כתב סופר יורה דעה קיג

וראי' קצת מקרא למאן דס"ל דדאורייתא הוא והעיקר נרא' לו כי דרבנן הוא לכן הקיל כ"כ, וכן במה שחולק על המ"ב בדחי' בעלמ' ובסבר' קצת הולך בשיטתו, אבל אי הוי ס"ל במוחלט כי איסור דאורייתא לא היה סמוך לבו להקל כ"כ מדעתו וסברתו, ועיין נב"י הנ"ל שהעלה דליכא מאן דס"ל דדאורייתא הוא ועיין ח"ס סימנים הנ"ל דמביא מכמה גדולי האחרונים שהסכימו כי איסור זה דאוריית' הוא ולפמ"ש ובארנו כי שיטת תוס' ורא"ש ורמב"ם בנביל' וטריפה וכדומה ליכא רק איסור דרבנן באפשר יש לסמוך על הט"ז ובפרט היכ' דיש עוד צדדים להתיר

ונבוא לנדון שלפנינו לפמ"ש דאיסו' מכיר' נבילו' וטריפות מדרבנן יש לסמוך על הט"ז ויש לצרף ג"כ שיטת הרמב"ם דס"ל ספק דאוריי' מה"ת לקולא וליכא רק איסור דרבנן ואיסורי דרבנן מותר למכור ולפמ"ש המל"מ דמה שכתב הרמב"ם זה הכלל לא קאי על ספק דאוריי' אלא דהוא מכח הוכחתו ס"ל דשיטת הרמב"ם דאיסור דאוריית' הוא אבל לפי שדחה הנוב"י ראיה זו ולפי שכתבתי די"ל דרמב"ם ס"ל רק בשקור"מ שהוא דאוריית' ולא בנבילות וטריפות בצירוף מ"ש המל"מ דזה הכלל לא קאי על ספק דאוריית' יצא לנו בספק דאוריית' מותר למכור דהו"ל ככל איסורי' דרבנן וכיון דרוב טריפות במקולין לאו וודאי טריפות נינהו מותר לעשות בו סחורה לשיטת הרמב"ם עפמ"ש ועוד אפי' למה שהוכחתי דרמב"ם קאי על ספיקא דאוריית' דאסור למכור מדרבנן ואפילו לפי דנקטינן דספיק' דאוריית' מה"ת לחומרא מ"מ הא רוב טריפות במקולין הוא ע"י ריעות' דריאה שיש בה כמה שאסורים רק מדרבנן וכמה וכמה חומרת הגאונים שהחמירו טובא ופסול בשחיטה ג"כ על הרוב מחומרא וספיקא טובא בצירוף כ"ז המקיל במקום פסידא לקנות ממקולין ישראל שנזדמן לו טריפות וסומך על הט"ז לא הפסיד ובנדון שלנו שיש חשש קרוב שלא ישמעו ויאזינו הנח להם מוטב שיהי' שוגגי' וכו' אבל אם ירא' כי קונים ממקולי' נכרים אם ספק לו שמא ישמעו צריך למחות להם וממילא צריך שיאמר להם כי גם ממקולי' ישראל אינו נכון דא"א שיאמר מנכרי אסור ומישראל שרי הרי התיר להם מישראל ואנן לא באנו להחליט להקל מפני שאנו מדמי' לא נעשה מעשה רק כה"ג משום מוטב שיהי' שוגגי' דיש לי מקום עיון אם מי שנזדמן לו טרפה חי אם מותר לבשל כדי למכור בקל או ביוקר דבשר מבושל יש חשש יותר לתקלה מבחי וכ"ש לקנות ממי שנזדמן לו והוא מוכר חי והקונה ממנו מבשל אותו ודבר זה צל"ע עדיין ואם אפשר שיקח הבשר ממקולי' בשליחו' המוכר ואינו קונה בקנין רק שימכור עבורו ובשכר בישולו וטרחתו יהי' לו הרווח נגד בשר החי מה טוב יצאנו מידי כל חששות דשלוחו ממש הוא של נזדמן לו הנלפע"ד כתבתי הכ"ד רבו אוה"נ פ"ב כאור בוקר א' לסדר כי תשא את ראש תרי"ג לפ"ק

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה עה

יצו ד' את הברכה שמורה בכל וערוכה לי"נ הרב הגאון המאוה"ג מעוז ומגדול חרוץ ובקי גל אגוזים וגן הדסים צדיק תמים כקש"ת מו"ה יצחק נתן פייטל ני' אבדק"ק מאדא יע"א

גי"ה קבלתי בעידנא דטרידנא טובא ולעשות רצון צדיק ואוהב אהוב כמותו יב"י פניתי סוף השבוע לשום עין על דבריו והנני בתשובה שלמה לפי מסת הפנאי בקוצר אומר ע"ד סוחרי ארץ כשהם על הדרך שופתי' קדירותי' עם קדרות הנכרים ביחד וקדירותי' מכוס' וסומכ' על מ"ש הש"ך סי' קי"ח ס"ק ל"ו דמ"ש הרמ"א אפי' בשני קדירות דאיכא משום נצוצות ובמכוסים שרי אמנם הט"ז שם כ' עפמ"ש הד"מ בשם המרדכי משום אחלופי וס"ל לטו"ז דה"ה בב' קדירות מה"ט הוא לפ"ז גם בקדירות מכוסים אסור הנה כבר עמד במנחת יעקב כלל ל"ב אות י"ז ע"ז וחולק על הש"ך וכ' הגם דבמרדכי לא נזכר רק שאין צולין משום אחלופי ה"ה בב' קדירות שייך משום אחלופי ומ"ש הרמ"א אפי' ב' קדירות היינו דלא שייך כ"כ משום נצוצות מ"מ אסור משום אחלופי ולפע"ד דמוכח הוא דהא המרדכי מביא ראיה מסוגיא דפסחים דאין צולין ב' פסחי' משום תערובות ומסיק משום תערובות גופים ובב' קדירו' או כעין ב' קדירות הרי גם בב' או כעין ב' קדירות דאיכא מחיצה של תל גדול שייך משום אחלופי אלא דקשה למה לא קמ"ל המרדכי רבותא זו דאפי' בב' קדירות שייך משו' אחלופי וצ"ל דס"ל דאין לחלק בין צליי' בשפוד או צליי' ובישול בקדירה ואפשר י"ל דנקיט שאין צולין בב' שפודים דהיה מקום לומר דלא חיישינן לאחלופי רק בב' או כעין ב' קדירות כיון דל"ש כ"כ שיתחלפו שיש היכר הפסק של תל בין איסור להיתר או הכרת קדירה כ"א במקום שפיתתו לא יזהרו הבעלים כ"כ ומשו"ה לכתחילה אסור אבל בב' שפודים שבקל שיתחלפו יזהרו הבעלים שלא יתחלף קמ"ל דמ"מ אסור והראיה לזה דהא ללוי לא איירי הבריית' בכעין שתי קדירות ומ"מ חיישינן לאחלופי וש"מ תרתי מלוי דאפי' בב' שפודים חיישינן לכתחילה שלא יהי' נזהרים ואתי לאחלופי ולרב מוכח דאפי' בכעין ב' קדירו' דרחוק שיתחלפו מ"מ חיישינן לשמא יתחלפו כנ"ל

והנה חשש אחלופי באו"ה לא מצינו בראשונים רק במרדכי הנ"ל ומדמה מלתא למלתא דברייתא דאין צולין משום חשש אחלופי ועשיתי לו סמוכים מן מ"ש רש"י בפסחים בעבד לוי עובדא שנצלה מזה ס"ל לתוס' דלרש"י ס"ל דללוי לכתחילה אסור משום ריח והקשה עליו מקושי' ש"ס ללוי הא ברייתא לכתחילה איירי והראשוני' הוסיפו להקשות על שיטה זו מרבא בע"ז בבת תיהא דמתיר אפי' לכתחיל' ובעין, עוד קשי' קצת על רש"י מדכ' לקמן גבי האי בניתא דס"ל ר"מ ואי ס"ל דלוי רק בדיעבד מתיר י"ל האי בניתא לכתחילה אסור כמ"ש הרי"ף ולכן נ"ל דמ"ש רש"י בעבד עובדא דדיעבד היה דס"ל דיש לחוש לכתחילה משום אחלופי כמו בגדי וטלה דניכר מ"מ חיישינן זמנין דלאו אדעת' כן יש לחוש בגדי וד"א משו"ה בוודאי לא התיר לוי לכתחילה ועובדא הוי בדיעבד ולק"מ קושי' תוס' וקושי' ראשונים מרבא וקושיתי

ונ"ל דגם מתוס' לא נעלם דס"ל בכוונת רש"י משום חשש אחלופי ומ"מ הקשה שפיר דבאמת צ"ל בלא פי' רש"י הא אפשר לומר דלוי לא מתיר רק דיעבד דהא ל"א רק שצלו ולא צולין כדמדייק הרי"ף ומהרש"א כ' לתוס' צ"ל דנקיט דיעבד משום דרב אבל בוודאי נ"ל דלוי רק דיעבד קאמר ומנ"ל לש"ס בפשיטות דלוי לכתחילה מתיר עד דמקשה מברייתא והרז"ה בהקשותו על הרי"ף הרגיש בזה וכ' דידע ש"ס דעבד לוי הוי לכתחילה לכן צ"ל דס"ל לתוס' דהוכיח דלא כרש"י דע"כ צ"ל דש"ס ידע דעובדא הוי לכתחילה ושפיר הקשה לרש"י דמפרש דעבד לוי בדיעבד גם אם כוונתו משום אחלופי ולא משום איסור לכתחילה דריח עכ"פ דעובדא בדיעבד הוי וקשה מנא לש"ס להקשות על לוי מברייתא הא י"ל דס"ל ללוי דלכתחילה אסור וע"כ צ"ל דידע דעובדא דלוי לכתחילה הוי וס"ל דאפי' לכתחילה ליכא לא משום ריח ולא משום חשש אחלופי וכד דייקת בתוס' לא כ' משמי' דרש"י דלוי אוסר לכתחילה משום ריח די"ל משום אחלופי וקושי' תוס' כמ"ש ועיין

ולפמ"ש בכוונת קושי' תוס' י"ל בקל קושיא זו על רש"י דבאמת היה יוכל לומר דלוי ס"ל דריח לכתחילה אסור ועובדא דעבד בדיעבד והא דלא מתרץ כן משום דרבא מתיר בב"ת אפי' לכתחילה ורבא כמאן וגם לרבא עצמו קשה מברייתא ותוס' לשיטתו דס"ל בע"ז דרבא אפשר דס"ל כרב ושאני בב"ת משום דמזיקו הקשה שפיר דאי לא ידע דעבד לוי לכתחילה הוי מנ"ל דלוי ס"ל דריח אפי' לכתחילה שרי ולרש"י לשיטתו דס"ל דרבא ולוי חדא מלתא הוא לק"מ קושי' התוס'

היוצא לנו מזה דס"ל לרש"י דעבד לוי עובדא בדיעבד דווקא משום אחלופי אלא תוס' לשיטתו דהוכיח דעבד לוי עובדא ידע הש"ס דלכתחילה התיר ע"כ צ"ל דלא חייש לוי משום אחלופי וצ"ל מ"ש מא"צ ב' פסחים כא' דחיישינן לאחלופי אפי' בגדי וטלה וצ"ל דבגדי וד"א רחוק יותר חשש אחלופי מגדי וטלה וזה דוחק

והנה הרי"ף כ' דלוי לא מתיר רק בדיעבד ודייק כן מדאמר שצלאו ול"א צולין ש"מ דלכתחילה אסור וצ"ע דלמא משום דלכתחיל' חיישינן משום אחלופי לכן נקט דיעבד ומנ"ל משום איסור דריח עד דכ' דפת שאפאה והאי בניתא גם כלוי אתיא והא רב ולוי בבשר שחוטה ונבילה איירי שלימות וחתיכות דוודאי יש חשש אחלופי יותר מגדי וטלה וצ"ע

והנלפע"ד דיש לחלק ולומר דאין למילף חשש אחלופי ממה דחוששי' לאחלופי בב' פסחי' והוא ע"פ סוגי' ש"ס בערובין ג' ע"א דחלק בין סכה חציה למעלה מעשרה ובין קורה סכה דיחיד מזדהר בי' ובין קורה דרבים נינהו ולא מזדהרי בי' והיינו דאמרי אינשי קדירה דבי שותפא לא קרירא ולא חמימא ועיין רש"י שם סכה דיחיד דא"א לו למסמך על אחר שיתקנו ל"ח שמא לא יתקן אבל קורה דרבים נינהו יסמוך הא' על חבירו ע"ש וכן יש לחלק בחשש אחלופי בבני חבורה שצולין פסחים יסמוך הא' על חבירו כי כ"א צריך לעמוד על המשמרת שלא יתחלף פסחו בשל חבירו כמו חבירו והוא כקדירה דב"ש ויסמוך זה ע"ז ולכן חיישינן לאחלופי אבל באו"ה ל"מ בישראל ונכרי שהיתר של ישראל והאיסור של נכרי שאין לו לישראל לסמוך על הנכרי אפי' בב' ישראלי' שהיתר של א' והאיסור של א' שאין לו לבעל היתר לסמוך על חביר' בעל האיסור דאין לבעל האיסור להיות משמר שלא יתחלף לו האיסור שלו בהיתר של חבירו וע"כ לבעל היתר להיות עינו פקיח' שלא יתחלף היתר שלו באיסור של חבירו וכ"ש בששניהם של ישראל א' שאין לו על מה ועל מי לסמוך דחשש חילוף רחוק מאוד ולא דמי כלל לחשש חילוף של ב' פסחים וא"ש דהוכיח הרי"ף דס"ל ללוי דאסור לכתחילה משום ריח ולא משום חילוף ותוס' הקשה