כתב סופר יורה דעה קנא

תשובה קג

שובע שמחות נצח, לחביבי תלמידי, מעלת הרב הותיק, מלא עתיק, דובר מישרים, חרוץ בעל פיפיות מעולפת ספירים, כש"ת מוה' אליעזר זוסמן סופר ני' אב"ד בק"ק האלאש והגליל יע"א

זה שבועות שהגיעני מכתבך, ובנתיים עסקנו בלימוד השיעורים עם ב"י ד' יחי', שמתי קצת עיוני גם על דבריך שתמהת תמיהה קיימת על מ"ש בחת"ם סופר יו"ד סי' שכ"א דמסוגי' דנדרים דף ל"ו מבואר דאפשר להקדיש ע"י שליח, ובגליון משניות זקני מאוה"ג מוה' עקיבא איגר זצ"ל בתוספת דר"ע ריש פרק השולח מייתי ראיה מפ"ק דתמורה דאבעי' אי מקדיש עושה תמורה או מתכפר, מבואר דאפשר להקדיש עיי"ש, ותמה מעכ"ת שיחי' בנדרים ובתמורה איירי כששליח מקדיש משלו, גם בעיני יפלא, שוב אח"ז מצאתי ראי' זו מתמורה בספר מחנה אפרים הלכות שלוחים סי' ז', ובהג"ה שם דחה ראיה זו בדרך אפשר דהתם קאי דשליח מקדיש משלו ועיי"ש

והנה במחנה אפרים שם הקשה עוד על מהרי"ט מסוגי' דנזיר י"ב ע"ב והיא ג"כ סוגי' דנדרים ע"ב ע"ב דלולי יתורא דאישה יפירנה הי' מיפר ע"י שליח דשלוחו של אדם כמותו חזינן דאפשר לעשות שליח ולמסור מילי שיאמר במקום המשלח, וכן הקשה בספר בית מאיר סי' ק"כ סעי' ד' מדנפשי' ובתוספ' ר"ע ר"פ השולח, והוסיף עוד קושי' ע"פ דהוכיח דשלח אחריו שליח דמתני' שם שיבטל השליח השליחות אלמא דמהני שליח למילי דלא כמהרי"ט, והנה הקושי' מנדרים ונזיר היה אפשר לדחות עפמ"ש בתוספ' ר"ע דלכאורה דינו של מהרי"ט תליא בפלוגתת דאומר אמרו כשר או פסול, ולמ"ד כשר ס"ל דאפשר למסור מילי לשליח עיי"ש שדבריו נכונים, ודמיונו עולה יפה, ונ"ל דהא דש"ס נדרים דר' יאשי' ור' יונתן דפליגו לענין הפרת נדרים ולכ"ע השליח מפיר עיי"ש, י"ל משום דס"ל אומר אמרו כשר, ומהרי"ט לשיטת הפוסקים א"א פסול בודאי כר"י וכסתם מתני' דמי שאחזו דמוקי ר"א כר"י, ומשו"ה פוסקי' כסתם מתני' וכר"א, וגם לרמב"ן ודכוותי' דס"ל דווקא בכתיבת הגט א"א פסול משום דמינוי שלא בפניו לא מהני, אבל בשליח קבלה ובמתנה דשלא בפניו מהני ג"כ א"ש דהא כ' הר"ן בסוגי' דא"א דלרמב"ן אם הו' מילי ממסרן הוי א"א כשר דשליח עומד במקומו והוי כבפניו מפי הבעל עצמו אלא משום דמילי ל"מ ואין השליח במקומו הוי שלא בפניו עיי"ש, א"כ סוף כ"ס צ"ל מילי ל"מ ואפי' אומר אמרו ומינוהו לומר לא מהני ולא ממסר כה"ג ממילא לא יוכל לעשות שליח להקדיש ולנדור וכדומה כנ"ל

אלא אי קשי' ממתני' ר"פ השולח והא סתם מתני' ס"ל א"א פסול, ומ"מ אפשר לבטל ע"י שליח והיא קושי' שהוסיף זקני זצ"ל ורמוזה ג"כ בבית מאיר, ומ"ש זקיני זצ"ל דעכצ"ל דוקא מילי כמו כתבו דלא הוי גמר מעשה משא"כ בשליח להקדיש ולבטל שליחות דהוא גמר מעשה מהני לדידי צ"ע לחלק בכך, דהא במרדכי בגיטין מבואר דס"ל דשליח קבלה עושה שליח שני מעצמו דש"ק הוי גמר מעשה ושאני כתבו ותנו דכתיבה שליחות בפ"ע ונתינה בפ"ע עיי"ש, נראה דמרדכי ס"ל דלאו משום גריעות' וחלישות' דמילי הוא רק כל שליכא גמר מעשה קרו לי' מילי, ממילא היכא דאיכא גמר מעשה גם במילי בעלמא מהני, ולמרדכי בוודאי ליתא לדינא של מהרי"ט דהא שליח להקדיש לגמר ענין הוא ואפי' למ"ד א"א פסול מהני, ונ"ל פשוט דבשליח להקדיש למרדכי הנ"ל יוכל למסור לשליח אחר להקדיש כמו ש"ק עושה שליח אחר במקומו, אלא הלא רוב ראשונים ס"ל דש"ק אינו עושה ש"ק אחר הגם דגמר מעשה הוא מ"מ משום חלישותי' דמילי א"א לחזור ולמסור לאחר וס"ל דאפי' בש"ק א"א פסול וגם הרמב"ן מודה בזה רק דס"ל דהוא כעושהו בעצמו שלא בפניו, ולולי כן היה פסול חזינן אפילו בגמר ענין ס"ל דיש לו דין מילי בכל דבר אפילו בא"א וקשה ממתני' ר"פ השולח לפי דמיונו של זקני הקדוש מאוה"ג זצ"ל

ואפשר י"ל דס"ל נמי כסברת המרדכי אלא דס"ל דש"ק לא הוי גמר ענין כיון דתליא ברצון הבעל שירצה למסור לו כעין שיטת הקדוש מראדיש שבהגהת מרדכי קדושין דקידושין לעולם מילי נינהו, ומרדכי גיטין ע"כ ל"ל האי סברא כיון דנותן לו גמר דבר היינו מה שאפשר לעשות למשלח זה נקרא גמרו של דבר התלוי' בו, והגהו' מרדכי ס"ל כל שתלוי' עוד בדעת אחר' לאו גמר הוא ומילי מקרי הגם שיש בו מעשה ובהא שווי' בסברא הגהות מרדכי עם מרדכי דענין מילי לאו חלישותי' דדברים הוא רק דתליא בגמר ענין, והר"ן והרא"ה ודכוותי' כולהון ס"ל כהגהו' מרדכי לכן ס"ל דש"ק אינו עושה שליח קבלה אפי' בא"א, אבל בשליח לבטל שלוחו דהוא גמר דבר עושה שליח, וממילא עושה שליח להקדיש וכדומה כנ"ל ועיין

ובחי' גיטין ישבתי קושי' תוס' וראשונים ס"פ האומר דמקשה שמואל אדשמואל מדאמר הלכה כר"י ולא מקשה מדלעיל כ"ט דאמר שמואל מתנה בגט, ונ"ל ע"פ שנראה ממרדכי הנ"ל דהיה מקום לומר כל שאומר כתבו ותנו מוסר להם גמר מעשה ובמתני' קתני כתבו ותנו צ"ל דכתיבה ושליחות בפ"ע, ולפ"ז מלעיל ל"ק י"ל מתנה כגט באומר כתבו לבד אבל באומר כתבו ותנו דשלחו לה בהא מספקא לשמואל דלמא כגמר הוא, ולכן הקשה מדאמר שמואל הלכה כר"י ובתנו קאי ומ"מ ס"ל דכותב וא"ש

ואיידי דאיירי אומר מ"ש בקצה"ח סי' רמ"ד לשיטת קדוש מראדיש בשליח לתת חפץ לפלוני במתנה לא ממסר לאחר דתלי' ברצון המקבל, תמוה לי דמתנה לקבל החפץ לא בעי' שליחו' ואפי' מע"ג קרקע מהני ואפי' ע"י קוף ואפשר יש ליישבו ולקיים דבריו שלא יפלאו כ"כ עפמ"ש תוס' גיטין סוגי' דא"א בכתיבת גט גם למ"ד מצאו באשפה כשר מ"מ כיון שרצונו שיהי' נעשה ע"י שליח ואם מילי ל"מ לשליח ל"מ מתנה כיון שמקפיד דווקא ע"י שליח ועיין היטב פי' שם, וא"כ אפשר י"ל גם במתנה כן ועיין, אלא בלא"ה לא נ"ל דמיונו של קצה"ח דנ"ל דווקא בקידושין ס"ל דהוי חצי דבר כיון שאין בוודאי שתקבל קידושין ובעי לשמוע דעתה ורצונה גילתה דעתה פעם אמרי' שמא הדרא בה, משא"כ במתנה דיוכל לזכו' לו שלא מדעתו דאמרי' זכות הוא לו עד דעומד וצווח דלא ניחא לי', וכל היכא דלא צווח שלא יזכה לו אמרי' מסתמא ירצה בקבלת מתנה זו ומיד מוסר לשליח גמר ענין בהא לא דמי לקידושין כלל ועיי'

