כתב סופר יורה דעה קכ

אחר הפסח ע"י הגעלה ג"פ והא רבא בע"ז מספקא לי' אי רב ס"ל נטלפ"ג מותר תפשוט מדאמר רב ישברו ע"כ דס"ל נטלפ"ג אסור ש"מ דבאב"י הגם דנטלפ"ג רק מדרבנן ל"מ הגעלה ג"פ ולמד הרא"ה בקו"ח לשארי איסורי דרבנן דחמירו מנטלפ"ג דל"מ הגעלה ג"פ כנ"ל

והרשב"א במשמרת כתב דנהפוך הוא כלי שאב"י חמור מאיסורי דרבנן דעלמא ואין למדין זמ"ז ולכאורה הרא"ה ורשב"א בסברות הפוכות פליגו ונ"ל לקרב המחלוקת קצת דרא"ה ורשב"א אזדו לטעמייהו הרא"ה לשיטתו אזיל דס"ל נטלפ"ג בכלי בעודו בכלי הוא פגום ממש עד שאינו ראויה לגר ואלו היה אפשר להוציא טעם מן הכלי מותר בפ"ע בלי תערובת כלל וכשמתערב בתבשיל משובח קצת ע"י תערובת לכן ס"ל מסברא דקיל איסור זה שאסרו רבנן לבשל בכלי אב"י משאר איסורים דאסרו הכלי משום טעם שבו והטעם בעצמו כשהוציאו מן הכלי היה מותר לאיסור זה קיל הוא ביותר וז"ל הרא"ה דקיל איסורי' דהוא פגום ואלו היה כוותי' בעין משרא שרי עכ"ל וזהו כמ"ש ורשב"א לשיטתי' דס"ל דטעם בכלי אב"י אינו פגום בעצמותו כ"כ ובעצמותו אסור אלא שאינו אוסר התבשיל בחד בתרי התורה לא אסרה רק לטעם לשבח לשיטתו אין מקום לומר דקיל איסור זה יותר משאר איסורי דרבנן די"ל דחמיר כאן כל זמן שהטעם בכלי באיסור דאוריית' עומד והבן

והנה רא"ה מביא ראי' לשיטתו מדהקשה ר' יוסי על ר"א דאמר אין למדין לנבילה הא תרומה חמירא לפי הבנתו דבתרומה דאוריי' קאי איך לא הקשה ל' על ר"ח עצמו דאמר דבתרומה מהני הגעלה ג"פ הא כללא בידינו כ"ח א"י מידי דופיו לעולם ועכצ"ל דאיירי ר"ח באב"י שאסור רק מדרבנן מהני הגעלה ג"פ וה"ה לכל כלי אב"י ור"א דאמר אין למדין לנבילה באב"י הקשה לו ר"י הא תרומה חמירא ומסיק בתרומה דרבנן דווקא הקילו באב"י ולא בנבילה וכדומה וכ"ש בשארי איסורי דרבנן דחמירו ורשב"א כ' כי פירושו בירושלמי דחוק ורחוק ולא כ' פירוש אחר והוכחת הרא"ה מכח קושיתו עצומה לכאורה ונ"ל ליישב הס"ד דר' יוסי דבתרומה דאוריית' אמר ר"ח דמהני הגעלה ג"פ הגם דתורה העידה על כ"ח וכו' דווקא בקדשים ואין למדין חולין מקדשים ומדרבנן הוא שהחמירו בכל האיסורים להצריך הגעלה ג"פ כיון שמצינו בקדשים דהצריכה התורה שבירה בכלי חרס כן ס"ד ולאמת דבתרומה דרבנן איירי ואין למדין לנבילה דבאיסורי דאוריית' החמירו דל"מ הגעלה כלל כמו שהחמירה תורה בקדשים ועיין טו"ז יו"ד סי' צ"ג מ"ש ביישוב שיטת בעל העיטור דס"ל חולין מקדשים לא ילפינן

עוד י"ל דבס"ד דר"ח בתרומה דאוריית' איירי דס"ל טע"כ ל"ד חוץ בקדשים או דס"ל טעכ"ד דילפינן ממשרת אבל בכלים ל"ד הוא דגעו"נ חידוש וממשרת אין לנו רק טעם בעין ועיין פלתי סי' צ"ח ופמ"ג בפתיחה לתערובת וס"ד משו"ה מקיל בהגעלה ג"פ ולמסקנא ס"ל דווקא בתרומה דרבנן ורא"ה לשיטתו דס"ל איפכא טע"כ ל"ד בכלי דאוריית' הוא דאסרה תורה בגעו"נ הוכיח שפיר מס"ד הקצרתי ועיין

