כתב סופר יורה דעה קלא

מסת הפנאי להשיב על דבריו המיוסדים על הלכה פסוקה בטוש"ע יו"ד סי' קע"ג סעי' ד' במכירת שטר ומלוה לחבירו ריש מילין אומר מה שפלפל פר"מ ני' אם מכירת שטרות דרבנן ולדסוברים דקנין דרבנן לא מהני לדאוריי' מדאוריי' הוה מעות הלואה אצלו ולא מועלת המכירה רק לריבי' דרבנן ולא במקום שיש ריבי' דאוריי' לדעתי לא היה צריך להכניס עצמו בשיטת ראשונים אי מכירת שטרות דאוריית' דהרי בירושלמי והו' מתוספת' וכן העתיק הרי"ף ורא"ש וטוש"ע חוץ הרמ"בם דמלותו היינו מלוה ע"פ וא"א להקנות רק במעמד ג' הלכתא בלא טעמא ומדרבנן ומ"מ מהני להוציא מידי ריבי' וב"י כ' דפשיטא מ"ש שטר מ"ש מלוה ע"פ ויש מקום לומר דל"ז א"ז קתני ל"מ בשטר שיש בו קנין מדאוריית' לדסוברים מכירת שטרות דאוריית' ולראב"ד עכ"פ בנ' לו משתעבדנא לכל דאתי כו' והחולקים גם על הראב"ד מ"מ בלא כ' שם המלוה כלל נראה דלכ"ע דאוריית' הוא שכן כ' בתומים רס"י ס"ו לכן נקט מלותו ע"פ דוודאי קנינו דרבנן מ"מ מותר כן י"ל והטעם דמכירה זו מדרבנן מוצא מידי ריבי' יעיין תוס' ב"מ ס"ב ד"ה אע"פ שאין לזה כו' דאפילו לא קנה אלא למי שפרע חשיבי כנתיקרו ברשות לוקח והכא א"א צריכי' לזה כיון דהוא קונה קנין גמור מדרבנן ושני' בשום אופן אין יכולים לחזור בו הרי הלוקח נותן מעותיו בשביל כח זה שיש לו בו בשטר מדרבנן אין כאן הלואה כלל כיון שלקנות בו נותן מעותיו והרי קנה ואינו ענין אי קנין דרבנן מועיל לדאוריי' לקדש בו אשה וכיוצא בו ואם שלו הוא ע"י קנין דרבנן מדאוריית' או לא דלענין ריבי' כיון שסוף כ"ס קנה בו דבר ומוחזק בו וברשותו הוא מה לי אם קנין דרבנן או דאוריית' מדינא או מחמת סתומתא ומנהג כנ"ל פשוט והאריך בזה שלא לצורך

והנה בטוש"ע כ' ובלבד שלא יהיה אחריות שלא מצד המוכר על המוכר והוא מבעה"ת שער ט' ח"ז סי' י"ג וכ' שם כן מתשובה לרמב"ן אליו והמעיין בפנים יראה כי איירי דווקא כשמקבל אחריות דמי זבינו אם לא יהיה יוכל ליגוש את הלוה שיחזיר לו דמי זבינו וכ' הרמב"ן וז"ל כיון שאז יחזיר לו השטר וזה יחזיר לו מעותיו והמכר בטל נמצא שהלוקח יוכל להרוויח ואינו יוכל להפסיד כה"ג הו"ל קרוב לשכר ורחוק מן ההפסד דהא לא מקבל עליו לוקח כלום והכי מוכח במ"ז לי' לחברי' הולך ד' וכו' ואי תקפו כ' עכ"ל הנה מדמה זה להך דהילך ד' זוז כו' ואי תקפו דהוה קרוב לשכר ורחוק להפסד נראה דאין בו רק איסור דרבנן וביתומים כה"ג מותר וכן נראה לשון הרמ"בם שכ' תחלה אלא שאני מחמיר במקבל עליו כהנ"ל נראה דהוא רק מחומרא שנראה לו שדומה להך דתקפא חמרא וכ"ז במקבל עליו להחזיר דמי זבינו אבל במקבל ע"ע להחזיר לו כל דמי השטר דכולו שכר ובהכי לא איירי ונראה דפשיטא לי' דהוא ריבית גמור וכ"כ בגדולי תרומה על מ"ש בסוף דאם התנה שיחזיר לו מעותיו שצריך לקיים תנאו מדנקט להחזיר לו מעותיו משמע אבל בשהתנה להחזיר לו דמי השטר אפי' דמי זבינו לא יחזיר דהוה דאוריית' ותלי' בשיטות אי כל הקרן והריוח בריבית דאוריית' אי מפסיד הכל ולאשר ראיתי שפר"מ ני' לא נתברר לו דבר זה והביא מ"ש פ"מ בירושלמי דתרומה משמע שהוא רק חומרא דלא כדמשמע מטו"ז העתקתי לפניו כ"ז ובאמת מתשובת רשב"א שמביא ב"י סי' קע"ג משמע קצת דאפי' מקבל עליו לשלם לו הקרן כשלא יגבה מן הנכרי מחזי כריבי' משמע קרן כולו של השטר ולאפוקי ריבי' שמקבל מן הנכרי אבל כל הסכום הכתוב בשטר מקבל עליו ומ"מ כ' דמחזי כריבי' ואינו מוכרח כ"כ

והנה פר"מ הגנ"י יצא לדון בדבר חדש ולדייק לשון ש"ע שצריך לקבל עליו אם יעני הלוה דווקא אם יעני אחר שכבר קנה ממנו אבל אם כבר הוא עני בשעת קנין הוה מקח טעות ואין אחריות זה על הלוקח בסתמא ואפי' רק נתמוטטו נכסיו בשעת קנין עד שיש ספק אם יהי' יוכל לשלם בשעתו ובשעת גב' אין לו לשלם הוי מקח טעות מעיקרא דלא הכניס הלוקח עצמו בספק כזה אלו דבריו בקיצור במח"כ שכח לשעתו הלכה פסוקה בטוש"ע ח"מ סי' ס"ו סעי' ל"ד דאם היה הלוה עני בשעת מכירה בכלל אונאה היא ואין אונאה לשטרו' ויעיין בש"ך שם אפי' לא ידע הלוה והסכים עמו בתומים והוא מבעה"ת והיה זה לפני כשדברנו פא"פ אלא שלא יכולתי לפום רהיטא לכוון איה מקומו ועכשיו נזכרתי והאמת כי תלי' ברברבתא אי בפלגא או יותר מפלגא יש בו ביטול מקח בשטרות יעיין שם סי' ל"ח ובהכרעת הש"ך שם דליכא ביטול מכח לעולם ולכן אפי' כשהיה עני כ"כ שאין לו לשלם אפי' חציו לא ביטל המקח והכל על המוכר ויש לעיין זיל בתר טעמא דהו"ל לשאול כמ"ש בעה"ת וכ"כ ש"ך בשמו א"כ אי שואל אותו או מתנה עמו ע"מ שאינו עני אם נמצא שהיה עני בשעת מכירה מקח טעות הוא ודרך מקח וממכר הוא שלא יכנוס עצמו לזה אלא שכ"ז לא יועיל לנו רק שמותר לקבל ממנו דמים שנתן עבורו ולא שווי' של שטר ומ"ש פר"מ ני' ע"פ חקירתו של המל"מ פ"ה מה' אישות דין ז' אם במקח טעות מעות גזל בידו או לא כיון שיוכל ליתן דמים אחרים אלו שלו הם היינו בשיודע המוכר שמטעהו ומוכר דבר האסור בהנאה בוודאי מעות גזולי' הם בידו אלא שיש לספק כיון שיוכל ליתן דמים אחרים אם על אלו דמים שם גזל לקדש בו אשה ויעיין רא"ש בקידושין שם אבל כשלא ידע המוכר ושני' לא ידעו ואח"כ נתוודע טעות במקח אם הדמים בהלוואה או בתורת שמירה בידו של מוכר יעיין בסמ"ע וש"ך סי' ס"ו ס"ק ח' ובתומים ונראים יותר בכ"ז מ"ש בקצה"ח שם והעולה מדבריו במקח טעות מעות הלוואה הם וכן כ' מפורש ברמ"א סי' רל"ב בסופו ובבעה"ת כ' ג"כ שמקבל עליו שאם לא יוכל ליגוש ללוה משמע אפי' היה עני בשעתו או הוא איש אלי' כדמשמע לי' לפר"מ ני' מתשובת הרשב"א שהביא הב"י משמע ומוכח אפי' אינו מקבל עליו רק אחריות מה שנתן עבורו אסור דהא בעה"ת בהכי איירי כמו שהעתקתי לעיל

