כתב סופר יורה דעה קיא

מעשה שחיטה כלל היתה מתה מאליה ויצאה מאיסור אמ"ה לאיסור נבילה ולכן כל כמה שלא נתברר לנו שנעשה בה מעשה שחיטה כראויה הרי בחזקת איסור עומדת שהיא אסור מחיים ומאליה תצא מאיסור אמ"ה לאיסור נבילה אבל איסור א"א אם לא נתחדש בה מעשה חדש תהיה מותרת לשוק לא מחזיקין מאיסור לאיסור עיי"ש היטיב ודבריו קלורי' לעינים היוצא לנו מדבריו הא דמחזיקין מאיסור אמ"ה לאיסור נבילה משום דבלי מעשה שיתחדש בה תהי' ממילא אסורה לנו מחמ' נבלה אבל אין מחזיקין מאיסור אמ"ה דמחיים לאיסור טרפה לומר אוקי אחזקת אמ"ה לאיסור טרפה שבא ע"י מעשה שנתחדש בה מידי דמטרפה בה וא"ש דמביא ראיה מפסח דא"א למבדק דלמא לאו טרפה ועושין איסור דועצם לא תשברו בו ומשום חזקת איסור ליכא דאין מחזיקין מאיסור אמ"ה לטרפה כדכתיבנא וא"ש נכון ועיין

וע"ד פלפול י"ל דראי' הש"ס הכי הוא דא"א למבדק דכתיב ועצם לא תשברו בו וע"כ לנו לומר דמותר לשבור משום חזקה דטרפה היא ומוכח דמותר לשבור עצם של פסול למה לנו בו דדרשינן בו ולא בפסול יתורא ל"ל הא מוכח מעצמו דמותר לשבור בטרפה ומיושב ג"כ קושי' מע"כ תלמידי על החו"ד עד"ז כמובן הכו"ד אוה"נ חפץ בשלותו והרמת קרנו

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה עד

אברהם עודנו עומד לפני ה', בתורה וביראה קדומה נפלאה ה"ה מע"כ תלמידי הרב החרוץ הוותיק מלא עתיק בעל פיפיות יפ"ת קרא ד' שמו כש"ת מו"ה אברהם גאלאנדויער ני'

מכתבו היקר לי קבלתי בשמחה בראותי מתוכו וכו' והנה מע"כ תלמידי ני' מצא תיוה' בבית חמיו ובבית שארי ב"ב הדרים שם כי מבשלים בשר למכור לנכרים הבאים לשתות בבית משתה שלהם ועי"ז שותים אצלם בחנותם, ולפעמים כשלא ימצאו לקנות בשר כשר במקולי' קונים בשר טריפה הנמכר לנכרי ועיניו כן ראו גם תמהו שעושים איסור דאסור לעשות סחורה בטרפות ולבו עליו דוי אם אמור יאמר או לא מוטב שיהי' שוגגין וכו' כי קרוב לו שלא ישמעו ולא יאזינו כי כבר הורגלו בכך ויש במניע' פסידא כי כ"פ שלא נמצא בשר כשר כי המקום מצער ופלפל בחכמה בדין זה עפמ"ש דבנזדמן מותר למכור לישראל אחר כדי למכור להשתכר בו ונפשו איותה לשמוע דעתי בזה

תחילה נעמוד על איסור זה דאסור לעשות סחורה בדברים האסורים אם הוא מדאוריית' או דרבנן, הנה הט"ז מביא מתה"ד מגליון תוס' שהוא מדרבנן, וקרא אסמכת', אבל מביא כי תוס' בפסחים וב"ק ס"ל דדאוריית' הוא, ובאמת כן נראה מפשטות סוגי' דפסחים כי דאוריית' הוא, וצ"ע מנ"ל לגליון תוס' לומר דקרא אסמכת' בעלמא הוא, ומרשב"א שכ' הטעם שמא יבוא לאוכלה נראה ג"כ כי דרבנן הוא, והט"ז טרח ליישב דהכתוב מסרו לחכמים כמו חה"מ, ולפענ"ד ממתני' דשביעית דמשם מקור דין זה נראה דליכא רק איסור דרבנן, והוא ע"פ תשובת חו"י סי' קמ"ג שכ' די"ל גם דדרשא זו דאוריית' דווקא בשקצים ורמשים ובהמה טמאה דכתיב' קרא טמאים יהי' לכם דרשי' מיהי' דאסור לעשות סחורה ומלכם דמותר בנזדמן וכן בשרצים ושקצים שקץ יהי' לכם אבל בנבילות וטריפות דלא כתיבי קראי לא ילפינן מאלו דלא היה להם שעת הכושר, וכ' מ"מ אין לסמוך ע"ז, והנה מ"ש דיש לחלק בין הי' לו שעת הכושר כן מצינו בדוכת' טובא בש"ס, ועיין מל"מ ה' חמץ בשם מהרל"ח דלכן בעי הרמב"ם בחמץ דרשא לח"ש דלא ילפינן מחלב דחמץ הי' לו שעת (הכושר עיי"ש, ונ"ל עפמ"ש הרשב"א בטעמ' דאיסור זה משום דאתי למיכל לפי טעם זה אין לחלק בין הי' לו שעת הכושר או לא כיון שגם בלא הי' לו שעת הכושר איכא חשש זה, וכ"ש בנבילות וטריפות דאיכא קו"ח מה שקור"מ דמאיסי חששה תורה לשמא יבוא לאכול כ"ש נבילות וטריפו' דלא מאיסי, הגם דנבילה ג"כ מאוס עיין חולין פ' כל הבשר סוגי' דקיבה מ"מ לא מאיס כמו שקצים כ"ש נבילה ע"י נקובת הוושט ושפיר ילפינן מיני', כנ"ל

אלא לפ"ז יש להוכיח ממתני' כי גם בשקצים ורמשים רק מדרבנן וקרא אסמכת' מדקתני' במתניתי' דשביעי' ולא בנבילו' ולא בטריפו' ולא בשקצים ורמשים, ואי מדאוריית' אסור הו' לי' להקדים שקרו"מ דקרא כתיב ואנן ילפינן ה"ה נבילות וטריפות והוי זו ואצ"ל זו לומר משום דמסתבר יותר לאסור בנבילות וטריפות משום שמא יבוא לאכול זהו מסברתינו וטעמינו בקרא אבל עיקר הילפות' בשקורמ"ש כתיב וע"כ דעיקר איסור רק מדרבנן הוא משום שמא יבוא לאכול הוא ואסמכוהו אקרא והוי לא זו אף זו נבילות וטריפות דלא מאיסי אפי' שקורמ"ש דמאיסי חששו לשמא יבוא לאכול מזה ראיה למ"ש תה"ד בשם גליון תוס'

וליישב שיטת תוס' פסחים וב"ק ורא"ש שם דס"ל דדאוריית' הוא י"ל דס"ל כמ"ש החו"י דמדאוריית' לא אסור רק בהמה טמאה ושקצים ורמשים דכתיבי קראי ונבילות וטריפות לא ילפי' מינייה' אבל אסרו רבנן שמא יבוא לאוכלם ובתוס' ב"ק הקשה רק מ"ש מכל דברים טמאים ולא כ' מ"ש מכל איסורים דשארי איסורים רק מדרבנן וי"ל לפ"ז הא דאקדי' מתני' נבילות וטריפו' דמסמך לי' למאי דקתני תחלה ולא בבכורה ולא בתרומה ועיין ר"ש שם דזה רק מדרבנן שמא יבוא לאוכלם ומסמך מתני' ולא את הנבילות ולא את הטריפות דדמי' להו דאיסור' מדרבנן משום שמא יבוא לאכול ושוב קתני ולא את השקצים ולא את הרמשים שהם מדאוריית' כן י"ל אלא מתוס' סוכה ל"ט ע"א ד"ה וליתיב לי' וכו' דמביא ראיה מדבהדי' שרי רחמנא בנבילה או מכור לנכרי ש"מ דס"ל דגם נבילה אסור מדאוריית' ולמ"ש הט"ז בכוונת התוס' כיון דמפורש בקרא א"א לחכמים לאסור א"ש והיינו דתוס' בסוכה י"ל ס"ל כגליון תוס' דקרא אסמכת' בעלמ' הוא ותוס' פסחים ס"ל דדאורייתא הוא אמנם דווקא בבהמה טמאה ושקורמ"ש אבל בנבילה וטריפה לא ועיין

היוצא לנו דמוכח ממתני' או דקרא אסמכת' הוא או עכ"פ בנבילו' וטריפות דרבנן הוא אבל מן ר"ש דשביעית נ"ל דס"ל אפי' בנבילות וטריפות מדאוריית' הוא והוא מן מה דכ' ולא את הבכור' ולא את התרומ' שזה מדרבנן שמא יבוא לידי תקלה ולא את הנבילות וכו' ולא שקור"מ ולא כ' שהיא מדרבנן מהאי טעמ' ומביא דרשא מטמאים יהי' לכם ולא כ' דקרא אסמכת' הוא נראה דס"ל דכל אלו אפילו נבילות וטריפות מדאוריית' הוא דאסו' וממ"ש אח"כ דקתני במתני' ולא נבילה וקרא כתיב או מכור לנכרי ג"כ נראה דס"ל דאוריית' ולזה י"ל כמ"ש הט"ז בכוונת תוס' סוכה דאין כח ביד חכמים לאסור המפורש אבל מתחלת דבריו איכא ראיה דנ"ל דמדאוריית' גם נבילה אסור וצ"ל לדידי' מתני' זו ואצ"ל זו קתני ועיין רפ"ב גיטין וצ"ע ועיין בסמוך

ועיין תשובת חו"י סי' הנ"ל שכ' שאין להקל ע"פ שאנו אומרים טעמ' דקרא שלא יבוא לאכול היכא דלא שייך חשש זה דאין לנו למדרש טעמ' דקרא ולהקל ועיין ח"ס חיו"ד סי' ק"ד ק"ה וק"ו שהחזיק על ידו שאין לסמוך רק לחומר' דנפקא מטעם זה ולפענ"ד נראה בנבילות וטריפות יש להקל מטעם זה ואקדים מ"ש הר"ן שבועו' פ' ש"ש בתרא לענין נשבע אי אסור בח"ש וכ' הא דאמר לר"י משום חזי לצרופי דאל"ה לא הוי ילפינן בשארי איסורי' דווקא חלב דגלי קרא ומשום טעמ' דחזי לצרופי ילפינן מיניה בכ"מ ולטעם זה ה"ה בנשבע שאסור בח"ש ובארתי דבריו וודאי איסורי כרת ולא היה להם שעת הכושר הוי ילפינן במה מצינו אלא איסורי' דקיל לא הוי ילפינן לולי סברא דחזי לצרופי

ומדי דברי מאז אמרתי ליישב בזה קושי' הר"ש בטבול יום על הסוברים דח"ש בתערובת מותר לר"י מהא דחולין פ' גה"נ האי פלגא דזית' דתרבא וכו' דאמר ר"א ועוד הא ח"ש אסור מה"ת ושם בתערובת הוא ואמרתי ע"פ מ"ש האחרונים דטעמ' דח"ש בתערובת מותר דלא שייך דחזי לצרופי משום דאין דרך לאכול ח"ש וקרוב דיצטרף עוד עמו ח"ש בכדא"פ אבל בתערובת הוא אוכל כשיעור אלא שאין מן האיסור רק ח"ש לא שייך חזי לצרופי אלו דבריהם ז"ל ואומר אני איך ניקול בתערובת מפני טעמינו שהוא משום חזי לצרופי ולפמ"ש הר"ן דלולי טעמא דחזי לצרופי לא הוי ילפינן מחלב לכל איסורים וממ"נ אנו מתירין אם הטעם משום חזי לצרופי וה"ה בכל איסורים א"כ בתערובת מותר מה תאמ' שמא אין זה טעמ' דקרא א"כ לא ילפינן ח"ש בכל איסורים ואפילו בעין מותר וכ"ז בכל איסורים אבל בחלב דמפורש קרא כל חלב אין לנו להקל בתערובת וא"ש סוגי' דחולין בפלגא זית' דתרבא ודוק ברש"י שם שכ' דיליף ר"י מכל חלב וצ"ע לכאורה מה רצה רש"י בזה יליף מהיכ' יליף עכ"פ ס"ל לר"י דח"ש אסור מה"ת ולמ"ש א"ש דכוונתו דבחלב מפורש הקרא דמיני' יליף ר"י ואין לחלק בין בעין לתערובת וא"ש עד"פ נכון כן אמרתי מאז

ועכשיו אני אומר כדברינו אלו לענין איסור סחורה בנבילות וטריפות דיפה כ' החו"י דאין למדין מקראי דכתיבי בבהמה טמאה ובשקורמ"ש דלא הי' להו שעת הכושר אלא לפי דמסבירי' טעמ' דקרא משום שלא יבוא לאכול ילפינן מיני' לכל האיסורים כמ"ש הר"ן לענין ח"ש וכי כן נוכל לסמוך בנבילות וטריפות להקל על טעם זה הגם דלא סמכינן על טעמינו וסברתינו להקל דווקא בטמאה ושקורמ"ש דמפורש קרא לאסור אבל בנבילות וטריפות וכדומה ממ"נ אי טעמ' דקרא משו"ה וה"ה בכל איסורים היכא דליכא חשש שמא יבוא לאכול שרי ואם תאמר שמא אין זה