כתב סופר יורה דעה קסא

פשוט עכ"ל ודבריו נפלאו בעיני דמה שמביא חידוש דין זה מן מהרי"ק דצריך לילך אחר אביו כבר הביא הרמ"א דין זה וציין על מהרי"ק, ובאמת צל"ע דרמ"א כ' בן שיש לו דין עם אביו והאב הוא תובע ובמהרי"ק שורש נ"ח איירי בבן שיש לו דין עם אמו והיא תובעת, וכ' שם אפי' אחר הי' מזמין אותה לדין חוץ למקומה היה הבן מחויב לטרוח ולילך שם עבורה על הוצאותי' והאיך יעלה על דעתו להטריח אותה בעצמו ולהבזותה בב"ד ואפי' אשה בעלמא הקפידו רז"ל שלא תתבזה בב"ד ק"ו שלא לבזות אמו ללכת חוץ מעירה לדון ולערער אלו דברים הנאמרים שם הצריך לעניננו, ונראה דווקא באשה ס"ל דהוא בזיונא רבא שתלך חוץ לעירה לדון בפני ב"ד מדמביא מאשה דעלמא דהקפידו רז"ל שלא תתבזה בב"ד, אבל באיש דליכא בזיון וטורח כ"כ לעמוד בפני ב"ד שלא במקומו מנ"ל לרמ"א כן מתוך דברי מהרי"ק, וכן כנה"ג דכ' בפשיטות בבן עם האב ממהרי"ק הנ"ל צל"ע

ועל בעל כנה"ג צריך לפרש עמ"ש ומכאן דלכבוד אביו לא ימנע מלשאל תביעתו דמוכח כן מן מהרי"ק דהא המהרי"ק קאי דהאם תובעת הבן בב"ד ופשיטא ליה שאין צריך לתת לה מה שתובעת כדי שלא יצטרך לעמוד עמה בדינא ודיינא דכיבוד משלה ה"ה דאין צריך לוותר תביעתו מאביו כדי שלא יצטרך אביו לילך בדינא ודיינא, ותמה אני עליו הלא דבר זה מבואר ברמ"ה שבטור מפורש ושום שכל דבן יוכל לתבוע לאביו בב"ד במקום פסידא, וכ"כ רמ"א ביו"ד ובח"מ סי' י"ד ססי' א', ואיזהו חידוש מצא במהרי"ק יותר ממ"ש הטור בשם רמ"ה ורמ"א, ולפמ"ש במכתבי הראשון דיש מקום לומר לשיטת הרמב"ם דבב"ד אסו' לו לתבוע, וכ"כ בתשובת מהרמ"ל, נגד זה אין ראי' מן מהרי"ק דס"ל דגם לשיטת הרמב"ם מותר לו לילך לתובעו לב"ד דמהרי"ק אפשר ס"ל כרוב פוסקים במקום פסידא מותר אפי' לצער ובזיון, וכן נראה דס"ל למהרי"ק הכי דהא כ' שם והאם תחזיר לו הוצאותיו, וכ"כ רמ"א דאין חייב לכבדו משל בן, והא כ' במהרי"ק דזה בזיון לאם שתלך למרחקים לב"ד אחר ומ"מ כ' דצריכה להחזיר לבן מה שמוציא בהליכתו למקומה ומשום דאינו מחויב להפסי' משלו וע"כ דלא אזיל בשיטת הרמב"ם, די"ל לשיטת הרמב"ם אסור להעמיד האב בפני ב"ד ויפסיד שלו

ויש להוכיח קצת דס"ל למהרי"ק דעיקר העמדה בדין ליכא בזיון כ"כ מדכ' שם אחר שכ' דהאם תתן לו הוצאותיו ואם כי באולי אין הדין נותן כן מ"מ כדי שלא יהי' לך פתחון פה לחלק, אמרתי כן, נראה כוונתו מ"ש אולי אין הדין כן משום שיטת הרמב"ם דמביא שורש קס"ו במילי דבזיון וצער צריך להפסיד ולשיטתו אינה צריכה אמו להחזיר לו הוצאותיו, ומינה דלשיטת הרמב"ם ג"כ מותר לו לעמוד עם אמו בב"ד, אלא שצריך לחוס על כבודה כל האפשר לדון עמה בב"ד שבעירה על הוצאותיו, אבל בב"ד שבעירה ליכא בזיון כ"כ, ומוכח ג"כ אפילו נגד אמו א"צ לוותר הגם דשערו חז"ל דבזיון היא לאשה שתעמוד לפני ב"ד, וכ"ז כתבנו לפי דמדמה הכנה"ג מלתא דאב ואם התובעים למלתא דבן תובע איכא ראי' מן מהרי"ק דס"ל אפי' לרמב"ם יוכל לתובעו בב"ד וכן לאמו כמ"ש, ולמדנו מדברי בעל כנה"ג דס"ל דשוה כבוד ומורא רבו לאב דהא כתב ויראה ה"ה תלמיד אחר רבו ואי כבוד הרב חמור בענין זה כ"ש הוא, והכנה"ג כתב רק דה"ה ועוד דמדמה בן התובע לנתבע וכתב על זה דה"ה תלמיד אחר רבו ש"מ דס"ל כמו שבן יוכל לתבוע אביו בב"ד כן רבו דהוא מדמה ומשוה הענינים להדדי ויליף זה מזה מוכח דרשאי לתבוע אביו בב"ד ה"ה רבו ומצאתי לי חבר למ"ש במכתבו הראשון דאין חילוק בין רבו לאביו

