כתב סופר יורה דעה קמא

כחכמים ולא כר"מ ור"י דהי' קשה לי' לרמב"ם למה נקיט ג' גממיות וא' באמצע שיש בה מ' סאה ולא אשמועינן פלוגת' דר"מ ור"י ורבנן בב' גממיות ושניהם חסרים, ולא ס"ל לחלק בין א' שלימה לכולם חסרים כדמחלק ר"ת בתוס' גיטין ט"ז וחגיגה כ"ט, ואולי משום דקשה לי' הא דס"ל לר"י ברגלו נוגעת במים שבמתני' מקוואות פ"ז דס"ל לר"י גוד אחי' אפי' ליכא כלל שלימה והיא קושי' ר"ת שבתוס' גיטין ותירוצו כיון שסופו לירד עדיף לא נ"ל לרמב"ם וצ"ל דנקט א' שלימה לרבותא דרבנן דאפי' א' שלימה לא ס"ל דהוא חבור או דס"ל דבאמצעי' טובל ול"ג אטו שיטבול בחסרי' וכ"כ תוס' גיטין בסופו ודממעט הבריי' בכחא דהיתיר' דר"י ור"מ ונקיט רבות' דרבנן הוכיח הרמב"ם דהלכת' כרבנן ונקיט התוספת' הרבות' לרבנן דהלכתא כוותי' ולכן פסק הרמב"ם כרבנן הגם דלא נזכרו כלל בש"ס חגיגה י"ט רק ר"מ ור"י כנ"ל

ונראה שר"ת שבתוס' גיטין ט"ז דהקשה על התוספת' הנ"ל ממתני' דטהרות דלא אתי' לא כר"מ ולא כרבנן ובתחילה לא הזכיר כלל מדקאמר דלמא ר"י הוא אלא דלא אתי' לא כר"מ ולא כר"י ועיי' מהרש"א ופ"י שם ולא רצה לומר דאתי' מתני' כרבנן בתוספת' ודוחק דלא ידע עדיין מרבנן הנ"ל וכן הקשה בפ"י ובר"ש טהרו' פ"ח מתרץ באמת דכרבנן אתי' ונ"ל דהיה דוחק לר"ת לומר סתם מתני' דטהרות כרבנן דלא מייתי להו ש"ס בשום מקום רק פלוגת' דר"מ ור"י משמע דרבנן וודאי לאו הלכת' נינהו ודוחק לאוקמי סתם מתני' כוותיי' ולר"ת לשיטתו ליכא ראיה זו שכתבתי מתוספת' עצמה דהא לדידי' לאמת דווקא באיכא א' כשירה ס"ל לר"י ור"מ דקטפרס חבור כנ"ל

ועיין רש"י בע"ז ע"ב ע"א שמפרש ולא לטהרה כגון במקוה א' שלימה וא' חסירה ובגיטין ט"ז כ' שאין בא' מהם מ' סאה שטיחות לשונו שאין בכל א' משניהם מ' סאה וכן ס"ל לרשב"א בכוונת רש"י גיטין ומ"ש מהרש"ל שם דתוס' בקושי' לא ס"ל כן בכוונת רש"י אינו מוכרח דתוס' בקושי' לא אסיק לחלק בין א' שלימה או שניהם חסרים ולתירוצו א"ש פי' רש"י וכ"נ דס"ל למהרש"א עיי"ש אלא לרש"י בע"ז קשה קושי' תוס' וגם מה דשינה פירושו בגיטין ממה דפי' בע"ז צריך יישוב והנלפע"ד דבע"ז מפרש רש"י בא' שלימה דמתני' סתמא קתני דקטפרס אינו חיבור דומה לטופח שלעולם אינו חיבור ואפי' א' שלימה ולכן כ' בע"ז שא' שלימה וע"כ מתני' כרבנן דתוספת' אתיא ובאמת הלכתא כרבנן דסתם מתני' כוותיי' דרבנן אתי' אבל בגיטין הוצרך לפרש דווקא בשניהם חסרי' איירי דאי סתמא בכל גווני איך מסיק שם דלמא ר"י הוא וס"ל לרש"י כר"ת דכל מתני' דטהרות כר"י ואי בא' שלימה איך אפשר דכר"י אתי' הא ס"ל דבא' שלימה אמרינן גוד אחי' ודוחק דאיירי בחסרה למעלה ול"ל ג"א דכל כי האי בוודאי דוחק להעמיס במתני' דקתני סתם אינו חיבור וכ"כ מהרש"א ופ"י שם ולכן הוצרך לפרש דמתני' בשניהם חסרים ואפשר למוקמי כר"י וכ"ז לפרש לשון ש"ס דלמא ר"י משמעות הלשון מתני' דטהרות אבל לאמת א"צ לזה די"ל כרבנן דתוספת' אתי' וא"ש ביותר ולכן פי' בע"ז אפי' בא' שלימה כנ"ל נכון ועיי'

