כתב סופר אורח חיים צה

כ"ז לפי טעמא דש"ס דילן דאסור לקדש משום שמא יכתוב אבל לפי טעם הירושלמי דהוא כקונה קנין בשבת והיינו שהוא בכלל איסור מקח וממכר דמכניס לרשותו והיא מקנית עצמה פשיטא דהאיסור על שניהם עליה ועליו, ואם כי משום מצוה דידי' היו מתירים לו אבל איסור דידה לא התירו משום דידיה וא"ש דמקשה ירושלמי לפי שיטתו באיסור קדושין ולא הוי כקונה קנין בשבת דמשום פ"ו בדידה ליכא, וגם וכפר בעדו ובעד ביתו זו מצוה של כה"ג, ור"ת אמר דינו לפי משמעות ש"ס דילן דמקשה והא מצוה קעביד משמע במקום מצוה שרי והיינו לפי סוגית ש"ס דילן דלא נכנסו קידושין בסוג מקח וממכר ואינו אסור אלא משום שמא יכתוב ואיסור בפ"ע הוא ורק עליו ולהכי שרי במקום מצוה וא"ש, וממקום שהקשה תוס' על ר"ת יש ראי' מהימנא לר"ת מכח הקושי' שהקשיתי לעיל למה לא מקשה הירושלמי בפשיטות ממתני' דקתני אין מקדשין יהי' מאיזה טעם שיהי' ולמ"ש א"ש דהוצרך לומר מלתא בטעמא דאי הטעם משום שמא יכתוב לק"מ דבמקום מצוה שרי איסור דידיה ולכן הוצרך לפרש טעמו דנראה לו דאיכא משום קונה קנ בשבתין ואפשר דגם הירושלמי ס"ל טעמא דשמא יכתוב אלא דמשו"ה ליכא איסור גבי דידה ולהכי במקום מצוה שרי והוסיף הירושלמי עוד טעם אחר דהוי כקונה קנין וגם מצדה יש לאסור ולהכי אסור אף במקום מצוה דידיה והוצרך הירושלמי להקדים טעם זה כדי להקשות, ויש מכ"ז ראי' לר"ת וקטיגור נעשה סניגור והדברים אמתיים עד"פ וישר וכתב יושר: ולפי מה שהעליתי עפ"י תה"ד כשמקנה או מקדש מע"ש כדי שיחול בשבת דליכא משום שמא יכתוב רק משום דהוי כקונה קנין מותר במקום מצוה והקשינו על עצמינו מן הירושלמי דמקשה וכי קונין קנין בשבת והיינו דאסור לקדש בעיוה"כ כדי שיחול ביוה"כ והא במקום מצוה שרי, י"ל ע"ד שכתבנו לר"ת גם לרש"י דהא דמותר שבות כזה במקום מצוה דוקא לפדות בע"ש דמצוה דיליה ודכהן הוא לכן הי' מותר אם לא משום הברכה והסעודה דא"א לעשות וכמ"ש, אבל לקדש אשה בע"ש כדי שיחולו בשבת גם שבות כזה לא התירו משום איסור דידה שהוא שלא במקום מצוה וא"ש קושית הירושלמי כמובן ועיי': ואלו הן פירות הנושרין מדברינו לדינא, א) לעשות קנין בע"ש שיחול בשבת מאליו אסור וכ"ש לעשות קנין ע"מ שיקיים התנאי שאסור לקיים התנאי בשבת, ב) שבות כזה שרי גם לרש"י במקום מצוה, אבל לקדש אשה בע"ש על דרכים הנ"ל אסור משום איסור דידיה, ולר"ת תליא בסוגית ש"ס דילן ודירושלמי, לירושלמי אסור ולש"ס דילן שרי, זהו הנלפע"ד בענין בעזרת החונן דעת, ממקור החכמה נובעת, ודעת תורה מכרעת ופר"מ כבודו נ"י לעת שהוא פנוי מעסקיו הרבים ופונה לעצמו לד"ת ישים עין עיונו על דברינו בעומק עיונו כדרכו להעמיק, וה' יאיר פניו אתנו סלה, הכ"ד החותם בברכה מרובה שפע חיים וברכה למשמרת שלום כאות נפשו ונפש אוה"נ חותם באהבה, פ"ב יום א' ה' אלול הברך לפ"ק: הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל תשובה מז למבשר טוב משמיע ישועה על ההרים, נזכה בין המצרים, ובתוכם