כתב סופר יורה דעה קכא

ג"פ הגם ד"ל לרשב"א בתהב"א דבאיסורי דרבנן מהני, חמירא אב"י בדאוריית' מאיסורי דרבנן כמו שבארנו הרי נתבטלה שיטת בעה"ע ושיטת רש"י לפמ"ש בשיטת רוב ראשונים דלא ס"ל כוותי' ובעה"ע עצמו לא החליט הדבר, בוודאי אין לנו להקל באב"י כלל

ויש לעיין בכלי שנבלע מאיסו' דרבנן שיש להם עיקר בתורה דרשב"א בתהב"א ס"ל דמותר ובקצר חוכך להחמיר דאפשר לחלק בין איסור דרבנן שאין לו עיקר כמו תרומה וחלת ח"ל לאיסורי דרבנן שיש להם עיקר, וכ"כ בהג"א סוף מסכת ע"ז בפשיטות ומביאו הב"י סי' קכ"א, ויש לצדד ולומר כלי הבלוע מאיסורי דרבנן והוא אב"י דהוה תרתי דרבנן לא סגי בהגעלה ג"פ כתרומה בח"ל ולמעיין ברא"ה בבדה"ב יראה כי פירושו בירושלמי דבאב"י קאי דווקא בתרומה דקיל אבל בשארי איסורי דרבנן אפי' אב"י לא, אבל הרשב"א דס"ל לעיקר בכל איסורי דרבנן אפי' יש להם עיקר מהני הגעלה ג"פ אלא שחוכך להחמיר י"ל באפשר דווקא בדרבנן ב"י, אבל באב"י דאיכא תרתי דרבנן אינו חוכך להחמיר, ועיין הג"א סוף ע"ז דכ' דווקא תרומה ח"ל דלא אתי למחלף בדאוריית' אבל שארי איסורים דאתי למחלף בדאוריית' נראה באיסורי דרבנן ואב"י דגם אם מחלף בדאוריית' באב"י הרי אב"י דרבנן היא גם אם מחלף בדאוריית' באב"י ע"י הגעלה ג"פ לא יכשל באיסור דאוריית' ולחוש כ"כ דמחלף בדאוריית' באב"י וגזירה אב"י אטו ב"י כ"כ האי וודאי גזירה רחוקה היא בנדון שלנו דרבנן היא דם שבשלו דרבנן אחר שיהוי מעל"ע יש להקל ע"י הגעלה ג"פ לכאורה

אלא דיש לי ראיה מדברי רשב"א דס"ל אם נחלק בתרומה שאין לו עיקר לאיסורי דרבנן שיש להם עיקר דאפי' בתרתי דרבנן ל"מ שאינו דומה לתרומה, והוא ממ"ש רשב"א בתהב"א שכ' שמסתפק בדין זה מפנכא דר"א פ' כה"ב דאמלחה בה בשר ותברי' ואי מהני הגעלה ג"פ למה תברי' והא דם שבשלו דרבנן ש"מ דל"מ ג"פ כל שיש לו עיקר מדאוריית' ודחי דאפשר כיון דבעי הגעלה תלתא זמנא לא משהה לה דלמא פשע בה בינתיים אלו דבריו ז"ל, ואי ס"ל דאיסורי דרבנן ואב"י דומה לתרומה בח"ל איך כ' דיש ראיה מפנכא דר"א דבאיסורי דרבנן שיש להם עיקר ל"מ ג"פ עדיין קשה הי' לי' להשהות מעל"ע דהוי תרתי דרבנן וסגי בהגעלה ג"פ ש"מ דס"ל לרשב"א להך צד ואם נחלק בין תרומת ח"ל לשארי איסורי דרבנן אפי' בתרתי דרבנן לא סגי בג"פ, ואפשר לומר בתרתי דרבנן דעלמא מהני, אבל איסור דרבנן ואב"י דס"ל לרשב"א דאב"י חמיר מכל איסורי דרבנן ס"ל דלא דמי' לתרומה הגם דהוא תרתי דרבנן כן נ"ל עכ"פ מוכח דס"ל איסור דרבנן ואב"י לא הוי תרתי לטיבותא, וכאן דבקצר כ' דיש להחמיר באיסורי דרבנן שיש להם עיקר ה"ה באב"י דיש להחמיר כנ"ל ועיין

ועוד אביא לי ראיה מר"ן פסחים למ"ד שכ' דרב גם אי ס"ל נטלפ"ג מותר מדרבנן מיהת אסור לכתחילה הגם דמפסיד הקדירה וראיה מפנכא דר"א דתברא ולא השהה אותה עיי"ש, ואי ס"ל לר"ן דבאיסור דרבנן ואב"י מהני הגעלה ג"פ צ"ל ע"כ הא דלא עביד לה ר"א הגעלה ג"פ דחש שמא יפשע עד דמגעילה ג"פ כמ"ש רשב"א הנ"ל, הנה בוודאי אין לומר בכוונת רשב"א דדינא הוא לחוש לפשיעותא עד דמגעילה ג"פ א"כ נפל הך דינא בבירא שאין להגעיל שום כ"ח ג"פ משום חשש שמא יפשע, וצ"ל ע"כ דר"א החמיר לעצמו וחש לנפשי' שישכח ויפשע, וכי כן אין ראיה מר"א דתברא דאסרו חכמים נטטלפ"ג אפי' בכ"ח דל"ל תקנת' דשאני דר"א דהיה אפשר לו להגעיל ג"פ והוא החמיר לעצמו וחש לנפשי' שיפשע בינתיים משו"ה אין לו להקל משום פסידא דהא אפשר לו בתקנתא מדינא, ומנ"ל לר"ן היכא דליכא תקנתא כגון באיסור דאוריית' דל"מ הגעלה ג"פ דאסרו חכמים במקום פסידא, וע"כ דס"ל לר"ן בפשיטות דל"מ תקנתא דהגעלה כלל בכלים בלועים מאיסורי דרבנן ואפי' אב"י, וזו ראי' מהימנא, וכן משמע מסתימת רשב"א בקצר דל"ש ב"י ל"ש אב"י, דל"מ הגעלה ג"פ מ"מ חזי לצרופי לסניפי התירי' שיבואו לפנינו אי"ה

הנה המנחת יעקב כלל פ"ה אות ס"ד מביא בשם נחלת יעקב דבהפ"מ יש להתיר להשתמש בכ"ח אחר מעל"ע דהוא כדיעבד וכן דעת מהרלנ"ח סי' קכ"א, ובספר תשובת דבר שמואל כ' שלא מצא ראיה כנגדו ובדרבנן אזלינן להקל, ונלפע"ד דעכ"פ צריך להגעיל ג"פ דכל דאפשר לעשות הוי כלכתחיל' והרי בירושלמי מבואר בתרומה סמכו בהגעלה ג"פ, לכן נ"ל בהפסד מרובה דמחשב כדיעבד שמפסיד הכלי אם יצטרך שבירה צריך להגעילו ג"פ כל דאפשר להכשיר ולתקן צריך למיעבד כנ"ל ברור, ובנדון שלנו שכ' פר"מ נ"י שיש הפסד מרובה שנתבשל ונתערב בכמה וכמה כלים יש להתיר אחר שיהוי מעל"ע ע"י הגעלה ג"פ היינו שיגעיל אחר מעל"ע דכשיגעיל קודם מעל"ע יש לחוש שיטעה לשמש בו מיד אחר הגעלה כיון דעושה מעשה הכשר יטעה דסגי בהכי בעודו מעל"ע, ועוד דהוי כהוחמו מים בתוך מעל"ע דצריך מעל"ע משעת חימום המים כן עלה במחשבה לפני

ואחר עיוני בפנים במהרל"ח ראיתי כי לא כוונתי יפה בנ"ד ע"פ שיטתו וחידושו, כי דבריו מיוסדים ע"פ שהקשה דברי הר"ן פסחים פ' כ"ש אהדדי, דבסוגי' דזוז"ג כ' דישן יוצן דזוז"ג לכתחילה אסור, והא דחדש א"צ נתיצה כיון דמפסיד התנור הו"ל כדיעבד, ובדף למ"ד כ' דנטלפ"ג לכתחילה אסור הגם שקדירה צריך שבירה לא הוי כדיעבד וראיה מפנכא דר"א דהיה יוכל להשהותה וע"כ דשבירת קדירה ופנכא לא מיחשב דיעבד ודבריו סותרים למ"ש בתנור דמקרי דיעבד וע"כ צ"ל דתנור הפסד מרובה הוא כדיעבד וקדירה ופנכא הפסד מועט הוא אלו דבריו ז"ל, והנה בסתירת הר"ן כבר נתקשה בחידושי אנשי שם ונדחק מאוד, ומ"ש מהרל"ח לחלק בין תנור לקדירה תמוה אטו רב בקדירה א' אמר ישבר הלא אמר סתם קדירות בפסח אפי' הרבה ולא נתן דבריו לשיעורי' בין הרבה עד שמגיע להפסד מרובה, ומסתמא כלים של כל השנה הפסד מרובה הוא והוי כדיעבד, ולא ידעתי פתר לדבריו רק כשנאמר דאין מצרפין הרבה כלים ביחד שבין כולם איכא הפסד מרובה, אלא דבנ' על כל כלי וכלי בפ"ע אם מותר לשמש בו ובתנור איכא הפסד מרובה בתנור לחוד, ורב אמר קדירות ישברו, הגם דאיכא הפסד משום דבכל א' בפ"ע ליכא הפ"מ כצ"ל, וזכר לדבר זה במג"א סי' רמ"ד סס"ק י"ח דחשבי' כ"י בפ"ע שיש בו הפסד ועיין מחצית השקל שם, ולפ"ז אין היתר בכ"ח בהפ"מ רק היכא דאיכא הפ"מ בכלי בפ"ע כמו כלי (פארצעלאן) וכדומה, ובנדון שלנו דליכא בכל כלי בפ"ע הפ"מ רק בצירוף כל הכלים כה"ג לא ס"ל למהרל"ח להתיר

ולדינא גם בכלי שיש בו לבדו הפ"מ שסמכו האחרונים על מהרל"ח כשאני לעצמי חוכך אני להחמיר כי דבריו צל"ע מלבד לחלק בין אם יש הפ"מ בכלי עצמו או בצירוף שארי כלים חילוק דק וחדש הוא ולא מסתבר גם אם נקבל חילוק זה א"א להעמיס כן בכוונת הר"ן דהא כ' הגם שצריך לשבור הכלי לא הוי כדיעבד רצונו דלא הוי כדיעבד דתבשיל שהתירו והא התבשיל מותר אפי' הוא הפסד מועט כן משום הפסד הכלי הגם שהוא הפסד מועט לשתרי כמו התבשיל ומ"ש תבשיל דאפי' בהפ"מ מותר ומ"ש כלי דדווקא בהפ"מ מקרי דיעבד והיותר תמוה לי לדברי מהרל"ח לענין זוז"ג דווקא תנור דהוא הפ"מ מקרי דיעבד אבל קדירה לא מה יענה להא דאמר אביי פסחים כ"ז ע"א כי פליגו בתנור וקדירה למ"ד זוז"ג מותר שרי הא קדירה הפסד מועט הוא והוי כלכתחילה ולכ"ע אסור ולא שרי רק בתנור שהוא הפסד מרובה ודברי מהרל"ח נפלאו ממני ולא ידעתי פתר למו

וביישוב סתירת הר"ן העלתי מאז דכוונת הר"ן במ"ש אפי' צריך לשבור הכלי אינו כדיעבד אין כוונתו דלאו דיעבד מקרי בוודאי כל דאיכא פסידא דכלי אפילו הפסד מועט הוי כדיעבד, וכוונתו רצויה דלא התירו התבשיל משום דדיעבד הוא אלא או כמ"ש תוס' ורא"ש בשלהי ע"ז דאסרו הקדירה משום שהיה עליו שם איסור משא"כ התבשיל או כטעם שני שכ' הרא"ש מכיון שאסור לבשל לא שכיח שיבשל בו וליכא למגזר בתבשיל אטו ב"י, לפ"ז אפי' בכלי חרס דצריך שבירה אסרו הגם דדיעבד הוא לא דמי לתבשיל, אלא שהיה מקום לומר דלא אסרו נטלפ"ג רק לכתחילה ולא בדיעבד ומשו"ה לא אסרו התבשיל וה"ה כלי חרס דצריך שבירה כתבשיל הוא ומותר ולכן מביא הר"ן מפנכא דר"א דמוכח הגם דצריך שבירה לאו כדיעבד הוא, היינו כדיעבד דתבשיל דלאו משום הפסד התירו, אלא מטעמי' שכ' תוס' ורא"ש, ועיין בהג"א שלהי ע"ז שכ' דאין לומר דתבשיל מותר דדיעבד הוא דהא כ"ח טעון שבירה וע"כ טעם אחר איכא והוא כדברינו בכוונת הר"ן

וממילא דלק"מ ממ"ש הר"ן בזוז"ג דנתיצת התנור דיעבד הוא, וכן הא דאמר אביי דתנור וקדירה מותר דשניהם מקרי דיעבד ואפי' קדירה דהפסד מועט הוא, מ"מ דיעבד הוא, וכמו פת ותבשיל בזוז"ג דשרי אפי' בהפסד מועט דזוז"ג לא אסרו רק לכתחילה ולא בדיעבד ואם יש הפסד הכלי דיעבד הוא, ואין הענינים דומי' זה לזה, ויש להטעים טעם דאסרו נטלפ"ג אפי' כשמפסיד הכלי שהוא דיעבד דזיל בתר טעמא שאסרו נטלפ"ג אב"י אטו ב"י, גזירה זו שייך בכ"ח ג"כ לא הקילו משום הפסד, אבל בזוז"ג דלאו משום גזירה הוא שמא יהנה בלא זוז"ג, אלא איסור בעלמא הוא, ובר"ן ע"ז כ' דהוי כמבטל איסור לכתחילה ובמבטל עצמו בדיעבד שרי כנ"ל והדברים פשוטים וברורים לפענ"ד

והנה מלבד שאין ראיה מן הר"ן דבהפ"מ לא הצריכו שבירה באב"י, גם יש ראי' איפכא לפמ"ש דמוכח מדאמר אביי תנור וקדירה למ"ד זוז"ג בדיעבד מותר שרי מוכח דכל דהתירו בדיעבד הפסד הכלי אפי' הפסדו מועט דיעבד מקרי, ואם באב"י התירו בהפ"מ דדיעבד הוא ובדיעבד לא אסרו ה"ה בלא הפסד מרובה דכלי מותר כמו בזוז"ג, ומפנכא דר"א מוכח הגם שמפסיד