כתב סופר יורה דעה קמט

מקווה מ"ס בלי הברזא התחובה והווי' המים עי"ד המק"ט הגם שאין המים נמשכים ובאים ע"י המקבל טומאה מ"מ גם לעכבת הזחל אינו דומה וכ"ע מודים דפוסל

ועלה בזכרון טוב לפני מ"ש הנוב"י תנינא חיו"ד סי' קל"ז ד"ה ונחזור לראשונים וכו' שהעלה דמקווה שקבעו בו נסרים במסמורות של ברזל כדי שלא יחסרו בו משיעור לית בי' משום מהווה בדבר המק"ט כיון שהמקווה עתה כשר לפנינו ואין הנסרים ומסמורו' פועלים אלא שלא יחסר לעתיד לית בי' משום מהווה בדבר המק"ט ועיין מ"ש אבא מאוה"ג זצ"ל בח"ס יו"ד סי' ר"ד וקלסי' לנב"י ובמח"כ הנב"י והח"ס היה נעלם מהם כי במרדכי מפורש דלא כוותי' דנב"י אבל אנחנו בארנו דהר"ש ס"ל לחלק כהנ"ל ומה שהקשה הגאון מו"ה דוד דייטש זצ"ל בח"ס שם מר"ת בסוכה בפירס עליו סדין דלא נגד חלוקו של הנב"י הו' כשיטת המרדכי וכשנבוא למנין להכשיר כשהמקווה עדיין כשרה לפנינו הי' לנו תרי ר"ש ורא"ש נגד תרי ר"ת ומרדכי דמחמירים גם בכה"ג אלא דחילוקו של אבא הקדוש זצ"ל הוא חילוק נכון מאוד וש"י א"כ אנו אין לנו מאן דמחמיר זולת המרדכי וכדכתיבנא, ובכ"ז בנדון שלפנינו אין להקל משו"ה כיון דלולי הכלי לא היו המים נקבצים לנקבצים לשיעור מ' סאה שהי' נכנסים בזו ויוצאים דרך הנקב קרוב לומר דכ"ע ס"ל דדומה ממש למהווה מקווה עי"ד מק"ט כמו המזחיל וממשיך מים למקווה זה ממק"א עי"ד דמק"ט ה"ה תחיבת ברזא בנקב שתתמלא המקווה כשר ואפשר דכוונתו היכא דהנקב קטן כ"כ שלא יצאו מים רבים שאפשר שיהי' ויתקבצו מ' סאה בלי תחיבה וסתימת הברזא ויוצאים מעט מעט והו"ל זוחלי' ואין הברז' פועלת לעתיד לא דמי' דהא לולי הברזא נזחלי' מיד ולולי הברזא תחלת המקווה בפסול אבל דמי' למעכב הזחילה אחר שכבר נפסלה דמכשיר הרא"ש ולכן כ' לשיטת הרא"ש כשר בנדון שלפנינו וה"נ אם אפשר לעשות נקב כזה ולשער שאפשר שיהי' נקבצים מ"ס בלי סתימה כשר לשיטת הרא"ש ויש לסמוך על שיטתו במקו' שיש עוד צדדים להקל שיבוארו לפנינו אי"ה

הנה בח"ס בסי' רי"ח בסופו כתוב לאמור כי ברזא שעשוי' לסתום הנקב בין לרמב"ם בין לראב"ד פ"ט מכלים הלכ' ג' לאו כלי הוא ל"מ לראב"ד דתלי' אם ראוי' לשמש בפ"ע וברזא זו אין ראי' לשמש בפ"ע אפי' לרמב"ם דתלי' אם שמו עליו וברזא שמו עליו לאו כלי הוא דטעמ' דרמב"ם כל ששמו עליו כגון עדשה תכשיט הוא וצינור' דאין שמה עלי' ממילא דלאו תכשיט הוא וראב"ד ס"ל דתלי' אם ראוי' לתכשיט ולא תלי' בשם צנור' משום דלאו תכשיט הוא אבל ברזא זו הגם ששמו עליו כיון שאין ראוי' לשמש בפ"ע לאו כלי הוא אלו דברי' זצ"ל ואני בעניי לא זכיתי לירד לסוף דעתו הקדושה מ"ש לרמב"ם לאו שמא גרם לקבל טומאה אלא כל דשמו עליו ראוי' לתכשיט וצנור' דאין לה שם בפ"ע לאו תכשיט הוא ומ"ש הרמב"ם שם עוד הי' הנזם עשיי' כמין אשכול ונפרק טהור כיון שאין לה בית קיבול ואין לכל גרגיר ממנו שם בפ"ע והרי אין ראוי' לתכשיט משנפרקה מדכ' תרתי שאין לו שם בפ"ע ואין ראויה לתכשיט משנפרקה והוא כיון שאין ראוי' לתכשיט משנפרקה מה לו לומר משום שאין שמו עליו נראה דאם הי' שם לכל גרגיר בפ"ע ושמו הראשון עליו היה מקבל טומאה גם מה שנפרק מלמטה שאין ראוי' שיתלה באוזן שיהי' תכשיט וגם חלק העליון שיש בו צנורא אינו מקבל טומאה משום שאין שמו עליו ומשו"ה העמיד הראב"ד השגתו על מ"ש הרמב"ם ואין לכל גרגיר ממנו וכו' דלא תלי' בשמו עליו אלא טהורים מפני שאינם משמשי' בפ"ע והטמאי' מפני שמשמשי' בפ"ע ממילא עשוי' כמין אשכול שנפרק חלק עליון מקבל טומאה מפני שראוי' לשמש בפ"ע הגם שחזר התחתון ואין שמו עליו וצנורא שאני דהו' דבר שאין נראה ותחוב באוזן בוודאי לאו תכשיט הוא ולולי דעתו הקדושה של אבא מאוה"ג זצ"ל הי' נ"ל דברזא זו גם לראב"ד כלי נחשב כיון שתשמישו הוא ונעשה כך לסתום הנקב של אמבטא או לסתום נקב גיגי' שבקרקע או של קרקע ואין שייך לומר שאין ראוי' לשמש בפ"ע ונזמים העשוי' מאיזהו חלקים ונעשים לשמש בחבור' יחד כל שנפרד חלק ממנו שאין ראוי' לשמש בפ"ע בטל מתורת כלי אבל ברזא זו בפ"ע עשוי' לשמש שימוש' בלי חיבור דבר אחר ונפלאה דעת ממני לעמוד ע"ד אבא מאוה"ג זצ"ל אם לא שנדון שלפניו הי' עד"ז כמו בנדון שלפנינו ומעשהו כמו שלנו שהברזא אינה משמשת בפ"ע כמו ברזא ופקק בפי חבית אלא שברזא תחובה או קבוע ומחובר במתכת שיש לו בית קיבול ששם תחובה הברזא וסותם הנקב שבו ולפעמים פותחי' ומוציאי' או מגבי' הברזא התחובה מחלק התחתון ועד"ז הברזא אינה עשוי' וראוי' לשמש בפ"ע בשום דבר רק בחיבור שניה' יחד ולראב"ד ברזא לחוד אינה מקבלת טומאה ולרמב"ם לפי באורו כוונת הרמב"ם ם ג"כ אינה מקבלת טומאה ולמ"ש מקבל טומאה ועיי'

אלא לענין הכשר מקווה אם כל הכלי אינו מחובר לקרקע העמדת הזחילה הוא עי"ד המק"ט דבחבורם יחד מקבל טומאה בוודאי ובנדון שלפנינו שחצי' התחתון קבוע ומחובר בקרקע והברזא גם שאינ' מחוברת בחלק המחובר לקרקע ויכולי' להוצי' ממנו לגמרי הרי הברזא אינה ראוי' לשמש בה בפ"ע ולא נעשי' לכך אין שם כלי עלי' ואינה מקבלת טומאה

ומה שמפקפק מע"כ תלמידי ני' ממ"ש הרא"ש נדה סי' י"ב ועוד הרוצה לצאת מידי ספק ונדנוד איסו' יעשה אותו שלא יגיע פי הסילון של מתכות על אויר' של מקווה נראה לו דיש להחמיר לצאת מידי ספק שלא לסמוך על קביע' הסילון בקרקע אלו דבריו הנה המחבר לא כ' מזה כלום וכן הטור נראה דלא חששו למ"ש והרוצה לצאת דרא"ש דינא קמ"ל שיש עוד תקנה למי שאינו רוצה לסמוך אבל א"צ לחוש אלא מאן דרוצה להחמיר וחש לנפשו והי' נ"ל דגם הרא"ש לא כ' כן אלא במה דמקיל היכא שממשיך מן המעיין או המקווה דיוכל להמשיך ע"י דבר המקבל טומאה ודבר זה חידש מדנפשי' ובאמת רמב"ן ורשב"א חולקי' עליו בזה כמ"ש בב"י ועל זה כ' הרא"ש נדה ועוד הרוצה לצאת מידי ספק וכו' והיינו ממה שחידש בלי ראי' מוכרח' יעשה ע"ד שכ' אח"כ אבל היכא דקובעו בקרקע דמפורש במתני' דכלים דמהני בדין זה אין מקום ספק שיהי' בו נדנוד איסור וכ"נ מדכ' הרא"ש הרוצה להחמיר וכו' אחר שכ' דין דממשיך ממעיי' ומקווה ולא כ' זה תחלה כשכ' דאם קבעו בקרקע והטור לא חש כלל לכל זה גם בדין דממשיך ממעיין ומקווה כמ"ש ולמחבר י"ל דלא העתיק זה בסעי' מ"ט שכבר יצא במ"ש ויש שאינו מחלק בכך וכוונתו כשמביא י"א להחמיר הגם דעיקר כדעת המקיל מ"מ יש להחמי' ובסעי' מ"ח לא כ' מ"ש הרא"ש דבזה לא כ' הרא"ש הרוצה לצאת מידי ספק כמ"ש

