כתב סופר יורה דעה קמה

כ"ז כתבתי בחפזי בלי עיון רק מעט מזעיר בלי ח"ת ולא כתבתי להלכה ואחלה נא פני הדרת גאונו ני' יען התעורר בדבר והתחיל במצוה יתאמץ ויאזור כגבור חלציו לדבר עם נטורי קרת' אשר במקום המרחץ וישים לפניהם פקפוקים ודעתו דעת תורה והמה יחקרו אחר כל פרט וכבוד מלך עליון ית"ש חקור הדבר על בוריו ולהציל רבי' ממכשול באיסור חמור כזה ר"ל וד' יערה רוח קדשו משמים ויזרוק על עמו מים טהורים מים חיים וישמעו לקול מוריהם כי חיים הם למוצאיהם הכ"ד בחפזון רב וחזות' דכתבא מוכיח עליו אוהב נפשו הטהורה חותם בברכת אהבה. פ"ב עש"ק כ"ז תמוז תרי"ח לפ"ק

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה צח

שפעת שלומים לכבוד מעלת י"נ הרב הגדול מורג חרוץ בעל פיפיות ובקי בתורה כש"ת מו"ה פייבל פלויט נ"י אב"ד דק"ק שוראן יע"א

מכתבו קבלתי יום אתמול עב"ד והנה פשוט ומבואר דסתימת הנקב ע"י סיד וצרורות לא חשיב סתימ' מעלית' והוי כנקוב מתחלה כיון שסופו לסתור ומלתא דלא מתקיים הוא אבל בסיד וגפרי' מקרי סתימ' מעלית' ולר"ש ודעימי' חוזר שהוא כלי כמעיקרא וזו שיטת המחבר סעי' מ' ורמב"ם דס"ל דצריך סתימה בסיד ובנין למעליות' דנקב לחוד לא מהני ובסיד או גפרית לא מקרי דרך בנין ולא יצא מתורת כלי או שבר כלי אפשר דע"כ מודה דע"י סתימ' מעלית' חוזר לכמות שהיה אלא דס"ל ע"י סיד או גפרית לא מקרי סתימה ולכן מועיל כשבנאו או קבעו ג"כ אבל ע"י סיד וגפרית יחד דסתימה מעלית' הוא שוב ל"מ מה שבנאו או קבעו בארץ כיון שכבר נסתם הנקב הדק היטיב ובזה אין מחלוקת אלא דלר"ש ודעימי' מפורש בתוספת' דע"י סתימה מעלית' חוזר הכלי לכמות שהיה משא"כ לרמב"ם לפי פירושו אבל מ"מ מודה לדינא כנ"ל ואינו מוכרח אבל מסתברא כן ולא כנב"י שכ' לרמב"ם לא מועיל שום סתימה לגרע ועל כל פנים אנן כחומר' רוב ראשונים נקטי' לדידהו מפורש דסתימה מעלית' כעין סיד וגפרית מגרע וחוזר הכלי לכמות שהיה וא"כ סתימה בלבינה ע"י מעשה אומן שסותם הדק היטיב מכוין לנקב ואין סופו לסתור דמי' לסתימת סיד וגפרית ועדיף מסתימת ברז' שיוצא ונכנס ולשיטת רוב ראשונים בוודאי פסול ולפמ"ש גם לרמב"ם והא דסתימת לבינה סתימ' מעלית' מצאתי שכ"כ בתשובת ב"א וכ' שפשוט שכן הוא ואין מועיל סתימ' הלבינה רק לרמב"ם דצריך מעשה בנין דווקא או קבוע ומשוקע בקרקע ואם יש עוד נקב פתוח וא' סתום בלבינה כיון שיש מעשה בנין ע"י סתימ' לבינה וגם ע"ז יש לפקפק קצת דאולי אין זה מעשה בנין רק בצרורות וסיד ואין להחמיר כ"כ כי בלא"ה רמב"ם יחידאי בזה

והנה מעלתו ני' שלח אלי תבנית וציור המקוה חפשתי עכשיו אחריו ויבוקש ולא נמצא אבל בזכרוני כי נסתם הנקב הא' ע"י לבינה המכוונת מאוד לנקב וסותם לגמרי סתימה מעליתא וזה פוסל לרוב שיטות והרב בתשובתו כ' נקב שנסתם ע"י סיד וצרור ובאופן זה אין אומר ואין דברים או שהרב לא דייק בלשון מעלתו כי לא עלה בדעתו לחלק בין לבינה וסיד וצרור או שמעלתו לא דייק בשאלתו יהי' איך שיהי' אם הסתימ' ע"י לבינה פשוט שלא הועיל נקב זה כלום רק לצאת ידי חומרת הרמב"ם והדברים פשוטים מאוד

