כתב סופר יורה דעה קמג

אבל קשה למה לא פסק בסתם מתני' דפ"ו דמטהרי' העליון מן התחתון, ואי דמפרש הך מתני' לענין שאובין כפי' הר"ש, עכ"פ היה לו להעתיק הך מתניתין לענין שאובין וצ"ע

בטור וש"ע או"ח סי' קנ"ט גבי אריסא דדולאי דאם נקוב ושופך לאחוריו דטובלין בו ואפי' בשאין בו מ' סאה משום דמחובר למעין וסיים הטור הגם שבמקווה לא הוי ניצוק חיבור עיי"ש והטעם דבנטילה הקילו שהוא דרבנן ואפשר לומר דסמך הטור עצמו בשאובה דרבנן עמ"ש בסי' קנ"ט לענין נטילה דאפי' ניצוק חיבור מכ"ש קטפרס דעדיף מניצוק ודוחק דאין למדין דין מקוואות מנט"י דעיקרו מדרבנן משא"כ לענין טבילת נדה דאיכא פסול במקווה דאוריי' עדיין לא שמענו משם

ועיי' בב"י ס' קנ"ט שכ' בשם ר"י שאם יש בארית' מ' סאה טובל בה וכ' הב"י דס"ל כיון שאין זה חיבו' לענין טבילה דיינו בשנקל שלא יהי' שאובי' ע"י חבור אבל מ"מ צריך מ' סאה וצ"ל מ"ש שאובי' מ"ש מ' סאה כיון שכל עיקר נט"י דרבנן ואפשר י"ל דס"ל דלענין שאובין גם במקווה מהני חיבור ע"י ניצוק משא"כ בחסרון מ' סאה ל"מ במקווה כיון שהוא דאוריית' גם בנט"י לא הקילו והשוו מדותיהם בכל דבר דבעי' מ' סאה והיותר נ"ל דס"ל דווקא שלא יפסלו המים שבכלי מכח שאובי' מועיל החיבור ע"י ניצוק שלא נפסלו כיון שלא נפסקו אבל לומר גוד אסיק כאלו יש מ' סאה בכלי ל"א ועיין סברא זו בט"ז יו"ד ר"א והוא נכון

אחר דברים הדברים האלו נקיטנא בקצרה פירו' הנושרי' מדברינו א) דשיטת הרמב"ם דהלכתא כר"מ דקטפרס חבור ואפי' גוד אסיק אמרינן ואפי' חבור כ"ש מהני בקטפרס ודווקא כשמים זוחלי' מזה לזה היינו שהם מים של בור או גומא ונקשרים ע"י זחילה אבל גשם ששוטף על הגומות ובורות לא מקרי חבור כיון שאין זה מימיהן ב) שיטת הטור נ"ל דפוסק כרבנן דל"א אפי' גוד אחית אלא באדם שרגליו נוגעות במים וסגוס דעדיפא שלא נחסרו מעולם ועדיין מחוברי' אבל חוץ מזה ל"א קטפרס חבור ג) בש"ע פסק כרמב"ם לחלק בין רגליו נוגעות במים לסגוס ולא הזכיר כלל ממשניות דפ"ב ופ"ו דמקוואות ולשיטתו אזיל דס"ל גם הרמב"ם ס"ל דל"א בשום מקום קטפרס חבור רק בסגוס ופסק כוותי' ד) כ"ז בפסול מקוה דאוריי' אבל בפסול דרבנן שיטת הר"ש כל דרבנן קיל ע"י קטפרס ואפ' בגוד אסיק וכ"כ הב"י בשם בעל נפש הראב"ד על תוספת' דקתני ברגליו נוגעות במים דממלא בכתף והא דלא נפסל משום שאובין דהא מקוה חסר הוא משום דשאובה דרבנן הוא ומש"ה אמרי' בו גוד אחית וחשבי' לי' מקוה שלם משא"כ במקוה חסרה שפסולה מה"ת אפי' למעלות דרבנן לא אמרינן בי' גוד אחית ונ"ל דהא דסיים הראב"ד כיון דשאוב דרבנן אמרינן בי' גוד אחית אין להוכיח דגוד אסיק ל"א וחולק על הר"ש במקצת לענין גוד אסיק מזה אין הוכחה דה"ה גוד אסיק אמרינן אלא כיון דהראב"ד אזיל על התוספת' ברגליו נוגעות במים דממלא בכתף ואמרי' גוד אחית והוכשרה המקוה לכן נקיט הראב"ד גוד אחית וה"ה גוד אסיק י"ל וכדמוכח ממתני' פ"ו לפי' הר"ש כנ"ל ולא ידעתי טעם להשמטה זו שהשמיט הב"י בש"ע דין זה בפסו' מדרבנן כגון שאוב מהני חבור ע"י קטפרס וצ"ע ה) להלכה בפסול דאוריית' בוודאי אין להקל בחבור ע"י קטפרס דרוב פוסקים ס"ל הלכה כרבנן דר"מ ור"י בתוספת' ואין מחלקי' בין שאר קטפרס להך דג' גממיות וגם אם שיטת הרמב"ם דהלכה כר"מ יחידא' הוא וגם ברמב"ם אין מפורש דס"ל הלכה כר"מ והלא הריב"ש והכ"מ פשיטא להו דס"ל הלכה כרבנן בכל קטפרס ו) אבל בפסול דרבנן כמו שאוב וכ וכיוצא בו יש לסמוך על הר"ש ובעל הנפש להראב"ד דס"ל דבפסול שאוב דרבנן קי"ל גוד אחית ור"ש כ' מפורש אפי' גוד אסיק וכן מוכח מרמב"ם אי נקטי' בשיטתו דהלכה כרבנן ולא קטפרס חבור מ"מ ע"כ דס"ל עכ"פ בדרבנן גוד אסיק אפי' דהא העתיק המשנה דפ"ו דמקוואות ולכהפ"ח צ"ל בדרבנן אמרינן גוד אסיק ועיין בח"ס ס"ס ר"י מ"ש להלכה ז) וכ"ז לחבר ע"י קטפרס אבל ע"י ניצוק לא שמענו בהכשר מקווה ואפי' בפסול שאוב רק בנט"י בטור וש"ע או"ח סי' קנ"ט ומשם אין ללמוד דבנט"י שעיקרו דרבנן הקילו יותר וגם שם בנט"י לא כ"ע הוא ורי"ף ורמב"ם ל"ל דמהני חבור ע"י ניצוק וכ"ש במקוה בפסול דשאוב ובאמת לפי מ"ש הב"י ביו"ד ס' ר"א בשם בע"נ לראב"ד דכל שפסולו משום חסר דמה"ת הוא גם במעלות דרבנן ל"מ אבל בפסול דשאוב גם בנדה מהני ס"ל דכל שפסולו מדאוריית' גם בנוגע לאיסור דרבנן לא הקילו משא"כ בשאוב שגם בדאורייתא אינו פוסל רק מדרבנן הקילו א"כ י"ל אם גם לפוסקים דבנט"י ל"מ חיבור ע"י ניצוק להשלים החסרון שאין בכלי מ' סאה משום דבמקוה כה"ג פסול מדאוריית' והשוו מדותיהם בכל דבר שצריך טבילה משא"כ בפסול דשאיבה דלעולם דרבנן הוא גם במקוה מהני וזה שיטת הרבינו ירוחם שבב"י באו"ח סי' קנ"ט לדעתי וכבר כתבתי מזה לעיל אלא דמשמע דלרי"ף ורמב"ם בנט"י אפי' לענין פסול שאיבה ל"מ חבור דניצוק דגרע מקטפרס וכ"ש לענין מקווה ולכן אנו אין לנו להקל במקוה לכל היותר בקטפרס בפסול דשאיב והיינו ברובא של גשמים דברוב שאוב לכמה פוסקים דאוריית' הוא ועיין. ח) בשיעור חיבור קיי"ל דלערב מקוואות בעי כשפופרת הנוד ולמעלה ברום כקליפת השום ברוחב ב' אצבעות ואפי' למעלה מן הכותל ועיין ש"ע סעי' נ"ב ונ"ד ובש"ך שם

ובסעי' נ"ג כ' המחבר דבפסול דרבנן דשאוב סגי בהשקה כשערה, ורמ"א כ' אפי' בפסול שאובה יש חולקין וכן ראוי' להורות, והט"ז מפרש אפי' בשאוב דרבנן יש חולקין, והש"ך כ' היינו ברוב שאוב ולטעמייהו דס"ל דאורייתא הוא משא"כ במיעוט שאוב לכ"ע דרבנן גם הרא"ש וטור מודים דסגי בכשערה, ובזה מיושב קושי' ב"ח על הרא"ש ממשנה מטהרים מקוואות עליונים מתחתונים דאיירי במיעוט שאוב

ולפמ"ש התוי"ט בשיטת הטור דס"ל הלכתא דקטפרס חבור והוא ממתני' פ"ו דמקוואות הנ"ל, ועכצ"ל דס"ל מתני' בדאוריית' להשלים החסרון קאי ועכצ"ל דס"ל בקטפרס בכשערה סגי וקיל מחבור באשבורן, א"כ אין ראיה ממתני' דבדרבנן סגי בכ"ש באשבורן, ולק"מ על הרא"ש וטור, אבל המחבר דלא פסק כטור בזה שפיר מוכח ממתני' הנ"ל דבדרבנן בכ"ש סגי דלא ס"ל להקל בקטפרס מאשבורן רק מתני' בדרבנן איירי, וי"ל הרמ"א דכ' דיש מחמירין גם בזה הגם דקיי"ל להחמיר דקטפר' אינו חיבור מ"מ בהא ס"ל ג"כ יש להחמיר דאפי' בדרבנן מבעי באשבורן כשפופרת הנוד וחושש לשיטת טור ורא"ש דלדידהו אין ראיה להקל בדרבנן כן נ"ל, אלא מדכ' הרמ"א וכן ראויה להורות נראה דלאו מחומרא בעלמא חש אלא דנראה לו כטור ורא"ש, וע"כ צ"ל כמ"ש הש"ך דס"ל לרמ"א גם לדידן דקיי"ל קטפרס אינו חיבור וצ"ל מתני' משום דשאובין דרבנן היינו במיעוט שאוב ועיין בכ"ז כי הקצרתי