ולפום רהיטא עלה ברוחי אפשר הא דקבלת אחריות מבטל המכר במכירת שטרות וכיוצא בו בקרוב לשכר ורחוק מן ההפסד דווקא בשאין דרך כולם כן ואקרי שא' מתנה כן והמוכר מקבל עליו מחזי כריבי' שע"י תנאו מה שאין דרך מכירה בקבלה זו יוצא מתורת מקח וממכר ודומה יותר להלואה ואסרו חכמי' אבל עכשיו שכל עסק מו"מ בשטרות כך הוא ואין א' שקונה באופן אחר הדר הו"ל דרך ממכרו של שטר כך אלא מחזי כריבית הגם שכל אחריותו על המוכר ויש משמעות למ"ש בש"ס ב"מ ס"ד גבי אי תקפ' שכ' שקבל עליו אחריות כ"כ שאין דרך לקבל יעי"ש ויותר מבואר דבר זה בפ"י שם ודבריו נראים לי אמתיים לפום רהיטא ואם צדקו דבריו נ"ל כי יש לצדד להקל על סוחרי הארץ בקנין שט"ח וכ"ז כשמקבל עליו רק דמי זבינו לבד דכבר יצאנו מידי ריבי' דאוריית' ונגד מחזי כריבי' י"ל כהנ"ל

עוד א' שכחתי כי נאמר לי מב"א הרבני החרוץ מה"ו שמואל ע"פ ני' כי ע"פ הרוב אין משגיחים בלוה כלל אפי' הוא מן הגרועים ובוטחים העיקר על המוכר שיתן עליו (שירא) וכל שיש על המכר (שיראנטען) ביותר יאמר עליו שירה ויקפצו עליו זביני' א"כ בוודאי ליתא למ"ש פר"מ הגנ"י

וכל דברים אלו לא שקלתי במאזני שכלי לדון ולהורות ולא באתי רק כמגלה הרהורים מותרים ויד"נ ני' שפתוחים לפניו שערי תורה ושוקד הוא על שמריו לשמור ולעשות יעיין וימחול להודיעני דעתו הרמה הכ"ד באישון לילה בחפזון רב קשור בעבותות האהבה אוה"נ פ"ב מש"ק נגהי ליום א' ב' מרחשון כתר לפ"ק

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה פו

שפעת ברכות ושובע שמחות, לאהובי תלמידי הבחור המופלג בתורה ויראת שמים מורג חרוץ ושנון מופלא באנשים מוכתר בנימוסין כ"ש ה' יונה אבליס ני'

מכתבך החביב עלי קבלתי ע"נ והנה כתבת לי שלישי' ח"ת אשר חננך ה' ובכל פעם נתת שמחה בלבי, והן ידעת מרוב טרדותי אשר סביב שתו עלי בכל שעה ורגע ובפרט בעיתי' הללו א"א לי להשיב לכ"א כמבוקשו, בכל זאת צמצמתי לי מעט רגע להשיבך, מ"ש בתוס' ריש נדה שכ' שאין למדים אשה מסוטה דאין למדים אלא טומאת מגע ולא טומאת ראי' ופשוט לך שכוונת תוס' לחלק דבסוטה הספק אם הבועל נגע בה וטימא אותה משא"כ בנדה האשה וודאי נגעה בטהרות והספק אם היה הדם אז כשנגעה וזה ליכא למילף מסוטה, ועפי"ז נתקשית לפי דס"ל לתוס' בסוגי' דראהו חי מבערב לר"י דווקא בר"ה טהור ולא ברה"י, ולהנ"ל נגע בא' בלילה ג"כ אינו דומה לסוטה דוודאי נגע עכ"ד בקיצור, אם היה כוונת תוס' כן היה מקום לדבריך ולפלפל בהם, אבל אין זה כוונת תוס' דא"כ איך כ' דמאין בו דעת לשאול ילפי' שפיר דשייך טומאה ע"י ראי' הזב והזבה וכ"א ולדבריך מ"מ לא שייך שם וודאי נגע כמובן, אבל כוונת תוס' פשוטה כיון דסוטה גזה"כ הוא לטמא ספיקא ברה"י כוודאי ולטהר בר"ה דווקא דומי' דסוטה דהטומאה באה ע"י נגיעה שנגע בה הבועל וכן נגיעה טהור בטמא במת או בשרץ משא"כ היכי דהטומאה היא ע"י ראיה בלא נגיעה אין למדין משם, וכמה חלוקים מחלקים שאין למדין רק דומי' דסוטה הגם שאין טעם לחלק בגוף הדין אלא כיון דחידש הוא דווקא בדומה לו למדי', אבל ליש בו דעת לשאול דומה שפיר שג"כ הטומאה באה ע"י ראי', וכי כן נגע בא' בלילה דומה שפיר לסוטה וזה פשוט בכוונת תוס' וכן מורה לשון התוס' ודלא כמ"ש בכוונת תוס' שהלשון אינו מדוקדק: