כתב סופר יורה דעה קמז

מטהר רק במ' סאה לאדם טעמיי' כיון שהי' שם מקווה על המעיין לענין טבילת כלים ולאדם היה חסר משיעורו כיון שנתוסף על המעיין עד מ' סאה ראויה לטהרת אדם ג"כ כיון שגם מעיקרו היה שם מקווה עליו עיי"ש

ונ"ל דיש דס"ל כשימצאו המים שנתוספו על המעיין שהיו מימיו מועטין ולא היו כשרים רק לטבילת כלים ועכשיו שנתוסף עליהם עד מ' סאה הוכשרו לטבילת אדם דווקא כל עוד שהם במקום המעיין כיון שהיו ראוים תחלה לטבילת כלים ושם מקווה עליו במקומו מים אלו שנתערבו עמו הוכשרו לטבילת אדם כ"ז שהמעיין במקומו אבל כשיוצאים למק"א למקום שלא היו בו מים כלל כיון שנעקרו המים מן המעיין אין ראויה לטבילת אדם עוד כיון שאם מי המעיין הלכו למקום ההוא לא הי' ראוים גם לטבילת כלים נעקר שם המקווה כולו ומשום שהיו מחוברים ונתערבו עם המעיין הוכשרו בהפרדת' מן המעיין כן דעת יש אוסרי' וכבר כתבתי דלא מוכח דאוסרי' אלא דאפשר דמספק' להו הך דינא ויש מתירים בוודאי כיון שנתחברו פעם הו"ל כזריע' וכשרים לעולם כנ"ל, והא"ש דלק"מ ממשנה ח' דממלא בכת' למקווה שיש בה מ' סאה דשם מעיקר' הי' מקווה כשרה לאדם מתחלה ונתערבו מי שאובים עמהם היטיב הוכשרו כולם וכשהולכי' למק"א ג"כ כשר מה לי הכא מה לי התם וכאלו ממשיך מ' סאה הכשרים למק"א דמי והא"ש דכ' הש"ך ס"ק מ"א דמשמע מרי"ו דיש אוסרי' היינו בדין זה ליכא רק משמעות די"א והא דמפור' כ' רי"ו בהך דין דמקווה שהוכשרה ע"י השקה די"מ מספקא להו ענין אחר הוא ואפשר מאן דמספקא לי' התם פשיט' לי' בהך דינא להיתר או לאיסור וכן להיפך א"ש ועיין

ולפמ"ש דיש אוסרים שכ' הש"ך ס"ק מ"א דווקא בתוס' מים על מי מעיין שמימיו מועטין, א"כ מ"ש ויש להחמיר צ"ע לכאורה הא בלא"ה כ' רמ"א בסעיף מ' דיש להחמיר דג' לוגין פוסלין במעיין אם לא בשעת הדחק, וצ"ל דכוונת הש"ך דיש להחמיר יותר ממה שמחמיר רמ"א שם ואפי' דיעבד ובשעת הדחק ולקמן ס"ק קי"ב כ' הש"ך ויש להחמיר לכתחילה, וצ"ל בס"ק מ"א דאיכא ב' דיעות להחמיר א' דעת האוסרי' דס"ל דל"מ הוספת מים שאובין על מי מעיין שהחמיר רמ"א לכתחילה, ב' דיעות י"א שברי"ו דל"מ תוס' מים רק כ"ז שהן במקום המעיין דהיה עליו שם מקווה מתחלה אבל כשנעקרו ממקום המעיין חזרו לפסולם ומחמיר הש"ך בצירוף ב' דיעות אפי' בדיעבד, ולכן לא כ' ויש להחמיר לכתחילה כמ"ש ס"ק קי"ב, אבל בס"ק קי"ב חושש לי"מ שברי"ו כל שנסתם הנקב חוזרים לפסולם זו אין מקום להחמיר לכן כ' רק דיש להחמיר לכתחילה כנ"ל ועוד ויותר נ"ל דבהך דין דבס"ק מ"א לא נמצא מי שמתי' דבר זה רק יש מתירין שברי"ו ומשמע יש אוסרי' לכן חוכך הש"ך להחמיר אפי' דיעבד אבל הך דין דס"ק קי"ב האיכא הרא"ש דכ' מפורש להתיר כשנסתם הנקב ומביאו הטור להלכה וכן שיטות י"מ שברי"ו, וגם י"מ אינך לא ברירא להו דלא מהני אלא מסתפק' להו לכן אינני חושש להחמיר רק לכתחילה והבן

וזאת תורת העולה לדינא מדברינו, א') מעיין שמימיו מועטין והוסיפו עליהן מים שאובין עד מלואו שיעור מ' סאה ויותר עד שיצאו למק"א שלא הי' מים יש להחמיר אפילו בדיעבד, ב') מקווה פסולה שנתחברה למקווה כשרה ע"י נקב ונסתם הנקב יש להחמיר לכתחילה, ג') י"ל דעד כאן חשש הש"ך להחמיר כשהפסול פסול מדאורייתא כמו כולה שאוב לפי דקיי"ל דפסולה מדאוריי', או שהיה הווייתה ע"י דבר המקבל טומאה וכיוצא בו דבי' איירי המחבר סעי' נ"ב ע"ז כ' הש"ך דיש להחמיר לכתחילה, אבל כשפסולה רק מדרבנן ברוב אין שאוב או הוויית' ע"י כלי גללים וכדומה פסולים מדרבנן קרוב לוודאי כל כי האי לא החמיר הש"ך לחוש לחד דיעה שברי"ו וגם י"מ דמספקא להו, לא היו מחמירין בדרבנן באפשר דספיקא דרבנן להקל, כ"ש אנן שיש לפנינו שיטת רא"ש וי"מ שבר"ו וטור וש"ע דס"ל להתיר אפי' בדאוריי' שלא נחמיר בדרבנן לחוש לספיקת י"מ שברי"ו כנ"ל פשוט וברור, אלא דממ"ש הש"ך בס"ק מ"א דווקא במקווה חסר, אבל במקווה חסר כ"ש או יותר ונשאר כ"א סאה אינו פוסל המקווה לכ"ע דרובא בהמשכה כשרה, נראה אי לא משום דכשרה ע"פ הדין הי' מחמיר הגם דמיעוט שאובין רק מדרבנן פסול, מ"מ היה חושש לדעת י"מ שברי"ו, ולכאור' הק' בהך דס"ק קי"ב דעתו להחמיר אפי' בפסול המקווה רק מדרבנן ולפמ"ש לעיל דבס"ק מ"א מחמיר אפי' דיעבד כיון שאין לנו מי שמתיר רק ברי"ו יש מתירין ולכן חוכך להחמיר גם בדיעבד ומה"ט גם בדרבנן יש להחמיר, ולכן כ' דע"י המשכה מותר לכ"ע, אבל בס"ק קי"ב דליכא רק ספיקת י"מ נגד הרא"ש וטוש"ע וי"מ דמתירין די בחומרא זו לכתחילה ודווקא בדאוריית' אבל בדרבנן לא כנלפע"ד, ד') מקווה כשרה ובצדה חפירה שאין בה כלום וממלא בכתף על הכשרה עד שיורדים המים דרך נקב וכדומה לחפירה לפע"ד לית מאן דמחמי' בזה, והוא הדין המבואר במתני' פ"ו דמקוואות כיון שנתערבו המים זב"ז, ורא"ש מחדש אפילו בהשקה בעלמ' שלא נתערבו אינו חוזר לפסולו, ומייתי ראי' ממתני' דג' מקוואות דמשמע ליה דליכא שם עירוב מים רק נוגעים זה בזה דלא כרמב"ם שהבאנו וכן ס"ל לריב"ש דמה"ט לא הוי זוחלי' שאינם רק נוגעים, ולכן לא מייתי הרא"ש ראי' ממתני' ח' דשם נתערבו המים פשיטא יהי' באיזהו מקום שיהי' דכשרים, וגם י"א שבש"ך ס"ק מ"א מודים כאן שאינו ענין לזה כמו שבארתי, ומקווה כזו היא בלי פקפוק וערעור כלל, וכ"ז נלפע"ד נכון וברור בעזה"י

ונקיטנא בקצרה להשיב על יתר דבריו מ"ש דיש לו פקפוק על מקווה הנעשית בקהלתו שהחפירה מרוצף ברצפת לבנים שרופים והאומן אמר שאם ישרו הלבינים במים טובא וגם יתנו בחפירה אחר שהושיבו בה הלבנים מים כדי שישבעו מלבלוע שוב לא יבלעו ממי המקווה ולא יחסר המזג, והנה מ"ש אם יש לחוש מדהו' כמהוו' המקווה ע"י דבר המקבל טומאה דלטעם דסוברים ה"ה עכבה שלא תחסר המקווה פסול ע"י דבר המקבל טומאה, וכיון שלולי מי שאובי' שנבלעו בלבינים והי' המקווה הלוך וחסור הוי המקווה כמעמידה ע"י דבר שאין ראויה לטבילה, דברי' אלו מתמיהי' הרואה דווקא מהווה ומעמיד המקווה ע"י דבר המקבל טומאה פסול דילפינן מקרא כמבואר, אבל להווי' המקווה ע"י דבר שאין ראוי' לטבול בו שפסול מניין לנו ולא אמר אדם מעולם ולדעתי מה לו לחוש למים הבלועים בלביני', הלא הלבינים עצמן אין ראויה לטבול בהם וכדומה וכיוצא שהמים מכונסים בו

אבל מ"ש שיש לחוש שמא עד שלא יהי' מ' סאה במקווה יהי' הלבינים שרוים במי המקווה מעל"ע ויש לחוש שיפלטו ג' לוגין מים שאובין ויבלעו ממי המקווה ולפמ"ש ט"ז יו"ד סי' צ"ג דכלי דשבע מלבלוע כשישה' בו היתר מעל"ע נאסר מכח שפולטי' משלהם וחוזרים ובולעים וה"נ כן בזה יש מקום לעיין ומ"ש פר"מ ני' לדמות זה לספוג ודלי שפיו צר והאריך קצת בזה ע"פ פירושי ראשונים שבזה ולדעתי אין מן המדומה כלל בספוג ודלי צר אין מים שבהן יוצאים רק שמתערבי' מי מקווה עם מים שבפנים ולא יוצאים לחוץ ול"א רק ג' לוגין מים שאובין שנפלו בעין ולא כשהם בספוג או בכלי אבל במים שבלועים בלבינים אם יש לחוש שיפלטו ע"י כבוש מעל"ע יהי' המים בעין שנפלו מה לי אם היו בלועי' תחלה ונפלטו לחוץ או נפלו לתוך המים אלא דלדעתי רחוק במציאות שיפלטו ג' לוגין בתוך זמן זה וגם שיפלטו בב"א כי כל לבינה בפ"ע יחשב ולדעתי ליכא למיח' דא"א רוצים בפליטתם מ"מ מהיות טוב לערב במי שרי' של לביני' יין עד שיתהפכו למראיהם ושוב לא יפסלו משום ג' לוגין מים שאובין כמבואר סעי' כ"ג

ומ"ש עוד שיש לו הרהורים בסלונו' העשוים לשמש וקבועים בקרקע ותחלת המשכה ע"י דבר המקבל טומאה אם מהני כשסוף הסלון עשוי' לשמש על הקרקע כמו בשל עץ לא ידעתי מקום ספק בזה דמ"ש והיה רצוני להאריך קצת במ"ש בח"ס דבעי' שיהי' יוכל לעמוד מעצמו ולאפס הפנאי כי יש לפני תשובות נחוצים לשעה ועוד טרדות רבות דעדו עלי והכנה דרבה לנסיון הגדול שבוע הבע"ל אי"ה לכן אקצר. וד' יאריך ימיו ושנותיו בנעימים יעמוד חי בריא ושלם לפני ד' כאות נפשו ונפש אוה"נ דש"ת וחפץ בשלוותו. פ"ב נגהי ליום ה' ז' אדר תרכ"ו לפ"ק: הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה ק

שובע שמחות ליד"נ תלמידי הרב המופלג וותיק מלא עתיק מורג חרוץ בע"פ כש"ת מו"ה פנחס שטיין ני' רב בק"ק ט"ס מיקלאש יע"א

בנחיצה רבה יקרתו קבלתי בעת שאיני בבריאות דחקתי עצמי כאור בוקר לשום עיני על שאלתו ולהיות כי קשה עלי העיון ולהאריך כדרכי גם תחלת השבוע שאול אני לתלמידים כידוע למע"כ תלמידי ני' לכן הנני בקוצר אומר כי יפה כ' בכל מ"ש ויעיין ח"ס סי' ר"ו במקווה כזו הנעשי' ע"י שלשלאות ובאמת משם אין ראיה כ"כ רק כשעשוי' לטלטל ע"י שלשלאות מ"מ אנו אין לנו רק בקבוע בקרקע לכהפ"ח עומד' על הקרקע ומרוח סביבותי' בטיט כמ"ש הש"ך ומבואר בראשונים ואפי' קבוע במסמרים ואינ' נוגע' וקבוע' בארץ כתבתי במק"א דלא מהני עיין רמב"ם פרק כ"ו מכלים הלכה א' ובכ"מ שם ובתוי"ט ועיין ח"ס בי"ג עקרים אות י"ב ד"ה וא"כ אפי' לכ"ע ומכ"ש בנדון שלו דעומדת רק על עמודים הקבועי' בקרקע פשוט דל"מ מידי ולא בטלה ולא נחשב' בקרקע גם ע"ד החשוקי' לחזק הגיגית יש לפקפק אפי' קבוע בקרקע כיון שהגיגי' ראוי לטבול בה בפ"ע ול"ד למ"ש בח"ס לקיים דברי הנב"י עיי' ס' ר"ד דשם הנסרים קבועים בכותל וכל נסר בפ"ע והנסרים אינם ראוים לטבול בהם בפ"ע כי לא