כתב סופר יורה דעה קמד

לענין פ"י וצ"ע. ועיין פמ"ג סי' קס"ב שכ' דווקא בתיקו אזלי' בדרבנן להקל והיכ' דלא מסיים תיקו לא אזלי' להקל בדרבנן אולי נפשט במקום אחר ועיין מנח"י בכללי ס"ס בכלל א' ס"ק ו' הנלפע"ד כתבתי. פה פ"ב ה' י"א שבט תרי"ז לפ"ק

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל

תשובה צז

אורך ימים ושנות חיים עיניו צופות בנחמת ציון וירושלים ידיד נפשי קדוש ד' מכובד הרב הגאון הגדול המפורסים בדורו חסידא ופרישא עה"י פה"ח כקש"ת מו"ה חיים האלבערשטאם ני' אבדק"ק צאנז יע"א ולע"ע במרחץ אובן ירפאהו ד' ויחזק גופו הקדוש עבה"ג

נתיקרתי אתמול במכ"ק פקודתו עבר' עלי לחוות הסכמתי בפסול מרחצאות חמין אשר במקום ידוע לטבילת נשים ותמהתי למה דפק על פתחי בקול קן קולמסו בענותנותו ולא דרש סמוכין בדייני קרת' קדישא המאוה"ג יושבי על מדין לעמוד על המחקר היטיב בכל פרט ופרט מעשי מרחצאות הללו ובל"ס יש קבלה בידם מן רבותיה' גאוני קמאי למה הכשירו ועל מה הכשירו ואולי כאשר יעיינו עתה בפרטי כלי המרחצאות ימצאו שנשתנו הענינים והמה ירימו מכשול מקרב עמם אם ימצאו פסול ואם ישאר להם מקום ספק יתיעצו בקרובי' או ברחוקים או במופלא מהם ידרושו וח"ו לי להרהר אחר פר"מ הגנ"י ולא באתי אלא לעורר ולגלות לו דעתי העני' ולא רציתי מהאי טעמא לשום אפי' עיון מעט בהנדון לולי מפני כבודו כי רב בעיני ומצות קדוש ישראל כמותו יב"י עוברת עלי והשעה דחוקה כי כתב שאשיב עוד בשבוע הבע"ל ועד סוף השבוע אני שאול לתלמידים המבקשים תפקידם יום יום ד' יחיי' לכן מהרתי להשיב היום בלי עיון כדחזי ולא לפסוק הלכה

ונקיטנא בקצרה להמשיך מים למקוה ע"י כלים של מתכות שאין להם ב"ק ע"י שקובעי' אותם בקרקע המבואר בש"ע והוא מתשובת הרא"ש כלל ל"ו סעי' ז' ומרא"ש נדה לא רפרף אדם בהוראה זו, רק הדג"מ ובנוב"י תנינא סי' קל"ז כ' דיש חסרון הניכר בש"ע שצריך להוסיף שיהי' נעשי' מתחלה לשמש עם הקרקע, ומלבד שכן הוציא מלשון הרא"ש גם במשנה דכלים שהביא הרא"ש מסיים שנעשה לקרקע משמע שנעשי' מתחלה לכך וכן נראה ברמב"ם בה' כלים שזה עיקר התנאי והנוב"י שהוא ראש וראשון להחמיר לטבול בכלים ע"י קבעו ולבסוף חקקו, אבל להוציא מקבלת טומאה לא החמיר כמבואר בתשובה הנ"ל, והחילוק בין להוציא מטומאה ובין לטבול בכלי יעיין בנוב"י סי' ק"ט, ובח"ס יו"ד בי"ג עקרים, ולכן אלו הסלונ' שמביאים מים למרחצאות אם נעשי' מתחלה לכך לשמש עם הקרקע וקבועי' ומחוברים עם הקרקע וגם המחובר היטב לכלי' המחוברים יצאו מתורת כלים המקבלין טומאה, ומ"ש דכלי המחובר לכלי שהוא מחובר לקרקע נראה כן ממתני' דכלים דמייתי הרא"ש ממנה ראיה וכ"כ בתשובת הרשב"א שמביא הב"י בדין זה בד"ה ומ"ש בד"א בממשיך, וגם לפי מ"ש בנוב"י סס"י ק"ט לחלק בין אם משמש עם הקרקע ממש או רק מחובר לקרקע, ועפ"ז מיושב סוגי' דב"ב דצנור שבב"ב מיירי שיש ד' לבזבזין עי"ש, אבל צנור' הללו של מרחצאות ל"ל לבזבזין כי האי ואינם ראוי' לשמש רק עם הקרקע ובטלו מקבלת טומאה והוא מבואר

וכ"ז כשניכר הצנור' בעצמותה בחזקה ותואר' שנעשה מן האומן מתחלה כדי לקובעה בקרקע, וכן נראה שמסתמא משונים אלו מאלו שמשתמשים בתלוש כאשר נעמוד על המחקר, אבל אם ליכא היכר ואינו ידוע לא, וראיתי להדר"ג ני' שכ' דל"א ברירה כיון שפסולו מדאורייתא, ולפע"ד פשוט דל"ש ברירה גם אם אמרי' ברירה כיון דמעיקרא לא הוקבע מלאכתה למחובר דווקא, אלא לשניהם מה יועיל אם עכשיו נקבעה במחובר ואפי' קמי שמי' גלי' שתהי' סופה למחובר מ"מ היתה ראויה ועומדת גם לתלוש ולא יצא מתורת כלי, אבל דין זה מבואר ברמ"בם פ"ח מכלים והוא מתוספת' דאומן העושה לבהמה או לאדם או לדלת דתלי' אם רוב לבהמה או לדלת יעיי"ש

וע"ד הפקק התחוב בקרקעי' הבור שסותם הנקב שאין פותחין ונוטלין הפקק רק בעת שרוצים לנקותו אז מסיר' הפקק ויוצאי' כל המים ונשאר הבור ריק ואין בו מים, וכ' פר"מ ני' שפקק זה מקבל טומאה ופוסל המקוה דהוי' ע"י דבר מק"ט, דין פקק זה לענין קבלת טומא' נראה שדינו כדין סלונו' הנ"ל, דאם נעשה מתחלה לכך בוודאי בטל מתורת כלי קבלת טומאה, אלא דיש לעיין כיון שפקק זה אינו מחובר לקרקע רק תחוב בו, וא"צ מעשה אומן להסירו ממקומו זה לא מקרי מחובר לארץ או לכלי המחובר לארץ, ולפום רהיטא היה נ"ל דאפשר לפרש נוסח' א"י שבתו"יט גבי אביק שמתחלה כלי ואינה עשויה אלא לשמש עם הקרקע, וטרחו ליישב אותה הא לשמש עם הקרקע מעליות' הוא בכ"מ וכאן נקיט לגרעותי' וי"ל דאביק זה אינו מחובר רק תחוב בו ומשמש עם הקרקע ומוציאה אותה לפעמים והיינו דאומר דלא נעשה אלא לשמש עם הקרקע ולא לחברה עם הקרקע, ולכן אפי' עתה מחוברת לקרקע ל"מ כיון שלא נעשה מתחלה לחבר רק לשמש עה"ק כן י"ל באפשר, ויש לצדד להקל באפשר דהא דצריך מחובר לקרקע דווקא יצא לטור וש"ע ממ"ש הרא"ש בתשובה דאפשר שצריך להיות מחובר דווקא, ותחלה פשיט' לי' לרא"ש ממתני' דא"צ מחובר דווקא וכן משמע דכלים האמורי' במתני' שם לאו כולם מחוברים ממש, וי"ל הא דכ' הרא"ש אח"כ אפשר דבעי דווקא מחובר היינו בהנהו בסנור' שמונחי' ע"ג קרקע ועיקר התשמיש על ידם גם דאיירי דל"ל לבזבזי' מד' רוחות מ"מ המים הולכים ע"י, וגם בלי קרקע אפשר לשפוך מים ע"י למק"א הגם דעדיפי מצנור' שיש לו ד' לבזבי', אבל מ"מ מפתח ומנעל שבמתני' דכלים בפ"ע אינו ראוי' לכלום רק עם הקרקע והוא משמש גמור לקרקע או המחובר לו בכלים כאלו י"ל לא עלה שום ספק בלבו של הרא"ש דצריך קביע' בקרקע וכמשמעות מתני' דכלים, ובטוש"ע ג"כ ל"נ חומרא זו רק בסלונ', ולכן פקק כזה שאינו ראוי' לתשמיש כ"ד רק עם הקרקע וטפל הוא לקרקע ועיקר התשמיש בקרקע אולי גם בלא חבור ודביק' בקרקע בטל לקרקע וכ"נ לכאורה

ובתחילת הרעיון היה נ"ל דיש לצדד להקל, דהא עצמו שלא להעמיד ולעכב הזחילה ע"י דבר המק"ט לאו כ"ע הוא לרא"ש וכן לפי' הרמב"ם ודעימי' דווקא המשכת המים ע"י כלי שמק"ט פוסל ור"ש כמעט יחידאה הוא, ובאמת יש קצת תימא על הש"ע דכ' תחלה שפוסל ואח"כ כ' וי"א דכשר נרא' דס"ל העיקר כמחמירין נגד רוב המקילי', ואנו אין לנו אלא הכרע' הש"ע, אבל בנוב"י סי' קל"ז חידש סברא דגם הר"ש לא מחמיר רק היכא דהמקוה פסולה לפנינו ע"י זחילה וע"י דבר המק"ט מעכב הזחילה ומכשיר המקווה בזה ס"ל דמקרי הוויתי' ע"י מק"ט, אבל היכא שהמקווה כשירה לפנינו, ודבר המקבל טומאה אינו אלא משמר ומעכב שלא תחסר משעור' או שלא תעשה זוחלי' כ"ע מודים דכשר עיי"ש וקלסי' אאמ"ו המאוה"ג זצ"ל בח"ס יו"ד סי' ר"ד וכ' דראוי' לסמוך עליו לדינא וקצת זכר לסברא זו מצאתי דאיתא במג"א סי' ק"ס ס"ק ה' שורה דגים חיים במים כדי שלא ימותו או כלים שלא יתבקע לא מקרי נעשה מלאכה במים והסכים עמו באלי' רבה והוא הוסיף עוד ירקות שלא יכמשו ועיין מחצית השקל שם ולזה י"ל גם בפקקים הללו אם נתחבו שם קודם ביאת מים לבור אין הפקק אלא משמר שלא יצאו המים ולא יחסר המזג לכ"ע מותר ולא דמי להא דכ' הנוב"י בסי' ק"ס דהתם ע"י ברזא הכלי בעצמו מקבל טומאה והמים מכונסים כולם בכלי המק"ט אבל בנדון שלנו הי' נ"ל כמ"ש ומ"מ יש לפקפק דלא דמי להא דנוב"י קל"ז כיון דבלא הברזא אין הבור מחזיק המים ויוצאים מתוכו חיש מהר ומה שנכנס בזו במקום הצנור' יצאו בזו ובלא פקק לא אפשר שיתקבצו המים בתוכה וכל עיקר מקוה המים ע"י הפקק והוי ע"י דבר המק"ט ולכן אין לסמוך ע"ז בפרט שיש לחוש לפעמים יוציא הפקק כשהמים בתוך הבור שוב נפסלו מים שנשארו מטעם זוחלי' שוב כשתוחב הפקק נפסל ע"י דבר המק"ט דפסול לר"ש כנ"ל

וע"ד השרוי"ף שתחובה ומחוברת בצנור' שפקפק הדר"ג ני' שאינה מחוברת כלל בקרקע הנה אם היא מחוברת ומהודקת היטיב בצנור' ואין מזיזין אותה משם רק מגלגלין אותה בכ"ע לשפוך ממנה מים לבור ויש בכה"ג באמבט' גם הוא צריך שנדע שנעשה מתחלה לשמש בכלי המחובר לקרקע ואם אינה מחוברת יש לדון עפמ"ש לעיל בפקק אם מקרי חבור או אם צריך חבור בקרקע אלא דנראה דשרוי"ף זו אינה אלא לעכב המים שלא יצאו לחוץ בכ"ע יותר מן הצורך ולא מתהו' המקוה על ידה אלא אדרבה מעכבת המים מלבוא בשפע וברצותו מסירה ופשיט' שע"י הסרה כשבאים המים אח"כ ממילא באים לא מקרי הווי' ע"י דבר המק"ט אלא דיפה כ' פר"מ הגנ"י דצריך לבדוק אם יש שם ב"ק ואז אם תחב הברזא ההיא קודם שקבעה בקרקע הוי חקקה ולבסוף קבעה ולענין כלי דהיינו שפוסל משום שאוב בעי דווקא קובעו ולבסוף חקקו ואם כן גם הנוב"י מודה דלענין שאובי' מהני חקקו לבסוף

ואחרון הכביד שנאמר להדר"ג י"נ ני' כי יש מרחצאות ששואבים ב"א לתוכם וכבר ידוע כי כבר הלכו בזה נמושי' גאוני קמאי בתשוב' זכרון יוסף וב"י וגאוני בתראי ומה שנאמר לי עוד והגיד המגיד במוצא המים ממעיי' יש כלי שממנו מתחלק ע"י צנור' לבתי מרחצאו' דבר זה וודאי מתמיה וצריך בדיק' תמונת הכלי ואם נעשה לכך וכ"ז לא יועיל בבירור ונפלי' ברברבתא: