כתב סופר יורה דעה קלח

רואי בתשובת פנים מאירות ח"ב סי' קמ"ו שתמה עליו הא בסעי' ה' אחז בשיט' זו דשערות הראש חלוק מגוף ואם רוב קשור חוצץ מדאוריית' ואח"כ כ' בטעמ' דקליעת הראש משום סכנה דאין מקפידי' תינח במיעט שערות אבל ברוב שערות לא יספיק טעם זה דרוב ואינו חוצץ מדרבנן אסור והתמיה רבה מאוד וצ"ע

ולהסיר חרפה ולעשות לו כסות עינים לבעל הלבוש היה נ"ל דס"ל הא דגזרו רבנן ברוב שאין מקפיד אטו מקפיד בוודאי גזירה רחוקה היא וקרוב יותר לגזור מיעוט מקפיד אטו רוב המקפיד כיון דנחתי' לשיעור רוב או מיעוט אבל לגזור אינו מקפיד אטו מקפיד לכאורה אין טעם ונ"ל כיון שמקפיד ואינו מקפיד היא הסכמ' ב"א ואיכא דקפדו ואיכ' דלא קפדו ואזלי' בתר רובא דמקפידי' ומיעוט דמקפידים ולר"פ אפי' הוא קפיד אינו חוצץ מדינא ואתי למחלף וגזירה קרובה לבוא רוב אינו מקפיד אטו מקפיד כיון שכ"ז יש ויש שמקפידים במקום שאין דרך להקפיד ולכן גזרו וכ"ז בדבר דתלי' בדעת והסכמת ב"א אבל כל שיש בו סכנה אין מי בעולם שאינו מקפיד ומי פתי יכנוס עצמו לסכנה אין מקום למגזר אטו מקפיד שאין לו במציאות מאן דקפיד וס"ל ללבוש דבכה"ג לא גזרו כן י"ל

ויש פנים לזה מסוגי' דיבמות ע"ח בסופו אמאי א"צ טבילה וכ"ת משום דר"י וכו' וצ"ל הא ברוב שאינו מקפיד מדרבנן חוצץ אטו רוב מקפיד ועדיין קשה אבל לפמ"ש א"ש כאן דכל וולד שבבטן אמו אינו מקפיד בכה"ג ל"א אטו רוב מקפיד כנ"ל ליישב אבל מדהוקשה לרש"י שם הא ברוב שא"מ גזרינן וכ' דאוקמי בכאן אדאוריי' ובריטב"א שם כ' משום דלא שכיח ולא כתבו משום דכ"ע אינו מקפיד ש"מ דל"ל לחלק דלעולם גזרו רוב א"מ אטו רוב דמקפיד ואנו ליישב דברי הלבוש באנו ולדינא אינו כן כדמוכח מרש"י וריטב"א דלעולם גזרו ועיין

ואחרי דברים הדברים אלו נבוא לנדון שלפנינו דנלפע"ד להקל מתרי טעמא א') דכל שהו' משום רפואה ונתון על מקומו לזמן קצוב בל יסור בנתיי' עד זמן הקצוב נכנס בגדר לא קפדו ושאני רטיה שע"ג המכה ואגד וקשקשים שעל השבר שמסירים לפעמים לתקנו ולראות אם כבר עלה רפואה עליו וכן הוא בכחול שע"ג העין שאם בא לרפואה שמחליפ' הכחול מזמן לזמן וזה נראה שהוא ג"כ דעת תשובת פמ"א ח"ב סי' קמ"ו שכ' בנדון שלו דאם ע"י רופא מומחה רובם אין מקפידים כדי שתעלה להם רפואה אינו חוצץ במיעוט שערות ובסדרי טהרה תמה עליו מ"ש מרטיה ואגד דהם משום רפואה ומ"מ חוצץ וצ"ל כיון שאפשר להסיר ולפמ"ש א"ש דשאני הנהו שמסירים בנתיים משא"כ בנדון של הפמ"א וכן בנדון שלנו, ב') כיון שא"א להסיר עכשיו רק ע"י כאב גדול מרובה ונאמר לי כי כמעט א"א להסירו רק כשידבק ויתלוש מן העור שבמקומו וכבר הארכנו בביאור שיטות סמ"ק ומרדכי וסה"ת דכל דאיכא צער לשעתו לא מקרי מיעוט המקפיד מעיקר הדין וכתבנו טעם שהחמירו להסיר כל גלד וחטטי' וכ"ז ל"ש בנדון שלנו דכל אנפי' שווים דמכאיב טובא לכל אדם וזמנו קבוע לכל עד שיפול מאליו

