כתב סופר יורה דעה קמ

אמורה לעיל, הכ"ד ידידו נאמנו כותב בחפזון רב דש"ת פ"ב כאור בוקר ליום ה' פ' בשלח תר"ב לפ"ק

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה צד

במפתח בבא, מזלא טבא, לרב טב ה"ה תלמידי הרב המופלג בתורה ובקי מורג חרוץ בע"פ עדני העצני כש"ת מו"ה קאפל זינגער נ"י רב בק"ק קרעסטור יע"א

מכתבו קבלתי נהנתי באשר בשרני כי הרים ד' קרנו והגביהו ראש לקהל עדת ד' כן ישפות ד' שלומו ישב שקט ושאנן על התורה ויפיץ טהרה כאות נפשו לטובה וכו' והנה עתה אני טרוד מאד כי רגלי מיועדת לילך כיום מחר אי"ה מקיר העיר וחוצה לנוח מעט להשיב נפשי וכחי, וד' יעזור, לכן לא אוכל לשים עין בשאלתו רק בקיצור אומר שלדעתי אין לחלק בין נידון שלו לנידון שבתשוב' ח"ס סס"י ר"ו, כי לא נזכר שמה שנשים הטובלו' בעצמן מוציאים ומביאים הברזה כי זה כמעט א"א שתוציא בעצמה הברזה כי טרודה לטבול ועד שתנוח הברזה מידה ושוב תקחנה אחר הטבילה בוודאי יבואו מים רבים על הגיגי' גם כשבקל תמצא מקום הברזה, וגם לא אוכל לצייר איך אפשר שתקח הברזה כשעומדת בפנים אם הברזה קצרה כמו באמבטי של מרחצאות שצריך לישב בה כדי להגביה או להכניס היד, בעומק כל האפשר וגיגי' זו עמוקה כדי שתהיה ראויה לטבילה ומים יעברו על ראשה עד שתוציאנה ובאמת לא נזכר מטובלת עצמן וממשמשות וע"כ בברזה שיש לה בית יד ארוכה ויוצא לחוץ ומ"מ לא יצאנו מחשש זה שמגששות כעור באפלה דלא יוכלו לכווין מבחוץ מקום מושב הברזה ועי"ז לא יוציאו' לגמרי ומשמשות אלו בוודאי מבוהלים על ממונם שלא יכנסו מים רבים מים קרים המקררים החמים ופסיד' דידהו איכא והמה חוששי' לממונם יותר מאלו שטובלת דאין להם לחוש ע"ז דכמעט יכנסו הקרים כבר עברה הטבילה ויצאה לחוץ ולכן לדעתי אין למצוא היתר בחילוק זה אבל לפום רהיטא נראה שאאמ"ו מאוה"ג זצ"ל בקעה מצא בק"ק פעזזינג שהיו נכשלים בזה לכן פסל המקוה ומ"מ נראה מדהביא זה בתשובה להשואל שם כי דעתו שיש לחוש בכ"מ שיעשו כן כמו רב שבקעה מצא וגזר בכ"מ מ"מ אינו אומר בהחלט שיפסל המקוה שבקהלתו עד"ז עד יתיעץ תחלה בלבו וטוב שיכתוב לרב חביבי הגאון קדוש ד' מהר"ם א"ש ני' אבדק"ק אונגוואהר ישמע דעתו הרמה ואולי יש אתו מה בדבר הזה מאאמ"ו זצ"ל וכבר כתבתי שאנוכי טרוד מאוד כעת וא"א לבוא בארוכה וחתימה מעין פתיחה בברכת חיים ושלום שמורה בכל וערוכה הכ"ד ידידו אוה"נ פ"ב יום ב' פ' עקב תר"ז לפ"ק

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה צה

שלום רב לעוסק בחוקי חורב למע"כ י"נ הרב המופלג בתורה ויראה מורג חרוץ ובקי בהלכה עומד לתלפיות כש"ת מו"ה פייבל פלויט ני' אבדק"ק שוראן יע"א

