כתב סופר אורח חיים צט

לקנות לו שם, וא"ש מתני' בעה"ב עומד בפנים והוציא ונותן לתוך ידו של עני והי' לו להכניס העני בפנים לקיים מצות צדקה כתיקונה אלא דרוצה שיראוהו עיני ב"א ועי"ז נכשל והוציא, בדין שיהי' חייב כי לא טעמה מחמת טרדת המצוה אלא מחמת טרדת ובהילות השגת הכבוד וקמ"ל מתני' רבותא זו, לכן נקיט עני ועשיר להשמיענו דכה"ג ל"א טעה בדבר מצוה פטור כנ"ל גם זה נכון מאוד והבן הכ"ד אוה"נ דודו החפץ ביקרו והרמת כבודו לעמוד לנס עמו וה' עמו. פ"ב מש"ק מ"ח תרכ"ו לפ"ק הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל תשובה מט שומר הברית, ישים לנו שם ושארית, וישפות שלום למע"כ ידי"נ הרב הגאון מעוז ומגדול חריף ובקי כש"ת מו"ה ישראל דוד מרגליות נ"י אבדק"ק פעזינג יע"א: ני"ה קבלתי ע"כ שבוע שעברה ופניתי בשבוע זאת להשיבו תשובה שלימה אחר העיון כיד ה' הטובה עלי והוא ע"ד מוהל א' ב"ת שהי' איזמל שלו פגום מכבר ותיקנו ע"י נכרי בשבת וסמך עצמו עמ"ש המג"א סי' של"א סס"ק ה' וז"ל ונ"ל דבמילה יש לסמוך עלייהו כשא"א בענין אחר, ופר"מ נ"י אמר לו שטעה בכוונת המג"א ולא דייק בלשונו דכ' ובמילה היינו דוקא במילה סומכים על בה"ג דמילה דוחה שבת ולכן ס"ל לכמה ראשונים דלא ילפינן מפ' הדר דף ס"ח לשארי מצות דשאני מצות מילה דדוחה שבת, והכריע המג"א דבמילה יש לסמוך על שיטת בה"ג דאפי' מלאכה דאורייתא עי"נ מותר, אבל בשאר המצות הגם דהמחבר סי' ש"ז ס"ה וסי' תקפ"ו נקיט להלכה דשבות דשבות מותר גם בשאר מצות אבל מלאכה דאורייתא לא, ובמילה דעת המג"א דיש לסמוך להקל ואפי' ברה"ר דאורייתא מותר להביא האיזמל עי"נ כשא"א בענין אחר וכן לתקן האיזמל, אבל במקומו דאיכא עוד מוהלים אחרים שיש להם איזמל מתוקן הגם שאין רוצים להשאילו, ימול אחר ולא ימול הוא כיון דמילה לא נדחית, משום מצוה דידיה לא נתיר לו מלאכה דאורייתא עי"נ דלא עדיפא מצוה דילי' משאר מצות אלו דבריו בהוספת דברים משלנו ואני מוסיף והולך אפי' לשיטות הסוברים דלכל מצוה שרי עי"נ אפי' מלאכה דאורייתא, בנדון זה אסור ואפי' שבות דשבות דפסק המחבר דמותר בכל מצוה הכא אסור דדוקא מצוה המוטלת עליו וא"א לעשותה בלא"ה פליגי הראשונים אי מותר שבות א' או שבות דשבות או לא אבל מצוה זו שאפשר לקיימה ע"י אחר כמוהו ואין זו מצוה המוטלת על קרקפתא דילי' ביחוד, הגם שהאב כיבדו במצוה זו, ובוודאי המוהל עושה מצוה, מ"מ אין לה דמיון לשאר מצות דמונחים אקרקפתא דידי' שאם אינו מקיימה בטלה המצוה ועבר בשוא"ת, ועוד הא אפשר למוהל זה לכבד למוהל אחר והוא הראשון שלוחו דאב והשני שכיבד הוא אותו, הוא שלוחו, והראשון שלוחו דאב והשני שלוחו ושלוחו דאב, ועיי' זה גיטין כ"ט ע"ב ובטושו"ע א"ע סי' קמ"א סעיף מ"א, ומבואר בראשונים דראשון יכול לחזור לשליחותו, ובטו"ז שם דיוכל לבטל שליח שעשה ועיי' מל"מ הלכות גירושין פ"ז, והיינו משום דעדיין לא פסקה שליחותו, והא דאמר מר בר רב אשי הא דאבא דקטנותא היא, היינו שלא נפסק כח דבעל דכולי שלוחי דבעל ג"כ הוי, מ"מ שני שלוחו דשליח הראשון ג"כ הוא, וכאן נמי מוהל שני שיכבדו הראשון שלוחו דאב ודידיה הוא ויצא האב מצוה דהטילה עליו התורה, וגם מוהל ראשון עשה מצוה ע"י שלוחו שעשה במקומו, אבל צריך להודיע לאב שמכבד לאחר דברצונו תליא מלתא דיש קפידא בדבר בפרט בענין זה כידוע, ועי' ר"פ השולח דוקא חלה, וי"ל הכא כחלה דמי כיון שא"א לו למוהלו מחסרון איזמל ואחרים אינם רוצים להשאיל לו ואין מחוייבים להשאיל לו, מסתמא ניחא ליה לאב שעשה שליח אחר במקומו, ואם אין רוצה כופין אותו, וזה בדליכא רק עוד מוהל אחד, אבל כשיש עוד ב' או יותר מוהלים צריך להודיעו לבחור למי מהם רוצה כנ"ל: ועוד יש לעיי' אפי' ליכא מוהל אחר אלא הוא אם מותר לתקן האיזמל עי"נ דסמיכת המג"א על הבה"ג שברי"ף שבת פ' ראד"מ דס"ל דמלאכה דאורייתא ג"כ מותר עי"נ ושם נאמר וז"ל והיכי דמייתי איזמל במעלי דשבתא לשבתא ואגניב או אפגים מקמי מילה שרי ליה למימר לכותי לצבותי' או להביא איזמל אחרינא כההיא דאשתפיך חמימא וכו' ויש להבין מה לו לבה"ג לאריכות זה שכ' והיכי דאייתי איזמל במעלי דשבתא וכו' ואגניב קודם המילה הול"ל בקיצור דמותר לתקן האיזמל אם נפגם או להביא אחר' אם נאבד ונ"ל דס"ל דוקא כשהי' הסכין מתוקן והביאו למקום הראו' ובמקרה נגנב או נפגם מקמי מילה מותר לתקן או להביא עי"נ, אבל אם בפשיעה, שהי' פגום מאתמול או לא הביאו למקום שמותר לטלטל האיזמל לא שרו ליה עי"נ, דומה למכשירין ביו"ט ולר"א מכשירי מצוה בשבת היכא דאפשר מאתמול דלא דחי, וכל דינו של הבה"ג יצא לו מהאי ינוקא דאשתפך חמימא ושם מעשה שהי' כך הי' דהיו מים מוכנים מאתמול והכינו את אשר יביאו למחר למקום הראוי ונשתפכו במקרה בשבת והתיר רבה להביא ברה"ר עי"נ, אבל כשלא הי' להם חמין מוכנים, אפשר לא הי' רבה מתיר אפי' עי"נ ומה שלא ערבו ולא השתתפו אין זה פשיעה הואיל דאלו ערבו והשתתפו לא הי' צריך להביא עי"נ, מאחר דהי' להם מים מוכנים במקום שאין צריך להוציא מרשות לרשות אין זה פשיעה מה שלא ערבו דלא הו"ל לחוש שמא ישתפכו המים כנ"ל בכונת הבה"ג ברור : האמת דהרמב"ם לא ס"ל כן דכ' בהלכות מילה פ"ב הלכה ט' וז"ל שכחו ולא הביאו סכין מע"ש אומר לגו' להביא בשבת ובלבד שלא יביא אותו דרך רה"ר, הרי מפורש כ' שכחו להביא, ונרא' במכוין כ' שכחו ולא כ' מותר להביא סכין בשבת עי"נ, דקמ"ל רבותא אפי' שכחו להביא מע"ש מותר וכן המחבר סי' של"ד כ' אם לא הביאו מע"ש אסור להביאו בשבת וכ' ועי"נ מותר כשאין בו רק איסור דרבנן, הגם שמע"ש לא הביא האיזמל בפשיעה מ"מ מותר עי"נ בדליכא רק מלאכה דרבנן מ"מ מדברי בה"ג מוכח דדייק וכ' והיכי דאייתי איזמל מע"ש וכו' דס"ל דוקא בהביאו מע"ש מותר כמ"ש, וכיון דקולא זו להתיר עי"נ מלאכה דאורייתא מבה"ג נפקא והוא כ' דוקא בדלא פשע, אין להקל יותר ממה שהוא מתיר ואפשר במלאכה דרבנן ס"ל דמותר אפי' כשפשע, אבל במלאכה דאורייתא בוודאי ס"ל דאסור כשפשע, וכן בעל העיטור שבר"ן שבת דמתיר להדליק נרות לצורך סעודת שבת סתמא דמלתא היא כשא"א להדליק מע"ש, וכ' רמ"א דנוהגים להקל בסעודת מצוה היינו כשא"א קודם השבת, ואין לנו סמיכת חכמים להתיר במילה מלאכה דאורייתא כשהי' אפשר מע"ש ובאמת ממ"ש המג"א לא משמע כן דהא דבריו סובבים על המחבר והמחבר כ' כשלא הביאו מע"ש, המג"א לא דייק שפיר בה"ג ואנן דעיינינן והאיר ה' לנו בדקדוק עצום נ"ל ברור דאין להתיר כשפשע ולא הכינו מבע"י, ובנדון שלפנינו דכבר הי' פגום מקודם שבת ופשע המוהל ולא תיקנו אע"ג שידע שיהי' מוהל בשבת כה"ג לא שרי ליה לתקן עי"נ, ואפשר משום פשיעותא דמוהל לא נדחה מצוה דאב למולו ביום השמיני ואם המוהל פשע האב לא פשע כי לא ידע שסכינו פגום וסמך עליו, ובה"ג כ' היכי דאייתו איזמל היינו מי שעליו מוטל, האב או ב"ד בדליכא אב, אבל משום פשיעת המוהל לא דחינן המצוה ע"ד טובי' חטא וכו' וכ"ז בדליכא מוהל אחר, אבל בנדון שלנו דאיכא מוהל אחר, משום מצוה של המוהל מלבד הטעם שכתבנו לעיל לא שרינן ליה לתקן סכינו כדי שיזכה הוא במצוה זו כיון דהוא לעצמו גרם דלא תיקנו מע"ש ודוקא מלאכה דאורייתא, אבל אם אין תקונו איסור דאורייתא ואיכא שבות דשבות, לפי מה דקיי"ל דשבות מותר במקום מצוה עי"נ הה"נ דשרי לתקנו הגם שפשע דהרי הרמב"ם ומחבר ס"ל דשבות דשבות מותר בכל מצוה והם ס"ל דאפי' פשע כמ"ש, אלא דלפמ"ש לעיל דאפשר שיכבד הוא לאחר אין מקום להתיר לו לתקן סכינו שלא לצורך ועיי' בכ"ז: כ"ז כתבתי לפי הכרעת המג"א דבמילה יש לסמוך עלייהו והסומך על המג"א בזה אין מזחיחים אותו הגם דהאלי' רבה מקשה על המג"א מדידי' אדידי', עיי' במחצ' השקל יישוב לזה, אבל כשאני לעצמי הי' נ"ל לחלק בין הפרקים ובין הענינים, בין תיקון להבאת איזמל ובין חמום להבאת מים מרשות לרשות, ולבאר דבר זה צריך אני להאריך בתכלית האריכות בביאור שיטות ראשונים לענין מילה בבאר רחובות, וירחיב לנו לבאר כל חמירא מכ"א מהשיטות בעזרת החונן דעת ובינה, נותן התורה אלקי שוכן מעונה וית"ש : א') שיטת בה"ג הלכות מילה ומובא ברי"ף דאפי' מלאכה דאורייתא לתקן האיזמל או להביא דרך רה"ר מותר עי"נ ומביא לו ראי' מערובין פ' הדר בהאי ינוקא דאשתפיך חמימא ואמר רבה לייתי מגו ביתאי וכו', והנה מ"ש הרי"ף עד ולא שני לך בין שבות דאית ביה מעשה לשבות דלית ביה מעשה עד כאן לשונו של הבה"ג, ואידך שכ' הרי"ף מי אמר לי זיל אחים דהוא מעשה מדאורייתא אלא זיל אייתי לי דלית ביה מעשה בידים אלא אמירה בעלמא ושתיק ולא מצא תשובה כ"ז ליתא בבה"ג שלפנינו, אלא עד ולא שני לך בין שבות דלית ביה מעשה, ואידך פירושא מן הרי"ף שמפרש סוגי' הש"ס כן עפ"י שיטתו של הבה"ג דמחלק בין שבות דאית ביה מעשה ע"י ישראל ללית ביה מעשה אלא דבורא בעלמא, והקשה עליו מסוגיא עצמה דאמר מ' אמר ליה זיל אחים, וגם פי' לשיטתו לא עשה בה"ג, והנה הרי"ף דחה שיטתו משום שצריך לשבש הסוגיא ולמחוק מי אמר לי' זיל אחים, ורבינו יהונתן נקיט כשיטת בה"ג ופירושו של הרי"ף בשיטתו של בה"ג והקשה חדושי אנשי שם על הגליון שם הא הרי"ף שם מביא הסוגיא בנוסחא הכתובה לפנינו מי אמרו לי' זיל אחים ואיך אפשר לפרש שבות דאית ביה מעשה ע"י ישראל ולית ביה מעשה דליכא רק דבור עיי"ש ונלפע"ד דאפשר לקיים שיטת הבה"ג ופירושו בסוגי' לפי הגירסא שלפנינו אבל לא מטעמו של רבינו יהונתן, שכ' טעם החילוק שבין אית