וראיתי למע"כ י"נ נ"י שכ' דכל שאינו קבוע לזמן מרובה כשנה ושנתיי' חוצץ מהא דהראב"ד שכ' דבר המקפיד עליו אלא אם בזמן מן הזמנים מקפיד עליו חוצץ א"כ ה"ה בנדון דידן אלו דבריו והרי הראנו לדעת שיטות הראשונים דכל שיש צער עכשיו אפי' אפשר להסיר בקל אח"ז אין חוצץ ונ"ל דראב"ד לא פליג בזה דכל שאח"ז הקבוע יסיר ועכשיו אינו ראויה להסיר אינו חוצץ וכוונת הראב"ד אע"פ שעכשיו בשעת טבילה מקפיד עליו אלא כל שבזמן מן הזמנים היינו לפניו ולאחריו אינו מקפיד חוצץ אבל כל שזמנו קבוע שמקפיד להסירו ועד הזמן ההוא אינו מקפיד להסירו אדרבה מקפיד שיהי' עליו מודה דאינו חוצץ וכן מורה לשון ש"ע בסימן קצ"ח כל שדרך ב"א לפעמים להקפיד אע"פ שעכשיו אינו מקפיד ובש"ך כיון דאיכא זמנ' וכו' אע"פ שרוב פעמים אינה מקפד' נראה דר"פ אינה מקפד' וזמני' דקפיד לפני הטבילה ואח"כ אבל כמו בנדון שלפנינו דל"ק רק אח"כ לעת קצוב לאו קפדא הוא ואפשר אפי' אין צער להסיר וכ"ש היכ' דמצערא טובא שבנדון שלפנינו

ויש לי ראיה לזה מש"ס יבמות ע"ח בעובר דאמר תחלה משום דר"י דרובא שאינו מקפיד א"ח מדאוריית' והא לא"ז כשזמנו לצאת מקפיד שלא יהי' אמו חוצצת וע"כ דכיון דזמנו קבוע ועד זמנו הקבוע אינו מקפיד א"ח וז"ל הריטב"א ביבמות שם והכא וודאי אין הוולד מקפיד על אמו אדרבא ניחא ל' בזה כל זמן שלא הגיע זמנו לצאת לאויר העולם עכ"ל נראה דבא להסביר ולהטעים דמקרי אינו מקפיד הגם שמקפיד לאח"ז מ"מ עד שיגיע זמנו לצאת אינו מקפי' אדרבא ניח' לי' ומשום דהוא רביתיי' לא ידע עדיין עד דאסיק לבסוף ועיין

וכאשר בינותי בספרים מעט מצאתי לי חבר בראיה זו בתשוב' זכרון יוסף סי' ט' ויו"ד והו' ראש המדברים בנידון טבעת שבתוך האשה אי חוצץ ושם כ' דכל שאין ההסרה רק לזמן ידוע אינו חוצץ ומפרש דברי הראב"ד וש"ע כמ"ש ומביא ראיה זו מיבמות ושמחתי כי כוונתי לדעת גדול כמוהו זצ"ל שוב ראיתי בספר חכמת אדם שהניח בצ"ע ברטי' שא"א להסיר אם חוצץ דמ"ש מכנים שא"א להסירם דאינם חוצצי' ומע"כ י"נ ני' הרגיש בראיה זו מכני' והלך לדרכו בין נטלי' לזמן מרובה או לזמן שאינה מרובה כ"כ וכבר הארכנו בזה ומ"ש די"ל דהיינו רביתיי' לא נ"ל דל"ש זה רק בשערות וכיוצא בו שהם מגוף אדם עצמו ולא בד"א כמו כנים הללו דמזיע' באים וכיוצא בו וגם על דמיון המרדכי עצמו שמדמה שערות קלועות להא דיבמות גבי עובר יש לפקפק כמ"ש לעיל

ולהיות כי מיעוט המקפיד רק חומרא דרבנן מגזירה ושקלו וטרו האחרונים בקצת דברי' לילך בספיקו להקל לולי דאוקמי' אחזקת טומאת היה נ"ל לסמוך על כל מ"ש להקל בנדון שלנו להלכה אבל איני מחליט למעשה לאשר לא עיינתי בהענין רק איזה שעות לפרקים ומעלת חביבי נ' ישים עיניו על כל מש ואשר יבחר יקרב. הכ"ד אוה"נ חפץ ביקרו והצלחתו חותם בברכת אהבה. פ"ב יום ד' כ"ד שבט תרטו"ב לפ"ק

אחר חותם המכתב קודם שלחי אל הב"ד מאת ד' היתה זאת לי כי חפשתי עוד בארגז ספרים שלי ובא לידי ספר תשוב' מאהבה ח"ג בגליון בסי' קצ"ח כ' וז"ל נשאלתי באותה רטי' שהמציאו הרופאים שצ"ל ע"ג ארבעה ושלשת חדשים רצופים ואח"כ נופלת מעצמה אבל בתוה"ז הזה א"א בשום אופן להסיר משם כ"א בקריע' עור ובשר עמה ואשה אומרת שכבר רגילה ברטי' זו ואינה מקפדת כלל והוריתי דהלכה רטי' שע"ג המכה חוצצת אינה זזה ממקומה ולא חילק ולא בילק שמענו, וגוף תשובה שפלפלתי בה אינה תח"י וכו' ושמעתי ששאל השואל אחרי להה"ג בעל אור חדש ולהה"ג מו"ה ניסן שידליב מקעלין ולהה"ג מהר"ל פישלס ז"ל וכולם הסכימו עמי שחלילה להקל עכ"ל שם

ולהיות כי כבר הורו זקנים אלו זצ"ל להחמיר בנדון שלנו ממש הגם שאין אתנו ידיעה על מה אדניה' הטבעו וטעמ' ונימוקם לא נתגלו לנו בכל זאת חס לי להקל בהוראה שהחמירו בה גאוני קמאי בדור שלפנינו קדושים אשר בארץ החיים המה וידי מסולקת מלהורות להקל וד' יצילנו משגיאו' ויורנו מתורתו נפלאות כי רפאות היא לשרינו ושיקוי לעצמותינו והוא ית"ש האמת יורנו כי הוא חיינו ואורך ימים

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה צב ה' ישפות שלום לה"ה הרב המופלג בתורה חרוץ ושנון בעל פיפיות כש"ת מו"ה דוד נ"י רב בק"ק פאסטאכא יע"א

יקרתו קבלתי לא ידעתיו מאז אכנהו ואם מעטתי בתואריו יהי' כבודו מחול, והנני אוחז דרך קצרה, ויומא קגרום לקצר באמרים, ולאפרושי מאיסורא אשיב מפני כבוד ד', ע"ד חדשות מקרוב באו בקהלתו, כי הנהו נשי שינו מנהג קדמונים אשר לא שערום אמותינו חופפין ורוחצי' במקוה שטובלין בה, יפה עשה מעלתו שמיחה בם מלעשות כן, וכן לא יעשה, ונכון אשר אמרו לומדי תורה אשר עמו שיש בזה משום גזירת מרחצאות כמבואר בש"ע יו"ד ס"ס ר"א מ"מ דעתו למחות שיש חששות בלא"ה, ולפע"ד הדין עם הלומדים ואני אבאר

הנה המחבר כ' יש מי שאוסר ולא הביא המקילין נראה דעתו לעיקר כהאוסרין והרמ"א מביא דעת המקילין וכ' במקום שנהגו להקל אין למחות בידם, וציין על תשובת בנימין זאב שמביאו ג"כ בד"מ, ובתשובה הנ"ל כ' להיות כי הנשים נמנעין לטבול בצונן ותתבטל מצות פ"ו לכן באו ונקל ראש ונסמוך על המקילין, ועוד כ' טעם לשבח כי בזה"ז ליכא גזירת מרחצאות ועיין תשובת חתם סופר סי' רי"ד ד"ה ונרא' וכו' שכ' וז"ל ונראה דמ"ש דבטלה גזירת מרחצאות וכו' כוונתו דלא גזרו מרחצאות שבקרקע כמו שהי' בימיהם שהיו מרחצאות בקרקע והוסק תחתיהן ויש לגזור מקוה אטו הני, משא"כ עכשיו מרחצאות שבקרקע המה חמי טברי' ובמקום דליכא חמי טבריא אין מרחצאות אלו לזיע והרוחץ בחמין רוחץ בכלי ממש בגיגי', ובהא לא גזרו ולא מחלף במקוה, ודבר גדול דבר בזה וסברא גדולה היא עכ"ל הטהור בח"ס

והנה לטעם שני הנ"ל אם הנשים חופפות ורוחצות במקוה הדרא מקוה כמרחץ בימיהם, יש כאן גזירת מרחץ שיאמרו שדי ברחיצה בעלמא, ונ"ל דכל השיטות מודים בכה"ג דשיטות המקילין לתת חמין במקוה אפילו בימים ההם שיהיו המרחצאות בתחתית