כתב סופר יורה דעה קו

ולפ"ז א"ש דמשני לר"מ קרא לסרוח מעיקר', די"ל ס"ל כמ"ד וזבחת להתיר בשר תאוה, והא דקאמ' ש"ס לר"ש דס"מ לא צריך קרא היה יוכל לומר דר"ש ס"ל כמ"ד וזבחת לאסור בשר נחירה, אלא דש"ס נקוט בקיצור דס"ל ס"מ ל"צ קרא וכבר הכי ס"ל ב"פ בבכורות כ"ג לענין טומאה, וכל סגנון ש"ס ליישב דא"ש לכ"ע, הגם דרש"י בשבועות כ' לר"ש דאפי' נתנבלה ביוה"כ נראה לרש"י מסתימת ר"ש דאפי' נתנבלה ביו"הכ משום דקדמה איסור עשה מ"מ לאו הוכחה גמורה היא דהכי ס"ל ובהכי איירי, אלא כיון די"ל דהכי ס"ל מפרשינן מסתימת דבריו דהכי ס"ל, וגם בנתנבלה ביו"הכ קאי, ואפי' היה מפורש דהכי ס"ל ניחא לש"ס לתרץ דר"ש דא"ש אפי' למאן דס"ל דליכא עשה דוזבחת, ועיין כעין זה בתוס' סוכה פ' לולב הגזול ל"א ע"א ד"ה קרקע נגזלת וברש"י שם

ומצאנו מקום יישוב לקושי' תוס' בכורות שם שהקשה דר"י אדר"י דס"ל ס"מ צריך קרא, וס"ל נטל"פ מותר מנ"ל ולדברינו א"ש, די"ל דר"י ס"ל דאיכא עשה דוזבחת וא"א למוקמי קרא בס"מ דעדיין איכא משום עשה דוזבחת וא"ש

ובדברינו יש מקום לקיים ת' תוס' בכורות דס"ל לר"י דשאני בין טומאה לאיסור והדברים מתמיהי' סוף כ"ס צריך קרא לס"מ לענין טומאה, וכיון דיש למוקמי הקרא לענין ס"מ מנ"ל דנטלפ"ג מותר, וכבר עמד בנוב"י על דברי תוס' אלו, ולמ"ש דלר"י לענין איסור א"א דיהיה ס"מ דעשה וזבחת קודם לפגמו, וכ"ז לענין איסור אבל לענין טומאה שמחמת נבילה אפשר שיהיה פגמו קודם לטומאתו, אלא קשה כיון דמוכח דלענין איסור אפי' אינו ס"מ מותר ממילא לענין טומאה ג"כ חמירא, ולזה כ' תוס' טומאה שאני, ולא ילפינן טומאה מאיסור לענין זה, ומוקי קרא לס"מ ולטומאה הוא ס"מ ולענין איסור לאו ס"מ הוא והבן

ובלימוד הישיבה אמרתי ליישב בזה קושי' מהרש"א פסחים סוגי' דטע"כ, מנ"ל דר"ע ס"ל נטלפ"ג מותר, ול"א תורה אלא קדירה ב"י דלמא כר"מ ס"ל נטל"פ אסור וגע"נ לאו חידוש הוא, ולדברינו א"ש דהא ר"ע ס"ל וזבחת לאסור בשר נחירה ממילא איכא עשה דוזבחת ול"ל דקרא דראוי' לגר בס"מ, וע"כ דס"ל לר"ע נטלפ"ג מותר ועיין

והנה מהרמ"ל פסחים הרגיש בקושיא זו וכ' כיון דהלכתא כר"ש רצה לתרץ ר"ע כר"ש וכהלכתא דכאן סוף כל סוף צ"ל ג' מחלוקת בדבר זו עיין בו, ולדעתי דבריו אינם מעלים ארוכה לתי' ב' של תוס' ע"ז, דרבנן דר"ע כר"ש ס"ל וחידוש הוא היינו דלא הוי ידעינן לחלק בין פגם רבא לזוטא, וצ"ל דר"ע ס"ל דמסברת חוץ ידעינ' לחלק בין פגם רבא לזוטא ובהא פליג ר"ע עם רבנן ור"ש, ביותר הו"ל לש"ס לומר דר"ע כר"מ, וקרוב יותר לומר מלומר דר"ע ורבנן פליגי בסברא בעלמא אם ידעינן לחלק בין פג"ר לזוטא מסברא או לא וצ"ע

ואמרתי ליישב ע"ד שיישבתי קושי' העולם מנ"ל לר"ע טע"כ מגע"נ דלמא משום שהיו מבשלים בב"ח ואמרתי ליישב עד"פ עפמ"ש הפלתי באוקימת' דר"ש ל"א תורה אלא קדירה ב"י שזהו רחוק מאוד שהיה הכל ב"י, וכבר הרגיש הריטב"א בזה, והעלה שהוחמו בו מים תוך מעל"ע, ולשיטת הש"ך דע"י חימום נעשו לשבח עיין בו, ולפ"ז א"א לומר דגע"נ משום בב"ח דאי בשבישל בו נכרי בב"ח שוב הפליטה מן הכלי כשאר איסור ואי לאו טע"כ אינו אוסר כמ"ש הש"ך סי' צ"ב דכל היוצא מבב"ח אחר שכבר נעשה בב"ח, אין לו דין בב"ח רק כשאר איסור וה"ה לענין טע"כ דתחלת הוייתו דבב"ח טעם בב"ח וחלב בבשר גלתה תורה דטע"כ, אבל בתר שנעשה בב"ח היוצא מחתיכה כיוצא מנבילה וזה פשוט, ואי בשבישל בו נכרי חלב וישראל יבשל בשר או איפכא כה"ג אי חיממו מים תוך מעל"ע לא מזיק דהוא נ"ט בנ"ט ומיושב קושי' העולם ועיין

וכ"ז אי נטלפ"ג מותר, אבל אי נטלפ"ג אסור, א"צ למוקמי קרא בכלי ב"י דווקא ובכה"ג שחיממו מים תוך מעל"ע הדר י"ל דמשום בב"ח הצריכה התורה הגעלה היינו שבישל בו נכרי בשר, וישראל יבשל בו חלב, או איפכא אחר מעל"ע דהו' נטלפ"ג אסור, מה תאמר דהו' לענין בב"ח סרוח מעיקרא, נ"ל דל"ש בזה סרוח מעיקרא דפגימה בכלי אינה פגימה כ"כ שאין ראויה לגר כמ"ש הר"ן רק שמזיק לתבשילו יצא שכרו בהפסדו כמ"ש הר"ן, אבל סרוח מעיקרא לא הוי שנאמר שא"א לחול עליו שם חדש דבב"ח כמו שם נבילה אחר שנסרח דהא באמת אינו פגום כ"כ בכלי, וכשמבשל בו בשר אחר מעל"ע מקבל שם בב"ח, ושוב אוסר התבשיל למ"ד נטלפ"ג אסור כנ"ל פשוט וברור

ומיושב קושית מהרש"א ומהרמ"ל דלא יוכל לומר דר"ע כר"מ ס"ל דהדר תקשי עליו מנ"ל כלל טע"כ מגע"נ דלמא משום בב"ח הצריכה התורה הגעלה, וע"כ דס"ל נטל"פ מותר ומוכח שפיר כמ"ש, והא דלא קאמר דרבנן ס"ל כר"מ דנטלפ"ג אסור, ולכן לא נילוף מגע"נ די"ל משום בב"ח כהנ"ל, דטוב לומר רבנן כר"ש וכהלכתא וא"ש ומיושב הכל ע"ד פלפלא חריפתא דמחלי לשבח, והנני רבך דורש שלומך, פ"ב יום ו' עש"ק בא תרכ"ג לפ"ק

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה ע שלום וכ"ט לאהו' תלמידי הרבני המופלג חו"ש זית רענן ירא את אלקים מרבים מו"ה משה סג"ל בלויא ני'

מכתבך הנעים קבלתי והכרתי לשמחת לבבי שעודך מחזיק בתומתך ושוקד אתה עה"ת והנני להפיס דעתך במה שנצטערת בר"ן חולין פ' כה"ב קי"א ע"ב שכ' מהא שמעינן דנטל"פ לכתחיל' אסור דאל"ה אמאי תברה לשהות עד למחר דהוי נטלפ"ג, וע"כ דלכתחילה אסור, והוקשה לך הלא ברייתא מפורשת שלהי ע"ז דלכתחילה אסור, כדמתרץ ש"ס שם ב' ברייתו' הא כמ"ד נטלפ"ג מותר ומ"מ לכתחילה בעי הגעלה, וצ"ע, יפה הקשית לפי שטיחת לשון הר"ן כאן דמשמע דנטלפ"ג לכתחילה אסור לא נשמע רק מפנכא דר"א אבל ראה נא בר"ן פסחים למ"ד ע"א גבי קדירות בפסח, שכ' דגם אם נטלפ"ג מותר מ"מ צריך שבירה דלכתחילה הוא כמו בפנכא דר"א דהוצרך שבירה הגם דמפסיד הכלי וזה כוונתו ג"כ כאן דמוכח דאפי' במקום הפסד הכלי אסור נטלפ"ג לכתחילה, היינו שלא לבשל בו לכתחילה, והתבשיל מותר בדיעבד הוא, ועיין הג"א שלהי ע"ז שכ' דאין לומר דתבשיל דיעבד הוא דהא בכ"ח צריך שבירה, וצ"ל דפשיטא לי' דאפי' בכ"ח מהאי פנכא דר"א דמקדירו' בפסח אין ראיה אולי ס"ל לרב נטלפ"ג אסור עיי"ש בתוס' ור"ן, ומוכח מכאן דאפי' באיסו' דרבנן והפסד דכלי ג"כ אסרו, דהא דם שמלחו דרבנן, ולשיטת רש"י ורמב"ם דדם שמלחו דאורייתא אפשר לדידהו באיסור דרבנן לא גזרו אב"י אטו ב"י וכ"ש בכ"ח שצריך שבירה ובתשובה הארכתי

ויש לעיין לפמ"ש הר"ן דהא דלא השתמש בו בצונן משום דכ"ח אין לו תקנה יש לחוש שישתמש בו חמין, עדיין קשה הו"ל להשהותו עד שיהיה אב"י ולהשתמש בו אח"כ צונן, ואי דאתי לאשתמושי בי' חמין הא אב"י הוא, ושלא להשתמש בו חמין באב"י רק משום גזירה שישתמש בו בעוד ב"י, וכיון דאסרינן לי' דלא להשתמש בו רותחין לעולם ליכא למיחש, דכשישתמש בו צונן אחר מעל"ע אין לגזור שישתמש בו רותח רק באב"י, ולגזור שמא ישתמש בו צונן ב"י ואתי לאשתמושי באותו יום חמים כ"כ האי וודאי רחוק לגזור גזירה לגזירה רחוקה טובא, ולטעם אשר כ' הרא"ש שלהי ע"ז, וכן בתוס' דאסרו שאב"י כיון שהוא עליו שם איסור משא"כ בתבשיל, א"כ איסור זה דנטל"פ איסור דרבנן הוא לאו משום גזירה, שפיר י"ל דאסור להשתמש בו צונן אחר מעל"ע שמא ישתמש בו חמין, ויעבו' על איסור דרבנן, אבל לטעם השני משום גזירה דאתי להשתמש בב"י משא"כ התבשיל לזה קשה כהנ"ל ולומר דרב אמי ס"ל כמ"ד נטל"פ אסור א"א, דהא ש"ס הוכיח מדתברי' והא תלמיד דר"י הוה ש"מ דס"ל לר"י מליח כרותח והא ר"י ס"ל נטל"פ מותר בוודאי ר"א תלמידו כוותי' ס"ל ולמה תברה וצל"ע

והנה גזירה זו שכ' ר"ן שמא ישתמש רותח רחוקה היא דרותח בצונן לא מחליף ומ"ש הר"ן בכ"ח דאין לו תקנה יש לגזור יותר עיין יומא ע"ה ע"א דשם מבואר כל שמסיח דעתו ממנו אין לגזור לתקלה וכי כן בכ"ח דאין לו תקנה לעולם ברותחין יש סברא דאין לגזור כ"כ שיבוא לשמש ברותחין משא"כ בשאר כלי דאין מסיח דעתו לאשתמושי ברותחין ע"י הגעלה והבן

וריטב"א כ' לאמור דפנכא זו דרכה היה להשתמש ברותחין ולכן גזר בה ולולי דבריו ז"ל היה נ"ל ע"פ שיטת או"ה שבש"ך וט"ז רס"י ק"ה דכלי שכבוש בו מעל"ע נאסר התבשיל וי"ל דחשש ר"א דאתי לאשתמושי בצונן לח ושהה מעל"ע וזו גזירה קרובה כנ"ל, ובזה מיושב לן קושיא א' שנתקשה בה הפלתי מנ"ל לאביי דליתא לדר' אבין בכל דבריו הא מפנכא לא מוכח רק דס"ל מליח כרותח כבוש כמבושל עדיין מנ"ל ועיין נב"י קמא חי"ד סי' כ"ו שרצה לומר באמת דל"ל לר"י כבוש כמבושל ולמ"ש מוכח דלא שימש בה בצונן דס"ל כבוש כמבושל אפי' בכלי כ"ש בעין ועיין

ועוד נ"ל ביישוב קושיא זו מדאמר אבין דאמר ר"י מליח אינו כרותח כבוש אינו כמבושל ולא מליח וכבוש אינו כרותח משמע דכבוש כרותח אית ל' רק שאינו כמבושל דכבוש יותר ממליח ושמואל מליח כרותח כבוש כמבושל ור"י ס"ל מליח אינו כרותח וכבוש כרותח אבל אינו כמבושל וכי כן מודה רבין דכבוש יותר ממליח וכיון שהוכיח מפנכא דר"א דס"ל מליח כרותח ממילא מוכח דכבוש נחית דרגא דהוא כמבושל כיון דכבוש גם לר"א יותר ממליח וא"ש ועיין: