כתב סופר יורה דעה קטז

נאמן משמע אפי' המשלח ל"א קנה מפלוני מומחה מ"מ נאמן כשאמר מפלוני קניתי דמרתת שישאלו לאותו פלוני והנה וודאי משמעות המחבר כמ"ש הש"ך אבל מסברא בוודאי גרע אם לא אמר המשלח קנה מפלוני מומחה מאמר דאם ל"א לו קנה מפלוני דווקא וסתם ואמר קנה מן המומחה נראה דנאמן לו כשיאמר שעשה שליחותו שקנה מן המומחה ואינו מקפיד לומר קנה מפלוני כדי שיוכל לשאול לפלוני אם כדבריו כן הוא ודי לסמוך על מרתת כי האי דחושש לנפשו אולי כשיאמר לפלוני ישאול לפלוני באיסו' דרבנן אבל בדאוריית' לא ובכה"ג כת' ב"י ורמ"א דבדאוריית' לא סמכו על מרתת כי האי אבל כשאמר לו קנה מפלוני דווקא הרי רואה כי אינו נאמן לי' דהא מדקדק שיקנה מפלוני מומחה דווקא כדי שיהי' יוכל לברר או כדי שיהי' מרתת שישאל לפלוני על מרתת כזה סמכי' גם בדאוריית' כנ"ל

והרוחנו בזה שמצאנו עוד יישוב לקושיותיו של הט"ז מסי' א' וסי' פ"ו די"ל הא דלא סמכינ' בדאוריית' כשלא אמר לו קנה מפלוני מומחה לא משום דלית לי' הוכחה לשליח דאינו נאמן לו מדלא אמר לו קנה לי מפלוני אלא משום דאית לי' הוכחה איפכ' דנאמן עליו מדלא אמר לו קנה לי מפלוני כדי שיוכל לשאול אחריו ש"מ דמהימן לי' לכן לא סמכינן על מרתת כזה שמא ישאל לפלוני דהא נראה לו מדבריו דמהימן לי' ומ"מ בדרבנן סמכינן על מרתת קצת שיחוש לשקר שמא לא דקדק בדבריו או שנשתנה דעתו לחשדו למשקר אבל בדאוריית' לא וכ"ז כשמצוה לו ואינו מפרש לפלוני יש לו לשליח הוכחה דמהימן לי' אבל בסי' א' דאמר מעצמו פלוני שחט לי אין לו הוכחה ואומדנא דמהימן לי' בוודאי מרתת שמא לא יאמינו וישאל לפלוני וכן א"ש מסי' פ"ו מעוף פלוני הם דליכא הוכחה לנכרי שיאמין לו בוודאי מרתת שיבדוק אחריו ונמצא שקרן ומכשילו והוא חילוק נכון מסברא לדינא, וכד דייקת ברשב"א ריש חולין ו' בסדורו כל הדינים בענין זה מבואר דאפילו בדאוריי' סמכי' כשאמר מפלוני קניתי הרי מבואר דלא כב"י ורמ"א ודלא כש"ך דהסכים ע"פ חלוקיו דבדאוריית' ל"ס ועכצ"ל ולדחוק כמ"ש הט"ז דרשב"א בבדה"ב לרבות' נקיט אפי' בדרבנן צריך שיאמר קניתי מפלוני והוא דוחק פשיטא שא"נ בדל"א לפלוני ולמ"ש א"ש הכל דכד דייקת שפיר תראה ברשב"א בחידושיו דייק וקפיד שיאמר קנה לי מפלוני מומחה והוא משיב לשולחו דבר קניתי מפלוני זה מהני אפי' בדאוריית' ומ"ש בתה"ב באיסורי דרבנן נאמן היינו בדרבנן נאמן אפי' לא אמר קנה לי מפלוני משא"כ בדאוריית' בעי דוקא שיאמר קנה לי מפלוני כן נראה לפע"ד עיקר להלכה אבל לא למעשה עד אחר החיפוש ובדיקה מפי סופרים וספרים שאין לי פה רק מעט מזעיר מראשונים ואין לי פה תה"ב ורשב"א חולין שממנו מקור דין זה יוצא ודברינו אלו במרוצה מאתנו יצאו וידי חובת עיון היטיב למעשה לא יצאתי

מה שנסתפקת אם אמר לו קנה מפלוני מומחה ובא ואמר קניתי מפלוני מומחה אבל לא מזה אלא מפלוני מומחה אחר נ"ל פשוט דנאמן הגם ששינה בשליחותו מ"מ לא נגרע נאמנותו שאנו סומכי' עליו משום דמרתת שמא ישאל לפלוני ויתברר שקרותו וזה שייך גם בכה"ג דסוף כ"ס אפשר לברר אבל יש לעיין אם אמר לו קנה מפלוני שבקל לשאול ולברר בקל יותר מפלוני זה שאמר השליח שקנה ממנו כגון שפלוני שאמר המשלח קרוב לו יותר מאותו פלוני שאמר השליח וכיוצא בו ונראה קצת כרוצה לשקר ירחיק עדותו אמנם כן לפמ"ש הא דבעי שיאמר קנה מפלוני הוא דאם לא אמר לו קנה מפלוני נראה לו לשליח כי אינו מדקדק אחריו דנאמן עליו ולא יחפש אחריו אם האמת אתו משו"ה בדאוריית' בעי דווקא קנה מפלוני כי כן גם כה"ג שהשליח אמר מפלוני אחר קניתי נאמן משום דמרתת כיון דעכ"פ אין לו לשליח הוכחה דנאמן עליו דהא אמר מפורש קנה לי מפלוני ומרתת שיבדוק אחריו כנלפע"ד

ובגוף הדין דסמכי' על דמרתת שמא ישאל לפלוני יש לעיין היכא דבקל לברר ולשאול לפלוני בלי טרח' אם צריך לברר כהא דאמרי' כל היכא דאיכא לברורי מבררי' ולא סמכי' על חזקה ורוב כל דאיכא לברורי כמבואר פ"ק דפסחים וברא"ש שם ושם בארה דאפי' בדרבנן צריך לברורי דהא בבדיקת חמץ דרבנן קאי ולא עדיפ' הך סברא דמרתת מחזקה וכ"ש מרוב וצריך לברר וכל דין זה דנאמן מפלוני קניתי רק היכא דבשעת הגדה היה אפשר לברר ומרתת לשקר ועכשיו א"א לברר כגון דליתי' קמן אותו פלוני דלשאלי' או דא"א לברר בקל בלי טרחא וכיוצא בו אבל בשאפשר לברר בקל צריך לברורי או נימא דסמכי' על הא דמרתת לשקר אפי' היכא דאיכא לברורי בקל ועיין מג"א סי' ח' דנראה מדבריו דוקא במקום חזקה צריך לברר ולא במקום רוב וסתר שיטתו ממ"ש בהלכ' פסח סי' תל"א ועיין נב"י תנינא חאו"ח סי' א' בסופו שהרגיש בסתירה זו ועיין מחצית השקל דמיישבו היטב דכל דליכ' חזקת איסור נגד הרוב א"צ לברר אבל במקום חזקה צריך לברר אפי' ליכא חזקת איסור המנגד' לחזקת היתר אבל רובא דעדיף מחזקה א"צ לברר רק היכא דאיכא חזקת איסור מנגדת לרוב דעדיפותא דיש לרוב על החזקה לא אלימ' מחזקת היתר לחוד דצריך לברר עיי"ש וכ"כ אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל בגליון ש"ע שלו, והדברים אמיתים בשיטתו של המג"א והוא ע"פ תשובת הריב"ש דכייל לנו דרוב לא עדיף מב' חזקות והארכנו בכ"ז במק"א בתכלית האריכות ואכ"מ להאריך וכאן נאמר לפ"ז י"ל דהך סברא דמרתת מעולה כמו רוב וא"צ לברר כל דליכא חזקת איסור מנגדתו וכאן ליכא חזקת איסור מנגדת לסברת מרתת דהיא אלימ' כמו רוב כן י"ל אלא דמשטיחת וסתימת ראשונים ופוסקים לא משמע כמג"א לחלק בין רוב לחזקה בענין כל היכא דאיכא לברורי אלא נגד זה גם אינו במשמעות הפוסקים דדברו בדין זה דלפלוני נאמן לחלק בין היכא דאיכא לברורי בלי טרחא או לא ומשמע דלעולם א"צ לברר ואפשר דמשום דגם אם ישאל לפלוני ויתברר שלא קנה ממנו עדיין לא אתברר איסור וודאי אולי קנה ממומחה אחר או ממי שאינו מומחה ואקרי לו מקרה טהור שכשר הוא הגם אחר ששאל ונמצא שקרן הדבר בספק איסור עומד כמו שלא אמר מפלוני ודבריו בטלים מ"מ סוף כ"ס ליכא ודאי אלא ספק איסו' כה"ג א"צ לברר דלא מצינו דצריך לברר רק היכא דאחר הבירור יהיה איסור ודאי וכעין זה כ' הנב"י קמא חא"ע דהיכא דאיכא ס"ס לפנינו ואפשר לברר ספק א' באופן שלא יהי' אחר הבירור רק ספק אחד וספיקו לחומרא א"צ לברר כדי שיהי' ספק א' ונצטרך להחמיר מספק וכן ה"נ י"ל כאן כמ"ש ואפשר להעמיס בכוונת ב"י ורמ"א דכ' דכ"ז בדרבנן היינו אבל בדאורייתא צריך לברר כדאפשר הגם בכ"מ גם בדרבנן כל דאפשר לברורי צריך לברר כדמוכח בש"ס פסחים כדכתבנו לעיל מ"מ כאן א"צ לברר בדרבנן מטעמים שכתבתי אלא דמסתימת הפוסקים בסי' ב' ופ"ו משמע אפילו בדאוריית' א"צ לברר וע"כ צריכים אנו למ"ש בב' דרכים דבסי' א' פלוני שחט לי הגם דאתחזק איסור שאינו זבוח אם סברת מרתת כרוב יחשב וגם לשיטת המג"א צריך לברר כל דאיכא חזקת איסור נגד הרוב ומה"ט צריך לברר אחר כשרות השוחט משום דחזקת איסור מנגדת מ"מ באומר פלוני שחט לי א"צ לברר משום דגם אחר הבירור לא יתברר בודאי איסור אלא ספק איסור שמא שחט לו שוחט אחר מומחה ובסי' פ"ו הגם שאפשר לברר בירור גמור שאין ביצים זולת משל עוף פלוני אלא מעוף טמא ואפשר לעמוד על בירור האיסור מ"מ כיון דלא היה אתחזק איסורא א"צ לברר דסברת מרתת כמו רוב או עדיפא מיני' כיון דליכ' בודאי מיעוט דלא מרתת בעולם וכנלפע"ד נכון לדינא מסתימת הראשונים וש"ע דלא דברו מדבר זה ולא הזכירו מאותו ענין דצריך לשאול ולברר, ד' יורנו דרך אמת בתורתו ויראנו בישועתו הכ"ד אוה"נ צופה ומביט לאל עלי יגמור רפואה שלימה לשוב לעבודתו ולשמור משמרתו חותם בברכה מרובה פה מאריענבאד ד' ער"ח אלול תרל"א לפ"ק

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה עז

על דבר מי שנוהג איסור בדבר משום דמכרע לי' מלתא לאיסור מסברתו ושקולי דעתו או דאחז בשיטת האוסרי' וחבירו מן המתירים דמכרע לי' מלתא להיתיר' אם מותר להאוסר לתת משלו לחבירו המתיר כיון דלחבירו התירא הוא או כיון דלדעת הנותן איסורא הוא ומאן דאכל זה לדעתו איסור' קאכל אסור לו להאכיל למאן דמתיר לפי דעתו כיון דלדעתו איסור' הוא ועובר בלפני עור ועיין

והנה כאשר באתי אל העיון בתחלת הרעיון היה נ"ל לדמות הא מלתא למלתא דכבר אמורה בדבר והפוכו בד"מ ובהגה' רמ"א בי"ד סי' קי"ט סעי' ז' מי שנוהג באיזהו דבר איסור מכח שסובר שדינא הכי הוא או מכח חומרא שהחמיר על עצמו מותר לאכול עם אחרים שנוהגים בו היתר דוודאי לא יאכילוהו דבר שנוהג בו איסור ומקור דין זה יוצא מן הגהת מרדכי פ"ק דיבמות ושם נאמר ל"מ כשהוא אסר על נפשו בנדר אפי' מחמיר על עצמו דסובר שהוא אסור ולדעתו טועה הוא מ"מ אסור לו להאכילו משום ל"ע ויוכל לסמוך עליו שלא יאכילהו דבר האסור לו ויעבור בלפני עור ומביא לו ראי' מש"ס יבמות י"ד ע"א למ"ד עשו אודוע מודעו להו אלמא דמותר לסמוך שלא יכשילהו ויודיעהו עיי"ש, וראיתי בתשובת הרלנ"ח סי' קכ"א וציין עליו הש"ך ס"ק כ' דכ' דפשוט הוא דיש בזה משום לפני עור וכו' ומביא בשם או"ח בשם הרא"ה ת"ח בעלי הוראות שאחד אוסר והאחד מתיר והמתיר אוכל לעצמו ומאכיל לחבירו ואין בזה משום לפני עור וכו' ואע"פ שיודע בחבירו שאסור לו לדעתו ודווקא כשהאיסור ניכר לו לאוסר דאי