כתב סופר יורה דעה קיט

כמ"ש לעיל ובאינן ב"י יש להגעיל משום ס"ס הנ"ל ומשום ספק א' אין להתיר באינן ב"י כיון שנולד הספק בדאוריית' בעוד היה ב"י ונתגלגל אח"כ עיין פמ"ג סי' ק"ג אבל משום ס"ס יש להתיר באינן ב"י דהא דבב"י ל"מ ס"ס הנ"ל משום כשיגעיל יבלע צד שלא בלע עד עכשיו וזה ל"ש באב"י ואין זה בסוג שהיא דאוריית' ואח"כ נתגלגל הדבר ונעשה דרבנן שאין מקילין בדרבנן כיון שהחלטנו לאיסור בדאורייתא דגם בדאוריית' לא החמרנו רק משום שמא יבלע אח"כ ולא משום ספק להחמיר והבן, ומשום דלמא אתי לאשתמושי בהגעלה בב"י ל"ח דהא כ"כ רשב"א בכלי שלא בלע בכולו וכן מגעילין בפחות מס' באב"י ול"ח דישתמש כה"ג בב"י ועיין

ועיין ב"ש סי' קנ"ה ס"ק ל"ד שחולק על הט"ז גם מה שחסרון ידיעה לכ"ע אין להקל בו בדרבנן וה"ה לס"ס לא יצורף ועיין טו"ז סי' נ"ה ביו"ד סק"ח ובש"ך שם סס"ק ד' דאין מצרפין לס"ס ספק חסרון ידיעה לכ"ע רק בהפ"מ כבנשמט הגף מ"מ נ"ל דהמיקל באב"י מכח ס"ס שכתבנו אין מזחיחי' אותו דלפי הנשמע נפסדין הכלים הרבה ע"י מילוי גחלים ויש הפ"מ כמה פעמים ויש לצרף ג"כ מ"ש הפלתי סי' צ"ח אות ב' ובפמ"ג באיזה מקומן ובפתיחה להלכות בשר בחלב דבלוע של בשר או חלב לכ"ע ל"ד ובמק"א בתשובה א' הארכתי בזה מכל הנ"ל נלפע"ד לצדד להקל ע"ד שכתבתי הכ"ד רבך אוה"נ חפץ בהצלחתך ומברכך מרחוק מקרב הלב פ"ב כאור בוקר ליום ה' ו' שבט תרכ"ה לפ"ק

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: חשובה עט

חיים וברכה מאלקי המערכה לי"נ תלמידי הרב המופלג בהפלג' התור' חו"ב ירא' ד' אוצרו כש"ת מו"ה מנחם ני' בק"ק וו"ב יע"א

גי"ה קבלתי והנני לעשות רצונך להשמיעך שנית מ"ש מאז ביישוב קושי' ש"ך יו"ד ס' ס"ח על שיטת ר"י דכלי נחושת אינה בולע רק כשאור מהלך תחתיו מה יענה למתני' זבחים צ"ה ע"ב דאחד שעירה בתוכו וכו' טעון מריק' ושטיפ' והיינו בכנ"ח, וכן קשה מברייתא דת"כ שבירושלמי שבת דאף בכנ"ח כן מוכח עכ"פ דבולע, אני בעניי הכינותי יישוב לזה בשניישב ג"כ קושי' הפלתי סי' ק"ה על ירושלמי הנ"ל דמביא מברייתא דת"כ דאף בכנ"ח כן ולא מביא ממתני' דקתני א' שעירה לתוכו א' ק"ק וכו' טעון מוש"ט ונלפע"ד עפמ"ש הרא"ש שלהי ע"ז דמוש"ט בצונן לאו גזה"כ בלא טעמא הוא, אלא דהקפידה התורה בקדשים אנקיותא יותר לשפשף להסי' הנדבק בדופני הכלי עיי"ש, ונ"ל וודאי מה שנדבק בדופני הכלי ע"י רותח דעירוי אין לחלק בין כ"ח לכנ"ח, אלא לענין הבלוע בכלי יש לחלק בין כ"ח דבלוע בקל ויותר מכנ"ח דקשה לבלוע ולזה בעי ילפותא בת"כ מנ"ל דאף בכנ"ח כן דבולע ע"י עירוי, ובירושלמי יליף מזה דעירוי מבשל דאל"ה לא היה כנ"ח בולע, ולזה למ"ד דמריקה ושטיפה בצונן ומהגעלה לא איירי קרא ל"צ ילפותא דכנ"ח בעי מוש"ט ע"י עירוי פשיטא יותר משבירה דכ"ח, והא"ש דלא מייתי ממתני' דמפורש דכנ"ח בעי מוש"ט לפי גרסא שלפנינו במתני' לקמן מוש"ט בצונן ושפיר קתני א' שבישל וא' שעירה בתוכו בעי מוש"ט בכלי נחושת דנדבק בו ע"י עירוי ולא מוכח דעירוי מבשל ולכן מביא מברייתא ת"כ דקתני אף בכנ"ח כן ויליף מקרא ע"כ אזיל למ"ד מריקה בחמין וה"א לחלק בין כ"ח לכנ"ח, ומדבעי הכנ"ח הגעלה ש"מ דעירוי מבשל ומיושב קושית פלתי ועיין

ולפי גרסת הרמב"ם במתני' לקמן מריקה בחמין עיין תוי"ט לגרסא זו הדרא קושי' פלתי על הירושלמי אלא לשיטת הרמב"ם בלא"ה לק"מ דלשיטתו מתני' ג"כ בכ"ח קאי דבעי מוש"ט בק"ק ובקדשים קלים ולא מוכח ממתני' דאף בכנ"ח בעי מריקה בחמין בעירה לתוכו וכ"כ פלתי שם עיי"ש

והנה בת"כ מניין שאפי' בכנ"ח כן דכתיב ואם בכ"ח אשר תבושל ואם בכנ"ח בשלה וכו' וכ' הקרבן אהרן דכוונתו דכתיב ואם בכלי נחושת בשלה משמע דכל מה שבכ"ח בעי שבירה ואפי' ע"י עירוי בעי בכנ"ח מוש"ט לפ"ז למאן דס"ל מוש"ט בצונן לא מוכח דעירוי מבליע בכנ"ח אלא דבעי מוש"ט בצונן ות"כ דאמר מנ"ל דאף בכנ"ח כן היינו למ"ד מריקה בחמין וה"א דכלי נחושת אינה בולע ע"י עירוי ולמד מוי"ו ואם בכלי נחושת ע"י עירוי בע' מוש"ט ומינה למד בירושלמי דעירוי מבשל אבל למ"ד מוש"ט בצונן לא מוכח מקרא דעירוי בכנ"ח מבליע וא"ש הרי ס"ל הלכת' מריקה בצונן כגרסא שלפנינו במתני' ואנו אין לנו דכלי נחושת בולע ע"י עירוי ומכ"ש דלא מוכח דעירוי מבשל כנלפע"ד יישוב נכון בעזה"י

והנה ר"ת מביא ראיה מירושלמי דהתיב ר"י בר' בון דעירוי מבשל מדתני אף בכנ"ח כן ולא נמצא תשובה ע"ז ולפמ"ש תליא דבר זה בתנאי מ"ד מריקה בחמין מדבעי מריקה בחמין בכנ"ח ש"מ דבולע ועירוי כבישול אבל למ"ד מוש"ט בצונן לא מוכח דכנ"ח בולע ע"י עירוי ומנ"ל לומר דעירוי כמבשל ולפ"ז לפי גירסא שלפנינו במתני' מוש"ט בצונן וקיי"ל כסתם מתני' י"ל עירוי אינו מבשל אבל לשיטת הרמב"ם דס"ל מריקה בחמין גרס כן במתנ' מוכח דעירוי מבשל ועיין תוי"ט שכ' אפשר גם לפי הגרסא במתני' מוש"ט בצונן מ"מ קיי"ל כרבנן דרבים נינהו והיכא דסתם רבי מתני' בשיטת עצמו לא קיי"ל כסתם מתני' ולזה גם לגרסא שלפנינו מוש"ט בצונן מ"מ נקטינן דעירוי מבשל דקיי"ל כרבנן דמריקה בחמין ועיין היטיב

ועיין ר"ן שבת וע"ז דדחה ראי' ר"ת מירושלמי די"ל דלא חש ר' יוסי להשיב לר"י בר"ב דס"ל בפשיטות דגם בכנ"ח י"ל דבולע גם שאינו מבשל ויש לי לעשות סמוכים לדבריו מסוגי' שלנו זבחים צ"ה ע"ב דרצה רבא לפשוט ספיקת רמב"ח ממתני' דא' שבישל בתוכו וא' שעירה לתוכו וצ"ע איך עלה ע"ד רבא לדמות בישול בלא בלוע כלל לבלוע בלא בישול גם צ"ל לס"ד דרבא דרמב"ח בתרתי מספקא לי' בישול בלא בישול ובלוע בלא בישול למה נקיט רמב"ח ספיקותו רק בבישול בלא בלוע ונ"ל בשנאמר דספיקת רמב"ח בפירושא דהאי קרא אי מפרשי' כ"ח אשר תבושל בו, דמיתורא דבו מרבי' עירוי אי ואשר תבושל קאי על בו ועירוי כמבושל מדקרו לי' בישול כמו דס"ל לר"ת או דמתפרש קרא אשר תבושל או בו ע"י עירוי ולצד דאשר תבושל קאי בפ"ע בישול בלא בלוע אסור ובו בלוע בלא בישול ואי אשר תבושל קאי על בו בישול בלא בלוע מנא לן וס"ל לרבא דלפי ספיקת רמב"ח מסתעף מיני' עוד ספק אם עירוי אוסר בכנ"ח דאם מתפרש קרא תבושל על בו דעירוי מבשל ה"ה דכנ"ח נאסר ע"י עירוי ואם תבושל קאי בפ"ע בישול בלא בלוע וי"ל דעירוי אינו מבשל ובכנ"ח אין עירוי אוסר והא דל"א רמב"ח ספיקותו בתרתי בישול ב"ב ובלוע ב"ב בכנ"ח משום דספיקותו בבישול בלא בלוע לענין כ"ח דווקא כשיטת הרמב"ם וכמ"ש רש"י ובכ"ח בוודאי בלוע ב"ב אסור דמרבינן מבו אלא דספיקתו ממילא מסתעף בעירוי בכנ"ח אי אוסר ורצה רבא לפשוט ספיקתו ממתני' דקתני א' שבישל וא' שעירה לתוכו ומתני' לענין מוש"ט בכנ"ח קאי ומדס"ל דכנ"ח נאסר ע"י עירוי ע"כ דעירוי מבשל כבירושלמי אית לך למה כנ"ח בולע וע"כ דמבשל וכיון דעירוי מבשל מתפרש הקרא אשר תבושל בו תבושל קאי על בו דעירוי כבישול אבל בישול בלא בלוע לא וע"ז השיב רבא בלוע בלא בישול לא קמבעי' לי דוודאי אוס' אפי' בכנ"ח כדקתני במתני' דאפי' דאינו מבשל רק בלוע בעלמא הוא אסור אפי' בכנ"ח דס"ל כר' יוסי בירושלמי דגם בכנ"ח בולע אף שאינו מבשל כמ"ש ר"ן כי קמבעי' לי בישול בלא בלוע אי מפרשינן תבושל בפ"ע עירוי אינו מבשל או קאי מבושל על בו ועיין, והנני רבך הדו"ש, פ"ב א' לס' נח תרכ"ט לפ"ק

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה פ

תיתי שלמא רבא מן שמיא וחיי אריכא ליד"נ הרב הגאון המופלג המפורסים בקי בח"ת צדיק נשגב גן ההדסים כקש"ת מו"ה יצחק נתן פייטל ני' אבדק"ק מאדא יע"א

היום באתי והיום יצאתי ידי חובתי אשר הבטחתי לפר"מ ני' כי אקח מועד לשום עין עיוני ע"ד הוראתו בשאלה שהושאלה לפניו ע"ד כלים של ברזל המצופים בפנים בהיתוך (געשמעלץ) שנתבשל בהם בשר בלא מליחה והורה להגעילם ג"פ ועיני כבודו שפיר חזו מ"ש אבא מאוה"ג זצ"ל בח"ס יו"ד סי' קי"ג שלא מצא תקנה רק ע"י מילוי גחלים ורבים אומרים לפר"מ נ"י כי עי"ז יתקלקלו הכלים עד שא"א עוד לשמש בהם ולכן לא מצא תקנה רק ע"י הגעלה ג"פ וטעמו ונימוקו לסמוך על הגעלה כזו יבא לפנינו אי"ה, והנה אנוכי הולך בעקבות אבא אבוהן של ישראל זצ"ל לבאר שיטות הראשונים בדין זה דהגעלה ג"פ ואוסיף ביאור על ביאורו של באר הגולה זכותו יגן בעדינו

הנה מקור דין זה דהגעלת כ"ח ג"פ יוצא מירושלמי דתרומות לענין תרומה בזה"ז דרבנן ומשם למד הרשב"א בתהב"א דה"ה לכל איסורי דרבנן ואפילו שיש להם עיקר מהתורה והוכיח זה מדאמר ר' אבא אין למדין ממנו לנבילה ולא אמר אין למדין ממנו לשארי איסורי דרבנן ש"מ דווקא נבילה איסור דאוריית' אין למדין אבל כל שהיא מדרבנן למדין ממנו והרא"ה בבדה"ב הקשה עליו א"כ קו"ח כל שאב"י שהוא מדרבנן וכשהי' בעין הי' מותר דמהני הגעלה ג"פ א"כ מצינו תקנה לכלי חרס אחר שנעשה אב"י ונ"ל הא דפשיט' לרא"ה דל"מ באב"י הגעלה ג"פ ובח"ס מוסיף דש"ס מלא דכ"ח אין לו תקנה לעולם משמע אפילו אחר מעל"ע ולדידי נראה דפשיטא לרא"ה כן מדאמר רב קדירות בפסח ישברו ולא מצא להם תקנה