ומ"ש עוד להקשות מהא דס"פ כל הגט שעושה אשה שליח ותעשה היא שליח אחר הא הוי מילי כיון דאפשר לה לחזור בה, תמוה מאוד דהא תליא ברצונו ובדעתה וכל שליח יוכל לחזור משליחותו נימא דהוי מילי הא עתה הסכימה בדעתה לקבל גט עד"ז שתהי' שליח ותעשה שליח ומוסר לה הבעל גמר ענין, מ"ש עוד שם אחר שמסרה לשליח תוכל לחזור ולבטל השליחות שעשתה היא ומביא ראיה מדמשביעי' לשליח שלא לבטל שליחותו נלפע"ד דלא דמי' דווקא בשליח למוסר' לאשה ועושה שליח אחר לא נסתלק משליחותו כיון שמחוסר עוד בשליחותו נתינה לאשה, ולא קיים במה שעושה שליח אחר שליחותו כי לא לזה היה מטר' כוונת משלחו, אלא שיומסר לאשה, אבל כל שעיקר שליחות השליח שיתן לשליח אחר שיתן לה הרי כשעשה שליח זה כבר עשה כל שליחותו וכבר נסתלק בוודאי לכ"ע א"א לו לבטלו ובהא לא עלה ע"ד המל"מ לספק ובשליחות כי האי לא בעי לאשתבועי לשליח כנ"ל ברור, ועיקר דין זה אי יוכל לבטל לשליח אחר עשיתו, נ"ל דתלי' בפלוגת' רא"ה ורשב"א שבסי' קמ"א בטוש"ע וב"ש שם אי יוכל ליקח הגט אחר שמסרו לשליח אחר ולחזור לשליחותו, וכ"ז בשליח לגירושין, אבל בשליח לעשות שליח לגירושין לכ"ע לא ובמק"א הארכתי ואכ"מ

נחזור לדברינו כי שיטתו של מהרי"ט ממתני' דר"פ השולח בוודאי קשי', והיה נ"ל לקיים שיטתו דלא תקשי מהנ"ל וגם מסוגי' דנדרים ונזיר לק"מ דסברתו דאין כח במילי הנמסרים לשליח והורקו ממשלח לשליח שיפעלו ויחדשו דבר כגון להקדיש שיתחדש ענין חדש שיהי' חל שם הקדש ויצא עי"ז מרשות בעלים לרשות הקדש, אבל בעושה שליח בדיבורו כשמוסר מילי לשליח לבטלו אין מילי אלו לבטל דבור של בעלים ואתי דיבור ומבטל דיבור בעלמא, ומ"מ איכא רבות' דהוה אמינא לא אלים דיבור דשליח לבטל דבור דבעלים קמ"ל דאתי דבור דשליח ומבטל דבעלים אבל לחדש ענין חדש להוציא מרשות לרשות ע"י מילי חלישי ע"י שליח לא, ול"ק ג"כ מהפרת נדרים דלולי קרא ה"א דשלוחו כמותו ויש כח ביד מילי שהורקו לשליח לבטל דבור של אשה שקבלה עליה בפה ותורה נתנה כח לבעל לבטלם מכאן ולהבא ע"פ דבריו וה"ה ע"י שליח כנ"ל ועיין

והנה הר"ן ריש פסחים ומביאו הב"מ ובתוספ' רע"א דבהפקר ל"מ עיי"ש, נ"ל ג"כ אפשר דווקא הפקר וה"ה הקדש שיהי' נפקע עי"ז מרשות לרשות, אבל נדר ע"ע או שבועה ונזירות אפשר מהני, הגם דמתחדש דבר ע"י שליח שיהי' אסור בדבר זה יש כח במילי לעשות כן אבל לא כ"כ שיהי' המילי פועלים מעשה, ועיין ריש תמורה דמקדיש כמעשה דאמר ר"י לא תתני מימר דבדיבורו עושה מעשה, ונ"ל פשוט לענין מסירה לשליחו' לא מקרי שמוסר לו מעשה דהא אינו מוסר לו לעשות מעשה ע"י פעולה אלא ע"י אמירת פה ואין כח בפיו לפעול כ"כ שיהי' מעשה נעשה ע"י, ותרומה שכ' מהרי"ט דהוא מעשה היינו שעיקר התרומה ושליחות בו היא הפרשה מן הכרי הגם שאפשר ג"כ במחשבה מ"מ עיקר הענין הוא מעשה היינו שעושה תרומה ע"י מעשה, משא"כ בהקדש נהפוך הוא שהמעשה נעשה ע"י אמירת הפה והבן כי הקצרתי

אלא דלרמב"ן ב"ב קכ"ז פשיטא לי' דנזירות א"א ע"י שליח ומביאו בבית מאיר, ואלו היה זוכר לשעתו תוס' נזיר י"ב ע"א היה מביאו דנראה דפשיטא לתוס' דנזירות א"א ע"י שליח, ונ"ל דמתוס' נזיר הנ"ל מוכח איפכא ועכ"פ ראיה ליכא דס"ל דל"מ נזירות ע"י שליח דלכאורה תי' תוס' שם תמוה דכ' דאפשר להביא קרבנותיו עיי"ש, וצ"ע מה יועיל זה מ"מ עיקר הנזירות א"א ע"י שליח, ועכצ"ל דס"ל לתוס' דאפשר ע"י שליח היינו דצריך שיהי' קיום הענין עיי"ש כמו בתנאי דמשה שהיה נעשה החלוקה ע"י יהושע, ועיין רש"י כתובות ע"ד ובש"מ שם והוקשה לתוס' הא א"א לנזירות שיתקיים ע"י שליח המשלח אסור ביין וכל דיני נזירות עליו ולא על השליח לכן