כתב סופר יורה דעה קלד

מדברינו דלא ידון הבעל בעצמו באמתלא באומדנא אם יש בה ממש וראויה להתקבל כי תלי' באומדנא ובתבנא דלבא להאמין או לא

הנלפע"ד כתבתי ולא שמתי הדברים לע"ע בכור הבחינה שום תשים עיניך על דברינו ואחר העיון היטיב הדק ברוחב בינתך אשר תבחר תקרב והנני גיסך אוהב נפשך חותם בברכת אהבה רבה. פ"ב ה' ב' מנחם אב תרכ"ד לפ"ק

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה פח

ישראל אשר בך אתפאר, ה' פניו אליו יאר, ה"ה יד"נ הרב המאוה"ג לממשלת התורה חרוץ ובקי בהוראה גן הדסים וגל אגוזים המפורסם כש"ת מה"ו ישראל דייטש נ"י אב"ד דק"ק בייטהען במדינת פרייסען יע"א

יקרתו קבלתי ונפשו היפה בשאלתו ע"ד אשה אחת החזיקה עצמה נדה בשכונותיה ע"י שלבשה בגדי נדה ושוב אומרת אמתלא שסבורה היתה שדם נדה הוא, ואחר הבירור נודע לה שמחמת מכה בא לה והיא האמתלא שבב"י וש"ך סי' קפ"ה מסמ"ק ומרדכי, ונראה למעכ"ת נ"י כי אמתלא כזו מהני אפי' בהוחזקה נדה לפמ"ש הרשב"א בתה"ב שבב"י דמעשה לא עבדה שתחזיק' נפש' נדה משום אונס וזה לא שייך כשהיתה מוטעה וסבורה היתה נדה היא, סברתו נכונה אלא דלא נראה כן מרשב"א דמביא ראיה מכתובות במשמשתו נדה דיוצאה בלא כתובה דמשמע אפי' אמתלא לא מהני, משמע אפי' אמתלא שסבורה הית' שהי' נדה לא מהני, ובאמת ראי' הרשב"א יש לדחות עפמ"ש תוס' שם הא דלא מקשה אי דלא ידע מנא ידע די"ל כשבגדיה מלוכלכים בדם ומקשה הא התורה האמינתה דכתיב וספרה לה, ובדברי תוס' א"ש הא דמביא ש"ס הא דכתיב וספרה לה הא בכל מקום אשה נאמנת באיסורא חוץ בדבר שיש טרחא או ספק ובש"מ שם נתקשה בזה ונדחק משום דאיירי בנדה מביא ילפותא הקרא וה"ה בכל איסורי' ולתוס' הנ"ל א"ש טפי בבגדיה מלוכלכים בדם והיא אומרת שעברה בשוק של טבחים הגם דרחוק הוא שכן הוא מ"מ נאמנת משום דתורה האמינתה בזה כל שאומרת טהורה אני נאמנת, ולכן מייתי קרא דוספרה לה, ונ"ל דע"ז קאי ואב"א בהוחזקה נדה בשכונותי' היינו דהיו בגדיה מלוכלכי' בדם, וגם לבשה בגדי נדה, בכה"ג לא מהני שום אמתלא כיון שראינו הדם לפנינו הגם אם אמרה תחלה שעברה בשוק של טבחים היתה נאמנת עכשיו שהחזיקה עצמה נדה ועשתה מעשה ל"מ אמתלא אבל בלבש' נדה וליכא דם לפנינו מנ"ל, כך יש להשיב על ראי' הרשב"א מ"מ הרשב"א דמביא ראי' משם מוכח דס"ל דשום אמתלא אפי' טעתה וסברה דדם נדה ראתה ל"מ, וצ"ע לפי טעמו של רשב"א למה לא מהני אמתלא כזו, ובפתחי ספרים ראיתי כי בעל הפלתי בתפארת ישראל שלו על הלכ' נדה עמד על חילוק זה דאמתלא כזו מהני, והקשה מכח ראי' רשב"א מכתוב' מוכח דל"מ, והעלה דצ"ל כשעושה מעשה מתיישב' הרבה ומדקדק היטיב לדעת אי דם נדה היא, טרם שתעשה מעשה ולכך אינה נאמנת בשום אופן אלו דבריו ז"ל

והנה מן מה דכ' רשב"א מדבעלה לוקה עליה דבוודאי נדה מחזיקי' אותה ע"כ דלא מהני אמתלא, מוכח ג"כ דגם אמתלא כזו ל"מ, דאל"ה עדיין קשה איך הוחזק וודאי נדה עד שבעלה לוקה דלמא תתן אמתלא כי סבורה היתה שהיא טמאה, ועכצ"ל כהנ"ל דלא תלבש בגדי נדה אם לא אחר בירור גמור

והנה הט"ז ס"ק ב' מביא תי' בשם מהר"ל מפראג דהוחזקה נדה שאני דשכני' יודעי' שהוחזק' נדה ואין יודעים מאמתלא ועל מה סמכה, והמנ"י הקשה על מהר"ל מש"ס כתובות כ"ב שקפצו עליה ב"א הרי פרסמה ברבים ומ"מ מהני אמתלא, ועיין בתשובת חו"י סי' קל"ח שנראה לו נכונה סברת מהר"ל אלא שקשה עליו מסוגי' דכתוב' שם ויפה כ' בתפארת ישראל די"ל בכתובת שם אין לה לחוש שלא ישמעו באמתלא שלה דיאמרו אולי מת בעלה או גרשה אח"כ וצריך להוסיף בהוחזקה נדה אין לומר שסמכה שיתלו שמא טעתה וסברה דדם נדה הוא ואח"כ אתברר לה דדם מכה הוא דאין דרך ללבוש בגדי נדה עד שיבורר לה דוודאי נדה היא וגם יש לחלק באמרה א"א אני יאמרו שהאמת כמי שאמרה תחלה והחזיקה עצמה א"א ועכשיו בעלה מת או גרשה אבל לסמוך איאמרו כי מעיקר' בטעות היה שסבורה שהיתה נדה כ"כ לא ידונו אות' לזכות ופשוט

ונ"ל לעשות סמוכים לסברת מהר"ל ממקום שמקשי' עליו דתחלה מביא ש"ס ראיה מבריית' דא"א אני וכו' אם נתנה אמתל' נאמנת ושוב מייתי ומעשה נמי הא תו למה לי נגד הא דשלחו לאושא צ"ל דלא ידעו מבריית' הנ"ל ולסברת מהר"ל א"ש דמבריית' י"ל דווקא כשאמרה לאחד א"א אני מהני אמתלא אבל כשהחזיקה עצמה א"א ברבים מנ"ל ולכן מייתי מהאי מעשה דקפצו עליה ב"א שאמרה ברבים א"א אני דנאמנת באמתלא ולכן שלחו לאושא ולא הביאו מבריית' הנ"ל משום דיש לחלק כהנ"ל ושלחו דגם כה"ג מהני אמתלא ולמהר"ל דס"ל דכל שפרסמה ברבים ל"מ אמתלא צ"ל באמרה א"א אני דאפשר דיתלו במיתת בעלה או שגרשה והיכא דלא שייך זה ל"מ אמתלא

ונ"ל שגם תוס' הרגיש דיש לחלק בין אמרה ברבים או ביחיד והוא מן מה שכ' תוס' באמרה טמאה וחזרה ואמרה טהורה אני דא"א לומר דהאבעי' אי צריך אמתלא וצ"ל למה לא תהי' צריכה אמתלא כמו גבי קפצו עלי' ועיין מהרש"א שכ' כיון שיש לה מגו לטבול וזה היפוך ממ"ש הר"ן משום שבידה ה"א לא נסמוך על האמתלא דאפשר בלא"ה וגם צריך לומר למהרש"א דאיירי ביום האחרון שאפשר לה לטבול דאל"ה ליכא מגו ונ"ל דהיה אפשר לומר דא"צ אמתלא דווקא בהאי מעשה דקפצו עליה ב"א דאמרה ברבים א"א אני צריכה אמתלא ולא תוכל לומר מצחק הייתי דברבים לא תאמר לצחק אבל באמרה לבעלה לחוד טמאה אני קס"ד דלא בעי אמתלא כלל כמ"ש כן היה אפשר לומר לכן כ' תוס' דא"א לפרש כן מדלא אמר אף בזו צריך אמתלא משמע דהאבעי' אי מהני אמתלא

ולשיטת מהר"ל בוודאי באומרת שמוטעת היתה וסבורה שראתה דם נדה מהני דלא שייך סברתו על מה שסמכה וכי כ"ע ישמעו האמתלא הא סבורה היתה שהיא נדה באמת ודוחק לומר דלא מפרסמ' ברבים עד שתדע בבירור שהיא טמאה אולי לא תהי' טמאה ולאו כ"ע יודעים מזה וכמ"ש הפלתי לשיטת רשב"א זה דוחק ורחוק

והנה הב"י יו"ד סי' א' משום רשב"ץ כ' בטבח שעשה סימן שיהיה נראה כטרפה ושוב נותן אמתלא מהימן ומביא ראיה מכתוב' מהאי מעשה שקפצו עליה ב"א וצ"ל למה מייתי ראיה מהאי מעשה ולא מבריית' באומרת א"א אני דמהני אמתלא ועוד הרי בכל הסוג' שם מבואר דמהני אמתלא ונ"ל דמבריי' ומאומרת טמאה אני ליכא ראיה רק באומרת ליחיד כן וליכא ראיה בטבח שעשה סימן להודיע לרבים דמהני אמתלא לכן מביא מהאי מעשה דקפצו עליה דאמרה ברבים א"א אני דמ"מ מהני אמתלא ולית לי' לרשב"ץ לחלק דהתם שאני שיתלו שמת בעלה או גרשה כנ"ל

והמחבר בסי' א' קבע להלכה הך דינא של רשב"ץ מוכח דלית לי' לחלק כסברת מהר"ל שבט"ז והלך לשיטתו בב"י סי' קפ"ה דמביא תי' וחילוק הרשב"א בתה"ב בין אמירה למעשה דמעשה לא עבד ודלא כמהר"ל

והנה הד"מ ס' קכ"ו התעורר דהא דרשב"ץ דלא כרמב"ן ורשב"א דהא הטבח עביד מעשה וש"ך בשם הב"ח לחלק יצא בין צריך למעשה דווקא או סגי בלא"ה ובטבח צריך למעשה וא"א בלא"ה וצ"ע הא הרשב"א מביא ראיה מדלוקי' ש"מ דוודאי נדה היא ול"מ אמתלא ועוד מש"ס כתובות ממשמשתו נדה ואי מהני אמתלא כשצריכה למעשה יקשה מדלוקי' דלמא יהי' לה אמתלא כזו וגם קשה מש"ס כתובות דמשמע דל"מ שם אמתלא וכן הקשה בתבואת שור סי' א' ומהתימא שבתפארת ישראל הוכי' דל"מ אמתלא דסבורה שהיא דם נדה מש"ס כתובת ולא הקשה כן על ב"ח וש"ך והנכון בזה מ"ש הב"ש שם דבמקום חזקה ל"מ אמתלא כלל ובשוחט לא אתחזק וודאי ע"פ מעשה שעשה עיי"ש ועיין בבית מאיר סימן ה' ובס' שב שמעתתא ו' פ"ח וט' ודבריהם כמעט עולים בק"א ובתשובה א' הארכתי בענין אי מהני אמתלא בעדות ע"א ועיין הפלא"ה כתובות כ"ב

והנה בכל היישובים שמישבים ומחלקים בין הא דסי' א' וסי' קפ"ה לחלק בין מעשה למעשה ליכא רמז ורמיזא לחלק בין מעשה דלובשה למעשה דשוחט ולולי דברי קדושים היה נ"ל דכד דייקת בלשון רשב"ץ שי"ל שעשה סימן שיהי' נראה כטרפה וגם אמר שהוא טרפה ואח"כ אמר שהוא כשר ואמר אמתלא למה אמר שהוא טרפה צ"ל תרתי למה לי שעשה סי' וגם אמר וכו' ואמתלא אמר למה אמר שהוא טרפה ולא על שעשה סימן והמחבר דייק והעתיק לשון רשב"ץ ככתבו וכלשונו וכן הרמ"א בסי' קכ"ז ונ"ל דמעשה זה שעשה סימן שיהי' נראה כטריפה אין זה סימן דמוכח שהוא טריפה אלא שעושי' ג"כ סימן כזה לדבר אחר כגון שזו טובה שמנה או רזה להכירה בין הבהמות ועושי' סימן כזה כשהיא טריפה וטבח יודע סימניו ולמה עשה כזה ובלשון רמ"א סי' קכ"ז שרגילין לעשות בעופות נראה שאין זה סימן קבוע תדיר רק שרגילים לעשות ולכן אין מעשה זה דומה למעשה דלובשת נדה שכ' רשב"א בתה"ב שאין לובשת בגדים אלו לעולם אלא בימי נדותה דווקא וכ' לעולם דאם פעם בשעת הדחק באין לה בגדים אחרים לובשת אותם לא אתחזקה ע"י לבישה זו לנדה גמורה אלא שידוע שאין לובשי' לעולם בגדים אלא רק בימי נדותה וע"י זה נתחזקה שוב ל"מ אמתלא