כתב סופר יורה דעה יג

ומלתא דתמוה לי אדבר פה על מ"ש הרא"ש דר"ז דיעבד אבל לכתחלה לא דלמא יטה הגם שמכוון שלא להטות ולכן בעי בדיקה אתלת רוחתא ומביא ראיה ודמיון כהא דאמרינן לעיל ובמוקדש' לא ישחוט שמא יגע בבשר וראיה זו איני מכיר, התם חיישינן שמא יגע הגם שמכוון שלא יגע חיישינן דלמא יארע לו דבר ונדחה ידו ויגע, לא חיישינן דלאו אדעת' דנגע, אלא שיקר' לו מקרה בנגיעה, ולכן לא ישחוט שלא לטמאות קדשים, ומה יועיל לנו ידיעתו שנגע הוא מעוות שאינו יוכל לתקן, ועבירה היא בידו שטימא קדשי', משא"כ בשחיטת חולין כל שמכוון שלא יגע, ואם בכל זה יקרה לו מקרה ע"י אונסו שיטה ידוע לו ויטרוף שחיטתו, מנ"ל דחיישינן שיטה ולא ידע שהיטה, ואין הנידון דומה וצל"ע

ומדי דברי בענין זה עוד רגע אחת אדבר, אשיחה וירוח לי דקשי' לי על מה שכ' תוס' בנדה ה' ע"ב ד"ה ואם א"א בסופ' הא דאמר רבה בחולין באומר ברי לי לאו דווקא, דס"ט ברה"ר טהור, ולא הבנתי מה יענה תוספת להא דאמר בסיפ' באחרי' רואין בליתי' קמן דנשיילי' למה צריך אחרים רואין דספק טומאה טהור, וע"ז ל"ש לאו דווקא ועכצ"ל כתירוץ תוספת בחולין דמשו' דע"פ הרוב נוגע וצ"ע, והי' נר' לי בכוונת תוס' נדה דס"ל ג"כ כמ"ש בחולין דעל פי הרוב נוגע והיינו בליתי' קמן חיישינן לשמא נגע ולא הוי ספק השקול דעל פי הרוב נוגע, וכל זה בליתי' קמן חיישינן שמא נגע ויודע שנגע והלך לו, אבל אם הוא לפנינו ואומר שאינו יודע אם נגע או לא, כה"ג ליכא רק ספק השקול אולי נגע ולאו אדעת' או לא, ואין לומר דרוב נוגע, דנגד זה איכא אלו נגע הוי ידוע ולחוש שנגע ולאו אדעת' אין זה רוב, ולכן הוצרך לחדש ברי דאמר רבה לאו דווקא כנ"ל, ועפ"ז יש לומר הא דלא העמיד תוס' בחולין קושיתו על דאמר רבה באומר ברי לי כמו שהקשה בנדה ולתרץ כמו שתירץ דעל פי הרוב נוגע, ולמה שכתבתי א"ש דעל דאמר רבה באומר ברי ל"ק לתוספת דיש לומר ברי לאו דווקא, ולכן הקשה על דלית' קמן, ומה שתי' על זה דע"פ הרוב נוגע שהוא תיר' מרווח יותר מלדחוק ברי לאו דווקא תי' זה לא יועיל למה דאמר רבה באומר ברי לי כמ"ש וע"כ לדחוק דברי לאו דווקא כמ"ש בנדה וא"ש

והנה תירוץ תוספת נדה דחוק מאוד, דברי לאו דווקא, ובריש חולין בלימוד הישיבה גדולה לאלקים ד' יחיים העלתי יישוב נכון לקושית תוספת נדה, בהקדים דאוקימת' דרבה ואם שחטו שחיטתן כשירה צריך הסבר הא השחיטה וודאי כשירה מה לי אם השוחט טמא או טהור ואין אנו דני' אלא לענין הכשר הקרבן אם טמא או טהור ואין זה ענין לדיני השחיטה ורש"י כ' דהכא עיקר דכוליה פרקין בתורת שחיטה איירי ואינו מובן שאין זה בדיני שחיטה רק לענין טומאה וטהרה דקדשים וגם לשון מתניתין שחיטתו כשירה קשיא גם כן דשחיטה פשיט' דכשיר' וכ"ז צריך יישוב, ונ"ל דיש רבותא לענין הכשר שחיטה עצמה דכשירה דס"ד כיון שצריך שיתן דעתו עינו ולבו שלא יגע ויטמא הבשר, ס"ד דחיישינן דעל ידי זה הסיח דעתו בשעת שחיטה שלא יקלקל שחיטתו, ושהה או דרס ולאו אדעתא, ור"ן כ' הא דל"ח במומחה שמא שהה או דרס דמכוון בשחיטתו שלא יבוא קלקול ע"י, וזה שמכוון דעתו שלא יגע, ס"ד דחיישינן שמא על ידי זה לא כוון יפה בשחיטה, וזכר לדבר מהא דקיי"ל דאסור להתפלל וספר תור' בידו שס"ת צריך שמירה שלא יפול מידו ולא יתכוון הטיב בתפילה, קמ"ל מתניתין דשחיטתו כשירה, ולא דמי להא דתפילה וספר תורה בידו שם ב' ענינים נפרדי' הם, משא"כ כאן הכל בענין ומעשה שחיטה, וגם כאן דיעבד ושם לכתחלה, והא"ש לשון מתניתין ושחיטתו כשירה ויש לו שייכו' לדיני שחיטה, וא"ש מש"כ רש"י דכולהו פרקי' בתורת שחיט' אייר' והא דרבה דיוכל לומר לכתחלה לא שמא יקלקל בשחיט' ע"י שדעתו שלא יגע, ואפשר ה"נ קאמר שמא נגע וצרי' למיהב דעתו שלא יגע ויש לחוש לקלקו' בשחיטה

ועפ"י הוצעה זו מיושב קושית תוספת בנדה, דבאמת א"צ לומר ברי לי שלא נגעתי דס"ט ברה"ר טהור, אלא רבה הוצר' לומר באומר ברי לי שלא נגע, כי התכוון שלא יגע עד שיודע בבירור שלא נגע וקמ"ל מתני' שחיטתו כשירה ול"ח לקלקול שחיטה, אבל כשהוא לפנינו ואינו יודע אם נגע כי לא שם לבו ומחשבתו על זה פשיט' דשחיט כשירה ומאי קמ"ל מתני' לענין הכשר שחיטה וע"כ מתנית' באומר ברי לי ומיושב קושית תוספות נדה על נכון בעה"י

אלא דכ"ז א"ש בקושית תוספות נדה, אבל קושית תוס' חולין בדלית' קמן קשה למאי מצרי' אחרי' רואים כיון דליתא קמן ואיכא ספק אם נוגע אם לאו ס"ט הוא, וע"כ אנו צריכים לתירוץ תוספות דע"פ הרוב נוגע ולישנא דסיפא דכולן ששחטו שחיטתן כשירה ל"ק כמו שהקשתי על רישא דלענין הכשר פשיט' דהא בסיפא כולל חשו"ק וטמא, לכן נקט שחיטתן כשירה ועל הרישא אתי שפיר כמ"ש ועיי'

ובדברינו אלו יש מקום ליישב הרמב"ם פ"א מהלכות פסולי מוקדשים הל' א"ב שפסק דטעמא דמוקדשים לכתחלה לא ישחוט ואם שחט הזבח כשר ולא כ' דווקא באומר ברי לי, ולמ"ש דבאמת לא צרי' שיאמר ברי לי דס"ט ברה"ר טהור ורבה דאמר באומר ברי לי לאו דינא קאמר דווקא, באומר ברי לי, רק דמוקי מתני' בהכי דאל"ה מה זה לענין שחיט' ולשון מתני' קשיא לי' כמ"ש, והא"ש דלא כ' הרמב"ם דבעי שיאמר ברי לי, דבאמת ל"צ שיאמר ברי לי וכ' הזבח כשר, ורמב"ם לא אית' שם רק מהכשר הזבח במה שנוגע לקדש', ורבותא דשחיטתן כשירה מזה לא אסיק ובא שם, וגם רבה לא אמר כן רק לפי אוקימתא דידי'

אלא דקשה הא בלית' קמן קשה ג"כ קושי' תוס' וצ"ל דבעינן ידיעה בוודאי דלא נוגע דע"פ הרוב נוגע כמ"ש תוס' ממילא באיתא קמן ג"כ בעי ברי וקשיא על הרמב"ם, ונ"ל עפמ"ש לעיל דמה שכ' תוספות דע"פ הרוב נוגע וליכא ספק השקול זה דווקא בלית' קמן, ובאית' קמן לית' לתי' תוס' אלא באית' קמן ל"ק על דאמר רבה באומר ברי לאו דבעי ברי אלא רבותא אפי' בברי שחיטה כשירה, ולפ"ז באיתא קמן באמת אצ"ל ברי דליכא רוב דנוגע ויפה עשה הרמב"ם דל"כ דצרי' שיאמר ברי לי, והא דלא כ' רמב"ם דבלית' קמן צרי' אחרי' רואי', דרמב"ם לא העתיק רק מתני' דזבחים וסתמא באיתא קמן, והך דלית' קמן לא נזכר בסוג' שם רק רבה לפי אוקימת' דילי' מפרש סיפא דמתניתין דחולין דבהכי אייר' ואוקימתא דרבה נדחה, וא"ש שיטת הרמב"ם כנלפענ"ד

ומה שכ' בתשו' נב"י קמא חי"ד סימן ד' בסופו בכוונת תוס' חולין דלא הקשה מרישא באומר ברי לי משום כל דאפשר לברורי עיי"ש דבריו תמוהי' אנו צריכים לברר שמא יאמר ברי שנגע, אבל אם אינו יודע, ספיקו להקל, וקשה למה אמר רבה באומר ברי לי באומר א"י סגי, וגם היה נעלם ממנו לפי שעה במח"כ קדושתו דתוס' בנדה הקשה באמת מהא דרבה דאמר ברי לי ולדבריו צ"ל דתוס' בנדה ס"ל דאין צרי' לברר במקום דליכא חזקת איסור

ובדברינו אלו מצאתי יישוב לקושיא ת"ח דלא מקשה ש"ס בזבחים ל"ב האי טמא דאטמא במאי כדמקשה בחולין, ולמ"ש י"ל לפמש"כ תוס' בד"ה ובמוקדשים דחיישינן שמא יגע אחר פרכוס לק"מ קושי' ש"ס דאטמא במאי כמובן וזה צריך עיון באמת על תירוץ תוס' ולתי' שני דמפרכסת מקבל טומאה מקשה ש"ס שפיר, וי"ל דש"ס בחולין הוכיח לפי אוקימת דרבה דמפרכסת מקבל טומאה, דאי החשש שיגע אחר פרכוס וצריך שיהי' דעתו שלא יגע אחר הפרכוס וכבר כלה מעשה שחיטה הדר תקשי מה ענין זה לכאן וגם קשה לשון מתני', פשיט' דשחיטתו כשירה וע"כ צ"ל דבשעת שחיטה צריך שיהא דעתו שלא יגע ומקשה שפיר דאטמא במאי אבל בזבחים לא מקשה דלא מיית' לדרבה וי"ל דאינו מקבל טומאה רק אחר הפרכוס ול"ק דאטמא במאי, ועיי' ת"ח שכ' ג"כ דיש לומר דפליג' הסוגי' בזה והוא הולך לדרכו, ואנן לפי דרכינו, והוא על דרך פלפול בלימוד הישיבה וקב"ה חדי בפלפולא, הוא יפתח לבנו בתורתו, וישמח לבבנו בישועתו, הכ"ד אוה"נ חותם באהבה רבה

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל

תשובה ח

שוכן שמים, ישפיע עד בלי דיים, לכבוד ידיד נפשי הרב הגאון הגדול סני ועוקר הרים חריף ובקי צדיק ונשגב שמו כקש"ת מו"ה אברהם אוללמאנן אב"ד דק"ק לק"ב יע"א

מכ"ק קבלתי ובמאי דבדק לן מר ועשה לנו מטעמים, בקושי' אחת שהקשה לא עיינתי בדברי קדשו עוד היום, והיום באתי אל העיון והיום יצאתי להשיב מפני כבודו כי רב, ונקיטנ' בקצרה מה שהעלתה מצודתי בחפזי על קושיתו, למ"ד חולין ח' ע"ב דבה"ש רותח כל סכין ששוחט בו קדשים בעי הגעלה, דהרי בלע ככל כלי מקודש דבעי הגעלה, ולמה במתני' דזבחים צ"ו ע"א השפוד והאסכלה מגעילן בחמין לא קתני וקחשיב ג"כ סכין של שחיטה דבעי הגעלה, ובתר דמותב הדר מפרק לי' לנפשי' דלמ"ד שלהי ע"ז מגעילן היינו מריקה ושטיפה א"ש, די"ל דמרוש"ט גזה"כ דוקא בשבלע ע"י בשול וצלי אש אבל הבולע ע"י חום ביה"ש לא בעי מרוש"ט, ומ"ד התם הגעלה בחמין להפליט הבלוע י"ל ס"ל בה"ש צונן, אלו דברי הד"ג נ"י: