כתב סופר יורה דעה קטו

רק בדרבנן ולא בדאוריית' הקשה מסי' קי"ח בישראל השולח עי"נ ומכח קושיו' אלו דחה הט"ז דברי הב"י ושל רמ"א ורשב"א דכתב דין הראשון באיסורי דרבנן רבות' קמ"ל דגם בדרבנן לא סגי רק כשאמר פלוני וש"ך ירד להציל מ"ש ב"י ורמ"א בדין ראשון ונכנס לחלק בחלוקים שונים וב' חילוקים ראשונים וחילוק האחרון צריכי' הסבר ותבלין להמתיקם ומה דמוסיף רמ"א והולך דדין שני ג"כ אינו רק בדרבנן וקושי' הט"ז עצומה לא הרגיש בה הש"ך ולא נמצא לה יישוב, ופלפל מעכ"ת יחי' פלפל חריפת' קצת בתרוצי הש"ך ויצא בספק לדינא להלכה אם ננקוט להקל כט"ז דבכ"מ סמכי' אפי' בדאוריית' או כש"ך ע"פ חלוקו וגם בדברי הש"ך דנכנס לחלק לא אתברר היטיב כי לא גילה דעתו איזה עיקר ונראה לו יותר נכון להלכה אשר ע"פ חילוק זה יהי' כל רב דן כל הנוגע אליו בענין זה אם דומה להא דסי' ב' ופ"ו או לדסי' קי"ט ונפשו בשאלתו לחוות לו דעתי בהלכה זו, והנה בראשית דברינו הודעתיך כי הקשית לשאול ממני לירד פה לעומקן של הלכה ולמעשה מ"מ ע"ד מו"מ של הלכה לא אמנע להשמיעך אשר חנני הי"ת בזה

והנה לקושי' שני' של הט"ז מן סי' פ"ו דאפי' לנכרי מאמיני' מעוף פלוני משום דמרתת י"ל שאני התם כשאומר מעוף פלוני מרתת שיתברר שקרותו ע"י דמיון ובדיקה ויתגלה קלונו שהי' רוצה להכשיל כי אין לו מנוס רק ששיקר כדי להכשיל אבל חשוד האומר דמשל מומחה פלוני קנה א"א שיתברר שלא קנה מפלוני רק ע"י שאלת פי מומחה וכיוצא בו לא יבורר רק ששקר ענה אבל עדיין יוכל לומר מא' מן המומחי' אחרים קנה ושכח איה מקומו הגם שנראים דברי שקר מ"מ אין בירור כ"כ שקנה מאינו מומחה כדי להכשיל רק ששיקר לומר מפלוני וכיון דלא אלימא כ"כ חזקה זו כמו דמעוף פלוני הם ס"ל לב"י לחלק בין הכא דל"ס רק בדרבנן להתם דסמכינן גם בדאוריית' ואפי' על נכרי

עוד י"ל כעין זה דכאן לא יתגלה ויתברר כ"כ כי שקר ענה כשישאל למומחה ויאמר דלא קנה ממנו החשוד יוכל להכחישו ולעמוד בדבורו הגם שאנו בוודאי נאמין למומחה נגד החשוד ואפי' עד כשר שאמר פלוני תיקן לי פלוני טיהר לי והוא מכחיש אותו פלוני נאמן יותר כמ"ש רא"ש ור"ן בשם רמב"ן כתובו' ע"ב ע"א ושבועות פ' שבועת העדות כ"ש חשוד נגד נאמן מ"מ אינו מרתת כ"כ כיון דלא יתראה לעין כל כי שקר בימינו אולי ואפשר האמת אתו משא"כ בנכרי האומר מעוף פלוני שאם נבדוק מוברר יראה לעין כל ואין מנוס לו כי שקר ענה בוודאי אלימא טובא חזקה דמרתת לשקר במלתא דאפשר לגלוי' כי האי והחילוק רב ונכון וכעין זה העלתי בענין עיגונא דאתתא בדין מלתא דעביד' לגלוי' לא משקרי ואין כאן מקומו להאריך יותר ועיי'

וכ"ז לא שוה לנו ליישב קושי' ראשונה מדסי' ב' דשם דומה ממש להא דהכא וליכא לחלק בחלוקים שחלקנו בין דהכ' לדסי' פ"ו כמובן ויש אתי מקום ליישב ב' קושיו' הט"ז ראשונה ושני' ביישוב אחד ברווחה בשאומר הגם דמבואר בריש פ"ק דחולין ובגיטין ס' ע"ב דאין חוששין לאחלופי ואפי' בחשוד על השביעית דאוריית' דווקא לחשש אחלופי לחוד לא חיישינן אבל כשיש עוד חשש אחר הגם דלכל א' משניהם ל"ח שניהם יחד חזו לצרופי דחיישי' בדאוריי' מיהת דהוי כעין ס"ס להחמיר ואחר הוצאה זו י"ל הא דס"ל לב"י ורמ"א דאינו נאמן מפלוני מומחה בדאוריית' משום דאיכא ג"כ שמא החליף בשלו אחר שקנה מן המומחה הגם דל"ח אפי' בדאוריית' לאחלופי אבל הכא דאיכ' למימר נמי שמא מעיקרא לא קנה מן המומחה בצירוף שניהם חוששי' דהוי כעין ס"ס להחמיר היינו ב' צדדים להחמיר ולא סמכינן רק בדרבנן כיון דאינו ס"ס גמור לא מחמירי' בדרבנן כ"כ האי והא"ש לעיל סי' ב' דליכא חשש אחלופי וכן בסי' פ"ו דליכא משום אחלופי אלא משום שמא משקר סמכינן על דמרתת ולא ישקר אפי' בדאוריית' ועד"ז י"ל ג"כ קושי' ט"ז על דין שני די"ל כעין זה בוודאי היכא דליכא רק חשש שמא משלו הוא נותן ל"ח אפי' בדאוריית' דאין דרך בכך לתת משלו בשם אחרים אבל הכא איכא למיחש ג"כ שמא החליף הגם דלאחלופי ל"ח בצירוף חשש קצת שמא נתן משלו חיישי' בדאוריית' והא דלקמן בשולח ירך עי"נ התם ליכא משום שמא ישראל שלח לחבירו עי"נ ונכרי זה היה לו שלו שנתן לו ישראל אחר שחתכו כ"כ האי דאקרי שנכרי זה ששולח ישראל לחברו על ידו אקרי שנתן לו ישראל אחר במתנה ירך חתיכה שנודע לו שהיא טרפה אחר שחתכו כ"כ האי וודאי רחוק במציאו' והוי כעין נפילה דחד לתלות ב' מקרים באחד דאפי' בדאוריית' ל"ח ומיושבי' כל ג' קושיו' של הט"ז ע"ד נכון בעזה"י

ודע דיש לי מקום עיון בגוף הדין דל"ח לאחלופי מקורו מסוגי' פ"ק דחולין ודגיטין ס"א והוא ממתני' דדמאי פ"ג מ"ד המוליך חיטין לטוחן כותי או לטוחן ע"ה הרי אלו בחזקתן למעשר ולשביעית משם אין מוכח רק היכא דאיכא ס"ס שמא בשלו מעושר שקנה המעושר מישראל חבר או שאינם של שביעית דהרי אינו יודע דוודאי של שביעית הם ואת"ל דשלו של שביעית או שאינו מעושר דלמא לא החליף בשל ישראל הנותן לו ומנ"ל היכא דליכא ס"ס להקל דל"ח לאחלופי וצ"ע

ועיין השגת הראב"ד פי"ב מה' תרומות הלכה י"ב דכ' דבשל נכרי איכא ס"ס שמא דשלו מעושר שקנה מחבר ושמא לא החליף ועיין כ"מ שכ' כיון דהחמירו בשל ע"ה הגם דרוב מעשרין עשו ספק כוודאי ואין לצרף ספק מעושר עיי"ש ולפי הכ"מ א"ש מוכח מדקתני הרי אלו בחזקתן למעשר ולשביעית והא במעשר ליכא ס"ס ול"ח לאחלופי ש"מ אפי' ליכא ס"ס ל"ח לאחלופי ויש לפקפק ע"ז נהי דאין לדון בו מכח ס"ס כיון שעשאוהו כודאי מ"מ אינו דומה להיכא דאינו רק ספק א' בלי ספק אחר מנ"ל היכא דליכא רק ספק אחד

ומצאנו מקום יישוב בדברינו ליישב קושי' תוס' גיטין ס"א ע"ב ד"ה משום דקא בעי למימר וכו' דמקמיית' נמי מצי לאקשויי ומ"ש דרצה למרמי מע"ה לע"ה דוחק ועיין פ"י שם ולמ"ש י"ל דמקמיית' דקתני טוחנין ומפקידין אצל אוכלי שביעית י"ל דווקא אצל אוכלי שביעית דל"ח לאחלופי דאיכא ס"ס שמא שלו לאו דשביעית דליכא אלא ספק כמ"ש תוס' שם ד"ה רישא וסיפא בסופו ואיכא נמי ספק שמא לא החליף משום הכי ל"ח משא"כ במתני' דהנותן לחמותו ובמשנה דהנותן לפונדקי' דקתני מעשר וכו' י"ל מעשר שאני דעשאוהו כודאי ליכא רק חד ספק שמא החליפ' כמ"ש הכ"מ ולספק זו שמא החליפה חיישי' ולק"מ מקמיית' אלא מבתריית' דקתני הרי הן בחזקתן למעשר ולשביעי' קשה שפיר דהא קתני ולמעשר אלמא דגם למעשר ל"ח לאחלופי או משום דגם במעשר ל"ח משום ס"ס כשיטת הראב"ד או גם היכא דליכא ס"ס ל"ח לאחלופי יהי' איך שיהי' קשה מהנותן לחמותו ולפונדקית ומיושב קושי' תוס' היטב ועיין

ויש להוסיף על דברינו תוספת מרובה ליישב דקדוק עצום של הרשב"א ריש פ"ק דחולין ו' דמקשה תחלה מן מתני' המאוחרת מנותן לחמותו ואח"כ ממשנה דפונדק' דקדומה למתני' דחמות' עיין בו שנדחק מאוד ולא מצא מענה ואני אענה יישוב לקושי' זו עפמ"ש דלכאורה יש ליישב סתירת המתני' דמתני' דחמותה ופונדקי' אתי' כר' יודא דמחמיר בס"ס בכ"מ עיין זבחים ר"פ התערובת לכן מחמיר כאן וחושש לאחלופי הגם דאיכא ס"ס הא ר"י מחמיר בס"ס ואפי' למ"ש תוס' שם דאינו מחמיר רק בשבעה דברים מ"מ הרי הוא מן המחמירים בס"ס לכן כאן במעשר דעשאוהו כודאי הגם שי"ל דלא עשאוהו כודאי רק היכא דליכא בלא"ה עוד ספק כדס"ל לראב"ד ולכן קתני במתני' ה"ה בחזקתן למעשר משום דאיכא ס"ס היינו למאן דמקיל בס"ס אבל מתני' דחמותו ופונדקי' אתי' כר"י דמחמיר בס"ס לכן בס"ס כזה שספק א' עשאוהו כשהוא לבדו כודאי ס"ל דלא יצטרף לס"ס ול"ק מתני' אהדדי ומשו"ה מביא תחלה דרך שקלא וטרי' מתני' המאוחרת דנותן לחמותו וידע דמפורש במתני' מלתא בטעמא דאמר ר' יודא רוצה היא בתקנת בתה ודרך שקלא וטרי' מקשה ומתרץ התם כדקתני טעמא דאמר ר' יודא וכו' ועיקר הקושיא ממתני' הקודמת הנותן לפונדקית וכו' אלא שיש לדחות דאתי' כר"י או כר"א בזבחי' דמחמיר בס"כ אבל מאחר דמביא מתני' המאוחרת ומקשה ומפרק התם כדקתני טעמא דאמר ר' יודא הרי מבואר ממתני' זו דגם ר"י דמחמיר בס"ס ס"ל דה"ה בחזקתן למעשר לולי טעמא דרוצה בתקנת בתה או משום דס"ל דסמכינן על ס"ס כזו הגם דמחמיר בס"ס או דבלא ס"ס ל"ח לאחלופי הדר מקשה בחוזק ממתני' הקדומ' דפונדקי' דאין לומר דאתיא כמאן דמחמיר בס"ס הרי ר"י מחמיר ומ"מ לולי הטעם דרוצה היא בתקנת בתה לא היה חושש לאחלופי ומתרץ דגם התם איכא טעם הנ"ל דמורי' היתירא ור"י במשנה אחרונה טעמא קאמר וה"ה לראשונה לולי דמורי' היתירא אין חוששי' לאחלופי ומיושב הכל ע"ד פלפלא דחדי בי' נותן התורה ית"ש

אלא דיש להקשות מדמקשה אח"כ מאשת חבר טוחנת ושם ליכא ס"ס וי"ל כיון דטומאה דרבנן קלה וחיישינן אפי' לגניב' כ"ש דיש לחוש בדאורייתא אפי' בס"ס לאחלופי, ויותר י"ל דס"ל לש"ס לאמת דבמעשר ליכא ס"ס דעשאוהו כוודאי וכשיטת הרמב"ם לפמ"ש הכ"מ, וא"ש לדינא דקיי"ל דל"ח לאחלופי אפי' ליכא ס"ס ועיין בכ"ז, ונתחזקו דברינו הניתנין למעלה ראש דהיכא דאיכא עוד חששא אחרית' כל דהו מלבד חשש אחלופי כיון דיש ב' צדדי' להחמיר אין לנו הוכחה שלא לחוש כה"ג לאחלופי ודי לנו להקל באיסור קל דרבנן ולא בדאורייתא עיין והבן

והנה הש"ך ס"ק ל"ה כ' אפי' לא אמר לו קנה מן המומחה פלוני והוא אמר מפלוני קניתי נאמן דהא המחבר ארישא קאי דאמר לו קנה לי מן המומחה א"נ ואם אמר מפלוני