כתב סופר יורה דעה טז

ונאמן ועיין ש"ך ריש סימן קכ"ז הגם דמחבר ל"ל כן שם מ"מ יש לשוחט עדיפות על אחר ויש לנו אריכות בדבר זה ואכ"מ, הדרן לדברינו דהדין פשוט דבהכחשת עד נגד עד בגוף הפירכוס נשאר בספק איסו', ולא דמי כלל להא דסימן א' וסימן ל"ט סעיף י"ח וי"ז ופשוט והאריכות בזה שלא לצורך

אלא בנדון שלפנינו דשוחט עצמו הוא אמר שלא ראה וע"א אומר שראה יש לי מקום עיון, דבאמת יש לחקור דמעשה בכל יום שעל השוחט מסוכנת לשום עין אם תפרכס מסוף השחיטה עד אחר השחיטה, ולא חיישינן מכח שעינו ולבו על שני דברי' על הפירכוס ועל השחיטה יתבלבלו רעיונתיו ואולי יסור לבו מן השחיטה להיותו משגיח על שני דברי' כא' וזכר לדבר הא דאין עושין מצות חבילות ובתוס' שם שא"א לכוון על שני דברי' כא' ועוד כעין זה בטור ש"ע או"ח סימן צ"ו והוא מש"ס ברכות ומעשה השחיטה והשגחה על הפירכוס הם שני ענינים הגם שהכל שייך לשחיט' והפשוט שאין הענינים דומין וחילוק רב ביניהן בתפלה ועשיית המצוה בכוונת הלב תלי' מלתא וא"צ להאריך ונ"ל ראי' דבשחיט' ל"ח שיקלקל בשחיטה בשהי' ודרסה ולאו אדעת' כיון שמשגיח ועינו על ד"א באותו מעשה מהא דחולין ב' ע"ב באומר ברי לי שלא נגעתי דצרי' שידקדק שלא יגע דר"פ נגע כמ"ש תוס' שם ול"ח שמא להיותו צרי' לדקדק שלא יגע בבשר הסיר כוונתו לדקדק בשחיטה ומוכח דאפשר לכוון ולדקדק על שניהם כא'

ובהכי ארווח לן אוקימת' זו דאם שחט ואמר ברי לי שלא נגעתי שחיטתו כשירה וצרי' לדקדק מה שייכות זה לדין שחיט' פשיט' דשחיט' כשרה דגם אם נגע בבשר השחיט' כשירה בעצמותה ולא שייך על זה שחיטתו כשירה, ולפמ"ש א"ש הגם דאמר ברי לי שדקדק היטב שלא נגע וסד"א דחיישינן שקלקל בשחיטה ולא ידע קמ"ל דמ"מ שחיטתו כשירה

ומאז אמרתי בחי' לחולין ליישב הא דהקשו תוס' שם הא דספק ברה"ר טהור והעמיד הקושי' על סיפ' ואחרים רואים אותו ולא הקשה כן מיד כשאמר ואמר ברי לי וכו' ונתקשה בזה בגליון ש"ס שם, ולפמ"ש א"ש די"ל דגם בלא אמר ברי סגי דספק טומאה ברה"ר טהור, והא דהוצרך לומר ואם שחט ואמר ברי לי משום דאם אינו אומר ברי ולא דקדק בנגיעה ל"ש דשחיטתו כשירה דלהכשר השחיטה פשיט' דכשירה ולכן אמר דבאמר ב"ל שלא נגעתי וסד"א השחיטה פסולה קמ"ל כמ"ש, ולכן לא הקשה לתוספות רק בלית' לפנינו ואחרים רואים אותו דמה צרי' לא"ר גם בספק טהור כנ"ל ושם בארה ואכ"מ

היוצא לנו דשפיר סמכינ' על השוחט שישים עינו והשגחתו על השחיטה ועל הפירכוס דע"י שעין השגחתו על הפירכוס לא יסיר מחשבתו ודקדוקו על השחיטה, וכ"ש שאין לחוש שע"י שהוא עוסק ובא במעשה השחיטה מתחלה ועד סוף שעינו הטעתו וסבר שפרכס ולא פרכס או לא צימצ' וכוון יפה אם הוא בסוף השחיטה או באמצעיתו לכל זה ל"ח

אלא דכל זה כשאומר שראה הפירכוס דסומכי' עליו בזה ועל השחיטה, אבל כשאומר שלא ראה ולא הרגיש בפירכוס וע"א מכחישו יש לתלות מפני שהוא טרוד במעשה שחיטה מתחלה ועד סוף ועומד וסכינו עדיין בידו, אולי לא כוון יפה כ"כ כמו זה שאומר שראה הפירכוס שפנוי מכל בשעת ראיי' וכל שיש להשוות העדות ולתרץ דבריו שלא תהי' כאן הכחשה אנו משווי' כמבואר בדוכת' טובא וכן בזה, וכן נר' לי'

אלא דעל עדות האשה דאומרת שראתה הפירכוס קשה לסמוך, דוודאי לאו דינא דפירכוס ידע' היטב לדקדק שיה' הפירכוס מסוף עד גמר השחיטה לגמרי, רק יודעת שיש קפיד' בפרכוס, וכל מלתא דלא רמי' עלי' לאו אדעת' ואפילו אומרת שכן היא כמבואר יו"ד סימן א' סעיף ג' ובש"ך שם ובסימן ח"י חוץ כשאומרת שראתה הפירכוס אחר שכבר כלה השחיטה לגמרי וסילק השוחט ידיו, וכ"ש כשאומר' שהי' התחלת הפירכוס אז דמהני לדינא מכ"ש ממה דמהני כשמתחיל הפירכוס בגמר שחיטה, והוא פשוט, ועיי' בספר חכמת אדם בשער או"ה סס"י ע"ה וכל כי האי ל"א דלאו אדעת' באפשר, אלא דלפ"ז אין לתלות ג"כ דשוחט לא ראה כיון שהי' עסוק ובא וטרוד בטרדות השחיט' דהרי כבר כלתה ונגמרה מלאכת השחיטה ודברי מעלתו ני' באו סתומים בעדות זמן הפירכוס ויש לעיין בכל זה

והיתה לבאר מ"ש דאם לא ידע המעיד על הפירכוס דין ודקדוק הפרכוס אין לסמוך עליו אחר שעלה בלבי כן מצאתי ראיתי בפמ"ג בש"ך אות ג' בשם כנה"ג דכל שלא ידע שהיא מסוכנת מתחלה אמרינ' כ"מ דלא רמי' וכו' ועיינתי בפנים וכ' כמו במסוכנת ובפמ"ג כ' כמו סכין מלובנ' והוא ט"ס, וה"ה כשידע שהיא מסוכנת רק לא ידע דין פירכוס למתי בע' שתתפרכס ג"כ ל"מ לפע"ד פשוט כמו בסימן א' כשלא גמר, ואפילו גמר אח"כ, אבל כשמעיד על הפירכוס אחר גמר השחיטה וסילק ידיו יש לצדד כולי האי ל"א כ"מ דלא רמי' שיאמר מלא פרכס שפרכס דכולי האי אינו טועה בעדות' כן נ"ל

אלא דיש לעיין לפי חד צד שכ' הפמ"ג במשבצות שם אות ב' דרוב חיים ומפרכסים אלא בשוחט בלילה משום סמוך מיעוט לחזק' אינו זבוח מדרבנן אסור דהוי פלגא מדרבנן ולפמ"ש הפמ"ג בסימן צ"ד בש"כ אות כ"ח דהא דאמרינן כ"מ דלא רמי' וכו' הוא רק דרבנן כ"כ המבי"ט, וכ' דאפשר בדרבנן ל"א כ"מ דל"ר יעיי"ש, ואם האמת כן הוא מיושב קושי' ט"ז סימן ק"צ ס"ק מ' על בע"נ להראב"ד, אלא דט"ז אזיל שם לשיטתו, דמביא דברי יש"ש בסימן צ"ד להלכה וע"כ דאפי' בדרבנן ס"ל דאמרינן כל מידי דלא רמי' עליו וכו' ומ"מ י"ל בכתמי' הקילו יותר דתולי' להקל כל האפשר, וה"ה דסמכינ' על ברי הגם דלא רמי' כנ"ל וא"כ י"ל בעדות פירכוס אם ספיקו רק מדרבנן אסור, הגם שהוא חמור' דרבנן באיסור דאורייתא ואינו דמי' להא דסימן צ"ד ודסי' ק"ץ, מ"מ י"ל כן דה"ה בכה"ג סומכי' על ברי, אלא דבאו"ח סי' תמ"ז בהגהו' רמ"א סעיף ה' בשומן מהותך בכלי חמץ וכו' מוכח אפילו בדרבנן דמשהו חמץ אמרינן כ"מ דלא רמי' עלי' דאינש וכו' ויש לחלק קצת דהתם צריך שמירה וזריזות יתירה לכן ל"ס על ברי דידי' אם לאו דהוי אדעת' בשעת עשייתו משא"כ בשארי דרבנן, וצ"ע

אלא דבלא"ה דברי פרמ"ג בסימן י"ב דרוב' חיים ובשחט בלילה רק ספק נבלה דרבנן רחוקים וכ"ש שאינם מוכרחים שנר' דספק השקול הוא ואסור מדאורייתא והפמ"ג הראה פנים דרוב' חיים מכח קושי' ש"א סימן ס"ד משוחט מסוכנת בי"ט ול"ח שמא לא תפרכס, וכ' אבל אי נימא דרובם חיים א"ש באין דוחק, וגם הפלתי כ' הוכחה זו אלא דהוא מוסיף דה"ה בחזקת חי וספיקו מותר ובא ליישב הטור דפסק כר"ש, ודבריו נפלאו מתרי טעמא חדא הא הב"י לא הקשה למה פסק בשוחט בלילה ומצאו וכו' כמ"ד להקל, אלא למה פסק כר"ש נגד ת"ק ולזה לא מועילים דברי הפלתי כלום, ועוד לדבריו דבחזקת חיים עומדת, והטור כ' מפורש דבידוע דבסוף השחיטה זנקה, ולדבריו ל"צ בידוע כלל ונר' דס"ל כמ"ש תוס' בחולין דל"ש שיהי' בתחלת שחיטה, ודברי הפלתי אין להם שחר במח"כ, אבל ראיתי חזק' וקושיתי עצומה וצ"ל דרוב' חיים ומספק אסור מדרבנן כמ"ש הפמ"ג

אלא דשערי תירוצים על קושי' זו מהא דהשוחט מסוכנת בי"ט לא ננעלו, ובפ"י בביצה כ' דמשום הפסד ממון התירו ובאמת תירוץ זה צריך תבלין כיון דיש ספק חילול יו"ט דאורייתא למה יתירו ומ"ש בח"ס סימן כ' דאם תמות ולא תפרכס הרי לא תיקן דהרי מתה בלא"ה, לא זכיתי להבין דע"י כאב ובעתות השחיטה מתה ובלא"ה לא הי' מתה והית' חי עוד שעות טובא, והנכון מש"כ צל"ח ביצה כ"ה וביאר ביותר בביצה ל"ד כיון שיש ספק אם יהי' אפשר לאכול מקרי צורך קצת וכ"כ הפר"ח הלכו' יו"ט סימן תק"ח (ודלא כש"א וכן משמע מר"ן שם דס"ד הוא והארכתי בכ"ז במק"א) וא"ש דברי הפ"י, אלא דצל"ח הקשה הא כ"ע ל"ל מתוך, ומ"ש שם ר"ע לטעמי דאפי' נפש בהמה במשמ' אינו עולה יפה למעיין שפיר

ועד"פ י"ל דבאמת אין הכרח כ"כ דר"ע ל"ל מתוך כמו שהקש' תוס' פסחים ה' וחידוש כיון שיש בו צורך היום ועיין מג"א סי' תמ"ו, ואין קושי' כ"כ על בעל האיבעי' בדף ל"ד די"ל ר"ע אית ליה מתוך ול"ל דמקרי צורך היום צ"ק וי"ל רבא דאמר בפסחים ש"מ ר"ע ל"ל מתוך ואי ספק מסוכנת דאורייתא קשה למה באמת יהי' מותר לשחוט בי"ט לר"ע, וכן הקשה ש"א היכ' דצרי' בדיקה מדאוריי' איך ס"ד דשוחטים בי"ט, ועכצ"ל כמ"ש הפרמ"ג דשחט בלילה רק מדרבנן אסור דרוב' חיים ומפרכסים, אבל אי ר"ע אית ליה מתוך לא מוכח, ונ"ל לפ"ז בחולין ל"ח רנב"י ושארי אמוראי דהוכיחו דסגי בפירכו' בתחלה מדשוחט בלילה ול"ח שמא פירכס בתחלת שחיטה, ורבא לא חש לקושי' זו וכ' תוס' דס"ל דל"ש ליזנק בתחלה, וצ"ל במאי פליגי הא וודאי לא פליג' במציאו' אי שכיח, ולהנ"ל י"ל דרנב"י ודכוותי' ס"ל דספק בפירכוס דאוריי' לכן לא ניחא להו לסמוך משום דל"ש כ"כ בתחלת שחיטה, אבל רבא לטעמי' הוכיח מהא דמתיר ר"ע לשחוט מסוכנת דע"כ רוב' חיים דהא לדידי' ר"ע ל"ל מתוך ולכן סמכינן בשחט בלילה על סברא מועטת דל"ל כ"כ בתחלת שחיטה כן יש לומר על דרך פלפול בעלמא, ולפי שעלה במחשבה לפני בשעת הכתיבה לא מנעתי לכותבו אעפ"י שאין דרכי בכך בפרט בדברים הנוגעים לדינא

תמצית דברינו אלו כשעדות האשה על פירכוס המוזכר בש"ע מסוף עד גמר השחיטה ולא דינ' גמירא אין לסמוך עלי' כלל ואפילו בלא הכחשה, ואם ידעה הדין מעיקר' יש לצדד