י"נ הרב המאוה"ג ותיק מלא עתיק מורג חרוץ בע"פ מופלג בתורה ויראה כש"ת מו"ה נטע קאלמאן נ"י רב בק"ק טשארנא יע"א: יקרתו קבלתי בעידנא דטרידנא טובא בהכנה דרבה לחתונת בני נ"י ואח"כ מיד פקודת הרופאים דע"מ וויען עבר עלי לילך למרחקים לעסוק ברפואות במרחצאות פה, ולא מצאתי שעת הכושר לשום עין אפי' דרך העברה על שאלתו וקודם נסיעתי מקהלתי עוררני והפציר בי תלמידי חביבי הב"ח חו"ש כ' איצק הרץ שפיעגעל נ"י שאקח מועד פה להשיב למע"כ מפני כבודו בל יאמר המעורר ומחרחר ריב כי השלכתי דבריו אחרי גוי ח"ו ואינו חשוב בעיני להשיבו דבר, ונעתרתי לדבריו הגם שקשה עלי מאוד לשום עין עיוני פה להלכה כי הרופאים צוו עלי למנוע עצמי מדברים עיונים גם אין אתי רק איזה מסכתות ובאר היטב, ובכ"ז לחביבותי למע"כ תלמידי ומשום יקרא דאורייתא עברתי בשבוע זו בין בתרי דבריו הנעימים בעיון נמרץ ואשיב כפי האפשר עפ"י מה שעולה בזכרוני להראות פנים מסבירות בדין אשר הביא לפנינו: והנה נפשו היפה בשאלתו אם יפה הורה בדנפשיה שהי' חולה בשבת קודש ולא הי' יכול לילך לביהכ"נ לשמוע קה"ת וצוה לקטן להביא ס"ת מבהכנ"ס לביתו, שחצירו סמוך לבהכנ"ס וכותל א' מחצירו לא נבנית עדיי' וב"ת א' לבש בגדי נקם ואמר ברבים כי להביא ס"ת ע"י קטן הוא איסור גמור ועשה מעשה ונעל דלתי אה"ק והראה בקיאותו שמבואר באו"ח סי' שמ"ג שאסור לעשות מלאכה ע"י קטן שלא להרגילו בחילול שבת, ומע"כ עשה סנגורי' להוראתו, והראה לפנינו פנים יפות פנים מסבירות להלכה ופלפל בחכמה בשיטת הרמב"ם ורשב"א אם בדרבנן מותר לספות בידים ונפשו בשאלתו לחוות לו דעתי בכ"ז: פתח דברינו יאירו לבאר דין זה דקטן אוכל נבלות בקצרה, ומתוך דברינו ימצא תשובה לקושייתו הנה הלכה פסוקה מכל הראשוני' ופוסקים דאין ב"ד מצווין להפרישו ולספות ליה בידים אסור כפשיטותו של ר"פ וכ' הב"י סי' שמ"ג אע"ג דר"י ספוקי מספקא ליה לא שבקינן פשיטותו של ר"פ מפני ספיקו של ר"י ובאמת צע"ג מנ"ל לר"פ בפשיטות דאין ב"ד מ"ל בלי ראי' ממשנה וברייתא, ונ"ל עפמ"ש הרשב"א הא דקתני בברייתא לא יאמר לתינוק הבא לי מפתח וכו' אבל מניחו זורק וכו' פתח במפתח וסיים במניחו זורק מניחו תולש, והוא דקדוק עצום ותי' דקמ"ל הגם דספק הוא שמא יביא פחות פחות מד"א מ"מ אסור וסיפא קמ"ל דמניחו תולש וזורק הגם דעושה ודאי איסור וצ"ל לפי דתירץ אביי תולש בעציץ שאינו נקוב זורק בכרמלית דרבנן ומסתמא רישא ג"כ בהכי איירי בכרמלית דרבנן למה אסור לצוות לו הא ספק הוא שמא יטלטלנו פחות פחות מד"א, ויש להוכיח דרישא ג"כ בכרמלית איירי דהא לפי מה שתירץ אביי דסיפא בדרבנן מוכח דלספות בידים גם בדרבנן אסור מדקתני אבל מניחו דוקא ואי רישא בדאורייתא קשה למה נקט בדאורייתא דבל יאמר הא גם בדרבנן אסור, ואי דקמ"ל דאע"ג דליכא אלא ספק בדאורייתא שמא יטלטל בפחות מד"א הא איכא מ"מ רבותא טפי בכרמלית דרבנן דלא יבוא בוודאי לידי איסור דאורייתא ומ"מ אסור, וע"כ באמת רישא בכרמלית איירי דומיא דסיפא א"כ תקשי למה יהי' אסור משום דספי ליה הא אפשר שלא יעשה איסור וכ"ש דקשה לפמ"ש הריטב"א שם דדרכו של קטן לטלטל פחות פחות מד"א ובס"ד דרצה למפשט דאין ב"ד מ"ל ובדאורייתא איירי לק"מ די"ל דלא שרי אלא מניחו אבל לא במצוה כיון דאיכא ודאי דרבנן וספק שמא יעשה ע"ד שאסור מדאורייתא אבל לפ"מ דמוקי אביי צ"ע: וליישב זה נ"ל דהנה רמ"א סי' שמ"ט כ' דאסור לטלטל בכרמלית פחות פחו' מד"א, ועיי' באבן עוזר שם שחילק עליו משום דהוי גזיר' לגזיר' ונ"ל דאביי לשיטתו דס"ל בשבת מ"ג דגזרינן בהוצאה גזירה לגזירה דחי שפיר דברייתא בכרמלית דרבנן, ולא יאמר לו משום דאיכא ודאי דרבנן דגם בכרמלית אסור פחות פחות מד"א, אבל לפי מה דקיי"ל כרבא שם דלא גזרינן גזירה לגזירה א"א לאוקמי הברייתא בכרמלית דרבנן ומוכח ע"כ מברייתא דבדאורייתא ג"כ אין ב"ד מצווין להפרישו ויפה פסקו הפוסקים כפשיטותו של ר"פ ור"פ גופי' מברייתא זו הוכיח כהנ"ל כנ"ל נכון: והנה בירושלמי ומובא ברשב"א בשבת מתרץ מתני' דאומרים לו אל תכבה וברייתא דקתני מניחו חולש, מתני' בשעושה לצרכינו אסור וברייתא בעושה לצורך עצמו, וכ' הרשב"א דש"ס דילן חולק ע"ז דהא מתרץ מתני' דשבת בעושה ע"ד אביו, נראה דלולי שעושה ע"ד אביו, אפ' עושה לצרכו של אב מותר, ולפע"ד נראה דליכא פלוגתא בין התלמודים ע"ד דמתרץ הש"ס ר"י אדר"י ספוקי מספקא ליה וזיל הכא קמדחי ליה וכו' י"ל גם כן הא דמוקי ר"י בעושה ע"ד אביו דחוי' הוא דקמדחי ליה דאי אפשר לפשוט ממתני' כלל אפי' בעושה לצרכנו די"ל מתני' בעושה ע"ד אביו והדר קמדחי בדמאי הקילו ובתרומה דרבנן די"ל בדאורייתא אפי' עושה לצורך עצמו אסור וכ"ז דרך זיל הכא קמדחי ליה וכו' וירושלמי מתרץ האמת מתני' בעושה לצרכינו מצווים להפרישו וברייתא בעושה לצורך עצמו אין מצווים להפרישו ולספות בידים אפי' לצרכו אסור כנ"ל פשוט : וזה נ"ל שיטתו של הרי"ף דלא העתיק תי' ש"ס בעושה ע"ד אביו וב"י סי' שמ"ג נדחק, ונ"ל דס"ל לרי"ף לאמת כתירוץ ירושלמי דבעושה לצרכינו מצווים להפרישו, ובכבוי הוא עושה לצורך אביו, וש"ס דילן אינו חולק ע"ז לאמת כמ"ש הגם דר"י מספקא ליה בזה גופא ומדחה ליה בעושה ע"ד אביו אנן להלכתא דאין מ"ל משום דלר"פ פשיטא ליה ולא מוכח מר"פ רק באינו עושה לצרכנו, דר"פ הורה לטיילו התם וכ' רש"י ולא ידעו שנאבדו לו מפתחותיו וכשימצאם לא יגביהם לצרכנו רק לצרכו וכי משכחן מייתי להו היינו שיביאום לצורך עצמם כתינוק המוציא דבר ואח"כ נקח מידם כנלפע"ד בשיטת הרי"ף מ"מ הרמב"ם וטוש"ע שהעתיקו הא דעושה ע"ד אביו נראה דל"ל כירושלמי מטעמא שכ' הרשב"א דסוגיא דילן חולק ול"ל כן: ונבוא לבאר שיטות הרמב"ם ורשב"א דרמב"ם ס"ל דאב"ד מ"ל אפי' בדאורייתא ולספות בידים אפי' בדרבנן אסור, ורשב"א הקשה מנ"ל הא, הא בדרבנן נחית חד דרגא מדאורייתא כדדחי אביי לעולם ב"ד מ"ל ובכרמלית דרבנן והיינו דבדרבנן אב"ד מ"ל אבל לספות בידים אסור ולפי מה דקיי"ל אב"ד מ"ל בדאורייתא בדרבנן נחית חד דרגא דאפ' לספות בידים מותר :