וכ"ז לפי שיטת רש"י ור"ת דמתני' דטהרות לענין חיבור מקוה קאי אבל לרמב"ם ודעימי' דכולה מתני' לענין השקה אין ממתני' זו הכרע כלל לענין מקוה אי הלכת' כרבנן ומ"מ פסק רמב"ם כרבנן משום ראיה מתוספתא עצמה כמ"ש

והנה במ"ש הרמב"ם דאין נזחלים מתערבים עד שיעמדו נתקשה בהם הכ"מ הא בחגיגה י"ט מבואר דתלוי' בג"א וכ' דהוא הוא הטעם דל"א ג"א וקטפרס אינו חיבור וכ"כ הריב"ש סי' רצ"ב בכוונת הרמב"ם דלכן אין קטפרס חיבור משום דאין נזחלים מערבים אלא דצ"ל מה רצה הרמב"ם בזה להטעים טעם ושינה מלשון האמור בש"ס דל"א גוד אחי' או אסיק ועיין פ"י גיטין ט"ז שהאריך למעניתו ובכל דבריו לא נתיישב היטיב דלדינא אין חילוק מאיזה טעם דקטפרס אינו חיבור ואין דרכו של הרמב"ם בחבור זה לתת טעמים לדיני' ופסקי הלכות גם גוף דברי פ"י שכ' דקשי' לי' מ"ש דלענין לבוד וחביט דמ"ז עדיף מלמעלה למטה מבאמצע כבר תפס עליו אאמ"ו הגאון זצ"ל בחידושיו דאינו מן המדומ' דלבוד וח"ר הכל באויר בדבר שאין בו ממש משא"כ כאן אזלי' בחבורי דברים שיש בהם ממש וכן מצאתי שהשיג עליו כן בספר גידולי טהרה מהגאון מהר"מ קרגוי זצ"ל ועיי' תוס' חגיגה כ"א ע"ב שאין להקשות בסברות בענינים כאלו שהלכת' נינהו

והנלפע"ד בכוונת הרמב"ם בשנקדים דברי הריב"ש בתשובה סי' רצ"ב וז"ל שעירוב מקוואות צריך שהמים המערבים שני מקוואות הם מערבים אותם בהשקט בעמדם במקום הטבעי שזהו אישבורן ולא במים זוחלין שזהו נקרא קטפרס עכ"ל לענינו אנו למדין מדבריו דקטפרס לאו דווקא שיורד ממקום גבוה לנמוך אלא כל שאינו יורד בנחת ובהשקט אלא בזחילה דין קטפרס יש לו והוא בעצמו הטעם דקטפרס אינו חיבור דאינו מתערב בהשקט וברבינו יונה פ"ח דברכות גבי אריס דדולאי כ' דאפי' אינו מדרון אם באי' דרך הקלוח לאו חיבור הם דבעי' שיהי' מתערבים בנחת ובקרקע ישרה וצ"ל בתוספת' דג' גממיות א' עליונה וא' תחתונה וכו' ושטף של גשמים עוברים עליהם למה נקיט עליונה ותחתונה דאפי' ג' בשטח א' ושטף של גשמים עובר עליהם בזחילה בשטיפה פליגו דהא זה קטפרס וצ"ע לכאורה, וצ"ל דלרבות' דר"מ ור"י נקיט דאפי' במדרון ממש שא' בעליונה וא' תחתונה ס"ל דהוי חיבור אלא דלשיטת הפוסקים דהלכתא כרבנן וכתבנו לעיל דמוכח כן מדנקיט רבותא לרבנן ש"מ דהלכת' כוותי' א"כ כן הי' לתוספתא להודיענו בכולם עומדים בשטח א' דס"ל דלא הוי חיבור ויש ליישב והיותר נ"ל דא' עליונה וכו' היינו כנגד הגשם שבדרך הלוך וזחילתו א' עליונה מן האמצעיו' וא' תחתונה כנגד חרדלת של גשם ופליגו ר"מ ורבנן אי אמרינן גוד אסיק למעלה בגמימה שעובר הגשם עליה ויורד למטה על האמצעי' ותחתונה כנ"ל ועיי'

ומעתה אומר אני שזה כוונת הרמב"ם שכ' שאין הנזחלים מערבים שלא נאמר דווקא כשהגממיות במדרון לא הוי חיבור, לכן אמר הטעם דאין הנזחלים מערבים עד שיעמדו וזה הטעם דקטפרס אינו חיבור וממילא גם כשהוא בשטח א' ומים נזחלים בשטף עליו אינו חבור והא דכ' הרמב"ם א' בעליונה נקיט התוספת' כצורתה אי כמ"ש א' בעליונה היינו נגד גשם שעובר עליו מקרי עליון ותחתון כנלפע"ד נכון

ועיי' בר"ש רפ"ג דמקוואות שכ' דשתי בריכות א' למעלה וא' למטה דאיירי דליכא מדרון גמור ועיין ר"ש פ"ח דטהרות משנה ט' קטפרס שהוא תל גבוה וזקוף נראה דס"ל דווקא דרך מדרון גמור מתל גבוה מקרי קטפרס אבל הר"י בברכות וריב"ש ל"ל דכוותי' ורמב"ם כוותי' דר"י וריב"ש ס"ל וטובא אשמועינן במ"ש שאין הנזחלים מתערבים ואיכא נפקותא רבתא לדינא

ונבוא לבאר מ"ש הרמב"ם בהלכה י"ב דאפי' רגליו נוגעות במים הראשון טהור והשני בטומאתו שהרי חסרו המים ממ' סאה, ובסגוס נוגע במים פסק דטהור ובכ"מ נתקשה מ"ש סגוס מרגליו נוגעות במים ומביא מ"ש הריב"ש לחלק בין אדם לסגוס ולא נראים לו דבריו והמעיין בריב"ש בצדק יראה כי דבריו כנים ואמתי' ולהבין דבריו צריכין אנו למ"ש הריב"ש תחלה בפלוגת' דרבנן ור"י ברגליו נוגעות במים דטעמי' דרבנן דס"ל דטופח להטפיח אינו חיבור אבל משום קטפרס אין לדון בו כיון שסופו לירד והוא סברת ר"ת שבתוס' גיטין ועוד כיון שמשם יצאו ושם יפלו ועדיין לא חסרה המקוה כלום כיון שהמים עדיין על האדם ועדיין מחוברים והוא סברת פ"י בגיטין עיי"ש היטיב אלא דרבנן ס"ל דטופח ע"מ להטפיח כמאן דלית' דמי ור"י ס"ל דחשוב וממילא לא חסר מן המקוה כלום שעודנו עומד בתוכם ולא חסרו פעם כלום עיי"ש כי זה כוונתו ופסק הרמב"ם כרבנן לא משום דקטפרס אינו חבור אלא משום דאין על האדם מים כ"כ רק טופח ע"מ להטפיח בשטח האדם משא"כ בסגוס דנבלע בו מים ויש בה ממש ועדיף מטופח להטפיח זהו כוונת הריב"ש בבירור ואמיתי' המה בשיטת הרמב"ם

ולא תקשי מסוגי' דחגיגה י"ט דמדמה הא דרגליו נוגעות במים לפלוגת' דג' גממיות אי אמרינן גוד אסיק או לא, ולפי דברי הריב"ש הנ"ל הא דרגליו נוגעות עדיף, וצ"ל אף דס"ל בג' גממיות דל"א גוד אסיק מ"מ י"ל ס"ל ברגליו נוגעות גוד אסיק הא לק"מ, דרגליו נוגעות עדיף לענין גוד אחית כיון דממקוה זו יצאו ושמה יפלו ועדיין האדם עומד שם לא חסרה המקוה מעולם, אבל לומר גוד אסיק למעלה על האדם שיהי' כמו שהמקו' על האדם בראשו בוודאי בהך לא עדיפא רגליו נוגעות מג' גממיות ולר"י דל"ל גוד אסיק ה"ה ברגליו נוגעות כנ"ל פשוט

והנה בפ"ה ה"ד כ' הרמב"ם וכן אם עשה מקוה במקום שיש בו מ' סאה וערבו עם מקוה זה הפסול טהרו אלו את אלו והוא ממתני' פ"ג דמקוואות וכ' הכ"מ דלא כ' הרמב"ם כלשון מתני' טהרו תחתונים העליונים משום דס"ל דל"א ג"א וכ' שאע"פ שיש לדחות שסתם דבריו שבכל ענין כשר וכו' ובתוי"ט פ"ג דמקוואות הקשה דמרמב"ם בפי' המשנה לא משמע כן ועד דדייק מלשונו בחבורו דייק מפירושו ואני תמה בפי' המשנה הוצרך לפרש לפי דקתני במתני' ויטהרו העליונים התחתונים ע"כ צ"ל דמתני' כר"מ דס"ל ג"א ועפ"ז פי' הרמב"ם המשנה ודע שהרמב"ם כ' או יעשה המקוה למעלה הימנו נראה שהיה גורס במתני' ויטהרו התחתונים מן העליונים ומתני' כר"י דאמרי' ג"א ולא מצאתי מי שהרגיש בזה וצ"ע אבל בחבורו שינה לשון מתני' ולא כתב ויטהרו התחתונים מן העליונים משום דס"ל להלכה דקטפרס אינו חיבור ואפ' גוד אחית ל"א ודברי הכ"מ נכונים ומ"ש הכ"מ אע"פ שיש לדחות דסותם דבכל גווני כשר דחי' זו רחוקה מאוד דכל כי האי הו"ל לרמב"ם להשמיענו רבותא דקתני במתני' ויטהרו התחתונים וכו'