כתב סופר יורה דעה קכד

שיצאו מתח"י אמר פירות שמכרתי לך טבלי' הם היין יי"נ הבשר בשר בכור הוא וכו' שורת הדין שאינו נאמן והוא מתוספת' פ"ב דתרומה ובכ"מ ציין על מ"ש בסוף ה' פסולי מוקדשי' ובמל"מ ציין על הלכו' משכב ומושב ובתוספת' שם טהרות שעשיתי עמך וכו' שבש"ס גיטין סוגי' דע"א נאמן ונראה דמחד טעמ' הוא הא דא"נ פירות שמכרתי לך טבלים כמו שא"נ טהרות שעשיתי עמך דא"נ אחר שהוציא מידו דהי' לי' להודיעו מיד כשהוציאה מידו שלא יכשל בו וכן בפירות שמכרתי לך טבלים הם חזקה דלא מכר לו דבר איסור מבלי הגיד לו דאסור הוא וכמו שא"נ על עצמו דמכר דברים האסורים מבלי הגיד לו כן אין העד נאמן על חבירו כי מכר דבר איסור בחזקת כשרות וגם אם העד א"י כי לא אמר ללוקח דאסורא הוא מ"מ הא הקונה יודע שלא אמר לו ממילא אין להאמין לע"א דאסורא הוא ואין לומר דלמא שכח המוכר מלהודיעו או שוגג הי' בשעת מכירה א"כ למה לא יהי' נאמן על עצמו נתלה דבשוגג מכר לו דשכח או הי' חילוף וטעות ש"מ דלא תלינן בהכי וגם אם אמור יאמר כן א"נ ועיין ש"ך יו"ד סי' קי"ט ס"ק כ"ה שכ' במוכר דבר איסור דלא תלינן בשוגג דסתמא מזיד הי' אלא להוצי' ממון ממנו א"א כשטוען שוגג הייתי אבל לענין איסור' א"כ דשוגג הי' דסתמ' ידע ובמתכווין לא הודיעו וממילא דה"ה וכ"ש דאין אחר נאמן לומר שמכר חבירו דבר איסור ולא הודיעו ועיין יו"ד סס"י א' התם איכא חזקת איסור עיי"ש

ומ"מ נ"ל אם המוכר בעצמו יאמר שיש בו תערובת איסור ושוגג הי' הגם דא"נ על עצמו שעשה במזיד וגם כי שגג או שכח א"נ זה דווקא כשמעיד לבד אבל אם יש עוד ע"א דמעיד שיש בו תערובת איסור ואיכ' ב' עדים כל כי האי לא אמרינן מסתמ' מזיד היה להכחיש ב' עדים שא"נ על עצמו וגם העד א"נ לשווי' רשע בוודאי אם אמור יאמר המוכר דמזיד היה א"נ דאינו משים עצמו רשע אבל כשאומר שוגג היה משום דלא שכיח שישכח וישגה אין אנו מכחישים ב' עדים וודאי לא שכח ושקר בימינם דאין בו איסור כלל כל כי האי לא אמרי'

ועוד קאמינא הנה בתוספת' שם ר"י פליג על ת"ק ואמר לא נחשדו ישראל על כך היינו לשקר כדי להפסיד לחבירו ות"ק ס"ל דיותר יש לומר דמשקר להפסידו לצערו מלהאומינו שמכר דבר איסור ועבר בלפני עור ואפשר טעמא דר"י דלא נחשדו ישראל שיעשו עולה כלל לכן תלינן דשכח להודיעו ות"ק ס"ל דזה רחוק ששכח דהי' לו ליזהר ולדקדק ולזה י"ל היכא דמוכר ועוד א' מעיד שמכר לו איסור לחשוד ולומר דרוצים להפסיד לזה על מגן ושני' עשו עולה ביותר אנו תולים דמוכר עשה עול ומכר דבר איסור מבלי הגיד לקונה או עכ"פ לא שם אל לבו כ"כ ולא הי' אדעתי' בשעה שמכר דאיסורא הוא וגם ת"ק מודה בתרי דאמרי' לא נחשדו ישראל על כך לחשוד ב' שמכווני' להפסיד בחנם ביותר יש להאמין דהמוכר עשה שלא כהוגן ועיין

ואם כנים דברינו דאם המוכר יודה לדברי העד המעיד דנאמני' יש לעיין אם צריך לברר ולשאול פי המוכר אולי יאמר כדברי העד הנה תוס' קידושין ס"ה ע"ב בשם ר"ת סוף ד"ה ותנא וכו' וז"ל בדבר שיוכל להתברר כגון שאמר יש שרץ בטהרותיך או נכרי מנסך יינך בא ואראך האיסור בהא וודאי יש לחוש לדבריו כדאמר לקמן ס"ו ע"ב שלח ואחוי וכ"כ תוס' ס"ו ע"ב ד"ה שלח מכאן יש להוכיח דכל דבר שיוכל להתברר ע"א נאמן עליו ואפי' עד אחר מכחישו והרמ"א סי' קכ"ז סעי' ג' כ' וז"ל מיה' י"א בדבר דאיכא לברורי כגון שאמר לו א' בא ואראך נכרי מנסך יינך צריך לחוש לדבריו וש"ך תמה מ"ש הרמ"א בשם י"א הא ש"ס ערוך הוא בש"ס קדושין שלח ואחוי ומבואר שם יותר דאפי' בע"ד מכחישו נאמן בדבר דאיכא לברורי ותוס' הוסיף שם ואפי' עד א' מכחיש וקשה על הרמ"א למה לא כ' חידוש דין זה אפי' בע"ד וע"א מכחישו

וקושי' אחרונה נ"ל ליישב דבאמת צ"ע על הר"ת כיון דאביי מתרץ שם די"ל במכחישו וכגון דאמר שלח ואחוי משמע דרבא דאמר אי במכחישו מ"ט דנאמן דל"ל כאביי דס"ל באמרו שלח ואחוי דנאמן ובכ"מ קיי"ל כרבא נגד אביי ועיין ח"ס יו"ד סי' ג' שהקשה כן על ר"ת וי"ל משו"ה לא נקיט רמ"א ככל מ"ש תוס' דאפי' בע"ד או עד אחד מכחישו דצריך לברר אלא במקצתו היכא דליכא דמכחיש דבזה נ"ל גם רבא מודה ולא פליג רבא על אביי רק במכחישו ויש קצת ראי' דרבא מודה בליכא דמכחיש מכח קושי' ראשונים על הר"ת דס"ל בשתק משום שתיקה כהודאה קשה לרבא דמוקי הא דמקוה ובעל מום בשתק הא במקוה לא שייך שתיקה כהודאה ולפמ"ש א"ש דס"ל לרבא דנאמן משום דאיכא לברורי ודווקא היכ' דליכא דמכחיש וע"כ לאו במכחיש איירי ומדלא נאמן בן גרושה וב"ח דאיכא שתיקת הבעלים הוכיח רבא דע"כ דלא מהני שתיקה בדבר ערוה וא"ש והא"ש דפסק רמ"א רק בליכא דמכחיש דמודה רבא כן י"ל

וקושי' ראשונה של הש"ך הא ש"ס ערוך הוא ג"כ א"ש עד"ז דבאמת רבא ל"ל דאביי אלא די"ל דרבא מודה לו בליכא דמכחיש ועכ"פ לאו ש"ס ערוך הוא, אלא דבאמת מ"ש ר"ת ותוס' בפשיטות מסוגי' דשם דכל דאיכא לברורי נאמן וצריך לברר, כמו בא ואראך נכרי מנסך יינך, ומדמהו לשלח ואחוה, דמיון זה צל"ע בשלח ואחוה דיש בו מום או המקוה חסר הוא מדע"ל בכל שעה וכללא בידינו מדע"ל לא משקרי אינשי, ולכמה שיטות דאוריית' הוא ואפי' אינו רק חזקה דרבנן, מ"מ כע"א המעיד במדע"ל צריך לברר מה"ט דקרוב שאינו משקר בכה"ג במום ומקוה, אבל כשאומר בא ואראך נתנסך יינך לאו מדע"ל הוא, דאם לא ימצא הנכרי שם לא יתגלה שקרותו, אולי בנתיים הלך לו הנכרי או כבר פסק מלנסך, וליכא רק משום דאפשר לברורי להחמיר כשנכרי נמצא שם בשעה שמנסך, ומנ"ל לר"ת דצריכי' לברר ומשלח ואחווה אין ראי' וצ"ע לכאורה

ונ"ל אחר העיון דראי' ר"ת נכונה דהא באיכא דמכחיש הבעל דבר או ע"א אחר דמכחישו גם למכחיש איכ' האי חזקה מדע"ל לא משקר כשיחופש וימצא כי יש בו מום או יתוודע כי שקר ענה ורצה להכשיל ואיכא בכ"א חזקה מדע"ל לא משקרי, וליכא רק משום דאיכא לברורי אולי ימצא כדבריו ויליף ר"ת שפיר כשאומר בא ואראך נתנסך יינך וכדומה כנ"ל נכון ועיין

ובמאי דכתיבנא מיושב קושי' ראשונים על ר"ת שהבאנו לעיל רבא דל"ל משום שלח ואחווה מ"ט נאמן במקוה הא לא שייך שתיקה כהודאה, ולמ"ש א"ש דוודאי רבא ס"ל בכ"מ מדע"ל לא משקרי ובמכחישו לא שייך משום דע"ל דגם למכחיש איכא חזקה זו ומשום דאיכא לברורי לא ס"ל, אבל באין מכחישו ס"ל דנאמן אפי' במקוה דל"ש שתיקה משום מדע"ל לא משקר וא"ש, ומיושב ג"כ קושי' הרשב"א שם על תי' אביי כגון דאמר שלח ואחוי הא במקוה ליכא לברורי דאם ימצא חסר אולי עכשיו חסר ומוקמי' על החזקה עד עכשיו עיי"ש, ולמ"ש לק"מ דבאמת יש להאמינו משום מדע"ל ל"מ אלא שכתבנו במכחישו איכא ג"כ חזקה זו לגבי המכחיש וזה דווקא במעיד בעל מום הוא זה איכא גבי' המכחיש ג"כ משום מדע"ל ל"מ דאם יבוקש וימצא מום נתוודע שקרותו אבל במקוה כשמכחיש דלא היתה חסרה אם יבוקש וימצא חסר יאמר עכשיו חסרה וליכא מדע"ל בעד המכחיש ובעד המעיד עביד' לגלוי' כשיומדד ולא תמצא חסר גם עכשיו לכן נאמן ולא הוקשה לרבא מעיקרא אי במכחישו מ"ט דנאמן רק במעיד בעל מום הוא דבשני' איכא מדע"ל אבל ממקוה ל"ק לרבא מעיקרא והשיב אביי שפיר דאמר שלח ואחוי דמתורץ בבעל מום דאפשר לברר להחמיר וממקוה דא"א לברר כקושי' רשב"א בלא"ה א"ש במכחישו משום מדע"ל לא משקר וא"ש נמי הא דאמר אביי דאמר שלח ואחוי ופי' תוס' תרגום של והפשיט ושלח וצ"ל למה נקיט אביי כהאי לשנא דקאי רק על עדות בעל מום שלח שיפשיט בגדיו והא גם ממקוה קשה וצ"ל דאמר שימדדו המקוה ואחוי ולמ"ש א"ש ממקוה בלא"ה לק"מ דהוי מדע"ל וא"ש נכון ועיין

ויפה עשה רמ"א שכ' בשם י"א דבאמת אינו מבואר כ"כ בסוגי' די"ל כקושיתו משום מדע"ל נאמן וזה לא שייך בבא ואראך נכרי מנסך יינך שכ' רמ"א אלא דר"ת כ"כ מתוך הסוגי' ועכצ"ל כמ"ש ועכ"פ לאו ש"ס ערוך הוא

ונבוא לנדון שלפנינו דאין להאמין לע"א משום מדע"ל דלמא ישאל את המוכר ויכחיש אותו דאין זה בגדר מלתא דע"ל ל"מ אינשי דהא לא יתברר ששקר ענה דליכא רק הכחשה של א' והוא בע"ד ואפי' בע"א המכחיש דעלמא ליכא מדע"ל כה"ג דלא נדע בירור הדבר האמת עם מי הגם דלדינא ע"א בהכחשה לאו כלום ומוקמי' הדבר על חזקתו מ"מ כן שורת הדין אבל לא יתברר שקרותו לעין כל כמו במעיד באשה שמת בעלה או אחוה דמתנא הוא ובעדות קהח"ש וכדומה וכיוצא בו וכ"ז פשוט, אבל מה שיש לעיין דעכ"פ צריכים אנו לשאול פי המוכר ע"י עדות ע"א ומועיל עכ"פ שצריכים לחוש לברר כל האפשר אולי יודה המוכר ומפי שניה' יהי' היי"ש אסור בבירור ע"פ עדות שנים ומתחלה היה נ"ל הדבר פשוט דצריך לברר מש"ס קדושין הנ"ל אלא דכד דייקת בלשון אביי דמוקי כגון דאמר שלח ואחוי משמע דווקא כשאומר העד כן עי"ז שהוא בעצמו אומר כן מחזק דבריו ונותן להם מקום צריכין אנו לחוש לדבריו אבל כשאין העד אומר כן אין ראיה משם דצריכי' אנו לחוש לדברי העד ולברר אולי נמצא כמו שאמר אלא מצד הסברא מעצמינו ראו' לאמרו דהא בכ"מ בחזקה להיתר צריך לברר הגם דאין חזק' מנגדת עיין מג"א סי' ח' וכאן בע"א דמעיד נגד חזקה למאן דס"ל דא"נ דלא אל' עדותו נגד חזקה ואפילו ספק אינו עושה להחמיר ולאסור ע"פ עדותו עכ"פ לא עדיפ'