בסתם דאיכא רובא דרוב ב"ק המה דחיוב עליו למוהלו וחיובא אקרקפתא רמי' מתקן הוא, הגם דקמי שמיא גליא דלאו ב"ק הוא, מ"מ הוא מחויב לעשות שלו למוהלו מספק ורובא ממילא גם אם אינו ב"ק תיקון הוא, והיינו לשיטת תוס' לעיל לר"י דשום תיקון מצוה הוא, אבל לפי דמשמע מרש"י ורשב"א משום דעושה אותו גברא שלם, ועיי' הה"ד סי' רס"ה שכתב דרש"י ס"ל משום תיקון שיהי' גברא שלם, א"כ בספק שמא אינו ב"ק להך צד ליכא בהא תיקון כמובן ובמק"א הארכתי בזה לדינא, ולשיטת תוס' קוש' ש"ס ממהל היכי מהלינן בין לר"י בין לר"ש, ור"א מתרץ מהלינן ממ"נ די"ל רשב"ג ס"ל כר"ש

אלא דקשה לפ"ז לר"י באמת אסור למהול, מאי מקשה מברייתא דספק ב"ז וכו' נמהלי' ממ"נ דלמא ברייתא כר"י אתיא ואין מוהלין משום תולש ומתקן הוא משו' ספק, וגם אי הלכה כר"ש הא מתרץ הברייתא בלאו"ה דלא כהלכתא כר"א היה יכול למוקמי כר"י, וי"ל כיון דמפרש לעיל, ברייתא דערלתו וודאי ולא ספק דנצרכה בספק ב"ז כי האי ברייתא, ובברייתא זו דדרשינן ולא ספק דוחה קתני אח"כ פלוגתא דר"י לענין אנדרוגינוס, ורישא לאו ר"י הוא, לכן מתרץ טפי דמתניתי' כר"א דמכשיר' כן נ"ל

והא"ש שפסק הרי"ף להך ברייתא דספק ב"ז וכו' אין מוהלין כיון דקיי"ל כר"י דחובל בחבורה פטור ומילה שאני דתיקון הוא וס"ל לרי"ף כתוס' משום תיקון מצוה, ובספק ג"כ איכא תיקון ואסור למוהלו משום תולש וא"ש

ורמב"ם דפסק דספק ב"ז סב"ח מהלינן ממנ"פ ס"ל כשיטת רש"י ורשב"א דתיקון גברא ולא תיקון מצוה, וגם משום תולש ליכא דמקלקל הוא להך צד דאינו ב"ק כדכתיבנא ולשיטה זו דקושי' הש"ס מעיקרא לא היה רק לר"ש, ומתרץ ר"א לר"ש. ולר"י בלא"ה ל"ק כדכתיבנא לעיל, דלר"י איכא ממ"נ אחר פשוט דאי לאו ב"ק הוא ליכא תיקון (דלא מתקן גברא הוא וכסברת רש"י ועיי')

ויש לי להביא ראי' דרמב"ם ע"כ ס"ל דתיקון לא משום דעושה מצוה, אלא משום דמתקן גברא, ומנא אמינא לה, מכח קושי' ש"א, ססי' נ"ג לפי שהוכיח שם בראיות ברורוה דהמל בתוך שמנה לא קיים מצוה כלל, מן של אחה"ש בשבת למה יהי' חייב הרי ליכא תיקון מצוה, ונדחק כיון שאין צריך למוהלו אח"כ הגם שעכשיו אין עושה מצוה כיון שעי"ז פטור לעשות המצוה אח"כ הו"ל מתקן, וכמה גדול הדוחק, ובאמת מ"ש שם די"ל מתניתי כר"ש דמקלקל בחבורה חייב לפמ"ש תוס' ק"ח דגם לר"ש צריך להיות תיקון קצת קשה קושיתו גם לר"ש, אלא לר"ש כדבריו כיון שא"צ למוהלו, אח"כ, מקרי צורך ותיקון קצת, אבל לפי דס"ל לרמב"ם הלכתא כר"י רחוק לומר שמשו"ה הו"ל תיקון גמור, מזה נראה לי' דס"ל לרמב"ם דתיקון גברא הוא שיעשה גברא שלם דמותר בתרומה ובפסח כמ"ש רשב"א וגם מל קודם ח' הגם דלא קיים מצוה כלל משום תיקון שהוא גברא שלם מותר בתרומה ופסח דלא ערל הוא כנ"ל והיא ראיי' ברורה דרמב"ם הכי ס"ל, וא"ש דברינו דרמב"ם לשיטתו פסק שפיר סב"ז סב"ח דמוהלין אותו ממנ"פ ועיין

שבתי וראיתי דלרמב"ם לא א"ש דברינו מדכתב הרמב"ם בפ"א מהלכות מילה דסב"ז מותר למוהלו דאם ב"ח הוא ה"ז כחותך בבשר בעלמא דנפל הוא, והרי בטעם זה לא סגי דאכתי איכא משום תולש דחייב גם בנפל ומת ועכצ"ל דלהך צד מקלקל הוא, וכיון דס"ל לרמב"ם מקלקל בחבורה פטור היה לו לומר דפטור משום חובל דלאו מתקן הוא, ועולה טעם זה לשניהם לחובל ותולש, ולכן אין לנו בשיטת הרמב"ם אלא כמ"ש המג"א וע"פ שמפרשו מחצית השקל דאינו חייב בתולש מת רק כשצריך לאותו דבר התולש דאחשבי', וצ"ל הגם דצריך לתלישה זו משום מצות מילה מ"מ דבר הנחתך אינו צריך ולא אחשבי' משא"כ דם היוצא דצריך לו, משום הטפת דם ברית וצ"ל ג"כ הא דנקיט הרמב"ם משום דמחתך בבשר הוא, לפמ"ש הרמב"ם ע"כ ס"ל דתיקון מילה הוא משום תיקון גברא ובספק ליכא תיקון אם לאו ב"ק הוא והיה יוכל הרמב"ם לומר האי טעמא וצ"ל דטעמא דמפורש בגמרא נקיט וה"ה דהיה יוכל לומר משום ממ"נ אי ב"ח מקלקל הוא, וקמ"ל מלתא אגב אורחא דנפל כמת הוא, לענין חבורה בשבת, ועיי' בכל זה

ומכל מקום דברינו ביישוב הרי"ף א"ש די"ל דרי"ף ס"ל דתולש חייב במת אפילו א"צ לדבר הנתלש דלא כמג"א בשיטת הרמב"ם ותיר' ר"א קאי לר"ש, ולהלכתא סב"ז וכו' אסור משום תולש כמ"ש

אלא דקשיא עלן ממהל היכי מהלינן, ניהי משום חובל ליכא משום ממ"נ, אבל משום תולש איכא להלכתא, וצ"ל כמ"ש רשב"א לרי"ף דבאמת לא מהלינן עד דידעינן דכלו לו חדשיו ודוחק, והנה דבר זה קשה בין לאופן ראשון שכתבתי ביישוב הרי"ף, ובין לאופן שני כמובן, ולאופן ראשון י"ל בהקדם מה שצ"ל על קושית הש"ס ממהל היכי מהלינן לפמ"ש תוס' נדה דהא דרשב"ג רק חשש דרבנן הוא, דרוב ב"ק הם, לק"מ קושית הש"ס דאזלינן בתר רוב כמו בכל התורה כולה, וראיתי בחידושי אבא מאוה"ג זצ"ל מאז שכ' שצ"ל שקושי' ש"ס משום חומר איסור שבת היה לחכמים לחוש למיעוט מצוי כזה, וי"ל דווקא כשיש חומר איסור שבת והיינו משום נ"נ דחובל, אבל משום מפרק דליכא ח"ש הגם דאסור מה"ת אינו אלא איסור בעלמא, אין להחמיר לדחות מצות מילה משום מיעוט דאינן ב"ק וסוף כ"ס ליכא רק איסור דאורייתא קיל דחצי שיעור וקושי' ש"ס רק משו' נ"נ דא"צ שיעור ומתרץ ר"א שפיר מהלינן ממ"נ ומשום מפרק מעיקרא לא קשה כהנ"ל, והא דמקשה מברייתא דסב"ז סב"ח כיון דספק השקול הוא י"ל דאין מוהלין משום חשש איסור תורה דחצי שיעור, י"ל דמקשה לר"ל דס"ל ח"ש מותר מה"ת בוודאי אין לדחות המצוה משום ספק איסור דרבנן ור"ל מה יענה לברייתא דהא ממהל היכי מהלינן ומוכח ממ"נ דר"א וקשה לר"ל מיהת, והא"ש הרי"ף להלכתא דח"ש אסור מה"ת ספק ב"ז אסור משום ספיקא דאורייתא דמפרק, ודווקא בספק השקול, אבל סתם וולדות דרובם בני קיימא משום חשש מיעוט המצוי ומשום חשש איסור דאורייתא דח"ש דקיל לא דחינן המצוה וא"ש עד"פ טבא

וכל זה לא יועיל לנו לדרך השני שכתבתי כמובן, וי"ל דס"ל לרי"ף דקושית ש"ס לרשב"ג לשיטתו דס"ל כרבי מאיר דחייש למיעוטי כמ"ש תוס' חולין י"ג, ולהלכתא ל"ק ממהל היכי מהלינן ואפילו חיישינן להך מיעוט דמצוי הוא מדרבנן ולא מדאורייתא ומשו' דרבנן לא דחינן מצות מילה, ובספק ב"ז שהוא ספק השקול דאורייתא חיישינן משום תולש מת כמ"ש ועיי'

ודע דצל"ע מנ"ל לר"ש דמקלקל בחבורה חייב מדאיצטריך להתיר מילה בשבת דלמא מקלקל בתלישה חייב משו"ה בעי קרא למשרי מילה בשבת, וי"ל קצת עפמ"ש תוס' ק"ו ד"ה מדאיצטריך קרא וכו' דיותר מסתבר לומר מקלקל בחבורה חייב, מלומר מקלקל בתולש חייב, מדמבת כהן ג"כ מוכח דמקלקל בחבורה חייב, הגם דיש לדחות כמ"ש תוס' היינו שאין ראיי' כ"כ מבת כהן ועיי' ש"מ ריש כתובות ה' ע"ב שכ' הא דל"ק לתוס' מדאיצטרך להתיר מילה בשבת דההוצאה דאוריי' הוא דס"ל משו' תולש ועיי' פ"י שם, ובחידושי לכתובות הארכתי דתלי' אם בתולש משאצ"ל חייב או פטור עיי' מג"א סי' ש"מ ולקושיא זו לא מצאתי פתר לשיטת הריב"ש, וכן היא שיטה רמב"ן שבת דמשאצ"ל בתולש חייב וצלע"ג

וחתימה בברכה מעין פתיחה ברכת אברהם ואברהם זקן בא בימים וה' בירך את אברהם בכל, אמרו ז"ל (בבא בתרא) שהיה לו בן בכל בגמטריא בן וי"א שהיה לו בת ובכל שמה רבי מאיר או' שלא היתה לו בת, עיין רמב"ן הולך לדרכו דרך סתר לו, ואנן לדרכינו ישבנו כך דאלו ואלו דברי א"ח המה, דבאמת לא היה זה ברכה לאאע"ה שיהי' לו בת כמ"ש הרמב"ן, ונ"ל שהשי"ת נתן לו בת מפני שהיו אומרים מאבימלך נתעברה שרה שלא האמינו לנס כזה, וגם שרה תמה' ותצחק שרה בקרבה לאמור הבן מאה שנה יולד ואם שרה וכו' וכ' רמב"ן שהיא התמי' שהיו שניהם זקנים, ועד זקנתם לא הצמיחו ולא עשו פרי, ועתה עשו פרי ונ"ל לפרש משו"ה נענשה שרה שאמרו מאבימלך נתעברה שרה, ולא תלו באברהם, וזהו שאמר הקב"ה לאברהם היפלא מה' דבר למועד אשוב אליך כעת חי' ולשרה בן, ובתחלה אמר המלאך והנה בן לשרה אשתך שיהי' נקרא על שמו ושמה לשרה שהיא אשתך בן כדרך איש ואשה, ואחר שחטאה וצחקה נענשה ולשרה בן שיאמרו שהוא בנה ולא ממך הוא, ופירשתי בזה וה' פקד את שרה כאשר אמר היינו שנפקדה ברחמים כאשר אמר אמירה רכה ויעש ה' לשרה כאשר דבר קשות שהי' לה בן אבל יאמרו מאבימלך נתעברה, וכדי להוציא מלב ב"א שלא האמינו כי מאברהם ילדה שרה, כי שניהם זקנים התעברה אח"כ וילדה בת כדי שיאמינו למפרע כי יצחק מאברהם הוא, ואח"כ מתה הבת, וכל דברי החכמים אמת, וה' בירך את אברהם בכל שהיה לו בן ע"י בת שהיה לו נתברר שיש לו בן, וקראו אותה בכל בגימטריא בן שעל ידה נתאמת שיש לו בן, ומ"ד שלא היה לו בת, היינו בת של קיימא, כי לא נצרכה מעיקרא אלא להעדפה לאמת כי יצחק בנו של אברהם הוא, וביצחק יקרא לו זרע, ומקרא אני דורש כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה, כי ביצחק יקרא לך זרע, ע"פ שפירשתי ושמעתי שכ"כ באלשיך ותרא שרה וכו' אשר ילדה לאברהם מצחק שהיה מצחק על שעשה אברהם משתה גדול והיה לצחוק בעיני ישמעאל כי אמר מאבימלך נתעברה שרה, והנה ע"י ששלח את ישמעאל מעל פניו מפני יצחק נתברר כי יצחק בנו דאל"ה לא היה מגרש את ישמעאל בנו יחידו מפני יצחק והיינו שמע בקולה שעל ידי זה ביצחק יקרא לך זרע ולא יאמרו עוד כי מאבימלך, וא"ש המשך העקידה וכדכתיב ויהי אחר הדברים האלו, ודקדקו ז"ל מאי אחר, ולמ"ש יש לפרש כי קודם ששלח את ישמעאל מעל פניו, היו אומרים מדרצה לשחטו ש"מ דלאו בנו הוא דסתם אב מרחם על בנו, ולכן המתין ה' עד אחר ששח את ישמעאל מעל פניו שנתברר שיצחק בנו, וגם אחר שנטע אשל בבאר שבע ודרשו ז"ל אכילה שתי' לוי' ונודע לכל כי הוא מכניס