אמנם ראיתי לרא"ש בתשובה סוף סי' ז' כלל ל"א בתר דמביא יש גדולים החמירו לפסול מקווה שבאי' לה מים ע"י סלונות וכ' תחלה אפשר דס"ל דבעי דווקא קבעו בקרקע והנחה בלי קביעות ל"מ כ' אחר כ"ז מיד והרוצה לצאת מידי ספק ונדנוד איסור יעשה שלא יגיע הסלון עד אוירו של מקווה וכו' מפורש דגם כשקבוע הסילון בקרקע והרוצה לחוש לצאת מידי ספק ונדנוד ומדשתק הטוש"ע מזה נראה דס"ל דלא כ' הרא"ש רק לרווח' דמלתא נגד דעת הגדולים שהחמירו לפסול מקווה כזו אם דעתם אפי' בקבוע בקרקע מאן דחושש כ"כ ורוצה לצאת ידי כל יעשה באופן שכ' אבל א"צ לחוש לזה כנ"ל ונ"ל מהאי טעמ' נקיט טוש"ע דווקא בשקבוע בקרקע והרי רא"ש נדה ובתשובה שם ס"ל אפי' אינו קבוע ובדעת גדולי' המחמירים כ' אפשר שס"ל כל שאינו קבוע לא יצא מתורת כלי ונ"ל משום שכ' הרא"ש הרוצה לצאת מידי ספק וכו' יעשה כמ"ש וחומרא זו לא נקטו כיון דקבוע וודאי מהני כדמוכח ממתני' דכלים וגם גדולי' המחמירים י"ל דמודים מ"מ כשאינו קבוע דבזה וודאי הגדולים מחמירי' לכן כתבו הטוש"ע בשקבוע כחומרא קמיית' שכ' הרא"ש בדעת גדולי' המחמירי' ולא נקטו חומרא בתריית' דאפי' בקבוע אוסרי' כנ"ל

ועלה במחשבה לפני בנדון שלנו יש להקל אפי' כל הכלים אפי' חלק התחתון אינו מחובר בקרקע כלל או שאינו מחובר היטיב אלא ע"י שרוי"ף שמעשהו להתפרק וא"צ מעשה אומן דאפשר לאו כקבוע בקרקע דמי הנה מה שנסתפק הרא"ש בתשובה בדעת גדולים המחמירים בסלונו' אפי' במחובר עד שכ' והרוצה לצאת מידי ספק וכו' צל"ע איך אפשר שיהי' ספק בזה הא מפורש במשנה דכלים דמייתי הרא"ש כל שנעשה לשמש עם הקרקע אינו מקבל טומאה ולכל הפחות מוכח במחובר ממש וכ"ל דיש לחלק כלים אלו דקתני במתני' תשמישם הוא עם הקרקע כגון דלת ומנעל וכיוצא בו דקחשיב ותני התם עיין פי' משניות ור"ש פי' כלים אלו ולכולם אין תשמיש אחר רק לשמש עם הקרקע לא מקבלי' טומאה כיון שאין דרך תשמישם וא"א לשמש בהו רק עם הקרקע כגון פורכא דמתני' פ"ח משנה ט' דכלי' אבל הנך סילונו' ראוי' לשמש בתלוש ג"כ כמו בקרקע להמשיך מים בתלוש מתלוש לתלוש הגם שאלו נעשו מתחילה לשמש בקרקע ולקובעם בקרקע לא דמי' לכלים אלו שבמתני' כגון דלת ומנעל ולא לפורנ' דרחוק יותר דכלי עם הקרקע יחד צריך לאפות בו דהפת מונח על רצפת הקרקע כמ"ש הרע"ב ותוי"ט שם לכן לא מביא הרא"ש מתני' דפורנא וזהו מקום ספק של הרא"ש דאפשר דגדולי' המחמירי' מחמירי' אפי' בקבוע בקרקע כי נכנסו לחלק כמו שחלקנו והרא"ש ס"ל לעיקר שאין לחלק

עוד יש לחלק דכלים שהוזכרו במתני' א"א בלעדם וצריכי' להם תדיר שיהי' מונחי' או קבועי' בקרקע ואם יוסרו משם איכא חסרון הניכר אבל סילונו' אלו שא"צ להם אלא לשעתו למלאו' המקווה ואח"כ א"צ להם עד יחסר המזג או להוליכם למק"א לעשות מקווה כזו ע"י הגם שנעשי' להיות מונחים או קבועים שם תדיר משום מחשבתו לא נעשה כמחובר לקרקע הגם שהניחם שם, או