כתב סופר יורה דעה קמו

ומתטלטל אז דין כלי גמור יש לה וכשקבעו שוב הוי חקקו ולבסוף קבעו ולכן צריך להסיר הברזא בשעת שמגביהי' אותה קודם שיקבענה או אחר שיקבענה יסיר הברזא ולתיחבו אח"כ גם זה מועיל ומי יעמוד על המשמר שיעשו כן בכל פעם והרבה קלקולים יש בזה לכן ידי לא תהי' עמו אפי' בדרכים שמותר ע"פ הדין כמ"ש. הנלפע"ד כתבתי הכ"ד כותב באישון לילה, ה' יאיר לנו כחשיכה כאורה דש"ת פ"ב נגהי ליום ו' ז' שבט תרט"ו לפ"ק

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה צט

משה שפיר קאמר, יום ליום יביע אומר, ה"ה י"נ הרב הוותיק מלא עתיק המאור הגדול חרוץ בע"פ כש"ת מה"ו משה הערצפעלד ני' אב"ד בק"ק סילאש והגליל יע"א

הנני עתה באתי לקיים הבטחתי אשר הבטחתי לו במכתבי זה שבועות שתי' לשום עיון על דבריו והיום יצאתי להשיבו ובאתי אל העיון והנני בקצירת אומר לפי מסת הפנאי ע"ד מקווה שבקהלתו העשויה כאשר גזר אומר אבא מאוה"ג זצ"ל בח"ס סי' ר"ג כי היא עצה הנכונה והטובה שאין בה פקפוק כלל ובסי' רי"ב כ' דמקווה דפה דנעשי' ע"פ חכמי הדורות כן מעשי' וסיים ולית דחש למ"ש ש"ך סי' ר"א ס"ק מ"א וס"ק קי"ב וכמ"ש ותמה ג"כ הנב"י ח"ב והנה לדעת הש"ך שבב' סעיפ' הנ"ל מקוה העשוי' עד"ז יש לחוש לדעת האוסרים שברי"ו ורובץ על מקוה כזו פקפוק ע"פ שיטה זו אשר חושש לה הש"ך לכתחילה ואם כי חכמי הדורות שהי' פה הכריעו דלא כש"ך דגם לכתחילה אין לחוש לדעת האוסרים ונראה לכאורה דטעמייהו דהנהו סבת' זקנן ומאורן של ישראל זצ"ל משום דברי"ו לא מביא דיש אוסרי' בהחלט אלא שנסתפקו המפרשים אם נשאר השאוב כשר אחר שנסתם הנקב או לא ובב"י כשמביא דברי רי"ו סיים ויש מפרשים כיון שהוכשר פ"א שוב אין חוזר לפסולו והן סיום דברי הרי"ו עצמו דכתוב דף קע"ז ע"ב דפוס קאפוסט וכיון דלית מאן דס"ל בוודאי חוזר לפסולו אלא י"מ דמספקא להו וי"מ דפשיטא להו דאין חוזר לפסולו וכן הוא דעת הרא"ש וודאי אין לנו להניח פשיטות' דרא"ש וי"מ מפני ספק של מפרשים שמביא רי"ו ומכ"ש בהך דינא שבס"ק מ"א דליכא רק משמעות' דרי"ו מדכ' יש מתירין מדייק הש"ך ש"מ דיש אוסרי' ואין לדייק מזה דיש אוסרים בוודאי אולי מספקא להו ויש מתירין בוודאי שאין לנו לחוש לאוסרי' כן נראה דעת גאוני קמאי והסכים עמהם גדול שבגדולי אחרונים אבא מאוה"ג זצ"ל ובכ"ז מקוה כזו אינה מנוקה מכל פקפוק דעכ"פ הרי לנו הש"ך דחושש מיה' לכתחילה

ואחר עיון קצת נלפע"ד דמקוה שעשוי' פה קהלתינו אין בה פקפוק כלל ואפי' לדעת הש"ך דחושש להחמיר לכתחילה הנה בנב"י ח"ב סי' קמ"א תמה על האוסר שברי"ו שהרי הדין הוא ממש כמו הדין שהביא המחבר סעי' נ"ה ועל הדין ההוא א"א לחלוק שהוא דבר המפורש במשנה פ"ו מ"ג שהרי כשעלו הטובלין ויצאו חזרו המים למקומן ואפ"ה כיון שהוכשר פ"א נשאר בהכשרו ומשם למד הרא"ש דין זה א"ד ז"ל

