כתב סופר יורה דעה קלז

צער לא מקרי מקפיד אלא שרגילות להסיר מחומרא וכן הביא ב"י באו"ח סי' קס"א בשם סמ"ק דכל החוצץ בטבילה חוצץ בנטילה וכו' וגלד וגרב יבש שאין מצטער בנטילתו וכו' וכן פסק הרמ"א שם משם סה"ת ועיי' מג"א ס"ק ט' מכ"ז מבואר דמעיקר הדין כל שמצטערת בנטילתו ליכא חציצה רק דהחמירו על עצמן בטבילה ולא בנטילה

ונ"ל להטעים טעם שרגילות להחמיר ולהסיר הכל משום דצער זה להסיר גרב ושחין וכדומה אינו שוה בכל ואינו באופן א' תדיר דיש שאין מקפידי' ומרגישים בצער ב"ד בהסר' הגלד ושחין והכל לפי מה שהוא אדם ענוג ואסטניס וגם לפעמים מתיבש הגלד והשחין מהר ולפעמים לימי' מרובי' הכל לפי הזמן קור וחום כידוע ודבר זה צריך אומד יפה ותור' כ"א בידו לכן החמירו תמיד בלא פלוג להסיר הכל וזה נ"ל טעמו של מהר"ק שבט"ז ס"ק י"ד וכן הר"ש מקוצי שהחמירו כ"כ הגם שהיה מצטער' ולכן עמד עלי' משום שהיתה רכה וענוגה והרגישה בצער מועט והקפידה עליו מה שאינו ברוב הנשים שאינן מעונגים כ"כ ובכה"ג מעיקר הדין צריך להסיר דכמעט בטלה דעתה של זו שמקפדת כ"כ על צער מועט כ"כ ול"ש דכל הענוגי' מקפידות דל"ש כ"כ, וראיתי בסדרי טהרה ס"ק כ"א ד"ה ועוד קשה לי על הש"ך וכו' דמביא כל הנך שיטות דס"ל כל שמצטער לא מקרי מיעוט המקפיד וכ' מיהא לאו כל פוסקים ס"ל כן מדהחמירו הר"ש מקוצי ומהר"ק כ"כ ש"מ דמעיקר הדין הוא ולפמ"ש אין ראיה וי"ל עוד הא דתנן כל גלד שע"פ המכה אינו חוצץ ושחוץ למכה חוצץ וכ' בס"ד או דסתמא דמלתא כל שע"פ המכה אף שחוץ למכה מצטערת ואינו חוצץ או דמתני' דווקא באינה מצטערת וכ' אח"כ דפשטו' דמתני' לא משמע דתלוי' במצטערת אלא אף במצטערת חוצץ ומ"מ יש להקל במיעוט עיין בו ולפמ"ש י"ל דאף אם בגלד ושחין לא מחלקים בין מצטער מעיקר דין דמתני' ה"ט משום דלאו כל אנפי' שווים אין כל השחין ובעלי השחין שווים בצער ההסרה לכן החמירו חז"ל במתני' אבל דבר שידוע שמצער לכל אדם וא"א להסיר בלי כאב וצער אין משמעות מתני' נגד הסמ"ק ומרדכי וי"ל כל הפוסקים מודים בכה"ג לא מקרי מקפיד ואפי' מחומרא א"צ להסיר ולא להמתין כנ"ל

ויש לעיין לפי שיטות אלו מ"ש באגד שע"ג המכה וקשקשים שע"ג השבר דמקרי חציצה דמקפיד בל"ס יש צער בהסרתן ומ"מ חוצץ וצ"ע לכאורה וא"ש עפמ"ש כבר לעיל דאגד וקשקשים דמסירים לפעמים כדי לראות אם נתרפא או לתקן האגד וקשקשים לכן מקרי מקפיד וחוצץ משא"כ בגלד ושחין וא"ש

אלא דראיתי בסדרי טהרה ס"ק כ"ו ד"ה ומ"מ לדינא נכונים דברי הש"ך וכו' דמהא דחץ תחוב מוכח דלא כמרדכי וסמ"ק וסה"ת דכל שמצטער אינו חוצץ דהא בוודאי מצטער' בנטילת חץ ומ"מ חוצץ וכ' כדי שלא יהיו נגד משנה ערוכה ע"כ צ"ל דס"ל לחלק בין דבר היוצא מן הגוף ובין דבר אחר החוצץ אלו דבריו ז"ל והנה הרגיש בעצמו כי מסברא אין לחלק בין יוצא מגופו ליוצא ממק"א אלא שמוכרח לחלק בכך מכח קושיתו נלפע"ד דלק"מ דבחץ התחוב דמכאיב כ"ז שתחוב באדם ולפעמים כשלא יוציאו יבוא לידי חולי וסכנה ולכן הגם שההוצאה בוודאי מכאיב טובא ואפשר ביותר ממה שמכאיב לשעה כ"ז שתחוב בו מ"מ מקפיד להוציא בכאב ויסורין גדולי' שלא יכאב לו תמיד ויגרום יסורים גדולי' ומכ"ש בירכו שמעכבו בהליכתו ותנועותיו ואין לו חילוק אם יוציא עכשיו או לאח"ז לכן חוצץ משא"כ בשחין וגלד דלאח"ז כשיתיבשו בקל להסירם ועכשיו בקושי ובצער ס"ל לראשונים דכל שמצטער' עכשיו לא קפיד להסיר עכשיו רק לאחר זמן לא מקרי חציצה לשעתו כנ"ל נכון וברור

אלא דקשי' לן מהך תוספת' שבר"ש סוף מקוואות בחץ התחוב דמחלק רבי בין עץ למתכת וכ' הר"ש דבשל מתכת איכא סכנה להוציא ואינו מקפיד ורבנן דפליגו וקיי"ל כוותייהו ע"כ ס"ל הגם דאיכא סכנה מ"מ חוצץ מכ"ש בדבר שיש בו צער בהסרתו דיהיה חוצץ וקשה על ראשוני' דס"ל דכל דמצטער אינו חוצץ דאינו מקפיד מקרי וצ"ע חוץ משנאמר לחלק בין יוצא מגופו בין ד"א דחוצץ כמ"ש סדרי טהרה וסברתו דחוקה ורחוקה בעיני וביותר תמה אני על הס"ט דמסיי' כל שיש סכנה בוודאי אפי' אינו יוצא מגופו אינו חוצץ כדמוכח מהך דחץ תחוב ודבריו נפלאו דהא רבנן פליגו עליה דרבי וקיי"ל כרבנן ולאידך פירושי' דר"ש דמשום דבמתכת נכנסים מים טפי י"ל דבמקום סכנה כ"ע מודים דלא חייץ אלא דראיה ליכא לפי פירוש זה דבמקום סכנה ל"ח אפי' ביוצא שלא מגופו ודבריו תמוהים, ועל שיטות הסמ"ק וסה"ת ומרדכי י"ל דס"ל כפי' הראשון של ר"ש ואין ראי' משם נגד שיטתם ולפמ"ש כבר בתחלת דברינו דרמב"ם ס"ל עיקר כפי' השני של הר"ש וממילא ל"ל כשיטת הסמ"ק ומרדכי בזה אבל הרשב"א ורא"ש ור"ש עצמו שכתבתי לעיל דס"ל עיקר כפי' ראשון של ר"ש אפשר ס"ל בשיש בו סכנה ואפי' במילי דמצערים לא מקרי מיעוט המקפיד ואינו חוצץ כנ"ל ועיי'

ועוד ויותר נ"ל דאפי' לפי' השני של הר"ש אתי שפיר כ"ז להלכת' דבאמת צ"ל אי איכא סכנה בהוצא' חץ מתכת לחוץ איך ס"ל לרבנן דמקרי מקפיד וחוצץ והוא נגד השכל והמוחש דבוודאי כ"ע אין מקפידי' במידי דאיכא משום סכנת' וראיתי שמע"כ י"נ ני' התעורר בזה וכ' דצ"ל משום לא פלוג בין של עץ למתכת ס"ל להחמיר דחוצץ כמ"ש הב"י בפלוגת' דרבי ורבנן דגזרו משוקע אטו אינו משוקע דאתי למחלף ולא ידקדקו היטב אם הוא משוקע או לא והכל בדבר אחד אבל למגזר מתכת דאינו מקפיד אטו של עץ דאינו סכנה זה גזירה אינו מקפיד אטו מקפיד במיעוטו הלא ע"ז אמרו בסוכה ובדוכת' טובא דמייתי דר"י דל"ג כולי האי גזירה לגזירה ואטו משום דהכל שם חץ יש לו מצאו מקום לגזור טפי זה רחוק ודחוק

ולכן הנלפע"ד דוודאי לאו סכנת' ממש קאמר הר"ש דוודאי בהא לא יחלקו רבנן אלא שיש קצת סכנה בהוצאה ומכאיב טובא הרבה במתכת יותר מהוצאה של עץ והנסיון ילמדינו שמוצאי' של מתכת וכוונת הר"ש שיש חשש סכנה וע"כ כוונתו כך הוא מדכ' וז"ל א"כ במתכת איכא סכנה טפי כשמוציאו האי לשון טפי משמע שגם בעץ יש סכנה וזה אינו כידוע ועוד אי הוה סכנה קצת מ"ט דרבי דבעץ לא אטו בעי סכנה גמורה שיש בה סכנות נפשות לדבר זה אלא ע"כ שאין כוונתו סכנה ממש אלא שמכאיב טובא וחשש סכנה טפי מבשל עץ או טפי שכ' היינו יותר משנשאר בתוכו דג"כ כאיב טובא ואיכא למיחש לסכנה קצת ובהוצאה איכא טפי והדבר מוכח מעצמו וידוע דאין בו סכנה אלא ע"צ חשש ולמאן דקפיד ושומר נפשו ע"צ הרחוק וי"ל דרוב לא קפדו בהכי אלא מיעוט והיא מקפד' ואקדים עוד דברשב"א תה"א כ דר"א ורבנן במתני' דמווקאות בקלקנ' שעל הראש וכו' פליגו אי אזלי' בתר זה שדנים עליו אם מקפיד או אזלינן בתר רובא דעלמא דרבנן ס"ל דאיש המקפיד בטלה דעתו ואשה שאינה מקפדת בטלה דעתה ור"א ס"ל א' האיש וא' האשה כל שמקפיד אזלי' בתר דידי' וקיי"ל כרבנן אלו דבריו יעיי"ש ומהתימא על הב"י רס"י קצ"ח כשעשה פלוגת' בין הראשונים אי אזלינן בתר המקפיד כ' אבל מרשב"א אין נראה כן וכו' יעיי"ש ולא הביא דברי הרשב"א אלו שמפורש כ' דבפלוגת' תלי' והלכת' כרבנן דאזלי' תמיד בתר רוב שמקפידי' וצל"ע עכ"פ יש לפנינו פלוגת' בזה ונ"ל בהא פליגי רבנן ורבי רבי ס"ל כיון דקפדה משום חשש קצת סכנה בתר דידה דמקפדת אזלינן, ורבנן סבירא להו דאזלינן בתר רובא המקפידי' ורובא אינם מקפידים ומחזירי' להוציא גם בשל מתכת ושוקלי' כאב הגדול כ"ז שתחוב בו נגד חשש סכנה וקיי"ל כרבנן אבל היכא דרוב מקפידים במקום שיש חשש סכנה גמורה ואפי' במצער לבד י"ל כ"ע מודים ובזה סרה תלונת הרב שהביא פר"מ ני' על מ"ש אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל בח"ס חיו"ד סי' קצ"ב שכ' דבמקום סכנה לא מקרי קפדו מהך דחץ תחוב ותמה הרב הא קיי"ל כרבנן נ"ל לדברינו א"ש כנ"ל ועיין

והנה במרדכי סוף הלכ' נדה בשם ראבי"ה בנשים שנעשה להם קליעו' בשערות ע"י שד וסכנה לגלחן דלא חייץ וכ' שם ג' טעמים וטעם האחרון משום דאיכא סכנה לגלחן היינו רביתיי' כבש"ס יבמות ע"ח ע"ב ונראה לכאורה מדלא כ' בפשיטות כיון דאיכא סכנה לא קפדו רובא דעלמא דאית להו קליעות כאלו ומשו"ה לא חוצצי' מוכח דס"ל דלולי דהיינו רביתיי' שהוא דבר דמתהוה מגופו לכן אין חוצץ אבל משום סכנה הוי חציצה ומלבד שהוא נגד השכל שיהי' זה מקרי קפיד גם הוא סותר עצמו דכבר כתבנו לעיל דשיטת המרדכי אפי' במילי דמצטער להסיר לשעתו לבד לא מקרי קפיד ואינו חוצץ קו"ח במידי דאית בי' סכנה וא"א להסירו ומיאש להסירו לעולם דאינו חוצץ וצ"ע ויפה כ' פר"מ ני' די"ל דהמרדכי לשיטתו אזיל דאחז בשיטה זו דהשער מיחשב בפ"ע למיעוט ורוב חוץ הגוף והנהו שערות אי היה ברובם לא סגי בטעמ' משום סכנת' לכן אמר משום דהיינו רביתיי' אלא שמעלתו י"נ ני' כ' עוד דס"ל כטעם הראשון של הר"ש ולא ס"ל דבסכנת' ליכא חציצה זה א"א לפי שהראיתי לדעת דאפי' במילי דמצער ס"ל דאינו חוצץ כ"ש בסכנה וע"כ משום רוב שער שביק לטעם דסכנת' וגם י"ל דרצה לומר דהיינו רביתיי' אפי' נעשו בכל השערו' מ"מ משום היינו רביתיי' מהני אפי' בכולי כמבואר בש"ס יבמות שם יעיי"ש

והנה בעל הלבוש כ' בטעמ' דהך דינא דמרדכי משום דאיכא סכנה ומיאשת לחותכה לעולם ונראה דלא ניח' לי' בטעמ' דמרדכי דהיינו רביתיי' כמו בש"ס יבמות דיש לחלק דשם הוא מתולדה וכולן כך יצרו משא"כ בקליעות הנעשים במקרה הגם שהם בטבע שלא ע"י אדם, מ"מ לא מקרי דרביתיי' בכך ולכן התחכם לתת טעם דמסתבר לו יותר כנ"ל אלא דראיתי אחרי