כתב סופר יורה דעה קלט

הקרקע דס"ל דאין מקום לגזור מקוה שטובלת בו אטו מרחץ שרוחצת בו בשביל הטלת מים חמין לתוכה דלא מחלפו זב"ז, אבל אם רוחצין וחופפין במקוה עצמה כדרך רחיצה כ"ע מודים שיש לגזור וחשש קרוב לבוא כנ"ל פשוט

ובש"ע סי' קצ"ח סעי' ל"א פסק שלא תעמוד ע"ג כלים ונסרים וזה משום חשש מרחצאות כשיטת הראב"ד ועיין ט"ז שם, ס"ל דגם בזה"ז שייך גזירת מרחצאות ולא הגיה הרמ"א בהגהותי' כלום, ע"כ דס"ל גזירת מרחצאות, וצ"ל דאינו דומה להטלת מים חמין למקוה כשתעמוד ע"ג נסרים וכדומה יש לגזור יותר לטעות מרחצאות שיש לו דמיון למרחץ ושינוי הניכר משא"כ בהטלת מים חמין שאין שינויו ניכר ולא ישוה הרואה למרחץ, ולדברי תשובת בנימין זאב דכ' בזה"ז אין גזירת מרחצאות אולי גם בנסרים ליכא למגזר, ואפשר מ"מ בנסרים יש לגזור גם עתה, עכ"פ המחבר פסק להא דגזירת מרחצאות והרמ"א מודה לו, ואינו מביא קולא רק סס"י רי"א כתב דאין למחות ביד הנוהגים להקל, צ"ל דשם משום שיש בו ביטול פ"ו אין מוחין ביד המקילין משא"כ היכא דלא שייך זה אין להקל, וא"כ בנדון דידן אין כאן שום טעם לסמוך על המקילין, ומכ"ש דבזה נ"ל כ"ע מודים משום גזירת מרחצאות וטבילה שלאח"כ אין מועיל כנ"ל, ויצורף לזה שיש עוד כמה חששות כמובן ואין צורך להאריך כי די במ"ש לכן על מעלתו נ"י אשר כל מילי דקהלה עלי' דידי' רמי' למחות בכל כחו באלו הנשים המקילין לעצמן וכן לא יעשה

ואגב ראיתי מעט רגע מה שהקשה על תוס' חולין ק"א ע"א ד"ה בנטמא הגוף לשיט' תוס' בכמה דוכת' דפחות מכביצה אין מקבל טומאה ל"ל בכה"ג ומ"ש דאם נאמר דבטומאה דרבנן נטמאת ג"כ מקרי מחוללת ועומדת כמו שנסתפק המל"מ פ"ז מתרומה ל"ק דא טעות' הא תוס' על הקרא קאי איך תמצא שיהי' חייב ומאי שייכות טומאה דרבנן לקרא וראיתי בחי' ר"ן סנהדרין ר"פ הנשרפין תי' כן על קושי' תוס' להך דס"ל פחות מכביצה אין מקבל טומאה א"ש, ובאמת גם לרש"י י"ל לפמ"ש תוס' פסחי' ל"ב ע"ב ובשבת צ"א ע"א ביתר ביאור דרש"י ס"ל פחות מכביצה אינו מקבל הכשר נ"ל בנילוש במים פחות מכביצה ואולי זה בכלל מ"ש תוס' בשלא הוכשר וצ"ל דתוס' רצה לתרץ לכל השיטות גם לרש"י ולכן לא כ' בשאוכל פחות מכביצה אלא דקשה כשהקשה שם תחלה על רבנן דלמא בתחבו לו חבירו הו"ל להקשות אולי בפחות מכביצה דקשה יותר דבהכי יתיישב הקרא יותר מלומר בתחב לו אבל בפחות מכביצה בוודאי הקרא איירי דסתם אכילה שבתורה בכזית, שוב מצאתי ראיתי בס' טהרת הקדש שהקשה על תוס' פסחים ק"ו ע"א שכ' דקושי' רבנן לר"י דקרא לא מתוקמא בתחב לו הקשה נימא בפחות מכביצה בוודאי קרא מתוקמא בהכי וע"כ צ"ל דרבנן ידעו ר"י לא מיירי בהכי א"כ הול"ל לתוס' לתרץ על תחב וכ' דצ"ל דתוס' שם אזיל לשיטת רש"י אלו דבריו ז"ל וכ"ז דוחק וצ"ע

