כתב סופר יורה דעה קיד

על רש"י והוכיח דללוי לכתחילה מותר וע"כ דל"ח לחילוף רק כמו ב' פסחים כנ"ל נכון

ונ"ל עד"פ ליישב קושי' ראשונים מדמקשה ש"ס מברייתא על לוי וגם הא רבא ס"ל אפילו לכתחילה מותר י"ל דעיקר ראי' ר"א מהא דרבא מפרזק' דעבד עובדא והוא בתרא וס"ל כרב ומבריית' דר"כ בלא"ה ליכא ראיה כמ"ש ר"ן דלוי תנא ופליג ובלא"ה פליגי תנאי בר"מ ועיקר הראי' מדתיר' ר"כ להאי בריית' ש"מ דהכי ס"ל וי"ל דהם ס"ל דלוי אינו מתיר רק בדיעבד ורבא ס"ל אפי' לכתחילה מתיר אלא צ"ל במאי פליגו והא הרי"ף דייק כן מדאמר לוי רק שצלו ולא קמ"ל טפי דצולין לכתחילה י"ל דרבא ס"ל כמו דחיישינן בברייתא בב' פסחים כן חיישינן בכ"מ לאחלופי ול"ל לחלק כאשר חלקנו בין האי דפסחים לאיסור והיתר דעלמא והוא ע"פ ש"ס דעירובין דמחלק כעין זה וכה"ג והתם רבא מפרזק' חידש לחלק בין סכה לקורה ומחלק בין רבים ליחיד ולל"ק שם ליתא לזה ולל"ב ר"ה לא נכנס לחלק בכך וגם קצת משמע דרבא לא ס"ל לחלק אלא או דגזרינן בשניה' או דל"ג כלל עיי"ש היטיב ונ"ל רבא ס"ל דאין לחלק כחלוקא הנ"ל וס"ל כמו דחיישינן בב' פסחים לאחלופי כן חיישינן בכל או"ה ומה"ט ל"א לוי צולין לכתחילה משום אחלופי אבל משום ריח אפי' לכתחילה מותר ולכן מתיר בב"ת אפי' לכתחיל' כלוי אבל רבא מפרזקי' דס"ל ג"כ כלוי לשיטתו בערובין מחלק ג"כ בחשש אחלופי כמו שחלקנו וס"ל לנפשי' דבאו"ה כמו בשר נבילה ושומן של א' או של שני' ל"ח וע"כ דיעבד דנקיט לוי ע"כ דלכתחיל' אסו' משום ריח ופסק כוותי' לכן י"ל ס"ל לר"כ ולכן נקיט כבריי' פת שאפאה עם הצלי ויפה כ' הרי"ף דאין מעובדא דרבא מפרזק' ומר"כ ראי' דס"ל כרב דהם הוכיחו דלוי ס"ל לכתחילה אסור ורבא בהא פליג עמהם כמ"ש והא"ש דמקשה מבריית' ללוי משום דרבא ס"ל אפי' לכתחילה מתיר ללוי וקשי' לרבא אליבא דלוי ומיושבי' הקושיות ע"ד פלפלא טבא חריפתא

אבל פלפלת כ"ש לא חזי לדינא דמפשוטת דברי הרי"ף נראה דס"ל מדיוקא דאמר לוי שנצלו דאוסר משום ריח לכתחילה ול"ל משום אחלופי ליכא למיחש ול"ד להא דא"צ ב' פסחים כמו שחלקנו ולתוס' מכח קושיתו על רש"י ג"כ צ"ל דמוכח דל"ח לאחלופי רק בב' פסחים וכיוצא בו וגם לרש"י אין הכרח דמפרש עבד לוי עובדא בד בדיעבד משום אחלופי אלא משום דריח לכתחילה אסור ומשום קושי' תוס' וראשונים מרבא כל קושיא יש לה תירוץ מלבד מ"ש רמב"ן לחלק בין בעין לבא תוך המאכל יש לתרץ וליישב כל הקושי' וכתוב לפנינו בחידושינו בסוגי' ואנו אין לנו אלא מאן דס"ל לחוש לאחלופי בב' שפודים א' של היתר וא' של איסור אלא המרדכי שמביא הד"מ בסי' קי"ח דמדמה הא מלתא לבריית' דאין צולין ונ"ל דגם הרמ"א לא פסק לדינא כמרדכי הנ"ל משום דלא מצא חבר לו בזה והוא מחודש דיש לחלק כמו שחלקנו ויש ראיה לחלוקינו כמ"ש לכן כ' רק דיש לזהר וצ"ל הלא עיקר דינא הוא איסור לכתחילה כבריית' דאין צולין ב' פסחי' ומזה נרא' דס"ל דאין ראי' משם מ"מ כ' יש לזהר כנלפע"ד

וכ"ז כתבנו לפי הבנת ט"ז במרדכי דחיישינן לאחלופי כמו דא"צ ב' פסחי' מפני תערובת גופין, אבל למעיין יראה דאין כוונת המ"כ שבמרדכי דחיישי' לחלופי דהא כ' דאביי אמר דל"ח דמהדר אפי' אבל אי מהדר אפי' חיישינן, וראי' מא"צ ב"פ דחיישינן לאחלופי, ולכן א"צ ב' שפודים א' של היתר וא' של איסור זה אצל זה, וצ"ע כיון דמביא ראיה דחיישינן לאחלופי כמו בב"פ א"כ אפי' ל"מ אפי' ניחוש משום אחלופי כמו בב' פסחים, ועוד קשה הא מבואר בסוגי' שם דל"ח משום אחלופי דהא לא חשו חכמים לדבר זה וצ"ע, וראיתי בריטב"א ע"ז שם שהקשה איך ס"ד דאביי לדמות דלא חשו חכמים דמהדר אפי' הא ל"ח שיחליף רק במקום שנהנה וגם ביושב ומשמר ל"ח כלל, וכ' דכוונת אביי דהיה לנו לחוש דמהדר אפי' ויטעה הנכרי ויתן בקדירה של ישראל וסבור שנתן בקדירה שלו, ורבא ס"ל שזהו חשש רחוק שיטעה שקדירה שלו הוא דמכיר קדירתו אלו דבריו ז"ל, וי"ל שזהו כוונת י"א שבמרדכי שס"ל דל"ח דמהדר אפי', אבל אי מהדר אפי' אסור, והטעם משום דחיישי' שמא יטעה הגוי דקדירה שלו הוא ויתן נבילה בתוכו, ומביא ראיה דחיישינן לאחלופי היינו לטעות דא"צ ב' פסחי' כא' משום אחלופי ה"נ חיישי' כדמהדר אפי' לטעות נכרי והא בדלא מהדר אפי' ל"ח לאחלופי כמו בב' פסחי' י"ל שאני התם דיסמוך א' על חבירו, משא"כ בנכרי וישראל, אין לו לישראל על מי שיסמוך, אבל כד מהדר אפי' חיישינן לטעות נכרי כהנ"ל ואין ישראל רואה, ולא מביא ראי' מא"צ ב' פסחי' אלא דיש לחוש לחילוף בטעות, ומסיים לכן אין צולין ב' שפודים א' של שחוטה וא' של נבילה זה אצל זה, צ"ל כוונתו ג"כ היתר של ישראל ואיסור של נכרי כמו בשפיתת ב' קדירות דאיירי בי' וכשמהדר לישראל לאפי' דחיישינן לטעות נכרי, ומ"ש דאין צולין הא כבר כ' זה דבמהדר אפי' אסור, וגם למה שינה וכ' שא"צ ב' שפודי', נ"ל דהיה מקום לומר דווקא בב' קדירות חיישינן לטעות נכרי שיתן בתוכו נבילה, וסבור דבשלו הוא נותן אבל בב' שפודים דלא שייך שיתן נבילה אצל של ישראל וסבור דשלו הוא דזה שייך בקדירה שמוסיף על הקדירה עוד בשר נוסף על שנתן תחלה ולא ניכר ונראה לישראל, אבל בב' שפודי' רחוק קמ"ל דגם זה אסור דחיישינן במהדר לישראל אפי' לאיזה טעות שיחליף שלו בשל נכרי, וישראל לא ירגיש כמו בב' פסחי' דחיישינן לאחלופי ולאו אדעתי' להכיר כ"א שלו, וצ"ל דס"ל למ"כ שבמרדכי דרבא לא פליג על אביי משום דס"ל דחשש רחוק הוא, שיטעה ולא יכיר קדירתו כמ"ש הריט'"בא, א"כ למה פסק כאביי, והא הלכתא כרבא לגבי אביי בכ"מ, אלא דס"ל דנאיד רבא מדאביי דזהו חשש רחוק שמא מהדר אפי' ושמא יטעה כ"כ האי וודאי אין לחוש ואין לדמות לאידך אבל כד ידענו דמהדר אפי' גם רבא מודה כנ"ל לבאר בכוונת המרדכי

ולפ"ז מ"ש הרמ"א דיש לזהר ואפי' בב' קדירות, צ"ל ג"כ כוונתו נכרי וישראל וכדמהדר אפי' וזה דחוק ורחוק להעמיס כן בכוונתו וכן בת"ח ל"מ הכי, ואפשר משו"ה כ' ויש לזהר דאינו אלא חומרא וזהירות בעלמא או משום אחלופי או משום נצוצות, ועדיין צ"ע

שוב מצאתי ראיתי אחרי רואי מ"ש בספר חות דעת סי' ק"ח ונתקשה בדברי המרדכי ומפרשו כמו שפרשנוהו, וחידש מדנפשי' במהדר אפי' יש לגזור לטעות נכרי, והרי הראנו לדעת כי כבר כתובה גזירה זו בריט"בא ופרשנו כוונת המרדכי ע"פ זה בתוס' ביאור בתוס' על מ"ש בחו"ד, ומ"ש בחו"ד לחלק בין ב' פסחי' דלא מזהר בי' דהיתיר' הוא ומדמה למ"ש הב"י סי' צ"ז וש"ך סי' פ"ח אין מן הדומה, מלבד דבני חבורה זריזים הם ביותר גם לא שייך בזה דלא בדילי מיני' כמו דלא בדילי מבשר וחלב כ"א בפני עצמו, ועשו הרחקה טפי בב' פסחים באיסור שיש בחילוף הפסחים משום שאוכל שלא למנויו ובטל ממ"ע דאכילת פסח ל"ש דל"ב כמובן, והנכון אתי כמ"ש ועדיין צ"ע

תבנא לדינא דבארנו דרי"ף ותוס' לא ס"ל הך חשש באיסור והיתר וגם במ"כ שבמרדכי לא מבואר היטיב דס"ל בכל האיסורי' חיישינן לאחלופי אדרבה נראה מדבריו דל"ח רק בנכרי וישראל כשמהדר אפי' ורמ"א לא כ' רק יש לזהר לכן אין להרעיש ע"ז ומוטב שיהיו שוגגים וגם החו"ד ס' ק"ח מעיד שאין נזהרים בזה ותמה הלא עיקר הדין הוא ונחה דעתו בביאורו דאינו איסור רק דיש לזהר כמ"ש רמ"א

הנלפע"ד כתבתי בחפזי ופר"מ ני' ישים עין עיונו היטיב והיה זה שלום כנפשו היפה ונפש אוה"נ דש"ת חותם בברכת התורה: הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה עו

במפתה בבא, מזלא טבא, לה"ה תלמידי ידי"נ הרב הוותיק מלא עתיק המאוה"ג עומד לתלפיות כש"ת מו"ה יעקב קאפל רייך ני' אבדק"ק ס"ט ומצ"פ לק"ק ווערבוי יע"א

בשרתני בשורה טובה, כי הרים ד' כסא כבודך למלאות מקום זקנך גאון ישראל החריף המפורסם מו"ה קאפל חריף זצ"ל, יהי רצון שתרום רישיך וקרנך בכבוד אמן, והנה נפש תלמידי יודעת מאוד כי קשה עלי לע"ע להעמיק עיון בדבר הלכה פה, ואין פה להשיב תשובה שלימה מלבד כי פקודת הרופאים עוברת עלי שלא לעסוק בעיוניות, עד ישעה ד' אל תפלתי וירחמני לשוב למלאכתי מלאכ' הקודש עבודה רבה, ואל מחוז חפצי חפצי שמים היקרים לי מזהב ומפ"ר הן המה ארגזי ספרים שלי כי אין אומן בלא כלים בכ"ז אבוא בתשובה מאהבה שלא להשיב פניך ריקם ונקיטנא בקצרה כל האפשר והוא בדבר הנוגע להלכה האמורה במחבר סי' קי"ט סעיף י"ט דחשוד האומר מאיש פלוני ומומחה קניתי נאמן הביא לו בשם א' מן המומחין נאמן שאין חשוד להחליף וכ' רמ"א דכ"ז אינו נוהג בחשוד על איסור דאוריית' והנה הב"י כ' כן על דין הראשון ואפשר שלא הקילו בכך אלא באיסור של דבריהם ולמד רמ"א דה"ה דין השני ג"כ רק באיסור של דבריה' והט"ז הקשה על הב"י מסי' ב' דמבואר דמומר לתיאבון שאמר פלוני מומחה שחט לי דנאמן משום דמרתת הרי מבואר דגם בדאוריית' סמכינן עליו משום דמרתת ומומר לא גרע מחשוד וכן קשה מסי' פ"ו דסומכי' אפי' על נכרי בשאומ' ביצים אלו מעוף פלוני הם ואיסור דאוריית' הוא וגם על מה שמוסיף רמ"א דגם בדין השני אין סומכין על סברא דאין דרך ליתן משלו בשם אחרים