והלום מצאתי ראיתי בספר חסידים סי' תקפ"ד מעשה בעשיר א' וכו' בל"ס יש לפר"מ ני' ספר חסידים דשכיחי יעיי"ש, נראה דאין לבן לילך עם אביו לדין וכ"ש שלא להשביעו ומ"ש שם ואי נפשך לומר בעושה מעשה עמך אין זה ידוע לבני אדם עכ"ל, לא ידעתי כוונתו אם מעשה שהיה כך היה שלא היה עושה האב מעשה עמו אלא שאין ידוע לבני אדם ויחשדוהו שמצער אביו, או כוונתו כיון שיודע בנפשו שעושה לו האב עולה ובענין הזה א"צ לכבדו, (כמבואר בתשובה קודמת) אלא שלב"א אין ידוע, יהי' איך שיהי' נראה דעכ"פ לא נכון הוא לתובעו לאב בב"ד ולא מדת חסידות הוא ושומר נפשו ירחק וכ"ש תלמיד נגד רבו

ובאתי להודיע גם זאת לפר"מ ני' וד' ישפות שלום והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, הכ"ד באישון לילה אוה"נ דש"ת פה פ"ב מש"ק פ' משפטים שנת תרכ"ז לפ"ק

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה קט שובע שמחות הוא וביתו שלם, ה"ה י"נ חביבי הרב הגאון הצדיק תמים וכו' כש"ת מהרא"י וו"ב ני'

גי"ה קבלתי היום והנה זה כתוב השלישי ממני לפר"מ ני' להכריע דברים שכתבתי כי יש מן הרמב"ם ראי' דס"ל דבן יוכל לתבוע ולהשביע לאביו בב"ד והלום ראיתי כי פר"מ ני' דחה די"ל כגון שאב התובע ונשבע ונוטל, יאמין לי כי כבר עלה במחשבה לפני בשעה שכתבתי ונשתייר דיו בקולמסי ותקנתי במחשבתי מלבד שדחוק ורחוק לפרש כן לשון וכוונת הרמב"ם, ולדינא נ"ל דליתא כיון דאב התובע ואי אפשר לו להוציא רק בשבועה שיש בה קללה ושמתא וכדומה בוודאי לא יוציא ממון בשבועה קלה בשביל מצות כבוד אב דהא הוא האב הגורם והוא רוצה להוציא ממון ואם הוא רוצה לחוס שלא יהא בארור ע"כ יניח הדבר, ואין הבן מקללו רק הוא מביא עצמו לידי כך ונשבע ודעתו ורצונו בארור וכדומה ואין על הבן מעון מקלל האב כלום, ועיין סי' פ"ב וסי' צ"ב בנשבעים ונוטלים כשא"א לו לשבע, דאין החיוב בא רק בשבועה ועד דלא נשבע כראוי' לא חל חיובא שחייבו רבנן לנתבע, והדברים פשוטים, ומ"ש דאפשר לטעון קים לי כתשובת מהרמ"ל, הגם דב"ח ומל"מ חולקים עליו, לא ידעתי מה שייכות לטענת קים לי לכאן, טענת קים לי למוחזק שאין מוציאים ממון מידו כי המוחזק טוען קים לי כשיטה זו, אבל כאן תליא בהעמדה בדין אם אפשר לתלמיד או לבן להעמיד רבו או אביו לדין מפני שצריך ומחויב בכבודו, ואם ירצה הבן או התלמיד להעמידו רבו בדין בוודאי צריך למיזל עמו בדין ישראל כראוי ונכון וכדת וטענת קים לי אין לו מקום בנדון זה, (כי אפילו אי הלכה כמהרמ"ל עובר רק התלמיד במצות עשה של כיבוד אב אבל האב צריך לילך עמו בדין ודוחק לומר דיכול האב לומר אולי הלכה כמהרמ"ל ואני מכשילך לעבור על מצות כיבוד לכן לא אציית לעמוד בדין שלא אעבור על לפני עור דמ"מ על הממון עצמו שנתבע אין להאב טענת קים לי וישלם לבן, כמהרמ"ל בלא העמדה לדין תחלה) ומ"ש כי רבים יודעים שאין ממש בדבריו הלא כבר כתבתי שישמעו א' היודע דו"ד ולא יהי' א' מדייני' אם יש ממש בדבריו שלא לחלל כבוד ת"ח על מגן, ומ"ש ביישוב דברי כנה"ג בעצמו יודע כי דחוקים דבריו, הכלל כי פר"מ ני' נוגע בדבר וצער לו טובא, ד' ישמרהו מזה ומכיוצא בו, ומעשה אני יודע ושמעתיו מפה קדוש אבא מאוה"ג זצ"ל, פעם הי' לסמ"ע דין על אחד והציע משפטו לפני ב"ד הגדול במקום וועד היריד שהזכירו מהרש"א שלהי גיטין, וכשטען הסמ"ע לפניהם הראוהו שהיה בהעלמת עין ממנו דברי עצמו הודה ולא בוש, כמה גדולים דברי חז"ל, אין אדם רואה חובה לעצמו, ואם לעצתי ישמע י"נ חביבי ני' יראה כל האפשר לפייסו בדברים ובממון כל חפצים לא ישוו לחוס על כבוד שמים וכבוד התורה ות"ח כי מה יאמרו הבריות, הלא יתלו בוקי סריקי בפר"מ ני' כי מבקשים מומים ודוברים על צדיק עתק שכיחי הרבה והגם שיודעים בנפשם כי הדין עמו ישישו כי ימצאו גבר בגוברין לדבר עליו תועה יאמרו זה היום מצאנו מה שקוינו, ה' שנותיו יאריך בנעימים ויבלם בטוב כחפץ אוהבו המשתתף בצערו, ולדינא אין משוא פנים בדבר ח"ו, ואצפה עוד לתשובתו ולהודיע כי נתהפך עליו הכל לששון ולשמחה פה פ"ב פ' תצוה תרכ"ז לפ"ק

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל

תשובה קי

כהן שדעתו יפה, פרי עץ הדר, מהדר מן המהדרים ביראת ה' כל הימים, ה"ה חתני כבני תלמידי חביבי הרבני הצדיק המופלג בתורה וביראה טהורה וותיק מלא עתיק חרוץ מלא ברכת ה' הקצין כש"ת מוה' יעקב ליב כ"ץ שטראססער ני'

מע"י אצבעותיך הנעימים וחביבים עלי קבלתי לשמחת לבבי, ואותיותיך שאלוני ע"ד אשר בעיניך אתה רואה כי נהגו הגבאים גבאי צדקה להלוות לאחרים ממעות צדקה וכן אתה עושה כמעשיהם במעות המקובץ על ידיך לעניים או לתושבי ארץ הקדושה, וכן ראית כ"פ מעשה רב מא' אשר כל מעשיו ע"פ הדין ודת של תורתנו הקדושה אשר דברי הש"ע לא נעלמו מאתו ובל"ס עושה בממון של צדקה בצדק ויושר והוא גבאי דא"י אשר כל הנקבצים באים לידו והוא מלוה בנתיים לאחרים עד זמן השלוח לא"י מעות הנשלח לידו, וכעת שזכית ללמוד מס' עירוכין וכשהגעת שם ו' ע"א מצאת כי מבואר שם דלאחר שאתי ליד גבאי אסור לו לשנותו היינו להלוותו וכן הוא בטוש"ע סי' רנ"ט, ומאוד אתה תמה מהיכן יצא היתר זה לגבאים דנהיגי להלוות לאחרים באין פוצה פה, וביותר אתה משתוקק לידע טעמו ונמוקו של הרב ראש הגבאים דמעות א"י שראית שעושה כן ובל"ס יש היתר על זה ובהיתר הוא עושה, ופלפלת בחכמה בסוגי' דערכין ובשיטות הראשונים והנני להשיב לך בקוצר אומר בתשובה מאהבה לפי מסת הפנאי וד' יגמור בעדינו

ולהיות כי דינים אלו אינם מבוארים באורך בראשונים ופוסקים ויש כמה עקולי ופשורי לכן אבאר כל האפשר לפום רהיטא ובין תבין אשר לפניך, הנה בש"ס ערכין מסיק דעד שלא בא, ליד