יקרתו קבלתי ע"י אחד מאנשי קהילתו והנה נפשו יודעת מאוד כי עצומים טרדותי לכן א"א לי לבוא כעת דרך ארוכה כנהוג והקיצור יספיק ע"ד מקוה שעושים בקהלתו וחשש מעלתו לכל חומרות האמורים בח"ס סי' ר"ו אבל דבר זה א"א לו לקנות גיגות שלא נעשי' מתחלה לכך כי צריכה להיות חזקה מאוד ולכן שם עצות בנפשו לשמש בגיגית תשמיש קבוע קודם הנקיבה ולנוקבה אח"כ ונפשו בשאלתו אם מהני תשמיש זה שעי"ז המעשה תשמיש בתלוש תו אין הגיגית בכלל כלי שנעשה מתחלה לשמש עם הקרקע או לא

הנה הא דמצריך אאמ"ו זצ"ל שלא נעשית מתחלה לקובעה בארץ באמת בתשובה הנ"ל נראה דמחליט חומר' זאת אבל בי"ג עקרים שבסי' קצ"ח שכ' לעת זקנותו כ' שאין זה אלא מהיות טוב אבל לא לעיכוב שלא נמצא זה אלא לגירסא א' שבנוסחת א"י ועל נוסחא זה קשה מש"ס ב"ב עיי"ש ולפע"ד היה נראה לפום רהיטא דהאביק במשנה יו"ד פ"ו דמקואות מעשיהו כך הוא שאין משתמשין בו רק בקרקע ותואר הכלי וצורתו מוכיח עליו וכמו פורנה שבמשנה ט' פ"ח דכלים שכ' תוי"ט שלכך פתחו בצדו להכניס שם הקדירות להעמידו על הארץ ומעשה הכלי ותמונתו מוכיח עליו שלקבוע ולחבר בקרקע ולשמש עמו הוא לכן לענין טומאה מקרי מחובר טפי ולענין מקוה דצריך שיהי' בטל הכלי לגבי קרקע כמ"ש אאמ"ו זצ"ל חילוק הנ"ל בין טומאה למקוה לכן האביק לא בטל כיון שכך הוא מעשה ועיקרו של כלי ולא שייך מעשה אבנים שימש ונתבטל ענינו כיון שלכך נוצר ונעשה אבל בגיגי' דידן שאין ניכר בו ואין תואר הכלי מורה שלקבוע בארץ נעשה נהפוך הוא רוב הגיגי' אין משתמשין בו בקרקע הגם שנעשה כדי לקבוע אחר גמר עשיתה זהו ביטולה שמשתמשין בקרקע בכלי שמשתמשין בו בתלוש תמיד ועתה מבטל יותר ומשתמש בו במחובר ומ"מ כשחקקו תחלה לא בטל אח"כ דכרבנן קיי"ל רק בשקבעו ולבסוף חקקו כנ"ל

ולפ"ז מיושב מה דהקשה אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל דהי' ש"ס יוכל לחלק בין צינור לדף, דף לא נעשה מתחלה לכך, אבל צינור איירי שנעשה מתחלה לכך, ולפמ"ש א"ש דלא תלי' אם העושה עשאה ע"מ כך או כך, ולא בעושה תלי' מלתא אלא בגוף הכלי, וצינור משתמשין בו בתלוש ובמחובר, ולכן אין לחלק בין עשאה העושה מתחלה להשתמש במחובר

וכ"ז אני אומר לפי שהבין התוי"ט בתוספת' שהאביק נעשה מתחלה לחבר בקרקע, ועכצ"ל דגרע מה שנעשה מתחלה לכך והקשה מ"ש דטומאה דעדיף אם נעשה מתחלה לכך וצריך לתירוץ אאמ"ו זצ"ל דמקוה שאני ולדברינו הנ"ל, ולולי דמסתפינא ה"א דכוונת התוספתא להיפוך דהאביק הוא כלי שמשמשין בה גם בתלוש ויש שמחברים אותו בארץ ואביק זה כדרך הברזא שבאמבטות שלנו, ומתני' איירי בחברו אח"כ לקרקע, וס"ל לתוספת' דאם היה זה כלי שאין משתמשין בה רק בקרקע גם כשחקקו בתחלה ולבסוף קבעו מ"מ בטל להו מתורת כלי כיון שלא היה עליו שם כלי בפני עצמו רק לשמש עם הקרקע, ומעיקרא לא קיבל עליו שם כלי בפ"ע רק לשמש עם הקרקע, אבל להיות כלי זה לא נעשה כ"א לשמש עם הקרקע רק נעשה לשמש בין בתלוש בין במחובר או נעשה מתחלה רק לשמש בתלוש, ואח"כ קבעוה זה תליא בקבעו ולבסוף חקקו, וכיון שכבר היה כלי שוב לא בטל, ומעתה יתפרש לשון תוספתא כך, כיון שלא נעשה אלא לשמש עם הקרקע, היינו כיון שלא נעשה אלא לשמש, ונעשה לשמש גם שלא עם הקרקע לכן לא בטל לי' ובתוספת' שבמס' כלים פ"ח ג"כ כלשון הזה גבי פורנ' שם ע"כ צריך לפרש שלא נעשו אלא לשמש, שלא נעשה באופן אחר אלא לשמש עם הקרקע ותמונת הכלי מוכיח עליו כן נ"ל, וא"ש לחלק בין מקוה לטומאה, ולא יצא לנו חומר' רק קולא דאם תמונת הכלי מוכיח שאינו רק לשמשה קרקע וכך דרך שימושו לעולם גם בחקקו ולבסוף קבעו לכ"ע בטלי לגבי קרקע וכשר למקוה ועיין

והנה אם תחלה בתלוש נחוש למ"ש אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל שלא יהיה נעשה מתחלה לכך לא נראה לי דלא מהני מה שמשתמשין בו שימוש אחר קודם קביעתו לארץ דסוף כ"ס להכי נעשה לשמש בקרקע, ומה מועיל שימוש אחר בתחלה, וגם עתה דעה הבעלים לקבוע בקרקע ועיקרו להכי, אלא כיון שאאמ"ו זצ"ל כ' בי"ג עקרים שזה דבר מחודש שלא שערום הפוסקים ואינו רק מהיות טוב, ויש לי לצרף מ"ש אני בעניי בכוונ' תוספת' א"כ בב' אופנים לדברינו אין להחמיר בגיגי' שנעשה מתחלה לכך כמובן דאין צורתה מוכיח ואין עומד לשמש דווקא עם הקרקע, ולפי' ב' שכתבתי עדיף כשנעשה לשמש רק עם הקרקע, ולפ"ז אם א"א לו כשלא נעשה מתחלה רק לשמש עם הקרקע יוכל לסמוך על כל הנ"ל, ולרוב טרדה אקצר, ואומר שלום וברכה, ישב שקט שאנן על התורה ועבודה כנפשו ונפש ידידו טרוד מאוד פ"ב כאור בוקר ליום ה' ז' כסליו תר"י לפ"ק

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה צו בדין חיבור ע"י קטפרס ונצוק לענין מקוה ונטילת ידים וקצת בדין טופח ע"מ להטפיח

מפתח שפתי מישרים לבאר פסקי הרמב"ם שצריכים ביאור, הנה בפ"ז מה' טומאת אוכלין הלכה א' מביא משנה דטהרות פ"ח משנה ט' ומפרש לכולה מתני' לענין השקה לטהר ולטמא המשקין וכן פי' הר"ש שם ותו' גיטין ט"ז ע"א שיטת ר"י שבסוף תוס' ד"ה הניצוק וכו' ודלא כרש"י ור"ת דולא לטהרה לענין עירוב מקוואות איירי, וכן פי' בפי' משניות שלו ואין מן סתם משנה זו ראיה דל"א ג"א גם במקוה די"ל השקה חמירא ממקוה בזה דהלכתא גמיר' כך, ועיין תוס' חגיגה כ"א ע"ב, ובפ"ח מה' מקוואות הלכה ח' כתב ג' גממיות שבנחל וכו' ושטף של גשמים עובר בתוכם וכו' אין זה עירוב וכו' שאין מים נזלים מערבים אלא א"כ עמדו, ובכ"מ מביא התוספתא פ"ז דמקוואות פלוגתא דר"י ור"מ, וחכמים אומרים בין כך ובין כך אין מטבילי' אלא באמצעיתה שיש בה מ' סאה ופסק הרמב"ם כחכמים ע"כ, ונ"ל לומר הא דפסק הרמב"ם