כתב סופר יורה דעה קסז

ויש לעיין היכא דמשלח הנכרי לחלק לישראל דווקא אפשר מוטב לחלק לנכרי ולגנוב דעתו מלחלק לישראל כמו דס"ל לתוס' תחלה ומר"י אין ראי' הגם דהוכחנו דישראלי' פדה מדעיין בה, משום שאסור לפדות שבויי נכרים משו"ה פדה שבויי ישראל דאסור לפדות שבויי נכרים ושלא לעבור על איסור שלא לפדות שבוי' נכרים הוצרך לבחור לפדות שבויי ישראל, אבל משום גניבת דעת לחוד אפשר מוטב ביותר לשנות ולגנוב דעת מלתת לישראל, אך זה אינו דהי' לי' לר"י לחלק לנכרים ולא לפדות לישראל וליכא רק משום גניבת דעת ש"מ דגם משום גניבת דעת לחוד מוטב לפדות שבו' ישראל (שהיא מצוה רבה שאין כמוה) כ"ש לחלק לעניי' ישראל היכא דמפרש הנותן שיותן לישראלים דווקא או נותן לחברא שידוע שאין נותני' ממנה רק לעניי ישראל, וכדומה היכא דמחויבים לקבל ממנו כגון מלך ושר ודכוותי' דיש לחוש לאיבה ושנאה ולהיזיקא דרבים מבני ישראל, ועיין תוס' דף ח' ע"א, שבתחלה כתבו שפדה ר"י שבויי נכרים, ואח"כ כ' וא"צ לזה וכו', וכיון שאמר לו ליתן למצוה רבה לא הי' אפשר לחלקם לעניים נכרים דאסור לגנוב וכו', ויש לדקדק דפתחו בפדיון שבוים נכרים ומסיימים שלא הי' אפשר לו "לחלקם" לעניי נכרים, ולפמ"ש א"ש דתחלה כתבו שפדה בו נכרים דהי' עיין מה מצוה רבה, ואח"כ כשדחה תוס' זה כ' שלא הי' אפשר לחלקם לעניים נכרים היינו לא מבעי' דאסור לפדות שבוי' נכרים דיש בו תרתי דאסור לפדות שבוי' נכרים וגם משום גניבת דעת, אלא דקשה הי' לו לחלק לעניים נכרים לכן כ' דגם זה אסור משום גניבת דעת נכרים ומוטב ליתן בעד שבויי ישראל מלחלק לנכרים, כנ"ל ועיין

אמנם כן הגם שכתבנו דאין מסתימת הרי"ף ראי' דל"ל כשיטת רש"י ותוס', והוכחנו איפכא דאזיל בשיטתי' אבל מן הרמב"ם איכא ראי' דל"ס כוותייהו דלא מביא כלל עובדא דר"י וכתב בהלכות מת"ע דפ"ש מצוה רבה היא ומדלא כ' חידוש דין זה דר"י ש"מ דס"ל דר"י פדה שבויי נכרים דלא כרש"י ותוס' והרי"ף, וקשה עליו ממה שכתבתי דמוכח מר"י דפדה שבויי ישראל וגם ע"פ הרוב שיטתו כשיטת הרי"ף רבו דרבו דיצאו לחלק וכ"ש כי תוס' ורי"ף בחד שיטה אזלו, ועיין מג"א רס"י תמ"ז בשם סמ"ע וכן פסק הב"ח ומביאו הש"ך, והב"ח לא ביאר להכריע להלכה רק מטעם שכתבנו לעיל בשמו ואנחנו בארנו והכרענו והוספנו על הענין בעזה"י

מכל מ"ש תוכל לדון בנדון שלפניך אחר העיון בדברינו ומ"ש לפרסם נדבת השר ע"י עלי צייטונג ולתת לו הודיה הוי כמקבל צדקה בפהרסיא אינו מן הדומה שם ע"י פרסום מבזה נפשו טובא ויש ח"ה משא"כ כאן אין בקבלה זו בזיון וקלון לעם ד', אדרבה לכבוד הוא בפני המונים, אך יש לכתוב שנתן מרצונו בלי שבקשו מאתו להלביש במעותיו נערים ערומים דלא יהי' נשמע לת"ת ללמוד, וד"ל, הכ"ד רבך אוה"נ שש בהצלחתך חותם בברכת אהבה פה פ"ב כאור בוקר ליום ו' עש"ק פ' וארא תרכ"ז לפ"ק

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה קטו

שמחה וצהלה, וכ"ט סלה, לאיש מעולה, במיני מעלה, ה"ה בני חביב נפשי הרבני המופלג בתורה, ויראת ה' טהורה, הוותיק מלא עתיק, מורג חרוץ מעולפת ספירים, הקצין כש"ת מה"ו משה סופר ני'

רינה וגילה, וששון זו מילה, כמאמר חז"ל במסכ' מגילה, היה לנו מכתבך היקר, נתמלא בתינו אורה, כאשר ראינו, מתוכו כי זכית להכניס ביום עש"ק העבר את הילד היולד לך, לבריתו של אברהם אע"ה, וקיימת בו בעצמך מצות מילה, וקראת שמו שלמה על שם מר דודי הרב הגאון האמיתי הצדיק כקש"ת מה"ו שלמה איגר זצ"ל אב"ד דק"ק פוזנא יע"א, שלמה שמו ושלימה יהי' משנתו אורך ימים בימינו, עושר וכבוד בשמאלו, וכן תראה אתה בני, וזוגתך הצנועה המחכמת א"ח מרת רבקה תי' שובע שמחות תורה וגדולה בכל צאצאיכם חיים וברכה למשמרת שלום אמן

והנה שלחת לנו מיני מתיקה מסעודת הברית טוב לי תורת פיך מתוקים לנו מדבש ונופת צופים וגם אנחנו ביום טובה היינו בטוב לב עם בנינו וב"ב השתולים כשתילי זתים סביב לשולחנינו ה' יחיים, והנני שולח לך חטיבה מול חטיבה, מילין אשר העליתי על שולחן מלכי רבנים בסעודת הברית של בן זקונים ובר חכים הוא לי הבחור המופלג השנון כ' שלמה שי' בשנת תרי"ג למצות סעודת הברית, והוא יישוב על הרי"ף שבת פראד"מ דפסק להך ברייתא דספק אין מחללין עליו השבת וזה דלא כר"א דאמר מוהלים אותו ממ"נ וש"ס מתרץ הברייתא אליבא דר"א לענין מכשירי' ואנן הא לא קיי"ל כר"א ויש לנו כמה יישובים על זה, וע"ד פלפלא טבא אמרתי מאז, דיש לעיי' לפי דקיי"ל דכל חובל חייב משום נטילת נשמה וגם משום מפרק עיי' תוס' כתובות ה' ע"ב ד"ה והוא תולדה דדש דחייב נמי במפרק מת כמבואר שבת ע"ה וכש"כ בבן חי רק שאינו ב"ק, וקשה עדיין ממהל היכי מהלינן דלא מהני ממ"נ דר"א רק לענין איסור נטילת נשמה וצל"ע

ומצאתי פתר לקושיא זו, דהא במפרק אינו חייב, רק במפרק דם כשיעור דישה, והוא כגרוגרת, ובמילה ליכא שיעור דם כ"כ וליכא רק חצי שיעור דס"ל לרש"י שבת דף ע"ד ע"ב לר"י דסבר דחצי שיעור אסור מה"ת כן במלאכת שבת, ומינה לר"ל דח"ש מותר מה"ת בכל מקום ה"ה באיסורי שבת ועיי' מל"מ פי"ח מהלכות שבת, וי"ל דר"א ס"ל כר"ל ח"ש מותר מן התורה, ואין בו רק אסור דרבנן משום ספיקא דרבנן לא נדחה ס' מצות מילה, ול"ק לי' רק משום איסור נטילת נשמה דאין בו שיעור דכל שמפרק דם חייב משו' נט"נ אפילו בכל שהוא דם, ומתרץ שפיר מוהלים אותו ממ"נ ומקשה ש"ס לר"א מברייתא הא ספק ב"ז מוהלים ממ"נ ומשום מפרק ליכא דהא לית ביה שיעור, והא"ש להלכתא דקיי"ל דח"ש אסור מה"ת ספק ב"ז אין מוהלין בשבת משו' איסור דח"ש דמפרק וא"ש הרי"ף

ורמב"ם דכתב בפ"א מהלכות מילה, דספק בן שבעה ספק בן שמונה מוהלים אותו ממ"נ לשיטתו אזל דכתוב בסוף קהלת יעקב דרמב"ם חולק על רש"י שבת והג"א ר"פ המוציא יין וס"ל דח"ש במלאכת שבת מותר מה"ת מדכתב הרמב"ם בפרק י"ח מהלכות שבת הלכה כ"ג המוציא ח"ש פטור, וכן העושה מלאכה מכל המלאכות וכו' ח"ש פטור ובפ"א מהלכו' שבת כ' בכ"מ שכותב שהעושה דבר זה פטור הוא פטור מן כרת, אבל אסור לעשות דבר זה בשבת ואיסורו מד"ס והיא הרחקה מן המלאכה עכ"ל, וא"כ מסתימות דבריו פכ"א דכתב דעושה ח"ש פטור, היינו פטור ומותר מן התורה, ואינו אסור רק מדרבנן עיי"ש שהאריך בכ"ז, ועיי' ח"ץ סי פ"ו, והא"ש דרמב"ם לשיטתו ס"ל להלכתא ספק ב"ז וכו' מותר למוהלו ממ"נ ועיין

אלא דצ"ע טובא על הרמב"ם דידוע שיטתו דליכא משום נטילת נשמה רק בשוחט וחונק, אבל חבלה בעלמא ליכא משו' נ"נ אלא משום מפרק תולדה דדש וליכא רק משום מפרק, א"כ במילה ליכא איסור דאורייתא כלל דהא אינו מפרק רק ח"ש וקרא ל"ל להתיר מילה בשבת ומל של אחר השבת בשבת למה חייב וצע"ג, וראיתי אחרי רואי שכבר ישב על מדוכה זו גאון ישראל וקדושו מהרמ"ם בנעטה זצ"ל במלאכת מפרק ושוחט, וכ' כיון דצריך לדם מילה, למצוה כמ"ש הר"ן דמש"ה ירוק לא ימול א"כ המצוה אחשבי' לי' כשיעור ומחייב עלה, וצ"ל הא דאמר ר"א מוהלי' אותו ממ"נ, אי נפל מחתך בבשר בעלמא הוא, היינו דאי נפל הוא וליכא מצוה לא אחשבי' לדמו וליכא רק ח"ש דם דליכא כרת, וגם איסור תורה ליכא ביה לרמב"ם, אלא דהלשון מחתך בבשר וכו' דוחק דמשמע דליכא משו' נ"נ ולרמב"ם בלא"ה ליכא משו' נ"נ גם בבן קיימא רק משום מפרק, וצריך לפרש מחתך בבשר בעלמא הוא וליכא מצוה והיכא דליכא מצוה לא אחשבי' והוה רק ח"ש ומותר, וכן צריך לפרש לשון וכוונת הרמב"ם פ"א מהלכ' מילה, ודוחק

ומלבד שדוחק לפרש כן, הא דאמר ר"א מחתך בבשר כמ"ש, גם לא א"ש מה דאמר אביי דהא דרב אדא אם נפל כמת או כחי תנאי היא, ולפמ"ש אליבא דרמב"ם לא צ"ל לר"א דנפל כמת הוא דגם אם כחי הוא ליכא משום נ"נ וקושי' ש"ס ממהל היכי וכ ומה שתירץ ר"א מוהלי' אותו ממנ"פ הכל משום חובל דמפרק הוא, ולא נשמע מרב אדא כלל דנפל כמת יחשב, ואיך אמר כתנאי, וצלע"ג

ומידי כתבי דברים הניתנים למעלה, בכתובים אצלי עם הוספת דברים משל עתה, עלה במחשבה לפני עוד מקום יישוב לשיטת הרי"ף ע"פ שהעיר המג"א סי' תקכ"ו ס"ק י"א לשיטת הרמב"ם ויש"ש, דבתולש מן המת חייב משום תולש, דקשה מש"ס שבת דמתרץ ר"א דבנפל איכא ממ"נ והא איכא עדיין משום תולש ומזה הוכיח דבמת ליכא משום תולש רק כשצריך לדבר שתולש דאחשבי' עיי' במחצית השקל שמביא דברי המג"א כן, והנה דברי המג"א רחוקים, ומה שמביא מחצית השקל מתיקון כלי דתליא במחשבתו כל מבין יבין שאין הדמיון עולה יפה, ועכ"פ היש"ש ס"ל בשיטת הרמב"ם אפי' א"צ לדבר הנתלש חייב בתולש מן המת וקשה דלא הועיל ר"א בממ"נ כלום וצ"ע

ונ"ל די"ל דר"א מתרץ ממ"נ ומשום תולש י"ל רשב"ג כר"ש ס"ל דל"ל דמשו' מצות מילה מחשב כמתקן אלא משום דמקלקל בחבורה חייב כמבואר כל זה דף ק"ו ע"א, כי כן משום תולש פטור דמקלקל הוא, וי"ל עוד דע"כ קושית ש"ס ממהל היכי מהלינן ע"כ לר"ש הוא דאי לר"י לק"מ דהא לולי תקוני דמצוה היה מקלקל ופטור, אלא דתיקון מצוה הוא כדלעיל שם וא"כ ספק שמא נפל להך צד מקלקל הוא ופטור וע"כ דקושית ש"ס לר"ש ומתרץ ר"א שפיר לר"ש א איכא ממ"נ אי לאו קיימא הוא מחתך בבשר הוא, דמשום תולש מקלקל הוא, ולר"י דמצוה מחשב לי' מתקן איכא ממנ"פ אחריתא אי לאו בר קיימא הוא ליכא מצוה כלל, וא"ש: