כתב סופר יורה דעה קי

לומר לר"מ קדירה ב"י נמי א"א וכו' כיון דדוחק לאוקמ' קרא בקדירה ב"י פשיטא דא"ש דר"מ לא רצה לדחוקי נפשי'

ואשר חנני הי"ת בזה בהקדם מה דצל"ע דמסיק ש"ס לר"ש סרוח מעיקרא ל"צ קרא, לפמ"ש תוס' לקמן דשרצים חידוש הוי דנטלפ"ג מותר ושרצים פגומי' אסורין, והר"ן הוסיף למ"ד נטלפ"ג אסו' ג"כ חידוש הוא דשרצים סרוחים מעיקרא נינהו, וכ"ז בתר דידענו נטלפ"ג או עכ"פ ס"מ דמותר שרצים חדוש הוא, אבל אלולי קרא דנבילה דגר הוי ילפי' מקרא דשרצי' דאפי' ס"מ אסור וס"מ צריכא וצריכא קרא וצל"ע

ולכאורה י"ל דשרצים בלא"ה חידוש הוא, דבש"ס יבמות קי"ד ע"ב דשרצים חידוש הוא דשיעורא בכעדשה עיין רש"י ותוס' שם, וא"כ בלא"ה לא נוכל למילף משרצים אלא הא הש"ס קאי לר"ש ולדידי' לאו חידוש הוא משום שיעורא דבכל איסורים כ"ש למלקות, ולשיטת ר' יקיר דבתערובת ל"ל לר"ש כ"ש למלקות א"ש דגם לר"ש שרצים מכח שיעורא חידוש הוא, דשרצים בוודאי אפי' בתערובת אסו' כמו כזית בכל איסורים אבל לחולקים על ר' יקיר בוודאי קשה, ולא ידעתי פתר רק לומר דס"מ דשרצים לא דמי לס"מ דנבילה, דס"מ דשרצים נולד עמו ולא נתקלקל טבעו, משא"כ ס"מ דנבילה שנתקלקל, וכסברא זו אמורה ברא"ה בבדה"ב, ועיין פר"ח ופמ"ג סי' ק"ג, וכ"נ מדכ' תוס' דשרצים חידוש דנטלפ"ג מותר, ולא כתב כמ"ש הר"ן דאפי' פגום מעיקרא למ"ד אסור, מ"מ שרצים ס"מ וחידוש הוא ש"מ דתוס' ס"ל דאין דומה ס"מ דשרצים לס"מ דנבילה, אלא אם נטל"פ בתר דנעשה נבילה מותר כ"ש דסרוח מעיקרא דשרצים יהיה מותר ולכן חידוש הוא ולכן צ"ל דס"ל כר' יקיר ועיין

ואחרי הדברים האלו אומר אני דמקשה לר"מ מנ"ל דנטל"פ אסור דסברת חוץ הוא דמותר ומשרצי' ליכא למילף דאיסור בשרצי' חידוש הוא, דשיעורו בכעדשה, ולר"ש מקשה מנ"ל דהו"ל למילף משרצים דלדידי' לאו חידוש הוא, דבכל מקום כ"ש למלקות ומתרץ דיליף מנבילה, ולס"מ ל"צ קרא גם לדידי' דלא דמי ס"מ דנבילה לס"מ דשרצים וא"ש

ובזה מצאנו מקום יישוב לקושי' תוס' בכורות ר"י אדר"י דס"ל שם ס"מ צריך קרא וס"ל נטל"פ מותר מנ"ל דמותר, ותרוץ תוס' שם אינו מובן וכבר נתקשה בו בנוב"י קמא ולמ"ש מיושב קושי' תוס' דקושי' ש"ס לר"ש מנ"ל דמותר רק לר"ש לשיטתי' דשרצים לאו חידוש הוא למילף משרצים דאסור, אבל להלכתא דל"א כ"ש למלקות י"ל מסברא אית לן דנטלפ"ג מותר כמו דמקשה לר"מ מנ"ל דאסור, ומיושב ג"כ מה שמקשים על הרמב"ם דס"ל כר"י בבכורות, דס"מ צריך קרא וסבירא דנטלפ"ג מותר, ולהנ"ל א"ש כנ"ל ע"ד פלפלא טבא חריפתא ועיין אלו דברי רבך אוהב נפשך שש לשמוע כי עולה אתה על במתי הצלחה מעלה בקודש בין תבין אשר לפניך כי בעל נפש אתה חותם באהבה ח"י תמוז תרכ"ה לפ"ק: הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה עג

כהן שדעתו יפה ישא ברכה מאלקי המערכה עורך מערכה ה"ה תלמידי הרב המופלג מלא וגדוש חריף בע"פ כש"ת מה"ו יאקב כ"ץ סגאליץ ני'

יקרתו קבלתי ושמחתי בו בהודיע לי כי יושב שקט עוסק בחוקי חורב כן יהי' ה' עמו ויצליח יעלה מעלה בקודש יפוצו מעיני חכמתו חוצה ויהללוהו בשערי תורה עד עמוד הכהן לאות יעמוד חי לפני ה' כי"ר, והנני להפיס דעתו להשיבו על קושיתו שנתקשה על חידושו של הגאון חות דעת בסי' ק"י ביישוב קושי' ראשונים על הרמב"ם דס"ד מה"ת לקולא מסוגי' ש"ס חולין י"א ע"א דרצה למילף דאזלינן בתר רובא מעולה וחטאת לרמב"ם ליכא ראיה דס"ד מה"ת לקולא וכ' החו"ד דדברה תורה על הוודאי כמו שספק איסור מותר מה"ת דלא אסרה רק וודאי חלב וטרפה כן צריך לקיים המצוה בוודאי ושפיר הוכיח מעולה או פסח דלולי דאזלינן בתר רוב לא יצא ידי מצותו ושמע מע"כ תלמידי ני' ממני כי כן נמצא דבר זה דבקיום המצוה צריך שיקיימוהו בוודאי בכתבי קודש של אבא מאוה"ג זצ"ל והוקשה למע"כ ני' עדיין קשה דלמא דבדק לי' לפסח ומשום איסור דעצם לא תשברו כיון דספק הוא דלמא טרפה הוא מותר לשבור העצם דבפסול מותר לשבור בו בכשר ולא בפסול אלו דבריו והניח בקושיא

ולדידי לק"מ בהקדם הא דיש יותר לתלות דדבר זה הוא מן הרוב סברא הוא והשכל והחוש מעיד על כך והא דקאמר מנ"ל דאזלינן בתר רובא היינו הגם דמלתא דמסתבר הוא מנ"ל דמותר לנו לסמוך באיסורים ע"ז דלמא אסרה תורה עד שברור לנו בוודאי דהיתירא הוא וכמו באמת לא אזלינן בתר רובא בפקוח נפש וקיי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב מנ"ל דהקילה תורה באיסורי' ע"ז מביא ראיה מעולה ופסח וכל שקלא וטריא דסוגי' שם סובב הולך עד"ז, ובחידושי לחולין יישבתי בזה קושית שער המלך שהקשה מהא דילפינן מעגלה ערופה דאזלינן בתר קורבא והא רוב וקרוב אזלינן בתר רוב דרוב עדיף מקרוב וכיון דאזלינן בתר קורבא כ"ש דאזלינן בתר רובא ולמ"ש לק"מ בוודאי רוב סברא הוא ועדיף מקרוב וקושי' ש"ס מנ"ל דמותר לסמוך על הרוב דלמא קפדה תורה והחמירה באיסורין עד שנדע בוודאי דהיתיר' הוא ודבר זה אין למילף מקו"ח דאזלינן בע"ע בתר קורבא התם שאני שנמצא חלל וחייבה תורה בעגלה ערופה ממקום שבא וא"י מהיכן אזלינן בתר קורבא דשכיח יותר משאר מקומות הרחוקים ועל העיר הקרובה הטילה התורה החיוב מעיקרא וכשיש רוב אזלינן בתר רוב דאיכא סברא יותר דמן העיר שהרוב באים בא זה ומוטל על העיר ההיא ועדיין אנחנו לא נדע משם כי מותר לסמוך על הרוב במלתא דאיסורא והא דילפינן מע"ע דאזלי' באיסורי' בתר קורבא הוא לאמת דיש לנו ילפותא דאזלינן בתר רוב בכל דבר איסור סמכינן למיזל אף בתר קורבא וילפינן כמו דאזלינן בתר קורבא לענין ע"ע ה"ה באיסורין דאזלינן בתר קורבא מאחר שגם כבר ידעינן דאזלינן בתר רובא וסמכינן על המסתבר ומסתמא כן אזלינן בתר קורבא דמסתבר ועיין, מעתה לק"מ קושיתו דשפיר מביא ש"ס ראיה מפסח דאסר לבדוק שמא כשר היה הגם דס"ד להקל היינו מספק השקול אבל במקום רוב לא וכיון דרוב בהמות כשרים אסור לשבור עצם מספק דקרוב שהוא מרוב הכשרים וכיון שא"א למבדק מוכח דסמכינן על הרוב להקל ויוצא ידי מצוה הגם דבעי לקיומי מצוה בוודאי ולא מספק וע"כ דרוב כוודאי יחשב וא"ש והבן

ויש ראיה לשיטת הרמב"ם ממקום שהקשו עליו והוא ע"פ קושי' תוס' ד"ה דהיכא דלייף ל"ל בה שהקשה מדלא מביא ראיה מכל קרבנות שבת דדוחין שבת ולא חיישינן דלמא ימצא טרפה וחלל שבת ונדחק ולשיטת רמב"ם וחות דעת א"ש דמכל קרבנות שבת דלמא ימצא טרפה וחלל שבת ליכא ראיה דספק דאוריית' לקולא ומותר לכנוס לבית הספק דלמא כשר היה לכן מביא מעולה ופסח דא"א למבדק ואיכא ספק אם קיים המצוה המוטלת עליו ומזה ראיה לרמב"ם ומדלא ת' תוס' כמו כן נראה דס"ל ס"ד מה"ת להחמיר ועיין תשובת ההרי"ט ופר"ח סי' ק"י שטרחו לברר שיטת תוס' בהא מלתא דס"ד אי ס"ל כרמב"ם ומכאן ראיה דלא ס"ל כרמב"ם

ויעויין פלתי בבית הספק ד"ה ובזה יש ליישב מה שטען הר"ן והרשב"א על הרמב"ם מדמביא ש"ס ראיה מעולה דכוונת ש"ס דנקרב בשבת והא אתחזק איסורא ואיך נקרב בספק בשבת עיין שם ודבריו נפלאו ממני מה דפשיטא ל' דאתחזק איסורא כוונתו דאקבע בשבת ואתחזק דשבת הוא ובאתחזק באקבע ספיקו מה"ת לחומרא ובמח"כ לא כן הוא דאלו הוי ספק ביום הוי אקבע אבל הספק אם הבהמה היא כשירה ומותר לשחטה או אסורה ועושה מלאכה שלא במקום מצוה ובספק זה אי בהמה כשירה אי טריפה לא אקבע ולא אתחזק ועיין רמב"ם פ"ח מה' שגגות הלכה ב' שבת וחול ועשה מלאכה וכו' עשה מלאכה בשבת וא"י מעין איזה מלאכה עשה ועיין בלח"מ שם אבל היכא דאין ספק בשבת ואין ספק במלאכה מעין איזה מלאכה עשה אלא אם מלאכה זו במקום מצוה ומותר כמו כאן זהו כחתיכה אחת דאינו מביא אשם תלוי וספיקו להקל ויתכנו דברינו ביישוב קושי' תוס' ויישוב פלתי בלא"ה דחוק ורחוק להעמיד כן בכוונת ש"ס דקאי על שבת דהא יוכל להביא מכל קרבנות שבת כקושי' תוס' הנ"ל

ומדי עייני קצת לעת כזאת בענין זה נתקשתי בסוגי' זה בשיטת רש"י דמפרש הא דאמר ר"ה בהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה דמחזקינן מאיסור אמ"ה לאיסור נבילה ומחזקינן מאיסור א' לאיסור אחר וצ"ל הא דנשחטה הותרה עד שיודע לך במה נטרפה ולא מחזקינן מאיסור אמ"ה לאיסור טרפה דרוב בהמות כשירות הנה ורובא עדיף מחזקה לפ"ז אם לא היה אזלינן בתר רוב לא היה ספק טרפה ספק השקול דהא מחזקינן מאיסור אמ"ה לאיסור טרפה ואיך ילפינן מפסח דלמא בדקינהו ומשום עצם לא תשברו בו כיון דבטרפה פסול מותר לשבור והא איכא חזקת איסור מאיסור אמ"ה לאיסור טרפה והלא כבר ידענו דאזלינן בתר חזקה ואפילו לקולא מנגעים אלא דלא ידעינן עדיין דרובא עדיף מחזקה עד דיליף מפרה אדומה כמ"ש תוס' וכיון דאזלינן בתר חזקה מותר לשבור עצם בפסח גם אי ס"ד לחומרא דאיכא חזקת איסור ולשיטת תוס' דאין מחזיקין מאיסור לאיסור אחר ובהמה בחזקת איסור אינו זבוח עומדת א"ש דלאיסור טרפה ליכא חזקה דאין מחזיקין מאינו זבוח לטרפה אבל לשיטת רש"י צל"ע

ומצאתי לי מקום ליישב קושיתי עפמ"ש רשב"א יבמות ל"א ע"ב הא דמחזקינן מאיסור אמ"ה לאיסור נבילה כיון דבלי