והנה הטור ס' קכ"א אחר שהביא שיטת בעה"ע להתיר כ"ח אב"י ע"י הגעלה ג"פ כ' וכ"כ הרשב"א נראה דס"ל כמו דס"ל לרשב"א בשארי איסורי דרבנן דה"ה או כ"ש בכלי שבלע איסור דאוריית' והוא אב"י שכן הוא סברת הרא"ה דקיל אב"י מאיסורי דרבנן בעלמא וכן ס"ל לטור מסברא דנפשי' ולכן כ' וכ"כ הרשב"א הגם שלא נזכר ברשב"א לא בקצור ולא בארוך מכלי אב"י כלל דס"ל לטור דה"ה או כ"ש דמהני בכלי אב"י אבל אנחנו שזכינו לאורו של רשב"א במשמרת הבית דגילה דעתו דחמיר יותר אב"י משארי איסורי דרבנן אין ראיה דס"ל לרשב"א דבכל אב"י מהני הגעלה ג"פ מדס"ל דמהני באיסורי דרבנן דאב"י חמיר טפי וכן משמע דס"ל דל"מ באב"י דהא הרא"ה כ' א"כ איכא תקנה לכלי אב"י ע"י שיהוי ורשב"א השיב לו דחמיר טפי אב"י משמע דמודה לו דבאב"י ל"מ הגעלה ג"פ ורא"ה יליף קו"ח מאב"י לאיסורי דרבנן והרשב"א חולק מסברא דאין למדין מאב"י לאיסורי דרבנן

ואין לנו אלא בעה"ט שמביא הטור דכ' דלולי דמסתפא היה נ"ל דכלי חרס אב"י כיון שהוא מדרבנן סגי בהגעלה ג"פ ועל שיט' בעה"ט קשה מהא דאמר רב קדירות בפסח ישברו למה ישברו אחה"פ יגעיל ג"פ עיין תוס' שם ע"ב שכ' חזרת כבשונות היינו ישברו דפ"ח בא לכאן אבל הא וודאי קשה יגעיל ג"פ ומוכח דס"ל לרב נטלפ"ג אסור מדאוריית' ואיך ספוקי לרבא אי ס"ל לרב נטלפ"ג מותר מה"ת וצ"ע

ויש אתי מקום ליישב זה ע"ד פלפלא טבא עפמ"ש בצאן קדשים זבחים צ"ה ע"ב ביישוב קושי' בה"ז על הרמב"ם דכ"ח א"צ שבירה רק בחטאת איך יליף מיני' דכ"ח א"י מידי דופיו הא בק"ק א"צ שבירה והעלה הצ"ק יישוב נכון דכ"ח א"י מידי דופיו ונשאר בו משהו ובחטא' קפיד קרא על משהו וטעון שבירה ודווקא חטאת אבל ק"ק לא הקפידה תורה על משהו הנשאר אחר הגעלה וילפינן מחטאת בחמץ ויי"נ דבמשהו דל"מ הגעלה אלו דבריו ז"ל עיי"ש, ואני הקשתי לדבריו בכל איסורים דלאו במשהו מהני הגעלה לרמב"ם ורמב"ם בפ' י"א מהלכו' מ"א הלכה א' כ' דאין לוקחין כ"ח מן הנכרי לעולם וכ' הכ"מ ולכן כ' דין זה בכ"ח דבשארי כלים אית להו תקנה ע"י הגעלה אבל בכ"ח ל"מ הגעלה עיי"ש הרי דס"ל לרמב"ם בכל איסורים דלאו במשהו לא מהני הגעלה לרמב"ם ובתשובה אחת הארכתי ליישב זה

וכעת נ"ל לצרף עוד מ"ש עוד הצ"ק שם דס"ל לרמב"ם דבחטאת גזה"כ הוא ורבנן גזרו אומר בכל האיסורים דל"מ הגעלה כמו בחטאת ודבריו האחרונים דחוקים למה יגזרו בכל האיסורים משום חטאת לחוד מה שאינו בשאר קדשים וגם בחטאת עצמו גזה"כ הוא בלי טעם ונ"ל לצרף ב' תירוצים יחד דמשהו נשאר בו ובחטאת דחמיר קפדה התורה ע"י משהו ולא בק"ק וילפינן מחטאת דמשהו נשאר בו ובכ"מ דמשהו אסור כמו חנץ ויי"נ וכדומה ל"מ הגעלה לכ"ח מדינא שוב גזרו אומר דבכל איסורים אפי' שאינם במשהו ל"מ הגעלה שלא לחלק בין האיסורים דקרוב שיתירו גם באיסורי' דבמשהו דמהני הגעלה לכ"ח כמו דמהני הגעלה בכלי מתכות באיסורי' שהם במשהו יאמרו כמו דמהני הגעלה לכלי חרס באיסורי' שהם בנ"ט כן מהני באיסורים שבמשהו לכן השוו מדותיהם שלא מהני הגעלה לשום כ"ח ועפ"ז א"ש שיטת הרמב"ם בהלכות מ"א הנ"ל ועיין היטיב

