כתב סופר יורה דעה קא

זה ענין אחר דע"י שראויה לכבד חשובה לכל יותר מדבר שבמנין לפ"ז אין ראיה ודמיון ממה שששה דברים או את שדרכו למנות אפי' חי חשיב דחהר"ל בעי דווקא שתהי' חשובה עכשיו לפני האורחים והבן

והמחבר פסק להקל דווקא במבושל, והרמ"א נקיט להחמיר לפמ"ש לשיטתי' אזלו לפי דפסק המחבר בסי' ק"י כרמב"ם, דאין מקדשין אלא ששה דברים, וחהר"ל משום חשיבות עצמו, לכן פסק כרמב"ם גם בזה דווקא מבושל, ורמ"א בסי' ק"י את שדרכו למנות ס"ל דחתיכה הר"ל משום עי"ז הוי את שדרכו למנות בדין פסק להחמיר אפי' חי' כנ"ל, אלא מ"ש להקל בתרנגולת בנוצתה משום טרחא יתירה לא א"ש קצת עפ"ז ועיין

ועיין פר"ח ופ"ת שתמהו על המחבר דפסק להקל בחי דלא מצינו מי דסובר כן רק י"א שברא"ש ובמח"כ היה נעלם מהם שכ"כ הר"ן בע"ז, ובח"ס כ' דגם הרמב"ם הכי ס"ל, ומ"ש ר"ן בחולין ראיה מכח קושי' תוס' ור"ש מש"ס זבחים דגדולה לא מקרי חהר"ל צל"ע דלמא משום דשם הי' חי ל"מ חהר"ל, ומנ"ל משום דגדולה, ולכאורה היה מקום לומר דמסתבר לר"ן בגדולה ל"מ חהר"ל וחי מקרי חהר"ל דכל חתיכה חי' עומדת לבשל, אבל גדולה ביותר הגם שעומדת לחתכה דלמא יחתכנה לחתיכות קטנות מאוד עד שלא תהיה ראויה להתכבד, אלא הא הר"ן כ' בע"ז דחי ג"כ ל"מ חהר"ל א"כ קשה מנ"ל מש"ס זבחים דגדולה לא דלמא משום חי, או שניהם יחד גדולה וחי, וכ"א בפני עצמו גדולה או חי מנ"ל וצל"ע

ואבוא אל יתר דברי פר"מ נ"י מ"ש ביישוב קושי' תוספ' וראשונים, דמשניות סותרים זא"ז דמתני' דחולין ס"ל דבר שבמנין וחהר"ל דלאו א"ה לא בטל, ומתני' דע"ז ס"ל דווקא בדאיכא תרתי דא"ה ודבר שבמנין, ורצה ליישב זה ע"פ דקדוקו במתני' דע"ז אלו אסורין ואוסרין במשהו, הו"ל לקצר אלו אוסרין במשהו, ונ"ל דאתי לאשמועינן דאפי' התערוב' הב' שנפל מתערובת ראשון במשהו נאסר וי"ל זה דווקא בא"ה אלו דבריו, דקדוקו במתני' לא א"ש דהא דקתני אסורין קאי על בב"ח ויי"נ וכדומה, ולשון אלו אסורים אינו סובל שנאסר על ידם דבר אחר, והו"ל לומר אלו אוסרים ואוסרי' במשהו, ולי נראה דלכן קתני אלו אסורין מדאוריית' ואוסרין במשהו מדרבנן, ויותר נ"ל דקמ"ל מה דכתבו הראשונים כולם דווקא איסור מחמת עצמו, וי"ל דדייק מתני' אלו אסורין היינו שאסורין מחמת עצמן בעצמותן אוסרי' במשהו, אבל נאסרין מחמת דבר אחר אין אוסרי' במשהו וזה נכון בעזה"י

ויש להקשות קצת דהא ש"ס יוכל לומר אלו אוסרי' וכו' למעוטי שנאסר מחמת דבר אחר, וי"ל שזהו בכלל שאמרו א"ה ולאו דבר שבמנין היינו שנאסר מחמ' ד"א שאין הבלוע דבר שבמנין, והארכתי במק"א ביישוב סתירת ומשניות (עיין לעיל תשו' הקודמת)

ועיין פ"ת שכ' דבר שאסור בהנאה ונתערב בדברים שאסורין באכילה בטל כיון דאחר ביטול יהיה ג"כ אסור באכילה והוא נגד תוס' שכ' דכל שראויה לנכרי הוי ראוי' להתכבד, וצ"ל דס"ל דזה כ' תוס' רק בה"א ולאמה הכל הולך מה שיהיה בתר ביטול, ומשום דראויה לנכרי לא מקרי ראויה להתכבד ומ"מ צ"ע מנ"ל דתוס' חזר בו ואפשר ס"ל דווקא כשראויה לנכרי מיד מקרי חהר"ל, אבל אם עכשיו אינו ראוי' אפי' לנכרי ולאחר הביטול לא יהיה ראוי' רק לנכרי כל כי האי לא מקרי חהר"ל ולפמ"ש להלכתא דאסור לתת מת"ח לנכרי ל"מ ראויה להתכבד מה שראוי' לנכרי ותוס' כ' דס"ל כן כמ"ד מותר לתת מת"ח לנכרי ולאמת לדינא ליתא כנ"ל ועיין

ומ"ש עוד שם הפ"ת דלענין הנאה בטל דהנאה אינה ראויה להתכבד ומביאו הפלתי ועיין פמ"ג שכ' לחלק בין שאנו דנין בשני' לאכילה והנאה או לענין הנאה לחוד, ונ"ל ראיה מש"ס ע"ז דמקשה ולתני נמי חתיכה נבילה י"ל דקמ"ל בב"ח יותר אם נתערב באיסורי אכילה מ"מ לענין הנאה אינו בטל והוא במשהו וע"כ דפשיטא לש"ס דמשום הנאה לא אמרו דלא בטל והא דלא קאמר דקמ"ל בנתערב בהיתר אפי' לענין הנאה לא בטל דזה פשיטא שאין ביטול לחצאין כמ"ש הפמ"ג

ולולי שיטות הראשונים בשיטת הרי"ף היה נ"ל דרי"ף לא צריך להעתיק משנה דחולין דאתי מכ"ש ממהני' דע"ז ע"פ קושי' הלחם סתרים ופלתי על קושי' ש"ס לתני חתיכה נבילה וכת' תוס' דחשיב בב"ח אע"פ שכבר תנא נבילה בחולין, י"ל מתני' קמ"ל רבותא אפי' בב"ח דאין ראויה עכשיו מכ"ש נבילה, ובראש יוסף מתרץ שפיר דש"ס בע"ז אזיל לכל שדרכו למנוה ולזה ליכא רבותא בב"ח יותר מבנבילה עיי"ש ולפ"ז א"ש הרי"ף לדקיי"ל כר"י וחתיכה נבילה משום חהר"ל וקמ"ל מתני' רבות' אפי' בב"ח דא"ה, וכיון דמביא הרי"ף מתני' דע"ז בב"ח תו לא צריך להביא דחולין בנבילה דכ"ש הוא וא"ש נמי דלא כ' הרי"ף שם בע"ז הרי אלו למעט דבר שבמנין ולא א"ה להלכתא לא ממועט מדלא תני נבילה דקמ"ל אפי' א"ה כ"ש נבילה וא"ש לשון ש"ס אי נמי א"ה ולאו דבר שבמנין צ"ל לשון א"נ ולמ"ש א"ש לר"י א"א לומר למעט דבשב"מ היינו חהר"ל דאתי כמ"ש דא"ה ולכן אמר א"נ לר"י למעט א"ה וכו' וא"ש, ומיושב קושי' תוס' לרב דחמץ במשהו י"ל ס"ל כר"ל ומעט דבר שבמנין ולר"י הא ס"ל חמץ בטל וא"ש, הכ"ד אוה"נ חותם באהבה פ"ב כאור בוקר ליום א' ה' דחנוכה תרכ"ז לפ"ק

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה סה

אלי' זכור לטוב ה"ה תלמידי חביבי בן עירי הרבני המופלג בתורה ויראה מורג חרוץ מלא עתיק יפ"ת כש"ת מה"ו אלי' הערצפעלד ני' בק"ק שאמלוי יע"א

מ"ש ביישוב קושי' טו"ז או"ח סי' תרע"ג ס"ק ו' הדברים פשוטים כמ"ש בתשובת שבות יעקב ח"ב סי' ל"ב דלהא לא מביא תרה"ד ראי' דאזלינן בתר השתא היינו כמו שהוא קודם ביטול דהא לבטל האיסור שהוא חשוב ואיך ס"ד כיון דאח"כ לא יהיה חשוב דיהי' משו"ה בטל וקו"ח איכא מה שאינו חשוב עכשיו רק שיהיה חשוב אח"כ לא בטל כ"ש כשהוא חשוב קודם הביטול, ולא בא התר"הד לדון רק אם אזלינן בתר חתיכה זו כמות שהיא או בתר חתיכות דעלמא דלא חשיבו כמוהו, ע"ז מביא ראי' ועשה קו"ח אם לקולא אזלינן כמו שחתיכה זו לפנינו ולא אזלינן בתר חתיכות דעלמא להקל כ"ש להחמיר, וא"ש ואמת נכון הדבר וכ"כ תלמידי ש' וכוונת לדעת שבות יעקב ואשרי הורתך, ומה שהוספת להמתיק ולתת מלתא בטעמא דאזלינן לחומרא כל שיהיה חר"ל אחר הביטול הגם דעכשיו אין חשוב ברוך טעמך, ובמק"א כתבתי דאפשר חומרא זו דווקא החמירו בב"ח ואה"נ כיוצא בו דאיכא תרתי דעכשיו אה"נ הוא ואחר הביטול יהיה ראוי' להתכבד ועיין רש"י ע"ז גבי אלו אסורים שכ' דחשוב איסורו כ"כ דאסור בהנאה, אבל באיסור אכילה לא החמירו אם אינו עכשיו חשוב משום שיהי' חשוב אחר הביטול, ובזה יישבתי סתירת המשניות דחולין ודע"ז, והנני שולח לך העתק תשובה א' שכתבתי להרב הצדיק המאו"הג מה"ו אהרן זינגער ני' ראבדק"ק מט"ד בזה, ולאשר יודע אני ני צמאה נפשך לדברינו עבידנא לך ק"ר קצת בזה, וכעת עלה במחשבה לפני דאפשר דלא החמירו כ"כ לילך בתר שנתבטל רק בבב"ח דחתיכה זו היה ראוי' להתכבד קודם שנעשה בב"ח, וע"י שנעשה בב"ח בטלה חשיבותה כיון שעכשיו נתערב ותחזור לקדמותה כמות שהיתה חשבי' לה כאלו ראוי' להתכבד עכשיו ולא בטלה, וכן בחטאת טהורה או טמאה שנהערבה בחתיכה של חולין כיון דחתיכות דעלמא כיוצא בה ראוי' להתכבד ואח"כ תהי' ראוי' החמירו, אבל כל שאין כמוה ראוי' להתכבד, רק אחר הביטול תהי' ראוי' להתכבד אפשר כה"ג לא החמירו ויש לעיין

ומאז כתבתי בגליון ש"ע או"ח שלי ראי' לדינו של תה"ד מתוס' זבחי' ע"ב ע"א ד"ה ולבטלו וכו' שכ' בתוך הדברים וז"ל, אי נמי ע"ז משום דחשיבה לעובדי' וכן עורות לבובי' עיי"ש, והרי מתחלה לא היה חשיב עד שעבדו עובדי' וגם אח"כ לא יהיה חשוב מ"מ לא בטלה הרי מפורש דינו של תה"ד להחמיר והרי דברים קו"ח דשם לא חשוב רק לעובדי' לחוד ולרובא דעלמא לא חשיב' ואפי' למי שנתערב לו ולכל ישראל לא חשיבה, מכ"ש בנר חנוכה דחשוב בימי חנוכה לכל ישראל ולמי שנתערב לו דלא בטל ועיין, ולרוב הטרדה לקצר אני צריך הכ"ד רבך אוה"נ החפץ בהצלחתך וטובך: הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה סו

יצו ד' את הברכה, שמורה בכל וערוכה, למע"כ תלמידי כבני הרבני המופלג בהפלגת התורה אוצר נחמד חרוץ בעל פיפיות הקצין כש"ת מו"ה עקיבא סופר ני' בן יקיר לאחי יד"נ הגאבד"ק יע"א, בשבה תחכמוני בק"ק פאפא יע"א

עשית עמנו אות לטובה, זו תורה וזו שכרה כי פניתי מהמון טרדוה להפיס דעתך במה שנהקשיה בכ"מ בפ' ט"ו ממ"א הלכה י"ב שמיישב מ"ש הרמב"ם יראה לי הא מוכח כן ממתני' דנדרים דקונמות בנ"ט דנ"ל קונמות לאו דשיל"מ הוא דאית בה טרחא קמ"ל הרמב"ם דבאמת קונמות דשיל"מ הוא דזקן עוקר נדר כדאית' בירושלמי, וצ"ל הגם דמפורש בירושלמי דקונמות דשיל"מ מה"ט היה מקום לומר דסמכינן על דר"א פ' משילין דס"ל דשיל"מ גם בא"מ ל"ב, ודלא מקשי מתנ' דנדרים ע"כ דס"ל קונמות לאו דשיל"מ הוא קמ"ל הרמב"ם יראה לי דליתא לכל הנ"ל דמהא דר"א אין ראיה דמים ומלח מב"מ הוא, ודברי הכ"מ על מ"ש בשם הרשב"א תחלה שייכים להדדי כצ"ל, אלא דקשה לך הא ר' אבא בנדרים נ"ט ע"א מכח קושי' רמב"ח מקונם פירות וכו' העלה