ולפום רהיטא היה נ"ל ליישב קצת שיטת הרמב"ם ע"פ מה שכתב פ"ז דאוכל טמא אינו חייב דאינו קודש משמע אפי' נטמא הוא תחלה וכן ס"ל למל"מ ברמב"ם ע"כ והקשה בראש יוסף דזה נגד ש"ס שם קי"א דס"ל בשני תירוצין לשמואל הטעם משום אאח"עא וע"כ דווקא בנטמא הוא אחר הבשר ונדחק ולא עלתה לו ונ"ל הנה בכ"מ אי אאח"עא משנאמר בתרומה גזה"כ וחידוש נגד כל התורה וזה תי' ש"ס שם קי"א ביותר מסתבר לומר דתורה מיעטה כל בשר שטמא כיון שמחולל בלא"ה כמ"ש הרמב"ם שאינו קודש אבל אי בכ"מ אאח"עא נ"ל שפיר קרא ממעט רק בנטמא הבשר קודם ומשום אאח"עא ומהכא ילפינן אלא דאם ניטא דקרא ממעט כל טמא גם שנטמא אח"כ קשה כיון שנגע בו טומאה וצריך לדחוק דמתו בו היינו בתחב לו או אינו נילוש במים וקרא סתמא קתני לכן לעומת זה טוב לנו לומר כאן גלי קרא אאח"עא עא נגד כל איסורין מלדחוק בקרא לכן נ"ל ס"ל לשמואל בקרא דממעט היכא שנטמא הבשר קודם ומחוללת ועומדת וכתב חי' ר"ן וריטב"א דמדאמר מחוללת ועומדת משמע שמחולל כבר קודם שנטמא ולכן פשיטא לש"ס דטעמא דשמואל משום אאח"עא ולפמ"ש לל"ק דבכ"מ ס"ל אאח"עא א"ש דמוקי קרא בהכי ולל"ב דכאן חידוש הוא צ"ל דלא ס"ל משום דמחולל עתה דדחיק לי' לאוקמי ומתו בו שאינו חייב רק בגווני שכ' תוס' אלא דאם פחות מכביצה אינו מקבל טומאה א"כ קרא דאיירי בהכי כסת' אכילה שבתורה א"כ הקרא מרווח מאוד כשנאמר דפרט למחוללת היינו כיון שאינו קודש יהיה נטמא או אחריו ומה לנו לומר שחידשה תורה כאן מה שאינו בכל התורה ועיין פ"י פסחים שם שכ' דבר זה אי פחות מכביצה מקבל טומאה תלי' בשיטת ר"ע אי שני עושה שלישי בחולין עמ"ש דבריו נכונים מאוד ולפ"ז נ"ל פרט למחוללת ועומדת בשם ר"א רבו בשיטת ר"ע אמר לכן ס"ל דטעמא משום אאח"עא משא"כ להלכתא הרמב"ם בכולל אחע"א וכן ס"ל באוכל ב"ק שנטמא כרבנן וס"ל פחות מכביצה אינו מקבל טומאה ומקודם שנדחק בקרא דחידש הוא דבכ"מ אחע"א אמרי' טפי דקרא מקפיד שלא יהי' הבשר מחולל כיון שאינו קודש מעתה ומיושב הרמב"ם ע"ד פלפול ועיין ותו לא רק החיים ושלום הכ"ד חותם בברכה. פ"ב יום ו' עש"ק פ' מו"מ תור"ה לפ"ק

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה צג

שלום וכ"ט לה"ה ידידי הרב המופלא ומופלג בעל פיפיות חריף ובקי ותיק מלא עתיק צדיק ונשגב כקש"ת מו"ה יוסף ליב ני' רבדק"ק ע"ח יע"א

יקרתו הגיעני ע"י אחד מתושבי עירנו, והוא אמר כי עוד שבוע זו ישוב שמה למקום משכן כבודו ני', לכן דברי מעטים, וגם לאפס הפנאי כעת הזאת ואי"ה פעם אחר אשעשע ואטייל עמו ארוכות כדחזי

מ"ש על דברת אאמ"ו המאוה"ג זצ"ל בח"ס חלק יו"ד סי' ר"ח ומקיים דברי הש"ך סי' ר"א סק"פ דדווקא אין הנזחלים מערבים היינו מי גשמים, ולא מי מעין כמ"ש הש"ך בעצמו סעי' ס', ומעלתו ני' תמה עדיין מי ניח' והלא ניצוק אינו חיבור כמ"ש המג"א סי' קנ"ט אשר ציין בהגה' רמ"א ביו"ד סי הנ"ל, והמג"א שם מפרש הטעם דלענין טבילת אדם פסול דניצוק אינו חיבור והוא מתוס' חולין ק"ז ע"א ד"ה ואי בזיע' דולי' וכו' עכ"ד