והנה מה דפשיטא לנב"י הנ"ל כי מוכח דינו של הרא"ש וא"א לחלוק על דין זה שמפורש במשנה דמקוואות טהורו' במח"כ היה נעלם ממנו לפי שעה מ"ש הכ"מ פ"ו ממקוואות הלכה י"ד דמשמעות הרמב"ם שהוא סבור הא דקתני המקוואות טהורי' היינו שלא נפסלו בתערובת השאוב אבל השאוב בפסולו עומד אבל בפי' המשנה כ' שגם מקווה השאוב כשר מפני שהוקש למ' סאה כשרי' וכן דעת המפרשים וכן צריך לפרש דבריו פה עכ"ל. ודברי כ"מ צריכי' ביאור מהיכן משמע לי' דס"ל לרמב"ם הא דקתני מקוואו' טהורים היינו שלא נפסלו הכשרים אבל השאוב בפסולו עומד וגם מה דכ' שבפי' המשנה כ' ס"ל שגם מקווה השאוב כשר לא ידעתי מנ"ל ונ"ל דבמתני' קתני המקוואות טהורים והטובלי' טהורים ויש לפרש המקוואות טהורים שלא נפסלו ע"י השאוב וממילא כ"ז שמתערבי' הטובלי' טהורים אבל אחר שכבר טבלו ויצאו וחזרו המים למקומם חזרו השאובים לפסולם ובמתני' לא קתני שהמקוואות טהורי' אחר שיצאו הטובלי' ואי הו' קתני הטובלי' טהורי' והמקוואו' טהורים היה נשמע הכשר המקוואות אחר שטבלו ונטהרו הטובלי' דגם אח"כ כולם כשרים מדהקדים המקוואות טהורים משמע בשעת טבילה שלשה אז טהורים לטהר היורדים בב"א וגם הרמב"ם כ' כן המקוואות כשרים והטובלים טהורים יש למשמע כן אלא בפי' המשניות כ' שב הכל מקווה טהור ולכן הטובלי' טהורי' ומקוואו' טהורים כ' מקוואות טהורים אחר שכ' הטובלים טהורים מזה מוכח דס"ל דמקוואות טהורים אחר שכבר יצאו הטובלים ונטהרו ודס"ל לרמב"ם בפי' המשניות כן כ' הכ"מ דצריך לפרש דבריו בחבורו ג"כ כן והיינו מ"ש תחלה המקוואות כשרים ואח"כ הטובלי' טהורים משום דנקט ומעתיק לשון המשנה אבל באמת ס"ל דגם השאוב כשר אח"כ לעולם כנ"ל לפרש דברי הכ"מ

אלא דצ"ל מנ"ל באמת דמקווה השאוב כשר אח"כ לעולם מנ"ל ממתני' כך וגם מדקתני תחלה המקוואות טהורים משמע קצת דאין טהורים לעולם רק בשעת טבילה ונ"ל דאי נפרש המקוואות טהורים שלא נפסלו הכשרים וגם השאוב כשר לשעתו כ"ז שנתערב הא דקתני המקוואות כשרים שלא לצורך כיון דקתני הטובלי' טהורים אנו יודעים דהמקוואות כשרים דאל"ה אין הטובלי' טהורים וע"כ דקמ"ל דמקוואות טהורים ועומדים בטהרתם לעד גם השאוב גם אחר שחזרו המים לאחוריהם והא דקתני הטובלים טהורים פשיטא כיון דאמר המקוואות טהורים ממילא נשמע שהטובלי' טהורים נ"ל דקמ"ל טובא דה"א ניהי דהמקוואות הוכשרו כולם אח"כ אבל עכשיו בשעה שמתערבים אין הטובלים טהורים דהו"ל זוחלים וכבר טרחו הריב"ש ומהרי"ק ליישב דבר זה ועיין סי' ר"ט וטובא קמ"ל מתני' ותרתי צריך דהמקוואות טהורים לעולם וגם הטובלים טהורים כנלפע"ד

היוצא לנו דראיות הרא"ש ממתני' הנ"ל לא ברירא כ"כ דאפשר לפרש המקוואות טהורות כמו דס"ד של הכ"מ בשיטת הרמב"ם וגם יש פנים לפרש כן מדלא קתני המקוואות טהורות אחר שאמר הטובלים טהורים ניה' דישבנו ראי' הרא"ש וכן ס"ל לרמב"ם בפי' המשניות מ"מ אין תמיה' כאן ע"ד מפרשים שברי"ו דמספקא להו ונ"ל דספק דדהו בפי' המשנה זו דיש לפרשה בב' פנים ויש משמעות לכאן ולכאן כמ"ש כנ"ל

ועוד נ"ל לומר דס"ל דלמתני' זו לא מוכח דמקווה של מים שאובין שנתחברה למקווה כשרה ע"י שפופרת הנוד וחזר ונסתם הנקב אם חוזר לפסולה או לא די"ל מתני' שנתערבו המים ואיכ' ג"כ רוב מים כשרים הוכשרו השאובים ואין חוזרים לפסולם גם אחר שחזרו למקומם מאחר שנתערבו היטיב ועיין לשון הרמב"ם ה' מקוואות שכ' ונתערבו המים מכולם נתערבו מלמעלה נראה שנתערבו זה בזה מלמעלה וכ"נ מפי' הר"ש במתני' שם אבל ספק י"מ שברי"ו במקווה שהוכשרה ע"י השקה שלא נתערבו המים ואין רק נגיע' שנוגעי' ונושקים זא"ז לכן קרי' לי' השקה ונגרר הפסולה בתר הכשירה והטובל בשאוב כטובל בכשרה ע"י חבורם יחד בזה מספק' להו כשחוזר ומפריד בין הדבקים ע"י סתימת הנקב אפשר חוזרת לפסולה הראשון או לא אבל במקוה שנתערבה היטב ע"י מקווה כשירה לא מספקא להו ולכן לא מביא רי"ו ספק זה בדין דמתני' בג' מקוואות דבכה"ג פשיטא להו דכשרה לעולם וכיוצא בו וגם הרמב"ם דס"ל בפי' המשניות דשאובה נשארה בכשרות אפשר דס"ל דמקווה שהוכשרה ע"י השקה דפסולה ואין לנו רק הרא"ש דס"ל דכשרה לעולם וכ"כ הטור וש"ע וחושב הש"ך להחמיר לכתחילה כנלפע"ד נכון

ונבוא אל דברי רי"ו שמביא הש"ך ס"ק מ"א וז"ל ואם הלכו אותם המים שהשליכו במעיין אל מקווה חסר יש מתירין ג"כ לטבול בו ומשמעות דורש הש"ך דמשמע דיש אוסרי' והלכך טוב להחמיר ובנב"י תמה על הש"ך הרי מפורש כ' הרי"ו שמביא הש"ך ס"ק קי"ב דיש אוסרי' ונראה מנב"י וכן מח"ס סי' רי"ב דשני דיני' של רי"ו שבס"ק מ"א ושבס"ק קי"ב אחד הם ולפע"ד במחכ"ת זצ"ל שני דינים אלו נפרדים הם

לכאורה צע"ג איך אפשר לומר דאם הלכו אותם מים שהשליכו למעיין למקווה חסרה דאין טובלין בה הרי משנה מפורשת פ"ו היה בעליון ארבעים סאה ובתחתון אין כלום ממלא ונותן לעליון עד שיורד לתחתון ארבעים סאה הרי מפורש יוצא דמקווה שאין בה כלום מתחלה כשרה ע"י מילוי מקווה שיש בה ארבעים סאה והנב"י תמה על היש אוסרין שברי"ו שבש"ך ס"ק קי"ב ממתני' מקוואות ואני אומר עד שאתה מתמה ומקשה ממתני' זו שאין מפורש עכ"פ כ"כ הו"ל לתמוה ולהקשות יותר ממתני' ח' שמפורש הדין באר היטב באין מנוס ולדעת הנב"י כי ב' דינים אלו עולים בקנה אחד ומטעם אחד הו"ל להקשות על שנים ממשנה מפורשת ביותר ובאמת גם על הרא"ש קשה לכאורה עד דמייתי לי' ראיה ממתני' ג' הו"ל להביא ראיה יותר ממתני' ח' אבל נלפע"ד דמ"ש רי"ו יש מתירין ומשמע לש"ך מדיוקא דיש אוסרים נ"ל דטעמייהו דיש אוסרי' דווקא במעיין שהיו מימיו מועטים וריבה עליהם מי גשמים דיש דס"ל דלא הוכשר לטבילת אדם רק לטבילת כלים ועיין במהרי"ק שורש נ"ו אריכות נפלא בביאור השיטות וכ' טעם הסוברים כן דס"ל דלטבילת אדם בעי דווקא מ' סאה אפי' מעין אינו מטהר בפחות ולכן ס"ל דאם נתרבו השאובין לא הוכשר לטבילת אדם דמעיין עצמו לא היה מטהר האדם תחלה ודי לבוא ממנו ונתחבר אליו שיה' כמותו ועומד בהכשרו וכ' טעם דס"ל גם אדם טובל בהם והוא הרא"ש ורשב"א הגם דס"ל דמעיין אינו