ויש להעמיס כ"ז בשיטת בעה"ע דס"ל כשיטת הרמב"ם וכל איסורי שהם במשהו ילפינן מחטאת דלא מהני הגעלה מדינא ורבנן הוסיפו בכל איסורים דהם בנ"ט דל"מ הגעלה לכ"ח מטעם שכתבנו וס"ל לבעה"עט באב"י דאינו אסור רק מדרבנן לא החמירו כ"כ וסגי בהגעלה ג"פ חוץ מחמץ ויי"נ הגם הא דאסורים במשהו דרבנן הוא כיון שעיקר איסורי' דחמץ ויי"נ מדאוריית' והם אמרו דהוא במשהו החמירו בהם כמו דבר שהוא במשהו מה"ת דל"מ הגעלה וכן באיסורי דאוריית' שהם בנ"ט הם אמרו דל"מ הגעלה אבל באיסורי דרבנן שבעצמותן הם מדרבנן והאיסור בנ"ט וכן בכלי אב"י לא החמירו כ"כ וסגי בהגעלה ג"פ והא"ש דל"ק מדאמר רב קדירות בפסח ישברו רב לשיטתו דס"ל מב"מ במשהו ומדין הוא דל"מ הגעלה כמו חטאת לכן אפי' אחה"פ ל"מ הגעלה ג"פ הגם דהוא נטלפ"ג לא הקילו בו כיון דהא דל"מ הגעלה לאו מחומרא דידהו הוא אלא מעיקר הדין דנשאר בו משהו שאוסר במב"מ ועיין ויש להאריך עוד ע"ד פלפול בסוגי' שם עוד י"ל בקצרה דבעה"ע ס"ל לחלק בין פוגם בעין לפוגם בכלי כמ"ש תוס' חולין ח' ע"ב ובע"ז ל"ח ע"ב הגם דמוכח מדאמר ישברו דס"ל נטלפ"ג אסור דווקא בכלי אבל רבא מספקא לי' אליבא דרב בפוגם בעין וכ"כ תוס' פסחים בחד תי' עיי"ש

ויש להראות פנים מן סוגי' דפסחים דבאיסורי דרבנן איכא תקנה לכ"ח בהגעלה ג"פ והוא מדמקשה לרב לשהינהו ולעביד בהו שלא במינו ונתקשה תוס' הא אין מבטלין איסור משהו שבו לכתחילה ועוד הקשה על תי' ש"ס דלמא עביד בהו במינו הא לא גזרינן א"מ אטו מינו ונדחק ולשיטת רשב"א ובעה"ע דבדרבנן סגי בהגעלה ג"פ י"ל דקושיא ולעביד בהו שלא במינו היינו אחר הגעלה ג"פ ומשום אין מבטלין לכתחילה סמכינן על הגעלה ג"פ ולמה אמר ישברו ומתרץ דלמא עביד בהו במינו הגם דל"ג א"מ דאינו בטל אטו מינו דזו גזירה רחוקה שידוע דמב"מ אינו בטל לעולם וא"מ בטל אבל כאן לענין הגעלה ג"פ כיון דבכל כלים מהני הגעלה גם במב"מ ואם נימא בכ"ח שבלע משהו דמהני בא"מ הגעלה ג"פ קרוב לטעות גם במינו מהני הגעלה כזו וא"ש

ומצאתי לו חבר לבעה"עט מן מה דכ' רש"י בפסחים דרב ס"ל נטלפ"ג אסור ולא קיי"ל כוותי' וקשה הא נטלפ"ג מדרבנן מיהא אסור ומנ"ל לומר דס"ל לרב נטלפ"ג אסור מדאוריית' ואי דס"ל לרש"י דאי ס"ל נטלפ"ג מדרבנן לא היה צריך שבירה דהוי כדיעבד הא מפנכא דר"א מוכח דגם בכלי שטעון שבירה אסרו ועיין ר"ן ועוד הא ש"ס מפרש טעמא דשמואל דס"ל כר"ש הול"ל דס"ל נטלפ"ג מותר כמ"ש רש"י דאנן לא קיי"ל כרב דס"ל נטלפ"ג אסור וצל"ע ולמ"ש י"ל דהי' קשה לרש"י למה ישברו הא אפשר בהגעלה ג"פ וע"כ דס"ל לרב נטלפ"ג אסור מה"ת ול"מ הגעלה ג"פ וש"ס דקאמר טעמא דשמואל דס"ל כר"ש דהא שמואל מתיר אחה"פ בלי שום הגעלה ע"כ משום דכר"ש ס"ל ומ"ש רש"י ואנן קיי"ל נטלפ"ג מותר כוונתו דא"צ שבירה כרב דמהני הגעלה ג"פ וכ' עוד דס"ל כר"ש ואפי' בלא הגעלה כלל מותר כדס"ל לשמואל וא"ש נכון ומזה ראי' דס"ל לרש"י כשיטת בעל העיטור

אלא דנגד זה מצאנו דתוס' ור"ן ל"ל כבעה"ע דהא כ' תוס' שם בחד תי' דמשהו ונטלפ"ג כולי האי לא מחמירין, וע"כ הא דאמר רב דליכא תקנתא בהגעלה ג"פ בכלי חרס שאב"י, וכ"כ הר"ן דרב אפשר דס"ל נטלפ"ג מותר ומשום דלכתחילה מיהת אסור מוכח דל"ל כבה"ע וגם רשב"א ורא"ה שווים בזה דאב"י ל"מ הגעלה