כתב סופר יורה דעה קל

ולדידי צ"ע ניהי דאיסור ליכא באומר מלטני דלאו שליחותא קעביד ולא יכנס תחתיו כמ"ש תוס' מ"מ בנדון זה יש משום מראית עין לעיני הרואים נרות דולקות ולא ידעו ולא יבינו כי נעשה ע"ד זה, ואם ידליק צריך לכבותו משום מ"ע, אם לא שנסמך על חד דעה שביו"ד סי' קמ"ד דמביא הרמ"א דברבים ליכא חשדא, ועיין מג"א ס' רמ"ד סק"ח דנראה דנקיט להלכה הך דעה, הגם דאלי' רבה ותוס' שבת חולקים עליו די"ל דווקא בחומר ע"ז לא חשידי משא"כ באיסור שבת עיי"ש, הא דידן ג"כ לחשוד בע"ז רבי' לא חשידא

אלא לפי שהעלה אבא בח"ס או"ח סי' ס' דל"א ברבים ליכא חשדא רק היכא דרבים יחד עושים דבר במסיבה א', אבל דשכל א' עושה בפ"ע אפי' טובא הרבה איכא חשדא ובנדון שלנו איכא חשדא דכ"א מדליק בביתו, ומ"ש בח"ס שם כיון דהדבר מפורסם ומוזרת בלבנה דוברות בו ליכא חשדא כמדומה לי ל"ש בנדון זה, ועוד דנראה דלא סמך ע"ז אלא לעשות פרסום ע"י הכרזה וזה א"א בנדון שלנו כמובן

ובאמת תמוה לי אם נסמוך על הפרסום שידוע לכל ענינו, גם בפ' מקום שנהגו גבי תודס שהנהיג וכו' דמייתי בח"ס ראיה ונכנס לחלק בין רבים עושים ביחד או כ"א בפ"ע, הא שם ג"כ כולם יודעים כי לא לשם קדשים אוכלים רק לזכר בעלמא וליכא חשדא רק כל א' יעשה ולא ידעו אחרים ענינו אם בהיתר אם באיסור והא הנהיג כל בני רומי כך

ועיקר הראיה מתודס וממה ששלחו לו לולי תודס אתה דהוכיח בח"ס דברבים כי האי איכא חשדא לא זכיתי להבין בטוב שם שהקפידו לאכול מקולס כמו פסח והוא זכר לפסח איכא חשדא דהרי עושים מעשה במכווין שיהי' דומה לפסח איכא משום מ"ע משא"כ באנדרטי דבבי כנישתא דעיילו שמואל ור"י וכדומה ענין אחר הא שאין עושין מעשה המוכיח שעושי' איסור רק שיחשדו הרואים שעושים איסור בכה"ג ברבים ליכא חשדא, ועוד מלשון ש"ס פסחים דקאמר אלא קרוב לאכול קדשים בחוץ, נראה לאו משום מ"ע וחשד אתו עליו אלא משום שעי"ז יטעו לאכול קדשים בחוץ כיון שאוכלי' בליל פסח בזמנו מקולס קרוב שיטעו שמותר לאכול קדשים בחוץ ולא משום מ"ע מפני הרואים ואי משום מ"ע הול"ל דנראה כאוכל קדשים, וכמו שאמר רב שם האומר בשר זה לפסח מחזי כאוכל קדשים וכו' וש"ס דמקשה שם על רב דווקא מקולס היינו דאי אינו מקולס אינו דומה לפסח ולא יטעו, ה"ה דליכא מ"ע כיון שאינו דומה לפסח כהלכת' ומתרץ מפרש אפי' אינו מקונס איכא משום מ"ע וה"ה אם היה מנהיג לכל בני רומי שיאמרו זה לפסח היה מקום לגזור שיטעו לאכול קדשים בחוץ כנ"ל ומוכח מתוך לשון ש"ס ואזדא לי' ראי' אבא זצ"ל ועיין

אלא כיון דדבר זה דברבים ליכא חשדא מחודש הוא ובלא"ה לא רבים תפסו זה להלכה אנו אין לנו לכל היותר רק כעין שנמצא במקומו היכא דמתאחדו רבים ומתאספים במקום אחד דליכא חשדא כענין אין דומה יחיד עושה עבירה לרבים, אבל כשכל א' עושה בפ"ע מניין לנו, והסברא וחילוקו של ח"ס זצ"ל נכונה, ולכן בנדון של ח"ס ביו"ד שהוא נדון שלנו ממש יש לעיין אם בו משום מ"ע

אם לא שנסמוך על י"א שמביא הרמ"א יו"ד סי' ק"נ דכל שהוא משום מ"ע א"צ למסור נפשו במקום שיש סכנה והוא מר"ן פ"ק דע"ז שכ' שאפשר לומר כן, אלא דלמעיין בו יראה כי באמת משמעות ש"ס משמע אפי' מה שהוא משום מ"ע צריך לסכן בנפשו, וכ"כ הר"ן תחלה ואח"כ כ' שי"ל כל שיש סכנה בוודאי שימות אם לא ישתה מותר לו לשתות במקום מ"ע, וש"ס קאי היכא שאין סכנה בוודאי אלא אפשר שלא ימצא מים אחרים וימות בצמא כה"ג אין מותר היכא דאיכא רק מ"ע עיי"ש, ולפ"ז בנדון שלנו דליכא סכנתא בוודאי רק שיש לחוש שמא יכעיסו פעם אחר המונים עד שיבוא לי"ס ח"ו, כה"ג גם משום מ"ע אסור באפשר דדומה לס' שמא לא ימצא מים אחרים ולא ברירא לנו האי מלתא

שבתי וראיתי בעיני השכל שי"ל גם אם במקום דליכא רק משום מ"ע דע"ז צריך למסור נפשו, בנדון שלנו שאני דליכא מ"ע דע"ז דכולם יודעים דנכרים מקפידי' ע"ז מאוד ומכריחים בכ"מ להדליק כמוהם, וכ"ש בנדון שלנו שכבר זרקו עליהם אבנים ובלסטראו' אלא שצריך למסור נפשו, ומי שאינו מוסר נפש אינו עובד ע"ז אלא דעובר על עשה דונקדשתי ובע"ז יהרג ואל יעבור, ומי שאינו יודע שע"פ היתר עשה יחשדוהו שעבר ולא מסר נפשו ולא נחשד בע"ז רק שלא עשה כמצוה עליו למסור נפשו על מ"ע כזה א"צ למסור נפש כנ"ל מסברא נכונה

ואפסדתא קמייתא מה שצדדנו תחלה משום ברבים ליכא חשדא ואפי' לולי חילוקו של הח"ס בין עושים רבים יחד לכ"א בפ"ע ג"כ ליתא לפמ"ש אלי' רבא ותוס' שבת דווקא בחומר ע"ז לא חשידו רבים ולפמ"ש לית כאן חומר דע"ז רק דלא מסרו נפשם כמצוה עלינו ואין בו משום ע"ז ולא דבזרי' דע"ז ואפשר גם ברבים איכא חשדא ואסתבר לן בברייתא דכיון דליכא משום מ"ע דע"ז כ"ע מודי' דא"צ למסור נפש אפילו ליכא וודאי רק ספק ואפשר שיבוא הדבר לידי סכנה והבן

וכל דברינו עד כה מיוסדים על אדני פז של אבא בח"ס זצ"ל דמדמה בפשיטות נדון זה להא דש"ס ע"ז באומר מלטני מן העוצר זה ואוחז בשיטת תוס' דלא כרש"י שם ובאמת בטור מביא ב' דעות ולא הכריע והמחבר סתם דבריו ולא כ' דווקא בשאפשר לתת לישראל דמי' מזה פשיטא לט"ז וש"ך שם דתפס המחבר בשיטת ר"י שבתוס' והעתיקו שיטות ר"י כנ"ל ובח"ס קיצר בציונו על שיטות תוס'

אלא דכ"ז לא שוה לנו דנלפע"ד וודאי היכא דיודע בבירור שא"א לנכרי לפייסו רק ביי"נ באין מנוס באופן אחר גם ר"י מודה גם במלטני אסור כיון שיודע בנפשו שא"א בשום אופן רק ביי"נ הוה כאומר לו תן יי'"נ, אלא רש"י ס"ל דגם ישראל יוכל ליתן דמים כמו יי"נ לעוצר וגובה, וע"ז הקשה תוס' פשיטא ומוקי לה שישראל צריך לתתן יין דווקא ואומר שלנכרי מלטני באופן שתוכל והיינו אולי יהיה באפשרותו לפייסו שיקבל דמים ע"ז טרחו וקרב לוודאי יפייס' בדברים וכל שאפשר בשום צד לאו שלוחו הוא לתת יי"נ, ועיי' ר"נ בשם רמב"ן שכ' בחנוני בידו של ישראל לתת להם דמים כמו יין משא"כ במלטני שצריך לתת יין ולפעמים מקבל דמים נראה דאזיל ג"כ בשיטת ר"י דצריך לתת יין, ולפעמים מקבל דמים היינו ע"י פיוסים וריצוי דברים, ועיין תוס' ב"ק נ"ח ע"א

אי נמי בתוך הדברים טעם לירושלמי אפי' בבע"ח דוחק וכדומה משום דאפשר שישלחו אחרים או יפייס' וכדומה, וכ"ז בע"ז וכיוצא בו שאפשר בשום צד, אבל בנידון דידן דידוע דא"א לשכינו למלט אותו בשום אופן אם לא שידליק נרות בחלון, וא"א לו לפייס ולרצות ולהשכיך כעס ההמונים המסבבים בלי נרות הוי כשלוחו וכאומר לו הדלק נרות בשבילי כן היה נלפע"ד לולי דעת הקדושה של אבא מאוה"ג זצ"ל

והיותר נראה אם אפשר לומר לכומרים או לשר מלטני מרשעת המונים למען לא נזוק ולהעמיד שלום העיר שמחויבים לראות ע"כ ולעשות כל השתדלות, ויש בידם להציל העשוקים ואומללים שיעמידו שומרים בל ירימו יד נגד הישראלים, ואם לא יעשו ככה רק ידליקו הם נרות בחלונות ישראלים דומה ממש להא דש"ס ע"ז מלטני כיון שאפשר להם בלא"ה, וגם אם דבר רחוק הוא ונוח להם יותר להדליק נרות מלעצור המונים לבל ירשיעו וישחיתו מ"מ כיון שאפשר לפייסם בדבר אחר דומה למלטני לשיטת ר"י דפסקו להלכה בש"ע כמ"ש

ומהיות טוב עוד יותר אם אפשר כמ"ש מע"כ תלמידי נ"י שיאמר האומר לכומרים או לשר ושופט העיר אנו א"א לנו להדליק נרות וצריכין אנו לסבול יעבור עלינו מה, ואם ידליקו אחרים עלינו בעל כרחינו מה לנו לעשות, א"א מחויב' לעמוד נגדם בחזקה ולכבות הנרות, ואנו נפשנו הצלנו מאיסור ואם מה טוב ומה נעים יצאנו ידי כל השיטות וגם משום מ"ע קיל טובא כאן שלא ע"פ מעשינו וצווינו הוא אין לנו לכבות הנרות בחזקה כדי שלא יהי' מ"ע והבן

ועוד יש להרחיק מנדנוד איסור דע"ז ומ"ע כשידלק' הנרות בחלונות ישראל כמה שעות קודם שיסבבו עם צלמני', ולא יכבו אחר שכבר הלכו ועברו בכל המקום ושבו למקומם, וזכר לדבר ממה שכ' ברמ"א סי' ק"נ בשהלכו שרים וכומרים עם הצלם עלי' שיקום קודם בואו שלא יהי' היכר שעומד מפניהם, ובצירוף כ"ז נ"ל שעשינו הרחקה טובא מהיות טוב, הנ"ד אוה"נ דש"ת פ"ב כאור בוקר ליום ד' ה' מרחשון תרכ"ו לפ"ק

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה פה

תיתי שלמא רבא לגברא רבא ה"ה כבוד ידיד ד' חביבי הרב הגאון הגדול בקי בחי" צדיק ונשגב המפורסם כקש"ת מו"ה משה שיק ני' אבדק"ק יערגן יע"א

גי"ה קבלתי שבוע העבר ומיד שמתי אל לבי לעשות רצון צדיק כמותו י"ב, אשר חפץ ורוצה לשמוע דעתי העני' והתחלתי לעיין בדבריו אבל מהמון טרדות דעדו עלי מכל צד בפרט תחלת הזמן עת האסף התלמידים לא ברכתי על המוגמר וענין זה צריכ' עיונא רבא לדמות מלתא למלתא וכ"ש לדון ולהורות להלכה בתכסיסי מו"מ בעיתים הללו במכיר' ומסירת שטרות צריך חקירה יתירה אצל הסוחרי' הגדולים שיודעים ובקיאים טובא בכללותי' ופרטותיהם ואציע פה לפני פר"מ ני' אשר העלתה מצודתי בעיון מעט לפי