כתב סופר יורה דעה קז

ולפי שיטת הגהש"ד שבב"י סי' ס"ט ופסק בש"ע דאין מליחה לכלי' להפליט דס"ל דרותח דמליח גרע מרותח דצלי וכן משמע מדאמר מליח כרותח ול"א כרותח דצלי כמ"ש כבוש כמבושל ש"מ דמליח אינה כצלי ממש לזה י"ל ניהו דר"א ס"ל מליח כרותח מהאי פנכא וכבוש מעלה ממילא היינו שהוא כרותח דצלי אבל כמבושל עדיין מנ"ל וי"ל בקל

ונ"ל לעשות סמוכים לשיטה זו מדאמר שמואל קערה שמלח בה בשר אסור לאכול בה רותח ול"א רבותא טפי שאסור למלוח בה בשר אחר שכבר נמלח ויצא מדמו כמ"ש הרמ"א סי' ס"ט ע"פ שיטה זו עיי"ש וע"כ דאין מליחה לכלי' להפליט ודווקא לאכול בו רותח אסור ובזה אתי' שפיר לנו דקדוק עצום דמביא שמואל לטעמי' דאמר מליח ה"ה כרותח כבוש כמבושל הא ל"צ רק דלטעמי' אזיל דס"ל מליח כרותח אבל כבוש כמבושל אין ענינו לכאן ושפת יתר הוא ולדברינו א"ש דמביא שמואל לטעמי' בתרתי דמליח כרותח ולא כרותח דצלי ממש ולכן דווקא לאכול רותח אסור אבל מותר למלוח בו ושני' מוכח מדאמר מליח כרותח הרי ס"ל כרותח הוא וגם דלא כרותח דצלי מוכח מדאמר כבוש כמבושל ול"א ג"כ מליח כרותח דצלי כמ"ש כבוש כמבושל וע"כ דקאמר לאו כרותח דצלי ולכן מביא סיומא דשמואל כבוש כמבושל וא"ש ומכ"ז ראיה לשיטתו של הגש"ד וכפסקא של המחבר נגד הרא"ש ור"ן דס"ל דמפליט מכלי ועיין. והנני הדורש שלותך חפץ בהצלחתך רבך אוה"נ: הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה עא

רב ברכות ושובע שמחות ליד"נ הרב המופלג המאוה"ג מורג חרוץ וותיק מלא עתיק בע"פ כש"ת מו"ה משה אהרן פריעדמאן ני' אב"ד דק"ק רימא סאמבאט יע"א

נעימות ימינו הגיעו לידי ועוררני בלוחות שניות ע"ד שאלתו בענין שם עירו בכתיבת הגט ותמה על שלילת תשובתי ידוע להוי למע"כ ני' כי עמוס הטרדות אנכי מכל צד עול הקהילה והישיבה גדולה לאלקי' עלי תדיר מלבד טרדות שונות יומם ולילה לא ישבותו והנחתי מכתבו עד עת אמצא זמן מוכשר אחר אשר השיבותי לשואלי דבר המוקדמים למכתבו והן עתה ויבוקש ולא ימצא ואם אומר שיכפיל דבריו אלינו הלא ימים הקדושי' ימשמשו ויבואו ד' יגזור לחיים טובים לכן הנה כבודו מחול לע"ע

ואם אמנם כי אני עוסק ובא עתה בענינים הנוגעים להלכה לשעת' מ"מ להשיב פניו ריקם שנית לא בעינא, לכן פניתי היום זמן מועט לעיין בקושיתו בשבועות כ"ד ע"א בתוס' ד"ה אלא כדרבא דמקיים גרסא א' שמביא רש"י משכחת לה כדרבא ומפרש לה בנבילה מוסרחת והוקשה למעלתו ני' הא גם רב מתרץ כדר"י בכולל וכו' ולפי' דס"ל לר"ש בע"ז ס"ח אליבא דרב דשרצים חידוש הוא וכו' וכ' תוס' שם דהיינו חידושו דבכ"מ נטל"פ מותר והכא אסור דממאס מאיס ואפ"ה אסרה רחמנא ואיך אפשר בהן ולאו דהא במתני' קתני ואכל שקצים ורמשים אלו גם מסרוחי' אסורים אלו דבריו והנה קושיא זו לאו לר"ש לבד קשיא גם לרבא קשיא ומ"ש מעלתו ני' דלרבא י"ל מתני' כמ"ד נטלפ"ג מותר דלמ"ד נוטלפ"ג אסור ע"כ צ"ל נבילה סרוחה מעיקרא וזה לא שייך בשרצים כיון דאסורים בתולדותם שגה בזה דרבא לא פליג על ר"ש דשרצים חידוש דבכ"מ נטל"פ מותר והכא אסור אלא דס"ל דנתינת טעם דידהו מותר כמ"ש הר"ן שם וברשב"א תה"ב ביאר טעמא דרבא דס"ל דכל טעם שאינו לשבח אינו טעם ולא ילפינן ממשרת אבל כל שהשרץ בעין שוה רבא ור"ש באיסורו וכן כוונת תוס' בע"ז ד"ה אמר רבא וכו' פי' אף בשרצים ולא תימא שרצים חידוש ולתסר משום פגם דשרצים אלא אף בשרצים פגם מותר כוונתו בטעם דשרצים דאמר ר"ש דאסור לרב לית הלכת' כוותי' דרב בזה אבל בשרץ עצמו ליכא פלוגת' דפגום בעצמותו ואסרתה תורה חוץ מן הרא"ה בבדה"ב דמפרש לדרבא דפליג על רב דתורה לא אסרה כלל שרצים הפגומים והוא תמוה וכבר תמה עליו במשמרת הבית יעיי"ש

ואיידי דאיירי אומר פה מה שאמרתי מאז לתת טעם בפלוגת' דרבא ור"ש אי גם טעם שרצים אוסר כשפוגם כגוף השרץ שאסור או לא נ"ל דמסברא היה לנו לומר כיון דבכ"מ טעכ"ד וטעמו כעיקרו גם בשרצים שאסרה התורה כשהוא פוגם בעצמותו גם טעמו כמוהו ונ"ל דתלי' בדרשא דילפינן טע"כ אי ילפינן ממשרת לכל התורה דטעכ"ד ולוקין עליו ואין טעמו חלוק מממשו גם בשרצים דגלתה התורה דטעמו אסור ה"ה טעמו הפוגם ומנא לן להקל בטעמו אבל אי ילפינן טע"כ מגע"נ ושם לא מצינו למלקות והרבה פוסקי' דס"ל דאין לוקין על טעמו והרי חלוק טעם האיסור מגוף האיסור שוב י"ל בשרצים דאסרה התורה הסרוח והפגום דווקא גוף האיסור אבל לאסור ולהחמיר בטעמו מנ"ל ובזה פליגי ר"ש ורבא דר"ש ס"ל ממשרת ילפינן היינו דמסופק לרב אי בכ"מ נוטלפ"ג מותר והכא דחידוש הוא וכו' וגם טעמו אסור דס"ל דממשרת ילפינן לטע"כ ורבא אמר דאי טעמא דרב משום נוטל"פ לית הלכתא כוותי' ואפי' רק בעכברא ס"ל נטל"פ אסור לית הלכת' כוותי' דס"ל דילפינן מגע"נ כנ"ל ועוד הארכתי בחידושי ואכ"מ ונחזור לקושי' מע"כ ני' דקשיא לכ"ע רב האיך יפרנס משנתינו ולא לרב לבד קשה אלא גם לר"י ושמואל דמתרצו מתני' בכולל וצ"ע לכאורה

אלא הא דפשיטא למעלתו דבשרצים הפגומים בתולדותם גם אם נסרחו אסורין האמת שכן ס"ל להפר"ח יו"ד סי' ק"ג אבל שיטת הה"מ נראה דס"ל אף בשרצים הפגומים כשנשתנו מתולדותם ונתקלקלו ונסרחו חזרו להיתר והפר"ח הביאו שם וכן דעת הרא"ה בבדה"ב שכ' וז"ל ודווקא בזה שלא נשתנה אבל כל שנפגם מתוך שנשתנה הרי חשוב כעפר ושוב א"א לו לאסור עכ"ל הרי מפורש דחולק על הפר"ח הנ"ל וגם אנו נאמר דתוס' דמקיים גרסא דהביא רש"י בנבילה מוסרחת ג"כ הכי ס"ל וא"ש ועיין

אלא דלפ"ז צ"ל דמתני' כמ"ד נטל"פ מותר דלמ"ד דאסור לא משכחת נבילה רק בסרוח מעיקרא ובשרצים ל"ש זה דפגום מתולדתו ואיסורו ופגמו באים כא' וע"כ מתני' כמ"ד נטל"פ מותר ובשרצים שנסרחו ונתקלקלו ונשתנו ממה שהיה מותר כמ"ש א"כ תקשה האיך אמר שם בשבועות בשלמא ר"י ל"א כר"ל דמוקי לה ככ"ע, והא גם לדידי' לאו כ"ע הוא, ועיין תוס' שם ד"ה דמוקי לה כד"ה, דשני תירוצי תוס' לא שייכי ע"ז, דגם לפי תי' ראשון שבתוס' דפלוגתא דכולל לא מתני במתני', אבל מאן דס"ל נטל"פ אסור איתא במשנה מפורשת בע"ז ל"ה ע"ב דשמן ש"נ אסור דנטל"פ אסור, דסתם כלים ש"נ אינם ב"י כמ"ש תוס' בע"ז ס"ז ע"ב ד"ה מכלל דמשנה שלמה היא, א"כ מתני' דשבועות לאו כ"ע הוא, ומפורש במתני' דרבי ס"ל נטלפ"ג אסור, ולפמ"ש תוס' בע"ז שם בתי' שני דיש לחלק בין פוגם בעין לפוגם בתבשיל א"ש גם כאן, דבמתני' לא מפורש בפוגם בעין, ומתני' דשבועות בפוגם בעין איירי כנ"ל

ואחר התבוננת מעט נ"ל פשוט דא"א צריכים לכל זה, דוודאי יש שרצים ורמשים שאין פגומים בטבע, ועכברא דדברא יוכיח וכיוצא בו, ואלו אם נסרחו בוודאי מותרים ככל נטל"פ דבהם לא גלתה תורה, וזה פשוט ומבואר, כי כן איכא בהן שאוכל שקצים ורמשים ויוכל לקיים באלו כשנסרחו כמו בנבילה, וא"ש גם לשיטת הפר"ח סי' ק"ג, אבל מ"מ צ"ל דמתני' כמ"ד נטל"פ מותר דסרוח מעיקרא לא שייך בהו ועיין

ויש לי ראיה לשיטת הפר"ח הנ"ל דאי נחלק בין פגום בטבעו לנסרח ונשתנה אח"כ מחמת קלקולו, א"כ איך אמר ר"ש בפשיטות דשרצים חידוש הוא, ולפי' תוס' ויתר ראשונים דהיינו חידושו, דבכ"מ נטל"פ מותר וכאן אסרה רחמנא, הא לא התירה התורה רק בשר שנתעפש ונסרח ונשתנה מתולדתו, אבל שרצים הם בשר בריא וכתולדתו היא רק דמאיסי לב"א שפגומי' בעצמותם כי האי לא מצינו דשרי' רחמנא, וע"כ צ"ל דלא שייך דאזלינן בתר טעמא דשריא רחמנא כיון שאינו נהנה והאוכלו בטלה דעתו וכ"כ ר"ן, דלכן מתירים טעם פגום בתבשיל אף שאינו פגום כ"כ כיון שאין נהנה אדרבא מחסרו ומפסידו, ובשרצים אסרה התורה אף דמאיסי על ב"א וזה חידושו, וא"כ ה"ה בנסרחו ונמאסו ע"י עיפוש וקלקול דעומדים באיסורן כנלפע"ד דמסתבר' כוותי', וגם מהה"מ אין הכרע דל"ל כן אלא דלא רצה לפרש הרמב"ם דקאי דווקא על ברי' דשרצי' הפגומים מדסתם לכן מפרש שאין נסרח כ"כ, אבל מודה בשרצים הפגומים לדינו של פר"ח, ואין לנו אלא הרא"ה דחולק ואם היה אפשר לומר דמפרש כרש"י בחידושא דשרצים לא היה קשי' לי' אבל מפורש כ' דחידוש דשרצים דבכ"מ נטל"פ מותר וא"כ קשי' עליו כהנ"ל וצל"ע

וחוזר אני על מ"ש פעמי' דבשרצים הפגומים ל"ש סרוח מעיקרא דפגומים בתולדתם האמת שכן הסברא פשוטה דבס"מ היינו טעמא דפשיטא לר"ש דל"צ קרא כיון דבא סרחונו קודם שבא האיסור וא"א לקבל שם איסור, אבל אחר שכבר חל עליו שם האיסור שוב לא פקע מיני' וכ"כ רש"י בע"ז ס"ח ע"א אבל בשרצים דבב"א בא פגמו ואיסורו כשבא לעולם ואין לו דמיון לס"מ דנבילה כנ"ל פשוט, אלא בר"ן בע"ז ס"ח כ' דחידושי' דשרצים דפגומים ובסרוח מעיקרא כ"ע ס"ל דמותר, וכ"כ הרא"ה בבדה"ב, נראה דס"ל דדומה לס"מ ודלא כמ"ש, ואפשר לומר דוודאי לאו לגמרי דומה אלא שרצו לומר דגרע יותר משארי נטל"פ דפליגי ר"ש ור"מ דבא הפגם אחר שכבר נאסר משא"כ בשרצי' דבא פגמו מיד ואסרה רחמנא אבל לסרוח מעיקרא דאיירי בי' ר"מ ור"ש בוודאי ל"ד לגמרי כמ"ש כנ"ל

ויש לי ראיה מוכרחת לזה מש"ס דע"ז ס"ח דמסיק לר"ש ס"מ ל"צ קרא דמסברא הוא, ונתקשתי בלימוד הישיבה הא צריך