כתב סופר יורה דעה קט

באים כאחד וכיון שקבל שם נותר שוב לא פקע שם נותר מגזה"כ וכן צ"ל לדסוברים דבעי מעל"ע או תחלת לילה פוגמת דשוב לא פקע וכ"ז לענין מה שציותה תורה מגזה"כ אבל בכלי הבלוע מאיסור ושרה בתוכו מעל"ע ל"ש לומר דבא בב"א פליטה ופגמא דסו' כ"ס נטלפ"ג הוא ודבריו נפלאו אם לא שנדחק בכוונתו דס"ל דווקא כששהה הבלוע בכלי כל מעל"ע ברגע שאחריו נפגם הוא אבל כל שבאותו רגע נשלם מעל"ע יוצאת הבלוע' מן הכלי לא נפגם ומביא ראיה מן מהר"מ שלא נפגם רק עד כמעט רגע אחר שגבלו לה והוא דחוק ורחוק וצ"ע

ולכן אנו אין לנו יישוב נכון אלא כמ"ש חו"י ופלתי וע"פ שקיימתי דבריהם דא"ש ע"פ שיטת הר"ן וצ"ל המחבר וד"מ באו"ח סי' תמ"ז דנקטו ביורה דעה לדינא לחומרא כשיטת הר"ן ולכן החמירו בכבוש

ויש לי מקום עיון דנ"ל בכל איסורים חוץ מחמץ יש לצדד להקל בכבוש בכלי של איסור דהוה כעין ס"ס שמא כרשב"א אפי' מיעוט בתרא נפגם מ"מ מותר כמ"ש ואת"ל כר"ן דלמא כשיטת רש"י ודעימי' דלינת לילה פוגמת ואין רוב פליטתו לשבח שכבר נפגמת אחר לינת לילה וזה כעין שכ' בב"י ופסק בש"ע יו"ד סי' ק"ג בקדירה שחימם מים אחר שעברה לילה ואח"כ בישל בה א"צ מעל"ע משעה שהוחם המים דאיכא ס"ס שמא לינת לילה פוגמת ושמא כסמ"ג דלעולם מחשבין מבישול ראשון הגם דעיקר לדינא דבעי מעל"ע מ"מ עשה ב"י ס"ס מזה כן י"ל בדין זה של כבישה בכלי להתיר מטעם ס"ס וממה דמשמע מש"ע או"ח סי' תמ"ז וד"מ שם דכבוש בכלי ב"י אסור זהו דווקא בחמץ דאיכא בלא"ה כמה פוסקי' דס"ל נטלפ"ג בפסח אסור הגם דמחבר פסק כמתירין מ"מ לענין כבוש לא הקיל לענין ס"ס כיון דאיכא ס"ס להיפוך להחמיר שמא נטלפ"ג אסור ואת"ל מותר שמא בעי מעל"ע ולר"ן מיעוט לפגם ג"כ אסור אבל בשארי איסורים אפשר לא ס"ל למחבר שאסור בכבוש בכלי וגם מד"מ שם אין ראיה דס"ל כן בכל איסורים ואפשר רק בחמץ וצ"ע

ואחר העיון הדק י"ל לשיטתו של ב"י ומחבר דנקט דווקא בהוחמו מים אחר שעברה לילה מבישול ראשון אז מותר וכ' הפלתי דווקא נקיט אחר הלילה אבל הוחמו קודם ואח"כ עבר לילה קודם שבישל בו תבשיל לא וכ' מלתא בטעמא דווקא בשעברה לילה קודם חימום איכא ס"ס וליכא שם אונס חד הוא דאיכא נפקותא בין ב' ספיקות לענין מים שהוחמו דלספק שמא לינת לילה פוגמת גם המים מותרין משא"כ לספק ב' המים עכ"פ אסורים אבל אם הוחמו המים קודם לינת לילה המים לשני ספיקות אסורים ואין לנו לדון רק על התבשיל הוי שם אונס חד אלו דבריו ולפ"ז בנדון שלנו בכבוש בכלי ליכא ס"ס דשם אונס חד דב' הספיקות שמא הפליטה לפגם ואין ספק אחד מתי' יותר מחבירו והבן

אלא דרמ"א בד"מ ובהג"ה כתב דלאו דווקא ה"ה בשעבר הלילה אחר שהוחמו המים ולא קפיד בזה משום שם אונס חד הוא וה"נ י"ל בנדון שלנו, אלא דבאמת טעמא בעי למה ס"ל לרמ"א להקל בס"ס זו דיצא מגדר ס"ס משום שם אונס חד ומלתא דבעי יישוב הוא

ונלפע"ד בשנפרש תחלה שיטתו של ב"י שכתב דין זה לענין בב"ח דבשאר איסורים ס"ל דל"א חנ"נ וליכא נפקותא רק בב"ח והקשה הפלתי דלכאורה צ"ל שיטת הסמ"ק דל"ב שיהוי רק מבישול ראשון כיון דס"ל נ"נ בשאר איסורים ומים אסורים לעולם דנ"נ ולמה בבלוע בכלי לא חשבינן רק מב"ר וכ' וצ"ל משום דנ"נ מדרבנן לא מחמירין כולי האי וא"כ הב"י דצירף שיטת הסמ"ג בב"ח דנ"נ דאוריית' לשיטתו של ב"י א"כ אין לו מקום לקולתא של סמ"ג והיא קושיא חמורה לכאורה ונדחק בה

והנלפע"ד ביישוב הקושי' דש"ך סי' צ"ב חולק על הב"י דמה שיוצא מבב"ח דינו כשאר איסורי' לדסוברים בשאר איסורים ל"א נ"נ ה"ה ביוצא מבב"ח וכ' וצ"ל דב"י ס"ל דיוצא מבב"ח כבב"ח ונ"ל גם הב"י ל"ל דפליטה היוצאת מחתיכה שכבר נעשת בב"ח דהוא כבב"ח אלא הלא כמה שיטות ס"ל בכל איסורים נ"נ משום לתא דבב"ח, והחולקים ס"ל דכל כי האי לא גזרינן, וס"ל לב"י דווקא שאר איסורים אטו בב"ח ל"ג, אבל היוצא מבב"ח מודים דקרוב לגזור אטו תחלת תערובת בב"ח דנ"נ כנ"ל פשוט

וממילא דלק"מ קושי' פלתי דשפיר צירף הב"י שיטת סמ"ק כמו דס"ל לסמ"ק בשאר איסורים לפי שיטתו לפי שהוא דרבנן דל"ב מעל"ע רק מבישול ראשון משום דנ"נ דרבנן כן לפי שיטתו בבב"ח היינו היוצא מבב"ח דג"כ רק מדרבנן הוא דנ"נ דלא בעי לשער לסמ"ק רק מבישול ראשון כנ"ל ברור

ונפתחו לנו בזה שערי בינה להבין על בורי' שיטת הסמ"ק למה נקיל בהוחמו מים תוך מעל"ע הא המים עצמן אסורין, והבלוע מהם נ"נ, ומ"ש הפלתי כיון דנ"נ דרבנן עדיין לא נתקררה דעתי וכי בדרבנן ל"ב מעל"ע ומ"ש, ולמ"ש א"ש במרווח כיון דנ"נ בשארי איסורים משום לתא דבב"ח וכל מה דלא נמצא בב"ח עצמו רק מדרבנן ליכא מקום לגזור, ובב"ח עצמו ליכא מקום לדין זה בהוחמו מים תוך מעל"ע דבעי לשער מבישול ראשון דאי הוחמו מים בין חלב לבשר הו"ל נ"ט בנ"ט דהיתר ואי בשהוחמו מים אחר הבישול בב"ח שוב המים לא נ"נ רק מדרבנן כי כן אין מקום לגזור שאר איסורים לשער מבישול ראשון אטו דאוריית' דבב"ח דליכא אופן שיהי' בשר בחלב נ"נ דאוריית' בכה"ג וא"ש הסמ"ק לפי שיטתו וב"י לפי שיטתו והדברים נכונים בעז"ה

ואחר הוצעה זו אתי' לן שפיר הא דמקיל הרמ"א וס"ל ג"כ בכוונת הרב"י דה"ה שהה אחר שהוחמו המים ולא חש דהכל שם אונס חד הוא כיון דכל עצמו של האוסרים דבעי דווקא מעל"ע מב"ר הוא רק מדרבנן דנ"נ מדרבנן הוא אפי' בב"ח כיון שכבר נעשה בב"ח והיוצא ממנו לכ"ע דרבנן לכן לא דקדק רמ"א בדיני ס"ס דלאו מטעם ס"ס אתי' עלה אלא כיון דאיכא עוד צד להקל ע"פ שיטת רש"י מקילין בדרבנן וכן משמע לשון ב"י וכנ"ל ועיין, ולפ"ז אנו אין לנו ראיה ולדמות מלתא למלתא להקל בכבוש בכלי מטעם ס"ס כמו דמקיל רמ"א דרמ"א מקיל רק בדרבנן כמ"ש אבל בשכבוש בכלי דאם אינו פגום דאורייתא הוא דנקטינן טכ"ד אין לנו לסמוך על ס"ס כזו

ועוד יש לחלק כזה בלא דברי פלתי די"ל הא דצירף הב"י שיטת רש"י הגם דשיטות רוב ראשונים דבעי מעל"ע משום דקאי במלתא דרבנן נ"נ דרבנן כמ"ש לכן צירף להקל שיטת רש"י דחזי לצרופי במלי דרבנן דגם בכל איסור דרבנן לא נסמוך על רש"י מ"מ לענין שיהוי מב"ר דאיכא שיטת הסמ"ק דל"ב מעל"ע רק מבישול ראשון צירף ב' קולות להדדי אבל לצרף שיטת רש"י בכבוש בכלי וכדומה דבעי לצרופי בדאורייתא אפשר כל כי האי לא סמך ב"י להקל ובאיסור כבוש דרבנן יש להקל אבל בדאורייתא צל"ע לדינא

עוד עלה במחשבה לפני דיש לעיין לפי דפסק המחבר סי' קכ"ה דנדבק בדופני הכלי לא נעשה נטלפ"ג דלא כרא"ה ורמב"ם באופן שאחר שעבר לילה מב"ר בישל בו היתר ונשאר ממנו דבוק בכלי ואחר ששהה מעל"ע מבישול שני בישל בו דבר אחר אם נתיר מכח ס"ס שמא כרמב"ם ורא"ה דדבוק בכלי ג"כ נפגם ואת"ל אינו נפגם כדקיי"ל מ"מ אולי כרש"י דלינת לילה פוגמת וכבר נפגם קודם שבישל בו שנית ושיטת סמ"ק דלא אמרי' כה"ג נ"נ ול"ב מעל"ע רק מב"ר אין לצרף דכיון דבעין הוא גם הסמ"ק מודה דחוזר ואוסר הכלי וצריך מעל"ע מבישול שני אבל בצירוף שיטת רש"י דלינת לילה פוגמת ושיטות רא"ה ורמב"ם דדבוק בדופני הכלי ג"כ נפגם יש להתיר באפשר ולא הוי שם אונס חד דלספק דלמא כרש"י גם תבשיל שני מותר ודומה ממש לדינא של ב"י וצל"ע להלכה ולמעשה

ומדי דברי בהך דינא דדבוק בדופני הכלי אזכיר פה מילי דמצער לי דקשה לי טובא על היש"ש מובא בש"ך דהוסיף חומרא דכל שנדבק בדופני הכלי גם מה שבפני' אינו פוגם, וצל"ע מה יענה לסוגי' דע"ז דיליף ר"מ נטלפ"ג מגעו"נ לאו נטלפ"ג הוא, דלמא משו"ה אסרה תורה שהיו הכלים אינם מקונחים ובזמן המלחמה בוודאי לא קנחו הגם אם בכל מקום אמרינן סתם כלים של נכרים מקונחים דאנקיותא קפדי, אבל בשעת מלחמה לא, והוו הכלים לשבח ע"י הנדבק, ואין לומר דהו"ל לקנח הכלים וא"א דלא פגמה פורתא מיד, וע"כ דנוטלפ"ג אסור א"כ צריך אתה לומר מיד דס"ל לר"מ קדירה ב"י נמי א"א דלא פגמה פורתא ומדמה פגם רבא לפגם זוטא ובסוגי' ש"ס שם לא מסיק כך אליבא דר"מ, רק בתר דאמר לר"ש לא אסרה תורה רק קדירה ב"י, ומתרץ דר"מ סבר דא"א דלא פגמה פורתא, ולשיטת יש"ש בלא"ה צ"ל דס"ל לר"מ כן דאל"ה לא יליף ר"מ כלל מגעו"נ, ועוד קשה לי למה לי' לדחוקי לר"ש לא אסרה תורה אלא קדירה ב"י דזה דחוק ורחוק, דהיה הכל ביום אחד מלחמה ושובם למחנה ובו נאמרה פרשת גע"נ כמ"ש הריטב"א ופלתי, הו"ל לומר דהיה נדבק בכלי ועי"ז לא היה הבלוע פגום, ור"ש ס"ל קדירה ב"י לא פגמה פורתא, או דלא ילפינן זוטא מרבא כמ"ש תוס' ולכן צריכא הגעלה, ור"מ ס"ל א"א דלא פגמה פורתא מכ"ז מוכח דלא כיש"ש ודבריו צלע"ג

וטרם אכלה לדבר עבידנא לך נ"ר כי יודע אני כי נפשך שוקקה לדברינו, ושתית בצמא את דברינו בהיותך עומד ומשמש לפנינו בישיבה ואכתוב לך תשובתי בפלפלא חריפתא, מה שהעלתה מצודתי ביישוב סוגי' דע"ז שהלכו בה גאוני קמאי הפלתי והנוב"י וזקני מאוה"ג זצ"ל בתשובותיו, דתחלה מקשה לר"מ דס"ל נטלפ"ג אסור משמע דסברת חוץ דמותר, ושוב מקשה מנ"ל לר"ש דמותר משמע להיפוך דסברת חוץ דאסור, וכבר הרגיש הריטב"א בזה, וכ' מאחר שהוצרך לומר לר"ש לא אסרה תורה אלא קדירה ב"י שהוא רחוק לכן מקשה לר"ש, ולדבריו קצת קשה מה דהוצרך ש"ס