ועיין ט"ז או"ח ס' קס"ב ס"ק ה' שהקשה על הרמ"א דביו"ד החמיר אפי' בשאוב דבעי כשפ"ה ובאו"ח שם שתק למחבר דסגי בטופח להטפיח, והט"ז אזיל לשיטתו בי"ד דאפי' בשאוב דרבנן במיעוט שאוב מחמיר הרמ"א, ולכן הוקשה לו ולש"ך לק"מ ונ"ל גם לשיטת ט"ז לק"מ דשאני גבי מקווה כיון שיש פסול דאורייתא בחסר או ברוב שאוב לכן ס"ל לרמ"א ועיקר להחמיר אפילו במיעוט שאוב כיון שיש פסול דאורייתא לא חלקו בין פסול לפסול בזה, אבל נט"י שכל עיקרו מדרבנן מקילינן טפי והוא פשוט

ובזה נדחו נמי דברי ט"ז שכ' על קושי' ב"י מפני מה הר"ש ורא"ש וטור ס"ל איבעי' דאילפ' להחמיר הא בדרבנן הוא וכל איבעי' דלא אפשט' אזלינן בדרבנן להקל, וכ' הט"ז דאזלו לשיטתם דפסקו ביו"ד גם בשאוב דבעי כשפופרת הנוד, ולפמ"ש אין תי' זה נכון דשאני במקווה שיש פסול דאורייתא, ולשיטת הר"ש בלא"ה דבריו לא יצדקו דהא הר"ש ס"ל בשאוב סגי גם במקווה בכ"ש

והנלפע"ד בקושי' ב"י על הר"ש ורא"ש וטור דס"ל האיבעי' בנט"י להחמיר, דמפרשי' סוגי' דגיטין ט"ז דשמא במקוואות וכר"י כפי' רש"י, דלר"י דס"ל דטופח להטפיח חיבור דווקא למקווה אבל לענין נט"י לא תלי' בחבור מספקא לי', ונרא' לרבנן דר"י דל"ל דטופח להטפיח חבור במקווה כ"ש בנט"י, ולא מספקא לי' רק לר"י אם דווקא במקווה או גם בנט"י ס"ל דטופח להטפיח מהני, ולכן כיון דקיי"ל כרבנן דר"י דאפי' במקווה אינו חיבור כ"ש בנט"י, ואפי' לדס"ל בשאוב דרבנן במקווה הוי חיבור ואפי' בכ"ש וא"כ יש מקום ספק בנט"י אי הוי כנטילה אחד, ונ"ל דלא מספקא לאילפ' רק לר"י דס"ל דטופח עמ"ל חשוב בעין כן י"ל גבי נט"י הוי כרחץ בב"א, אבל לפי דקיי"ל בדאורייתא לא' חשיב חבור רק בשאוב דרבנן מקילינן משום דבדרבנן הקילו, וכיון דבדאורייתא ל"מ לא מחשב כבעין גם בנט"י בוודאי לא חשיב כנטיל אחד דגרע מחבור כנ"ל

אלא דעל הר"ש לא א"ש דברינו דהא הוא מפרש במשנה טהרות סוגי' דגיטין דלמא כר"י, ולדידי' בוודאי גם לנט"י מהני טופח להטפיח והספק רק לרבנן דל"ל במקווה כר"י אולי מודים בנט"י ומ"מ ס"ל דמהני דקיל עיי"ש, וא"כ לדידי' קשי' למה פסק האיבעי' לחומרא הא אילפא מסופק לרבנן דקיי"ל כוותי', ונ"ל דר"ש לטעמי' דכ' שם דהספק גם לענין השקה דלמא דווקא במקווה ל"מ טופח עמ"ל משא"כ לענין השקה ואפי' בדאוריית' וי"ל דס"ל בכל האיבעי' דל"א בדרבנן מקילין כשאין האיבעי' רק בדרבנן אבל כל שהאיבעי' גם בדאוריית' אזלי' להחמיר גם בדרבנן אזלי' להחמיר כן י"ל וצ"ע

אלא דהטור לא מיושב בכ"ז דהא הוא פסק כר"י ברגליו נוגעות במים וס"ל דטופח להטפיח מהני וע"כ צ"ל דהאבעיא דאילפא לר"י וכמו שפי' רש"י וכיון דס"ל הלכה כר"י הו"ל לפסוק האיבעי' בנט"י להקל ואי מפרש דהאיבעי' לרבנן דר"י אבל לר"י בוודאי מהני בוודאי קשה כיוון דפסק כר"י ליכא ספק, דמהני