והנה נקב שנסתם ע"י ברזא לית מאן דפליג דסתימ' מעלית' הוא ואפי' רפויה לית מאן דאומר דלא מקרי סתימה וכל בעלי תשובות לא מצאו מקום להתיר רק בפתיחת הברזא חוץ בשקבוע הגיגית בארץ זה ענין אחר משום דלא מקרי כלי אבל כשאנו צריכים שלא יהי' כלי ע"י ניקב כשהברזא בתוכה סתימה מעלית' דמתקיימה היא ומה דפשיט' להרב לעשות פשר דבר כשמים ורפש וטיט לא מקרי סתימ' הגם שלא יש בו נקב כשפ"ה מ"מ כיון שמתחל' היה נקב כשפ"ה ועכשיו לא נסתם לגמרי אינו פסול איני יודע מניין לומר בפשיטות כן וסתימה ע"י סיד וצרור לא מתקיימ' כלל משא"כ סתימ' ע"י ברזא ולכן לא סבירא לי וכל בע"ת לא ס"ל כן ומ"ש מנב"י כמדומה על זכרונו כ' כן דהנוב"י מחמיר אפי' בהסרת הברזא כיון שעומד לכך וניקב מיד כדי להשים בו ברזא ודומה זה להא דנוטלי' ע"י ברזא כמבואר בטוש"ע או"ח סי' קנ"ט וע"ז שפיר השיב בבית אפרים והסכים עמו אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל ומה שהוסיף אאמ"ו זצ"ל למסבר טעמ' דבשפיכה ראשונה יוצא מן הכלי ובשפיכה שני' כבר בטל מתורת כלי צל"ע דלמעיין בטוש"ע שם ובמג"א יראה שבשפיכה שני' אין נוטלי' משום דלא אתי מכח גברא והמג"א טרח שם לחלק בין הטה חבי' על צדה דנוטלי' אפי' כה"י ומ"ש מברזא ולדברי אאמ"ו זצ"ל היה החילוק פשוט וע"כ דל"ל למ"א כן כי הראשונים כתבו מפורש הטעם משום דליכא כח גברא בשפיכה שני' ולא משום שאינו כלי אבל החילוק נכון וברור כמ"ש בב"א ועוד יש לחלק והכל הולך למק"א ואין להאריך

וכ"ז בשאין הגיגית קבוע אבל בשקבוע קביע גמור כבר הורה אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל וקיים דפסקו קמאי בלי לדחוק דקבעו ולבסוף חקקו דכשר לטבול אפי' בתוכו וסמכי' ע"ז בדאוריית' ולא אכניס עצמי בזה

והנה לא מצאתי קביע רק ע"י בנין או למעלה או שמשוקע בקרקע וזה שכ' בכ"מ קבעו או בנאו וכ"כ הש"ך בסעי' מ"ז ולא מדילי' הוא רק שכן פרשו כולם ועיי' ב"י וכ"מ ולא מצאנו קביע אחרת ומעלתו ני' פשיט' לי' דע"י מסמרים ג"כ מהני וסמך עצמו על מה שכ' בט"ז או"ח סי' שי"ג סק"ה ובמג"א סי' שמ"ח ס"ק כ"ה דחלונו' אסור ליטול ולהחזיר דמחוברים הם וכ' בט"ז דמחזיר ומסלקא חייב חטאת זו ראיה דשמא שבנה עליה הנה מלבד שאין לדמות העניני' ולהביא ראיה מה דנקרא מחובר לקרקע כקרקע ולהקיש מדין על דין כי מצינו בע"ז תלוש ולבסוף חברו כתלוש ולענין טומאה פליגי ולענין שחיטה מספקא לש"ס וכן להכשר זרעים ויש חלוקים רבים בין זה לזה ולכן אין לנו לדמות ולהבי' ראיה מזה לזה רק מה שנמצא בש"ס שמדמה ומקשה מזע"ז ועוד גם בשבת עצמו לא משום דחלונו' כקרקע נחשבים כיון דמחוברים אתי עלה אלא כיון שקבועים בכותל הוי בנין וסתירה בקרקע שמוסיף ומגרע מן הקרקע ואינו דומה לבונה וסותר בכלים דלתות שידה תיבה שבונה וסותר מן השידה ותיבה והן כלים ועוד אין לדמות תשמישו עם הקרקע לקבוע בקרקע וחילוק זה כבר העיר עליו בנב"י והדברים ארוכים

ונחזי אנן הנה ברמב"ם פכ"ז מכלים כ' קבעו במסמרים ובנה עלי' נס' וכ' הכ"מ דקבע' במסמרי' אינו במשנה אבל י"ל מכח כ"ש דעדיף מקבעו בבנין ולא הביא ראיה רק שכ' דרמב"ם ע"כ ס"ל מסברא כן וצ"ל למה לא כ' הרמב"ם הרבות' יותר אפי' קבעו בבנין ולמה נקט מסמרי' דפשוט יותר וראיתי שכבר דוחה התוי"ט כן והעלה דע"כ צריך מסמרים ולא ידענ' טעמ' ובכ"מ שכ' הרמב"ם מדיני קביע' לא כ' שצריך ע"י מסמרים חוץ מבזה לכן נלפע"ד לפום רהיט' דס"ל דקביע' ע"י מסמרים לא חשיב קביע' כ"כ רק בדין זה שצריך שבנה עליו ולא מועיל להיות נחשב כחלק מן הקרקע וכפי' הר"ש במתני' שם דדרך ליטלו אח"כ משם עיי"ש ובפי' הרב וס"ל לרמב"ם דאין דרך ליטלו משם רק כשלא קבעה במסמרים אבל כשקבעה במסמרים שוב אין דרך ליטלו משם ולכן ע"י שבנה עליו מקרי קביעות גמור ולא משום המסמרים ולכן כ' הרמב"ם דווקא בדבר זה דקביע' ע"י מסמרים מהני ואפשר הוציא כן ממתני' עצמו דקשי' לי' למה לא יועיל קבע' לחוד וע"כ קבעוה היינו במסמרים כנלפע"ד

וראיתי אחרי רואי בחתם סופר בי"ג עקרים ראיה לרמב"ם מדפשוט לש"ס דבע"ז תלוש ולבסוף חברו מקרי תלוש נראה לו דנפקא מדכתיב על ההרים וכו' ומסתמ' קרא גם בקביע במסמרים איירי דקרא צווח ויחזקהו במסמרים ומ"מ מקרי תלוש ואי יש לחלק בין קביע' ע"י מסמר לקביעות ע"י בנין עדיין ע"י בנין מניין לנו וע"כ דהכל חד אלו דבריו הקדושים בקצרה יעיי"ש ונ"ל שעד"פ כ' כן אבל באמת אין ראיה מקרא דקביע' דקרא בישעי' איירי שיחזקהו במסמרים היינו הטסים וציפוי הזהב שעשו על העון אבל שקבעו וחזקו הע"ז בהרים מניין לנו מזה לא איירי קרא ומ"מ א"ש דפשיטא לש"ס דבע"ז תלוש ולבסוף חברו מקרי תלוש דמסתמא לא הניחו הע"ז על ההרים בלי קביעות ע"י בנין או משוקע ותחובה בארץ כדרכם עתה ומוכח דלא מקרי חבור לע"ז אבל אין לעשות הוכחה דקביע' ע"י מסמרים מקרי קבוע כמו בנין ומסתמ' לא קבעו בהרים במסמרים ומלבד זה בחי' ר"ן בחולין כ' פשוט לש"ס כן דלא ממעטי' רק דומי' דהרים יעיי"ש כי דבריו קלורי' לעינים בענינים אלו

ואנו אין לנו ראיה ברורה דקביע' ע"י מסמרים מהני כקביע' ע"י בנין ולפמ"ש מהרמב"ם יש ראי' להיפוך וכ"ז בקביעו' ע"י מסמרים לא ימוט אבל ע"י קביעת המסמרים בנקב הנסרים שעומד ליטלם ולטלטל הגיגית לפי תגבורת המים למעלה או למטה פשוט לפי קט שכלי דלא מקרי קבוע ואפי' לפמ"ש אאמ"ו מקרא דויחזקהו במסמרים בלא ימוט כתיב ולכן הנני חוזר על הראשונים דלדעתי אין היתר רק לפתוח הברזא בכל פעם ושע' הטבילה וגם מזה לא נחה דעת אאמ"ו זצ"ל בחי' כ' דבר זה מסור לנשים קלי הדעת וברוב הימים הדבר נשכח וכבר היה מעשה שהביא בח"ס וראוי' לחוש לכל הירא דבר ד'

גם בשיוקבע הגיגית בקביעות גמור כדינא ואז א"צ להסיר הברזא כי הוי קבעו ולבסוף חקקו כמבואר מ"מ כשמגביה הגיגית