אומר כי על אאמ"ו זצ"ל אין תמיה דנראה כי השאלה היתה באופן שהצינור נכנס למים למעין ולמקוה ולא היה ניצוק באויר רק זחילה היה מלמעלה למטה ולא נכנס בשוה למי מקוה ודין נזחלים אית לי' ולא עדיף מג' גממיות שממנו מקור דין זה, אבל לענין ניצוק לא דן בתשובה ההיא כי ניצוק אינו אלא באויר כמבואר, אלא דעדיין צ"ע על הש"ך שבדין דאיירי בהג"ה רמ"א הוא ניצוק ממש ואינו חיבור, ותמיה' על הגאונים הנוב"י ואאמ"ו זצ"ל שלא תפסו על הש"ך מטעם ניצוק, ונ"ל כי סוברים דלר"ת שבתוס' גיטין י"ו ובחגיגה דהא דניצוק וקטפרס לא הוי חיבור היינו בשניהם חסרים, אבל הא דג' גממיות דמכשירין לכ"ע היינו ר"י ות"ק דגוד אחית אמרינן היינו במקוה שלמה ביניהם אז קטפרס מחבר, וי"ל דכן ניצוק מחבר, ותוס' לא כ' שם דניצוק גרע היינו שלא יועיל הואיל וסופו לירד ועדיף מקטפרס אפי' בכולם חסרים כמו בשני אדם ורגלי ראשון נוגע מ"מ מהני הואיל וסופו לירד זה ולא מועיל בניצוק, אבל באיכא מקוה שלימה י"ל גם בניצוק מהני דזה עדף מסופו לירד וכן נראה דאם מוקמינן הא דקטפרס אינו חיבור, באופן שאין אחד מהם שלם, וכייל גם ניצוק משמע באופן זה דווקא, אבל באחת שלימה גם ניצוק הוי חיבור הגם שבר"ת שם לא נזכר רק קטפרס דמועיל באחת שלימה, היינו כיון דבא ליישב הא דג' גממיות דקטפרס הוא לכן מזכיר רק קטפרס אבל ה"ה ניצוק דמחבר באופן זה וא"כ א"ש הכל, ואולי סמכו על שיטת הר"י שבתו' דכל מתני' דניצוק וקטפרס לא נאמרה רק לענין השקה ולא לטבילת אדם עיי"ש, והיותר נ"ל נכון ע"פ המרדכי ומביאו ב"י סי' ר"א ויעיין פ"י שם גיטין מביאו ג"כ דר"ת מפרש הא דניצוק וקטפרס במי גשמים שסופם ליפסק, אבל באינו פוסק לעולם הוי חיבור, ותוס' חולין דפוסל מטעם ניצוק אינו חיבור ע"כ ל"ל זה, והמג"א נקיט חומרא דתוס' חולין, והש"ך והגאונים הנ"ל י"ל בשיטות אלו אזלו לפע"ד, ויעיין רש"י חולין שם נראה ג"כ דאין פוסל בטבילת אדם רק משום דאינו כשפופרת הנוד, ולא מטעם ניצוק יעיי"ש, ומדי עברי צל"ע דרש"י בגיטין פי' שאין באחד מהם מ' סאה ומפרש תוס' דהיינו ששניהם חסרים, ובע"ז ע"ב ע"א ד"ה לטהרה פי' רש"י מחובר לגממיות זו מקוה שלם היינו שאחת שלימה, וכן כתב בזה"ל הר"ש במתני' זו, ואח"כ מביא שיטת ר"ת דשניהם חסרים ועיי"ש וצ"ע, ויעיין תוס' חגיגה מביא רש"י בע"ז דמפרש שניהם חסרים, ולפי גירסא שלפנינו מפרש אחת שלימה בע"ז וסתר עצמו מפירושו בגיטין, ואפשר י"ל דבגיטין מפרש רש"י לפי הנראה מלשון הש"ס דהא דניצוק וקטפרס אפשר ג"כ כר"י אתיא כמ"ש הר"ת בתוס' שם, ולתרץ דר"י אדר"י מפרש כי שניהם חסרים אבל באמת א"צ לכל זה, כי י"ל דמתני' דניצוק כרבנן דר"י דפליגי בג' גממיות אפי' בגוד אחית ויעיין פ"י בגיטין, פי' רש"י בע"ז דאחת שלימה ומ"מ אינו חיבור כרבנן הנ"ל ועדיין צל"ע לפום רהיטא, ואם יש אתו דברים יודיעני מ"ש ותמה על אאמ"ו הג' זצ"ל שמביא שיטת הרא"ה דמייתי בש"מ ולא ציין שמביאו בב"ה בב"י סי' ר"א גם בעיני יפלא, אבל מ"מ אין נפקותא בזה למה שתמה עליו, ותו לא רק החיים והשלום, וכבר התנצלותי